ברכת רצ"ה/מה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה מה

סימן מה

עוד להנ"ל.

ע"ד שאלתו השניה ע"ד הגט שבעת שנתן הבעל הגט ליד האשה בעת שסיים והרי את מותרת לכל אדם סיים ואמר לאחר ג' שנים. והגט נחתך בקרע ב"ד:

הנה מה שרצה כ"ת לדון מענין אי תנאה או חזרה הוי ליתא לדעתי דאין בלשון זה לא תנאי ולא חזרה דדוקא בהך דהרי את מקודשת מעכשיו ולאחר למד יום דהוי שני הפכים פליגי בקידושין דף נ"ט שם אם תנאה או חזרה הוי משא"כ בנ"ד אין בלשון זה שום ענין סתירה ורק שמאתו תהי' מגורשת מעכשיו וההתרה לכל אדם לא יהי' רק לאח"ז ג' שנים וזה פשוט וברור. וכיון שכן הדבר במחלוקת שנוי' ומקור הדבר בש"ס דקידושין שם דפריך על ר"י דס"ל בהך דהרי את מקודשת לי מעכשו ולאחר ל' דשיורא הוי מהא דמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת ולר"י דאמר שיורא הוא כל גט דמשייר ביה לאו כלום היא יבומי חתיבם והקשו התוס' ז"ל דהרי גם בקידושין שיור פוסל וכדפשיט ר' אבא בפ' המגרש דויצאה והית' מקיש הוי' ליציאה והאיך אמר ר"י דשיורא הוי ותירצו דבמעכשיו ולאחר למד יום כיון דהשיור היא רק לזמן אינו שיור הפוסל. אמנם הראב"ד ז"ל כתב דר"י לא ס"ל כפשט דר"א דגם בקידושין שיור פוסל וכן הבינו ג"כ התוס' מפירש"י ז"ל שם ועיין ברמב"ן ז"ל שדעתו כדעת התוס' דשיור לזמן לא הוי שיור הפוסל והר"ן ז"ל הביא שני הדיעות ולא הכריע עייש"ה:

ומעתה בכעין נ"ד שאמר הרי את מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם אחר ג' שנים לדעת התוס' והרמב"ן ודעמם ז"ל לאחר ג' שנים מותרת להנשא [והיינו כשהגט אז בעין ברשותה וכמובן] כיון שאין זה שיור הפוסל אבל לדעת רש"י והראב"ד ז"ל אינה מגורשת כלל דכל גיטא דמשייר ביה לאו כלום דאף דלאחר עבור הזמן בטל השיור מ"מ כיון שבשעת התחלת חלותו לענין שתהי' מגורשת ממנו מעכשיו היו בו שיור בטל גיטא ול"ד למגרשה על אחר ל' דכל חלותו של הגט הוא לאח"כ ואין בחלותו בשום פעם שום שיור וכאשר ביאר כ"ז הרשב"א ז"ל בחידושי גיטין דף פ"ג עיין עליו. ולענין לגרשה עתה בגט אחר שנית יראה לכאור' דתלי' ג"כ בפלוגתא דרבוותא הנ"ל ותהי להיפך דלשיטת רש"י והראב"ד ודעמם ז"ל פשיטא דיכול לגרשה שנית ולהתירה מעכשיו אחרי דגט הראשון בטל והרי היא אשתו כמקדם. אולם לדעת התוס' והרמב"ן ז"ל י"ל דלא מהני וצריך שיקדשנה ויגרשה דאחרי שהיא מגורשת כבר ממנו לא מהני גט השני דכבר אינו אישה וכמ"ש הרא"ש ז"ל באמר לה על מנת שלא תנשא לפלוני וזה עוד גרוע דהתם י"ל דיוכל מ"מ לגרשה שנית ותנשא לפלוני ונתבטל א"כ הגט הראשון למפרע וחל הגט השני למפרע וכמ"ש באמת המהרי"ט ז"ל לחלוק על הרא"ש ז"ל מה"ט מה דלא שייך בנדון שאנו דנין וכמובן. ואין תקנה רק שיקדשנה ויגרשה. ואם הוא כהן אין תקנה רק שיגרשנה שנית ותהי' מותרת עכ"פ לאחר ג' שנים ממ"נ דלדעת הסוברים דזה הוי שיור הפוסל מהני הגט השני ולדעת החולקים ז"ל ממילא מותרת לאחר הזמן שקבע אף בלי גט שני כלל וכמובן. והנה חתני הרב מו"ה ארי' ליב ברודא נ"י העיר די"ל דלדעת התוס' והרמב"ן ז"ל גם שיקדשנה מחדש לא מהני בנ"ד וכדאמרינן בריש פ' המגרש דאי שיור אינו פוסל בקידושין בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן דקידושי שמעון לא הוי קידושין דלא אהני מידי שבלא"ה אסורה לכל מחמת קידושי ראובן וה"נ קידושיו השניים לא אהני מידי דבלא"ה אסור' מקודם על כ"ע מחמת קידושין הראשוני' והשבתי לו דלדעתי כיון דנ"מ בקידושיו השניים שתאסר לעלמא גם לאח"ז שקבע שתהי' מותרת אז גם עתה חשוב אהני קידושיו. ול"ד להך דקדשה שמעון חוץ מראובן דהתם לא אהני מידי לעולם זולת כשיגרשנה או ימות ראובן משא"כ בזמן דממילא קא אתי. והוספתי לומר דאף למי שיסתפק בסברא זו מ"מ שפיר מהני בנ"ד שיקדשנה ויגרשנה שנית דהנה נודע מ"ש רבותינו בעלי התוספות בפרק המגרש דאף לר"א דס"ל דאין שיור פוסל בגט היכי שאינו מתירה לשום אדם גם לדידיה אינו גט ובארתי בחידושי דראייתם הוא מהך דקידשה שמעון חוץ מראובן דקידושי שמעון לא הוי קידושין חזינן דאף דס"ל התם השתא דאין שיור פוסל בקידושין כלל מ"מ מצד הסברא אמרינן דכיון דהקידושין לא אהני מידי לאסרה לא הוי קידושין וה"ה א"כ בגט לר"א דשיור אינו פוסל מ"מ היכי דלא אהני מידי להתירה אינו גט מצד הסברא וכנ"ל בהך דקידושין ומעתה ממ"נ א"ת דכל שמהני לאחר זמן חשוב אהני מידי א"כ שפיר יועילו הקידושין וא"ת דבעינן שיהני עתה דוקא א"כ הגט אינו גט כלל אף דלא חשוב שיור הפוסל משום דלא אהני עתה להתירה מאומה ופשיטא דיכול לגרשה עתה שנית. והבן זה:

וע"פ הדברים האלה אמינא לבאר דברי התוס' ז"ל בקידושין שם שהקשו על פירש"י שפי' הך דגט שמשייר בי' לאו כלום היא דלא הוי כריתות דא"כ בהך דקידושין גופא יקשה דמקשינן הויה ליציאה ולכך פירשו דרק בהך דמהיום ולאחר מיחה כיון דאין הגט יכול לגמור לאחר מיתה אינו גט והך דקידושין לא הוי שיור הפוסל כיון שאינו רק לזמן ולכאורה יפלא דמהיכן הבינו מפירש"י ז"ל היפוך זה. דהרי מדברי הש"ס מוכח דאי לאו הך טעמא דגיטא דמשייר לאו כלום הוי ניחא הך דחולצת ולא מתיבמת כיון שהתחלת הגירושין הי' מחיים ואינם יכולים להיות נגמרים לאח"מ הוי גירושין במקצת וחולצת ואינה מתיבמת ורק דקושית הש"ס היא דכיון שא"י להגמר לאח"מ בטלו כל הגירושין וא"כ שפיר פירש"י ז"ל הטעם דבטלו אף התחלת הגירושין דמשום שא"י להיות נגמרים לעולם אין כאן כריתות ומאין הרגלים א"כ לדעתו ז"ל דס"ל דאף היכי שאינו רק לזמן הוי שיור הפוסל די"ל דבכה"ג גם הוא ז"ל יודה ולק"מ מקידושין גופא. ולפי הנ"ל ניחא דהתוס' ז"ל ס"ל דבהך דמהיום ולאחר מיתה כיון שאין הגט יוכל להגמר לאח"מ מצד הסברא לא הוי גט כלל דלא אהני מידי להתירה ולא מצד דלא הוי כריתות וכנ"ל מהך דקידושין דאף לפי הס"ד דר"א דלא מקשינן הוי' ליציאה היכי דלא אהני הקידושין מידי לאוסרה לא הוי קידושין מצד הסברא וה"ה לגבי גט היכי דלא אהני מידי להתיר' ולכך הבינו מפרש"י ז"ל שכתב דל"ה כריתות דדעתו דבל"ז דאין גט לאחר מיתה לא הוי גט כיון ששייר שלא יהיה נגמר רק לאחר כך. וע"ז שפיר תקשי דיקשה הך דר"י בקידושין גופא ודו"ק. ועיין ברמב"ן ז"ל שכתב דשיור לזמן לא הוי שיור הפוסל אבל במגרש מהיום ולאחר מיתה כיון שא"י להיות נגמרים לאחר מית' הוי שיור גמור הפוסל. מדבריו אלו ז"ל נראה דרק מטעם שיור אינו גט בכה"ג ולא משום דלא אהני מידי דל"מ לכ"ע אף לר"א וכנ"ל. וצ"ל לדעתו ז"ל דכיון דהתחלת הגירושין היו מחיים והוי גירושין במקצת חשוב אהני מידי ואין לפסול רק מטעם שיור שא"י להיות נגמרים. והתוס' ז"ל ע"כ דס"ל דגם בכה"ג חשוב לא אהני מידי. ומוכח א"כ מדבריהם ז"ל כנ"ל דלא בעינן שיהני דוקא עתה ורק דגם כשמהני לאח"ז חשוב אהני מידי וכמש"ל דאל"כ יקשה לדעתם ז"ל הך דקידושין לר"י והבן זה כי קצרתי. ובגוף הדבר אי בכה"ג דנ"ד יכול לגרשה מחדש לדעת התוס' והרמב"ן ודעמם ז"ל או דצריך שיקדשנה מקודם. אחר העיון וההתבוננות נלפע"ד דיכול לגרשה בגט אחר ולהתירה עתה מעכשיו. דלא דמי להך דהרא"ש ז"ל דהתם היא מגורשת גמורה מבעל' ולא נשאר אצלו עליו שום כח אף קנין להאיסור שהתירה לעלמא ואף לאותו פלוני ורק שאסור' להנשא לו מחמת התנאי דמלתא אחריתא היא. משא"כ בנ"ד אף שהיא מגורשת מעכשיו ממנו ולא נשאר אצלו קנין האישות מ"מ נשאר בידו קנין האיסור וכיון שנשאר בידו קנין זה שפיר י"ל דיכול לגרשה בגט חדש לנתק קנין האיסור. ואמינא להביא ראי' ברורה לזה מהא דאמרי' בפ' השולח במפקיר עבדו דיצא לחירות וצריך גט שחרור דחזינן א"כ דאף שנתרוקן רשותו מהעבד דמה"ט אמרינן התם דהפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה להשיא בת ישראל דכיון דנתרוקן רשותו מהעבד ולא נשאר אצלו רק קנין האיסור א"י להורישו לבניו מכל מקום הוא עצמו שנשאר אצלו קנין האיסור יכול לשחררו ע"י גט שיחרור להתירו בבת ישראל וה"ה אם כן הכא בגט אשה וזהו ראיה נכונה לדעתי:

שוב מצאתי שהגאון בעל הלבושים ז"ל בתשובתו בענין גט שכ"מ הובא בתשו' מהר"ם לובלין ז"ל סי' קכ"ג שנסתפק בזה ואין ולאו ורפיא בידו ועיין בשני תשובותיו שם ועכ"ז אנכי על משמרתי אעמוד דמהני גט בכה"ג וכאשר הבאתי ראי' ועזר מהך דמפקיר עבדו וכנ"ל ודו"ק. וכמשל שמשלו חכמים דצייד כו' משכח רברבי שקיל משכח זוטרי שקיל אמינא דבזמנינו אלה אחר תקנת וחדרגמ"ה דגירושין בע"כ יש לצרף בנ"ד שלא יצטרך לקדשה. דעת מהר"מ מינץ ז"ל דבגט בפ"כ אין הגט כלום ובאמת שכן מבואר להדיא בגוף התקנה המובא בתשו' מהר"ם ב"ב ז"ל וא"כ בנ"ד אחרי שהאשה לא נתרצית רק לגירושין גמורים שיתירה מעכשיו והוא לא התירה רק לאחר ג' שנים מטעם התקנה אין הגט כלום ופשיטא שיכול לגרשה מחדש ודו"ק בזה.

סיומא דהך פסקא לדעתי דהיכא שבעלה כהן שא"א שיקדשנה עתה יש להתיר ע"י שיגרשנה בגט אחר שנית. ואף באשת ישראל בדיעבד שכבר גירשה שנית והתירה מעכשיו ואין הבעל לפנינו אין לעגן האשה כלל בשביל זה ואך לכתחילה אחרי שע"כ צריכה לגט שני לרווחא דמילתא יש לעשות עצהיו"ט שיקדשנה ויגרשנה וזה ברור אצלי לדינא.

ויש לי הרהורי דברים עוד לומר דאין שום תועלת יותר בכה"ג במה שיקדשנה לפמ"ש בחידושי לבאר דברי הש"ס גיטין דף פ"ג דמודה ר"א במגרש את אשתו כו' חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו דאין הטעם דנפקע אישות הראשון לגמרי בנשואי' להשני דאין שני ענייני וכח אישות יכולין לחול על אשה אחת ורק עיקר הטעם דענין גט הוא הורקת כח ורשות הבעל לעלמא ובחוץ מפלוני להשאר שהתירה להם וכשנשאת למי שהתירה לו נתרוקן כל כחו של הבעל הראשון ובארתי עפ"ז דברי התוס' לעיל מזה שם שהקשו אהך דקידשה ראובן חוץ משמעון ושמעון קידשה סתם דהוי אשת שני מתים דכיון ששמעון קידשה סתם אמאי לא פקע אישות דראובן וכדאמרינן בהך דגירשה חוץ מפלוני ונשאת לאחר דפקע אישות הראשון ודבריהם בתירוצם באו סתומים. ולפי הנ"ל יתבאר כמין חומר דדוקא בגט אמרינן הכי דעיקרו של גט הוא בא לנתק ולהרחיק כל כחו של המגרש להאחרים שהתירה להם משא"כ בקידושין שבאים לאסור ורק שלשמעון לא אסר' אבל אין כאן ניתוק להרקת רשות וכל כח האישות שיש לו באשה זו לגבי אחרים ובזה יובן מ"ש הרשב"א ז"ל דבהך דקדשה חוץ משמעון אף דתפסו קידושי שמעון מ"מ אסורה לו משום צד האישות שיש לראובן באשה זו לגבי אחרים והרי בנתגרשה חוץ מפלוני לר"א מותרת לגמרי להאחרים. ולפ"ז ניחא דבגט עם קידושי השני נפקע אישות הראשון לגמרי משא"כ בקידושין וכנ"ל והארכתי בזה ואכמ"ל. ולפ"ז עכצ"ל לדעת הרא"ש ז"ל דהא דמהני בהך דע"מ שלא תנשא לפלוני שיקדשנה ויגרשנה דמה מועיל לכאור' הגט השני לגבי האיסור הבא מכח קידושיו הראשונים אחר דלגבי עצמו לא הי' צריך להורקת וניתק הכח אישות הראשונים הוא משום דכיון דע"י הגט הראשון התירה לעלמא גם לגבי דידי' חשוב נתרוקן רשות וכח האישות הראשוני' ועם קידושיו השניים פקע לה אישות הראשונים לגמרי וכנ"ל בהך דנשאת לאחד מן השוק ומת כו'. ומעתה בכה"ג דנ"ד שלא התירה כלל לעלמא עתה לא מהני קידושיו השניים לענין שיפקע כח האישות הראשונים וכמובן. והרבה יש לדבר בזה אולם לא באו עוד הדברים אצלי בכור הבחינה כ"ד ידידו:

---

מלחמות אריה

---

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף