ברכת רצ"ה/מו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה מו

סימן מו

אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג מ' צבי הירש אקנער נ"י ראב"ד ומ"ץ דק' בולקאמין.

תוכן השאלה באלמנה שהיתה מינקת וגמלתו להולד ואח"כ נשאת לבעל תוך כ"ד חודש והבעל השני אומר שלא ידע משום חשש איסור כי הוא איש פשוט והאשה אומרת שאביה עשה שאלת חכם והתיר לה וכנראה שאביה לא הגיד להמורה שהיא מינקת והשיב המורה לפ"ד שתמתין צ"א יום ונחלקו שם אם צריך לגרשה או די בהפרשה ואען ואומר וזה החלי בעזה"י הנה ידוע מחלוקת הפוסקים ז"ל אי בשוגג די בהפרשה וכי רבו החולקים על הא"ז ודעימי' ז"ל שהקיל בשוגג. וכאשר נרד לעומק הענין נראה דזה תליא דאי נימא דהא דהחמירו חז"ל שיהי' צריך להוציא דוקא הוא משום קנס דקנסוהו חז"ל שלא יהי' די בהפרשה ורק שיוציא דוקא שלא יועילו מעשיו פשיטא דזה לא שייך בשוגג דקיי"ל בכ"מ דלא קנסו שוגג אטו מזיד. אולם אי נימא דהטעם שצריך לגרשה הוא משום דחיישינן שמא יבא עליה ועיין תוס' יבמות דף ל"ו ד"ה ולא קתני כו' שכתבו זה לעיקר הטעם ומהאי טעמא במעוברת ומניקת חבירו דשותות לרבנן דיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ולא תני להוציאה דהתם כיון שהיא סוטה לא חיישינן שיבוא עלי' ויעבור על איסור תורה ודי בהפרשה עייש"ה בשוגג יוציא דוקא דאף דאם באמת הי' שוגג לא היה לנו לחוש שיבא עלי' עתה בשאט נפש באיסור מ"מ יש לחוש דשמא שקר בפיו במה שאומר ששוגג הי' ורק דבאמת מזיד הי' דאף דלענין קנס ל"ח לזה לדידן דלא קנסו שוגג אטו מזיד היינו משום דכיון שאומר שוגג הייתי אין בידינו לקונסו אבל פשיטא דחששא איכא דלא מפיו אנו חיין ושפיר חיישינן על להבא דלמא יבא עליה והיינו דשמא מזיד הי' ולא חשש ע"ז ולא יחוש להבא.

אמנם כל זה היכי שעדיין היא מניקה להוולד דבזה משום סכנת הולד חיישינן לכל החששות שמא מזיד הי' ויבא עלי' ושמא תתעבר אבל בנ"ד שכבר גמלתו זה זמן וחגרה בעוז דדיה ואין בידה להניקה אף דחז"ל נתנו עלי' גם בזה דין מניקת מ"מ אחרי שאין בזה סכנת הולד ורק שבביאתו עובר על איסור דרבנן שפיר די בשוגג בהפרשה דעל איסור דרבנן אין לחוש דשמא מזיד הי' ולא יחוש לבוא עלי' להבא דכיון דרק חששא היא גם ספק דרבנן להקל ועיין בש"ס ופוסקים ז"ל דגם בבא על אשה דאסור לישא בתה משום שהאם רגילה לבוא אצל הבת אם כנס אינו מוציא הרי דגם משום חשש איסור תורה אינו מוציא ואף היכי שכבר עבר על איסור תורה כגון שהאם היתה אשת איש וע"כ דרק משום חשש סכנה החמירו חז"ל להוציא ולא משום חשש איסור. ואין לומר דהיא הנותנת דמשום דהוי איסור קל בעיני הבריות חשו יותר שיעבור ויבא עלי' דלזה יש לשות עצות שיאסר הנאת גופה בקונם עליו דיהי' איסור תורה ועיין ברא"ש ז"ל ביבמות דף ל"ו שם מ"ש לחלק בין נדר להך דסוטה מאוסה בעיניו עיין בדבריו ז"ל אבל מ"מ דמי להך דנשא בתה והבן. ואין לומר דכיון דהא דאסרו חכז"ל גם בגמלתו הוא משום דשמא תגמול אותו קודם זמנו כדי שתוכל להנשא אם נקיל בכה"ג יותר יש לומר דהיכי שטוען שוגג הייתי די בהפרשה חזר חששא דשמא תגמול אותו למקומו דז"א דכבר העליתי במק"א דכל היכא דאיכא איסור לכתחלה הוי לי' מילתא דלא שכיחא דלא גזרו ביה רבנן וא"כ פשיטא דלא חיישינן דשמא תגמול את בנה כדי שאם תנשא באיסור ומשקר לומר שהי' שוגג יהיה די בהפרשה וזה ברור. ובאמת לפי"ז היה לנו בנ"ד לומר דא"צ הפרשה ג"כ אלא שקשה להקל כ"כ. אמנם זה אמינא דפשוט וברור דדי בהפרשה וא"צ לגרשה וכנ"ל.

וראיתי להגאון בעל נוב"י ז"ל שהמציא חשש חדש דשמא תהי' צריכה למסמסו בביעי וחלב ובעל לא יהיב לה ולא יהי' בידה למסמסו דמה שקנתה אשה קנה בעלה אולם לדעתי אי אפשר לומר כן דא"כ נאמר למה הוצרך לומר דהא דגם גמלתו אסורה היא משום דשמא תגמול את בנה דבלא"ה יש חשש שלא תוכל למסמסו ואם נבוא להעמיד חששא זו של הגאון נוב"י ז"ל ע"כ צ"ל ולחלק בין היכא שגמלתו סמוך לנשואיה ובין היכי שגמלתו כבר והוא בריא אולם וא"צ למסמסו ולכך הוצרך לטעמא שמא תגמול אותו לאסור גם בכה"ג. אולם גם לפ"ז אין נ"מ בנ"ד דכפי אשר רואה אנכי מלשון השאלה כבר גמלתו זה זמן רב. בהא סלקינן דדי בנ"ד בהפרשה ואינו חייב להוציאה בגט והנלע"ד כתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף