תפארת ישראל - בועז/אהלות/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ אהלות יא

(א) ונ"ל דכל סדק אפילו רחב רק כ"ש מחשב כאילו יש מחיצה בין ב' החלקים של תקרה שמזה ומזה להסדק משום דפי תקרה יורד וסותם (כסוכה דד"ב ודיח"א). ולהכי ברישא כשהטומאה בחלק החיצון סגי בסדק כ"ש. מדמחשב כמחיצה בין ב' החלקים. וא"כ אין דרך טומאה להכניס. משא"כ בסיפא כשהטומאה בפנים לא סגי בסדק כ"ש. דאף דנחשב להסדק כמחיצה. עכ"פ הרי אין דרך טומאה לצאת רק דרך שם. ולא עדיף מטומאה במגדל נעול שהבית טמא (כפ"ד מ"א) לפיכך מצרכינן בהסדק שיעור רחב יותר כדי שיהיה חשוב שיהיה אויר בין ב' האהלים. דבכה"ג אף שסוף טומאה לצאת דרך אהל החיצון לא איכפת לן כיון שיש אויר מפסיק. ומכאן מוכח דלא כרמ"א (יו"ד שע"א ס"ד) דמחמיר לכהנים מלצאת בשער העיר שבו יוציאו המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. [רב"א ולכאורה נראה דלרמ"א היינו אפי' אפשר להוציאו בשער אחר שבעיר. עכ"פ כיון שמורגל להוציאו בשער זה לא גרע מחישב להוציאו בא' מהן (פ"ז מ"ג). ויש לחלק דדוקא לענין שתתפשט הטומאה מאהל לאהל אחר שסמוך לו. כמשקוף הפתח שסמוך לחדר המת. אמרינן דאף שנעול הדלת מתפשטת הטומאה לשם. כשחישב להוציא המת שם. אבל לענין סוף טומאה לצאת. דוקא כשאין מקום לטומאה לצאת רק בפתח זה טמא הא ביש פתח אחר שאפשר להוציאו בו לקברות. לא נטמא הפתח הזה. וחילי מטומאה תחת ארובה הבית טהור (פ"י מ"א) אף דדרך להוציא הטומאה דרך פתח הבית. ולא דרך הארובה. ועי' מ"ש בס"ד לעיל פ"י סימן י"א]. ונ"ל עוד דהא דלעיל (פ"י מ"ב) בארובה שאין בה פ"ט לא היה צריך לפרש. דעכ"פ צריך שיהיה ברוחב ארובה כחוט המשקולת דאל"כ כשהטומאה תחת הארובה הבית טמא. ה"ט משום דסתם ארובה רחב יותר מחוט המשקולת:

(ב) וא"ת כי נמי אין הסגוס מהארץ גבוה טפח. למה לא תתפשט הטומאה מחלק לחלק. הרי אין אומרים גוד אחית שפת תקרה שבסדק רק עד פני העליון של סגוס והסגוס שמק"ט אינו חוצץ בין ב' האהלים שבב' צדדי הסדק וא"כ כליתא דמי. והרי הר"ש והר"ב כתבו שאפילו בסגוס עב טפח מיירי. וא"כ מדחשבינן להסגוס כליתא. א"כ יש רווח טפח תחת מחיצה הנ"ל בין ב' האהלים. ותתפשט הטומאה דרך רווח טפח ההוא מאהל לאהל. כאילו היה חלון ביניהן. י"ל דאם נחשוב הסגוס כליתא. א"כ א"א שתבוא הטומאה מאהל לאהל דרך רווח שתחת מחיצה הנ"ל. דהרי ב' האהלים מופסקי' ע"י אויר הסדק. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ורק כשיש אויר טפח תחת הסגוס הרי ב' האהלים מעורבים יחד ע"י האהל שתחת הסגוס שרחבה טפח:

(ג) וא"ת אכתי כבר שמעינן כן במשנה ג'. דמ"ש מונח תחת הסדק ממונח על האסקופה. הרי כאן וכאן לא היה אהל תחתיו בשום מקום. ואפ"ה ס"ל לב"ה דמביא טומאה תחתיו ממקום למקום. י"ל דקמ"ל הכא תו לרבותא דב"ה. דלא מבעיא בסדק שיש כאן כבר אהל טמא ואהל טהור. ורק שע"י גוף האדם נתחברו. אלא אפילו הכא דמונח על האסקופה. שאין כאן אהל טמא רק ע"י גוף האדם. אפ"ה מביא טומאה מתחתיו לאהל טהור:

(ד) וכל זה דלא כמשמע לכאורה מהר"ב. שכ' דאזלינן שהוא תוך הדות. ובמחכ"ר ליתא. דהרי גם כשהכלי כולו הוא בין שפת הדות להכפישה. אפ"ה טהור כמשנה ט'. וא"ת עכ"פ מ"ש הכא דלא סגי בשנראה תוך הבית. אלא צריך נמי שיהיה בולט תוך הבית. והרי לעיל (פ"ו מ"ה) בטומאה במעזיבה בנראה בבית. אמרינן דנידון כאילו הוא בבית. י"ל התם המעזיבה וודאי שייכי להבית. להכי סגי בנראה לחוד. משא"כ הכא כותל הדות אינו כותל הבית. עוד י"ל דדוקא כשאין שם אהל אחר שהכותל מפסיק ביניהן. אבל הכא דות כאהל:

(ה) וא"ת מ"ש מלעיל (פ"ו מ"ג) בטומאה בכותל בחציה שלפנים. דהבית טמא. ואפ"ה העומד למעלה מול הטומאה טהור. והרי פשוט דאבל כשהטומאה מונחת על עובי הכותל בחציה שלפנים שהבית טהור. ולא חשבינן לה כאילו הוא תוך הבית. אלמא דלא חשבינן לשפה כתוכה. י"ל דהכא שאני. דהכפישה שמכסה לכל תוך הדות והשפה הוא מצרף כל שתחתיה להיות כתוכה. א"נ י"ל דהכא שאני דדרך תשמישו הוא כך שמניח חפצים תוך הדות. ואפילו הם טפופים עד שמבצבצים ומרושלים על שפת הדות. להכי גם שפת הדות מחשב כתוכו. משא"כ על שפת עובי כותל הבית. מלבד שהגג מפסיק ג"כ אין תשמישו של בית שם. וטפי שייך שפת הגג לתשמיש הגג. ומד"ט לא ק' נמי מדאמרינן (כלים פ"ח מ"ז) דאין עובי שפה של תנור מחשב כתוכו. די"ל התם נמי אין דרך לאפות שם כבתוכו:

(ו) ורתוי"ט כתב בשם מהר"ם דמיירי נמי הכא כשהכלי תוך הכותל. ואפ"ה טהורים. וזה תמוה דהרי בסיפא אמרינן בפירוש דהכלים שבכותל כשאין במקומן טע"ט דטמאין והכא אמרינן סתמא טהורין. ואמאי והרי בשניהן בשמונחת הכפישה על הדות מוקי לה. וצ"ע:

(ז) וא"ת ולהוי כותל דות שמפסיק בין אויר דות לאויר בית. ככותל שבין ב' בתים (לעיל פ"ו מ"ד) דדיינינן בה דין קורב'. י"ל דהכא שאני. דמדאין כותלי דות מגיעין לתקרת הבית. אם כן לא שייכי כלל להבית רק להדות. וכיון שהדות רחב מהבית. הוא וכתליו

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.