שואל ומשיב/ד/א/לה

שואל ומשיב ‏ ד א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק א סימן לה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והן נסתר מחמתו מ"ש הקדמונים והובאו בב"י אהע"ז סי' י"א דעידי זנות הוה כד"מ וכ"כ הרשב"א לענין עדי גט שלכך ל"צ משום דפתיך ביה ד"מ ועיין בריב"ש סי' קצ"ג ובסי' רס"ו ורמזו המלמ"ל שם דעידי גיטין וקידושין דמי לד"מ ולפמ"ש ל"ד דדוקא עידי נשים דרק בירור הענין צריך ולא תורת עדות לכך מדמה להו לד"מ לענין דרישה וחקירה משא"כ בגיטין דצריך תורת עדות ול"ד לד"מ ורק בעידי זנות יש מקום לומר דא"צ תורת עדות ויש להאריך בזה ואכ"מ. ועכ"פ מיושב קושית הב"ש ס"ק ס"ג שהקשה דבסי' י"א החמיר בזה לענין עדי זנות ולפמ"ש אתי שפיר דהמחבר ס"ל דדוקא בעידי נשים הוא דהקלו משום דא"צ תורת עדות משא"כ בעידי זנות וז"ב.

עתה נעתיק עצמינו להא דלא אמרו עכו"ם מסל"ת נאמן רק בעדות אשה והדבר צריך טעם ולפענ"ד נראה דהנה כבר נודע מ"ש רבינו יקיר בטור ח"מ סי' ל"ד דגם עכו"ם שיודעים שאינם משקרים כשרים להעיד והפוסקים דחו זאת כמבואר בב"י שם והטעם דכל דצריך תורת עדות והתורה הצריכה שיהיו עידי ישראל א"כ ל"מ עדות עכו"ם אף שאינם משקרים והוה פסול הגוף כמו שפסול סומא וחרש וכדומה ולפ"ז לענין עדי נשים דל"צ תורת עדות שוב אף עכו"ם כשרים רק שצריך שנדע שלא יהיו משקרים וא"כ לכך צריך שיהיה מסל"ת דזה לך האות שאינם משקרים וא"כ אף עכו"ם כשר וז"ב. ומצאתי בט"ז י"ד סי' צ"ח ס"ק ב' שכתב ג"כ דבעידי איסור כיון שא"צ תורת עדות אף בדאורייתא כשר עכו"ם מסל"ת והוא הדבר אשר דברתי דכל דל"צ תורת עדות אף עכו"ם כשר כל שמסל"ת. ובזה נראה לפענ"ד הטעם דבדרבנן האמינו לעכו"ם מסל"ת בכל דבר משום דבדרבנן כל שאינו רק ספק דלמא משקר א"כ הו"ל ספיקא דרבנן ולהקל משא"כ בדאורייתא דאף במסל"ת יש לחוש דלמא משקרי ואין כאן בירור הענין אבל כ"ז במקום שא"צ תורת עדות אבל כל שצריך תורת עדות אף בדרבנן יש לומר דפסולי דהו"ל פסול הגוף כנלפענ"ד ועיין פר"ח סי' ס"ט ס"ק מ"ם האריך הרחיב הדבור דאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן ועיקר תלוי אם אתחזיק איסורא או לא ודוקא בפסולי עדות האמינו בדרבנן אבל לא בעכו"ם ולפמ"ש עיקר החילוק היא בין דבר שצריך עדות גמור או סגי רק בבירור הדבר ודו"ק היטב והאיר ד' עיני ומצאתי בחידושי הר"ן על נדה דף ל"ג ע"ב גבי מעשה דצדוקי שספר עם כה"ג ונתזה רוק מפיו על בגדי כה"ג וקדם הכה"ג אצל אשתו ואמרה לו ששואלת לחכמים על דם שלה והקשה הרשב"א דאיך נאמנת הא החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וגם למה קדם אצל אשתו לשיילי' לדידי' וכתב הר"ן כיון דמדרבנן היא ובדרבנן אף עכו"ם נאמן מסל"ת ולכך לא נכנס בדברים עם הצדוקי בעצמו שהוא ראה שהוריק פניו ולא מקרי מסל"ת ולכך קדם אצל אשתו קודם שיספר לה הצדוקי כל המאורע ע"ש הנה כמה מילי מעליותא איכא למשמע מהר"ן דגם בעכו"ם נאמן מסל"ת דוקא בדרבנן וגם צריך שיהיה בלי שום הרגשה שהיא בענין איסור והיתר כלל כמ"ש הר"ן דלכך לא שאל אותו ועיין ש"ך סי' ס"ט ס"ק מ"ג ביו"ד ועיין באהע"ז סי' י"ז סט"ו ובח"מ ס"ק ל"ב במ"ש בשם הר"ן בתשו' שם ובב"ש.

ודרך אגב אומר בהא דאמרו ביבמות דף כ"ה והא מת דלא עליו קסמכינן דאמר מר אשה דייקא ומנסבא ובראשית ההשקפה תמהתי דהא זה בעיא ביבמות דף קט"ו אי עד אחד נאמן משום מלתא דעבידא לגלויי או משום דייקא ומנסבא ומצאתי ברשב"א בחידושיו ליבמות דף כ"ה שנתקשה בזה. ואמרתי דמכאן ראיה למ"ש הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ו והנמשך דגם דייקא ומנסבא הוא טעם שירא העד מלשקר בשביל דהאשה דייקא ומנסבא וא"כ תחקור ותדרוש ויתברר האמת שלא מת ע"ש ולפ"ז גם אם נימא משום מלתא דעבידא לגלויי ג"כ י"ל דלא עליו קסמכינן דעיקר סמכינן דבודאי לא ישקר דהיא דייקא ומנסבא ולפמ"ש הט"ז בסי' מ"ז בטעמו של הרמב"ם דחושש שמא תשכור ע"א וכתב כיון דלא נגמר הדבר על ידו חיישינן דלמא דבורא עביד ואמר ע"ש ולפ"ז ג"כ יש לומר דלכך במת לא חיישינן סמכינן עליו דממנ"פ אם אתה סמך עליו ול"ח שמא תשכור ע"כ דסמכינן עליה דדייקא ומנסבא דאל"כ שייך חשש שמא תשכור כיון דיש סברא דייקא ומנסבא א"כ העד סומך עלי' ולא הוה רק דיבור בעלמא וע"כ דסמכינן על זה גופא דדייקא ומנסבא ותידוק שפיר ודו"ק היטב:

נחזור לענין הראשון לענין מסל"ת שהבאתי ראיה מהך דנדה דף ל"ג ודברי הר"ן בחידושיו שם ובאמת שעפ"י דברי הר"ן שם דלכך קדם אצל אשתו משום דהיתה מסל"ת נאמנת בדרבנן וכתבתי למעלה דכמה מילי מעליותא איכא למשמע מינה וכעת בעברי על סימן י"ז אמרתי לברר דהנה עכ"פ מבואר דדוקא בדרבנן בשאר איסורים הוא דנאמן לא באיסורי תורה ודלא כהפר"ח ביו"ד סי' ס"ט וגם צ"ע במ"ש הט"ז סי' צ"ח דבאיסירין א"צ תורת עדות וכשר מסל"ת אף בדאורייתא ובר"ן אינו מבואר כן דשם לא הוה רק איסורים בעלמא. והנה מזה מבואר דמסל"ת א"צ קישור דברים דאל"כ מה מועיל שהלך אצל אשתו והא לא הי' שם קישור דברים אבל הר"ן בתשובה הובא ביתה יוסף סי' י"ז ס"ל דצריך קישור דברים ואולי שאני התם לענין עדות אשה דהו"ל איסור תורה רק דהאמינו חז"ל בעדות אשה משום עיגונא אף באיסור תורה מסל"ת א"כ בכה"ג שוב צריך קישור דברים דכל שאינו מסל"ת ממש שוב לא האמינו חז"ל. ובזה מיושב דלא תקשה להרד"ך שסובר דכל ששאלו לו מה נעשה במשה סוסי לא הוה מסל"ת והרי כאן הלך הכה"ג אצלה לשאול וכן מה שהקשיתי למעלה על הרש"ל דדעתו דהקטן צריך שיאמר תחלה דאל"כ לא מקרי מסל"ת וקשה מכאן ולפמ"ש יש לומר דזה דוקא בעדות אשה דהיא דאורייתא ובעי דוקא מסל"ת ממש אבל שם אף דלא הי' מסל"ת ממש נאמנת ודו"ק:

והב"י ביו"ד סוף סימן קל"ז כתב בשם הר"ן בתשובה דדעתו היה נוטה להקל במסל"ת באיסורין דרבנן כמו סתם יינם רק שלא מלאו לבו להקל שלא ראה מפורש והנה בחידושיו לנדה נראה דפשיטא ליה בבירור דבמסל"ת נאמן בדרבנן וע"כ מחוורתא כמ"ש הש"ך בסי' צ"ח ובסי' קל"ז דבדאורייתא אין נאמנים כלל עכו"ם מסל"ת אף בלי אתחזיק ובדרבנן יש לחלק בין אתחזיק איסור ללא אתחזיק וא"כ דברי הר"ן בתשובה לא סתרי למ"ש בחידושיו הנ"ל ודו"ק איברא דאכתי קשה דהרי התוס' ריש גיטין הקשו דנילף מנדה דאף באתחזיק איסורא נאמן ע"א וכתבו דכל שעבר שבעה ממילא מותרת ולא מקרי אתחזיק וגם בידה לטבול ע"ש ולפ"ז כאן דמשלימין לדם ירוק וא"כ שוב אתחזיק איסורא וגם בידה לטבול לא שייך בזה דלא יועיל טבילתה וצ"ל דזה באמת מה שאמר לו אעפ"י שנשי צדוקים הם מתיראות מפני הפרושים ומראות דם לחכמים וא"כ שוב בידה לטבול ולא אתחזיק איסור.

ובאמת בגוף דברי הר"ן דאמר דהוא מסל"ת צ"ב דהרי אמרו בגיטין דף כ"ח ע"ב דבמלתא דשייכא בה עבידי לאחזוקי שקרייהו וא"כ הצדוקים שחולקים על דברי חכמים וא"כ בזה לא שייך מסל"ת דהא הם מתפארים בשקריהם שבדו להם דדם טמא ישלים לדם ירוק ומיהו כיון דא"ל דמתייראות מן הפרושים שוב עכ"פ חינם מתפארים בזה ונאמנת במסל"ת. מיהו בלא"ה יש לחלק דדוקא בעדות עגונה דהיה איסור תורה הוא דאמרו דכל דשייכי בגווה אינם נאמנים ולא באיסור דרבנן ועיין באהע"ז בב"י סי' י"ז שמביא תשובת הר"ן על האשה שהלך בעלה למונפלייאר והמיר שם והאשה שלחה שליח עכו"ם לחקור שם ולהביא לה כתב מגזבר הקצר אם הגיע שם וכתב הר"ן ודברי השליח אינם אצלי דברי מסל"ת כלל כיון דשייך בגוה וכדאמרו דבמלתא דשייכא בגוה אינו נאמן וגוי זה ג"כ אפי' שאין שכירותו תלוי בדבריו עביד הוא לאחזוקי ע"ש והנה מזה מבואר דאם הי' ישראל כל דלא בעי מסל"ת היה כשר לפי שאין השכירות תלוי בדבריו ומשמע דאם היה תלוי פסול משום שהוא נוגע והנוב"י האריך בזה דנוגע כשר לעדות אשה ומכאן משמע שלא כדבריו ולא שייך בזה לומר מתורת נוטל שכר כדי להעיד פסיל לי' הר"ן דזה לא שייך בגוי כלל וצ"ע:

ודרך אגב אזכור מה דהאריכו הח"מ והב"ש סי' י"ז ס"א במצאו כתוב בשטר מת איש פלוני והביאו דברי הג"מ דדוקא עד מפי עד לא מהני כשכותב לזכרון אבל אם כותב לזכרון מה שראה בעצמו מהני והמשנה דמצאו כתוב בשטר דל"מ היינו כשכותב לזכרון ואינו כותב למעשה בעד מפי עד ל"מ וצ"ע למה לא הזכירו כלם דברי התוספתא פרק שני דכתובות יפה כח עדים מכח שטר שהעדים שאמרו מת פלוני תנשא אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני לא תנשא אשתו ואם אמרו מה שכתוב בשטר שמענו ושכחנו תנשא אשתו וביאר הר"ן פרק שני דכתובות גבי כותב אדם עדותו על שטר דהיינו בשטר זכרון ואם אמרו שמענו ושכחנו ונזכרו ע"י כתב מהני ודומיא דכותב אדם עדותו על שטר יעו"ש. והנה מבואר דמצאו כתוב בשטר היינו זכרון ואפ"ה לא מהני עד שיזכרו עדותן מתוך הכתב ובהג"מ מבואר דכל שכותב לעצמו מהני אף שלא נזכר מתוך הכתב וגם גוף הדין דמצאו כתוב בשטר דמהני להרמב"ם בכתב ישראל ולשאר הפוסקים אף שאינו מקויים והרי בתוספתא מבואר דאף העדים עצמם שמצאו כתוב בשטר לאו מועיל עד שיזכרו עדותן מתוך הכתב ועיין ח"מ שם בתשובה דהאריך אם מצאו כתוב בשטר כל דידענו שישראל כתבו מועיל ואף הגאון מהר"ם אשכנזי אבי הש"ך מודה בזה והרי בתוספתא מבואר דל"מ אף שידוע להם שהוא כתבם רק שאינם זוכרים העדות וצ"ל דלא קי"ל כהך תוספתא. ובאמת גוף התוספתא לא הבינותי לפירוש הר"ן דלמה לא יועיל אף שאינם זוכרים כ"א מתוך הכתב הא יודעים שזה כתבם והרי אף עד מפי עד מהני ולא בעי תורת עדות בעגונה וצע"ג שלא הובא בטוש"ע ורמב"ם הך דאם שמענו ושכחנו. ולפענ"ד לולא דמסתפינא הייתי אומר דמיירי בשטר גמור דאל"כ לא שייך שיפה כח עדים מכח שטר דפשיטא דמה שאינו רק לזכרון בעלמא ודאי עדים כח יפה משטר זכרון ודומיא דאמר יפה כח השטר דהיינו גט והוא שטר גמור כמו כן להיפך. אמנם הכוונה בזה דהנה צריך לדייק מ"ש יפה כח עדים שאמרו מת פלוני והלא בעגונה סגי בע"א וא"כ למה לי עדים לנקט יותר רבותא אף ע"א יפה מכח שטר. אך נראה דמזה ראיה ברורה לשיטת הפוסקים דבשני עדים ל"ש בדדמי ובזה שפיר אמר דיפה כח עדות בכה"ג שאמרו מת פלוני אף דשייך בדדמי מ"מ בשנים לא אמרו בדדמי והיינו מטעם שכתב הרמב"ן כיון דהתורה האמינה לשני עדים לא חיישינן שמא יאמרו בדדמי ולפ"ז ז"ש דאם מצאו כתוב בשטר לא תנשא אשתו דחיישינן שמא כתבו בדדמי אבל אם אמרו שמענו ושכחנו דאז מעידים ששמעו כן ולא שייך בדדמי בשנים דמסתמא דייקי טובא ולא אמרו בדדמי ולפ"ז ממילא הך דכותב אדם עדותו בשטר מיירי ג"כ בשטר גמור ומעיד עליו אח"כ כשיאמר נזכרתי וא"כ אדרבא מזה ראיה ברורה לשיטת הגאון שמביא הרי"ף וסרה קושית הר"ן ע"ז ודו"ק:

והנה בהא דאמר ר"א אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד והארכתי לעיל בטעמו הנה נחלקו הפוסקים אי הך דר"א קאי גם על עכו"ם או דוקא על פסולי עדות ישראל ובזה דוקא דבדרבנן נאמנים אבל עכו"ם אינו נאמן אף דבדרבנן וכבר האריך הפר"ח סי' ס"ט שם בזה ובאמת הפר"ח דעתו דחיישינן דמשקרי וכ"כ לעיל דבדבר דצריך עדות עכו"ם פסול אף שידענו שאינו משקר כמו שדעת כל הפוסקים בסי' ל"ד לחלוק על רבינו יקיר. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית המהריב"ל בהא דפריך על ר"א מנחיל של דבורים ומשני דנחיל קנין דרבנן ולא משני דשאני נחיל דבעלים מרדפים וכל האחרונים האריכו בזה וכ"כ בתשובה אחרת בזה וכעת לא ידעתי מקומו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שא"צ תורת עדות לא בעי מרדפים אחריו ומסל"ת מועיל ומה דאמרו בנחיל כגון שבעלים מרדפין הוא משום דצריך תורת עדות וא"כ מה מועיל מסל"ת הא זה רק ראי' דאינם משקרים אבל אכתי צריך עדות וכדפריך והא אשה וקטן דלאו בני עדות נינהו וע"ז משני דבעלים מרדפים אחריהם ובזה סגי במסל"ת דמה דבעלים מרדפין זה רגלים לדבר ואומדנא דמוכח הוא ובד"מ סגי באומדנא דמוכח ואף דלהוציא ממון ל"מ אומדנא כמ"ש הרא"ם ומהרי"ק סי' קכ"ט האריך דל"מ אומדנא כל שהוא על גוף הדבר ע"ש וע"ז מועיל שוב מסל"ת ולזה שפיר פריך דכל דנימא דאין מסל"ת נאמן רק בעדות אשה והיינו אף בדבר שא"צ תורת עדות דהרי כללא כייל בכ"מ א"כ למה בנחיל מועיל וא"ל דשאני נחיל דבעלים מרדפין דאכתי קשה דמרדפין הוא רק לסלק דלא בעי תורת עדות וסגי באומדנא אבל באמת אומדנא ל"מ להוציא א"כ מה מועיל מסל"ת בזה וע"ז משני דקנין דרבנן הוא וא"כ אינו נקרא מוציא גמור ולכך מועיל ועיין בשיטה מקובצת ב"ק ותמצא סיוע למ"ש. ומה דמשני בתרומה דרבנן היינו משום דא"צ עדות דאינו רק איסור וא"צ תורת עדות ועיין בט"ז וש"ך יו"ד ריש סי' צ"ח ובזה בצירוף איסור דרבנן הוא דמועיל וכן בשבויה הקלו משום דמנוולה נפשה ואינו רק איסור דרבנן כמו שהארכתי במקום אחר בתשובה לענין שבויה שמה בררתי הדברים דכיון דמנוולא נפשה ואינו רק דרבנן לכך מועיל מסל"ת ולפ"ז מבואר דאף באיסור דרבנן ל"מ מסל"ת כ"א ביש איזה צירוף דרבנן ואינו צריך תורת עדות. ובזה יש ליישב הרבה קושיות ולא נפניתי כעת:

והנה במ"ש אלא לעדות אשה פירש"י שמע מן התינוקת וכו' והוא תמוה דהא בעדות אשה אף עכו"ם מסל"ת נאמן ולמה פירש תינוקת דוקא. ולפענ"ד נראה דבר חדש דמסל"ת דקטן ואשה משונים ממסל"ת דעכו"ם דבעכו"ם בעי שלא יהיה מתכוין לא להתיר ולא להעיד כדאמרו ביבמות דף קכ"א אבל בקטן כל שמסל"ת אף שמתכוין להתיר או להעיד כשר כל שמסל"ת משום דקטן כוונתו אינו כוונה וכן נראה מהר"מ סרקסטה הובא בשיטה מקובצת שם דאדרבא באשה גדולה צריך שתתכוין להעיד ובקטן אף שאין כוונתו כוונה מכל מקום סגי כל שמסל"ת ובאמת בשבויה מבואר דבעכו"ם חיישינן שמא מערים ועושה עצמו כמסל"ת אבל בקטן לא חשו לזה ודו"ק ובזה נראה מה דבעלים מרדפין לכאורה הי' נראה שכן דרך הקטנים להיות נפתים למה ששומעים אומרים ובאמת צריך לומר דשמואל דמוקי בבעלים מרדפין אחריהם וקטן מסל"ת היינו שהקטן אינו יודע כלל אם הבעלים מרדפין וכן נראה מרש"י שכתב שהבעלים מרדפין קודם דיבור הקטן והיינו שהקטן לא ידע מזה אבל ר"א דחידש דאין מסל"ת נאמן רק בעדות אשה ולא אמר אין עכו"ם נאמן וע"כ דשלל עכו"ם רק בפסולי עדות קאי וא"כ שוב א"צ מסל"ת בעכו"ם וכמ"ש וא"כ שפיר פריך מנחיל ול"ש לשנויי בעלים מרדפין דאדרבא כל שבעלים מרדפין גרע כיון שאין הקטן מסל"ת גמור ואולי שמעו ממה שבעלים מרדפין ולכך משני דקנין דרבנן היא ול"ח דשמעו. ובזה מיושב מה דק"ל למה לא פריך שמואל אדשמואל להס"ד בתרומה דאורייתא דבנחיל מצריך שמואל בעלים מרדפים ואילו בתרומה סגי במסל"ת לבד. ולפמ"ש יש לומר דשמואל מיקל בתרומה כשהיה מסל"ת גמור ובנחיל מיירי שאינו מסל"ת גמור ולכך מצריך בעלים מרדפין והתינוק לא שמע מבעלים מרדפין אבל על ר"א פריך שפיר דר"א לא מצריך לקטן שיהיה מסל"ת גמור ומה"ט שלל לעכו"ם ואמר סתם מסל"ת וכמ"ש ושפיר פריך דבתרומ' דאוריית' מועיל וא"ל דמיירי שם במסל"ת גמור דמה מעליותא לר"א בין מסל"ת גמור או לא והרי בעדות אשה לא מצריך מסל"ת גמור אף שהוא דאורייתא מכלל דבאינך ג"כ אין חילוק לדידיה בין מסל"ת גמור דאינו מסל"ת גמור וע"ז משני דתרומה דרבנן ויש להאריך בזה בכל הסוגיא ולא נפניתי כעת. ועכ"פ בהך דאמרו בשבויה הקלו מבואר דאף עכו"ם נאמן במסל"ת דאל"כ היה לו לשנויי שבויה דרבנן הקלו ומדאמר בשבויה הקלו משמע דגם עכו"ם מסל"ת נאמן דשבויה הקלו וכדברי רב נטרונאי דאם באיסור כרת הקלו מכ"ש באיסור לאו ועיין בטוש"ע אהע"ז סי' ז' ובתשובה אחרת כתבתי בזה ואכ"מ. והנה מה שהחליט הפר"ח סי' ס"ט דהחליט דעכו"ם אינו נאמן אף באסור דרבנן זולת בעדות אשה הנה מדברי הר"ן שהבאתי למעלה בחידושיו לנדה דף נ"ג מבואר דבאיסור דרבנן נאמן עכו"ם במסל"ת והנה במ"ש שם דלכך לא נכנס בדברים עם הצדוקי עצמו משום כיון שראה שהוריקו פניו שוב לא מיקרי מסל"ת גמור ע"ש לפ"ז צריך להבין בבעלים מרדפין א"כ שוב ל"מ מסל"ת דהרי התינוק מרגיש שהבעלים מרדפים ומסתמא הוא שלו ומיהו י"ל דדוקא בעכו"ם דבעי מסל"ת גמור הוא דל"ש מסל"ת כל שמרגיש קצת אבל בתינוק אפשר דלא בעי מסל"ת גמור וכמ"ש למעלה וסגי אף במסל"ת כזה. ולפ"ז יש לומר להיפך דר"א דאמר אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה והרי בעדות אשה כשר עכו"ם גמור וא"כ דומיא דהכי בשאר איסורים מיירי במסל"ת גמור ואפ"ה לא נאמן קטן ואשה. ומעתה שפיר פריך מנחיל וא"ל דנחיל שאני דבעלים מרדפין וכקושית המהריב"ל דזה אינו דאדרבא בעלים מרדפין גרע וע"ז הוצרך לשנויי דנחיל קנין דרבנן הוא ודו"ק היטב ועיין ברכי יוסף סי' ז' באהע"ז שהאריך הרחיב הדיבור בענין זה ואין הזמן מסכים לסלסל אחר דבריו. זולת זה ראיתי לכתוב מה שהאריך שם דהסמ"ג סותר עצמו דבהלכות מיאון כתב דאין מסל"ת כשר בדאורייתא אלא בעדות אשה ושבויה ומשמע דבדרבנן מהימן ואילו בלאוין קל"ז כתב לענין בשר ששם עכו"ם בכלי דדוקא ביודע מנהג ישראל ומשמע דאף דבדרבנן לא מהימן ע"ש שהאריך. והנה לפמ"ש היה מקום לחלק דבזה דוקא באיסור דאורייתא לא מהימן אבל בדרבנן מהימן משא"כ בעכו"ם דאף דבדרבנן לא מהימן אך לפענ"ד יש לחלק דדוקא במסל"ת שנתהווה כזאת והיא לא עשה שום דבר הוא דבדרבנן מהימן אבל שם דהיה עכו"ם מסל"ת שהדיח הבשר בזה דצריך מעשה לא מהימן עכו"ם לומר שעשה כזאת דמחוסר מעשה לא נאמן כנלפענ"ד. איברא דלפ"ז יקשה מ"פ מתרומה הא שם צריך מעשה וא"ל דאדרבא מכח כ"ש פריך דהי' מעשה גדול ואפ"ה נאמן וע"ז משני בתרומה דרבנן ואכתי קשה הא צריך מעשה מיהו שם יש לומר דהוא לא עשה מעשה דהקטן מספר שהפשיטו אותו והטבילוהו הכל אחרים עשו לו. ובזה י"ל מה דהביא הש"ס הך דמסיים ר"ח והיו חביריו בדלין ממנו ולכאורה היא ללא צורך להקושיא ולפמ"ש י"ל דבאמת אם הי' צורך לו להבדל מחבריו ולשמור עצמו אפשר דלא היה נאמן אבל הוא אמר דחבריו בדלין ממנו והוא לא עשה שום מעשה ודו"ק. ובזה יש לומר מה דמשני בשבויה הקלו ואם נימא דשבויה דרבנן מה צריך לומר דהקלו ולפמ"ש אתי שפיר דשם אמר דיצא לשאוב מים והיה דעתו על אמו וא"כ היה עושה מעשה ונתכוין לשמרה ובזה אף מדרבנן לא מהימן ופריך מכח כ"ש ולזה משני דבשבויה הקלו והיינו אף בצריך לעשות מעשה והרבה יש לי להאריך אבל כבר כתבתי בזה הרבה וכעת לא נפניתי וגם דשו בו רבים מבעלי התשובות ע"כ קצרתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף