שואל ומשיב/ב/ב/פ

שואל מהדורה תניינא חלק ב סימן פ ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לתלמידי המופלג החריף מו"ה יעקב יוסף ווילער נ"י ח' טבת ד' ויחי שנת תרי"ט:

מכתבך מסר לי חותנך נ"י. והנה כתבת איזה גרגרים ואתם ידעת טרדת הרב ובכ"ז למען כבודך ולמען לימודך אמרתי להשיבך הנה במ"ש בעירובין דף צ"ז בתוס' ד"ה אבל במ"ש ראיה דלא כר"א דאם כן חדשות אמאי אסור משום קשירה הא לא הוה קשר ש"ק וע"ז כתבת דאמאי לא פריך להיפך דאם כן ישנות למה מותר הא צריך להתיר ולקשור אבל זה אינו דהא אינו קשר של קיימא לר"א ולכך מותר בישנות ולכך הקשו למה חדשות אסור וע"ז הקשית דספר התרומה כתב דלמה ישנות מותר וצ"ל דמכח ממנ"פ פריך דלר"א דגם זה חשיב קשר של קיימא דלכך חדשות אסור שוב יקשה למה ישנות מותרות. אך עדיין קשה תינח למ"ד שבת זמן תפילין שפיר קשה למה ישנות מותר אבל למ"ד שבת לאו זמן תפילין אם כן בישנות דאיכא כבר קשר ולא צריך לקשור שנית בשבת דשבת לאו זמן תפילין לכך מותר אבל בחדשות דצריך לקשור שיהא תכשיט שפיר אסור ולכך הקשו התוס' דחדשות אמאי אסור וע"ז הביא מה שהערותי בזה. והשבתי דהא אליבא דרבי יהודה קאי ור"י ס"ל שבת זמן תפילין ושפיר הקשו דלמה בישנות מותר וע"ז הקשה מעלתו דאכתי יקשה דניהו דשבת זמן תפילין אבל אטו מחוייב להניח רק דמותר להניח וכן משמע בתוס' דף צ"ה ע"ב ד"ה אי קסבר וא"כ שוב י"ל דבישנות באמת לא ילבוש לצורך מצוה רק לצורך תכשיט ומותר משא"כ בחדשות דעכ"פ צריך לקשור כדי שיהי' תכשיט. ולפענ"ד ל"ק דכיון דקתני זוג זוג דמשמע זוג אחד אין טפי לא א"כ ע"כ דשבת זמן תפילין ומשום מצוה דאי משום דתכשיט עכ"פ שני זוגות דמקום יש בראש היה מהראוי להתיר ודברי סה"ת נכונים ודו"ק. ומ"ש מעלתו להביא ראיה לדעת החולקים על ריב"א דכל שיש עשה ול"ת אף שעשה דוחה ל"ת כל שיש עשה עם הל"ת גם הל"ת חמור וע"ז כתב מעלתו ראיה דאל"כ מה פריך בביצה דף ח' יו"ט עשה ול"ת ומה קושיא הא העשה דכיסוי דחי הל"ת ולא נשאר רק עשה ואיך שייך לומר דמפני חשש שמא יכתוש ויעבור על עשה ידחה העשה שהוא לפנינו וע"כ דגם הל"ת אלים כל שיש עשה עם הלא תעשה:

והנה לכאורה יפה טען אמנם נראה דהרי באמת אינו בעידנא ולא דחי רק דהש"ס דחי דבהדי דכתיש קא מכסה וא"כ בזה שוב הו"ל עשה ול"ת ולא שייך לומר דהל"ת אינו והעשה היא לפנינו והכתישה אינו ברי דזה אינו דהא הכתישה היא ע"כ עם הכסוי ביחד ושוב מאי אולמא האי עשה מהאי עשה וכמ"ש הנוב"י בסוף הספר דשב ואל תעשה עדיף. ומ"ש מעלתו ראיה להריב"א מהא דהקשו בתוס' בחולין דף ע"ח ד"ה מנין דמה"ת דלא איירי במוקדשין וא"ל דאיצטריך קרא לפסח שאם אין לו אחר רק להבן שנשחטה האם בו ביום דסד"א דאתי עשה דפסח ודחי דזה אינו דהא במחוסר זמן יש עשה ולא תעשה ולא דחי ולהריב"א לק"מ דהנ"מ לענין מלקות דעכ"פ היה העשה דוחה הל"ת ולא יגיע מלקות עכ"ד. ולק"מ דשם יש שני לאוין לאו דאותו ואת בנו ולאו דמחוסר זמן ועיין בחולין דף פ' ע"ב ושני לאוין אינן נדחין העשה אפילו לשיטת הריב"א ועיין נזיר דף נ"ז נ"ח ומכ"ש בכהאי גוונא שיש עשה גם כן בהדי שני לאוין דודאי הלאוין אלימי דלא דחי אף לשיטת הריב"א וז"ב. ומ"ש מעלתו להקשות על דברת הנו"ב בסוף הספר דלכך לא הוה מצוה הבאה בעבירה דאמרינן להיפך מאי אולמא וע"ז הקשה דאכתי קשה למ"ש התו' דהלאו ישנו רק דלא לקי וא"כ הו"ל מצוה הבאה בעביר' מצד הל"ת ושוב מהראוי שילקה לפענ"ד י"ל ע"פ מ"ש הרמב"ן בפרשת יתרו דלכך דחי העשה הל"ת משום שיותר חשוב להשי"ת מי שמקיים מצותו ממי שנזהר שלא לעבור על מה שמוזהר שלא לעשות ע"ש ולפי זה בשלמא לגבי עשה שפיר מקשה דהו"ל מצוה הבאה בעביר' דמה אולמא האי עשה מהאי עשה ואם כן למה יעבור על עשה במקום עשה דמה אולמא לזה מזה אבל מצד הלא תעשההא העשה חשובה יותר ושפיר דחי אף שהלאו אלים מ"מ העשה חשובה יותר וא"כ לא מקרי מצוה הבאה בעביר' דהמצוה חשובה יותר וז"ב:

ומה שהביא מעלתו דברי היש"ש הובא בטורי זהב או"ח סי' תקי"ב ס"ק ה' דגבי קדירה כיון שאין הטעם משום שנתבשל יפה יפה א"כ כיון דמשום חד טירחא מתירין ה"נ גבי עכו"ם וע"ז הקשה מעלתו דמשמע מהיש"ש דאם היה הטעם משום שנתבשל יפה יפה שוב לא היה מותר בעכו"ם כמ"ש התוס' בביצה דף כ"א גבי עיסה וע"ז הקשה מדברי הר"ן ריש ביצה שגם בנכרי שייך הואיל והא דאסרו משום שמא ירבה בשבילו הוא רק מדרבנן והואיל לא שרי רק מה"ת יעו"ש וא"כ מטעם שנתבשל יפה גם כן היה שרי וע"ז כתב מעלתו דבאמת כיון דממעטין מלכם ולא לגבוה ולא לנכרים שוב לא שייך הואיל גבי נכרים דבהדיא מיעטיה קרא דלכם ולא לגבוה ולא לנכרים ולא קי"ל כהר"ן והביא שסברא זו כתב הלח"מ פ"א מיו"ט וסתם ולא כתב היכא רמיזא. וכפי הנראה כוונתו להט"ו והנה אמת נכון הדבר דכל דכתיב לכם ולא לנכרים מיעט קרא ולפענ"ד נראה דגם הר"ן מודה בזה רק דזה אם מבשל לצורך נכרי ביחוד זה אסרה תורה אבל אם מבשל לצורך ישראל אף דיש חשש שמא ירבה בשביל הנכרי זה לא שייך לכם ולא לנכרים כיון דשייך הואיל א"כ אינו מבשל לצורך נכרי דיוכל להיות שיהי' לצורך ישראל ניהו דמדרבנן אסור שוב שייך להתיר משום שנתבשל יפה כנלפענ"ד ברור דכל דאינו מבורר חלק הנכרי לא שייך בזה לכם ולא לנכרים:

ובזה מיושב דברי הר"ן דלכאורה באמת תמוה הא התור' מיעטה לכם ולא לנכרים ולא שייך הואיל: ולפמ"ש אתי שפיר דבכהאי גוונא שאינו מבורר החלק שייך הואיל וגם בחידושי הרשב"א בחולין דף ט"ו גבי המבשל לחולה מבואר דס"ל כן. אמנם מ"ש דהר"ן נחלק עם הרשב"א לא ראיתי בזה שום מחלוקת די"ל דגם הר"ן מיירי רק כששם בפעם אחת וזה אסור. ובזה מיושב קושית דו"ז בישועת יעקב סי' תקי"ב ס"ק ג' ע"ש שהקשה דמה ענין כלבים לנכרים ולפמ"ש א"ש דבכהאי גוונא שאינו מבשל ביחוד לנכרים לא שייך לכם ולא לנכרים ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף