שו"ת מהרי"ט/א/קכו

שו"ת מהרי"ט ‏ א קכו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה מחוור הדבר שראובן זה זכה במקחו מן הגוי בטעמיה ובהלכתיה דמר איהו רבה הכח' השלם נר"ו דלא גרע מסיטומיתא דבפרק איזהו נשך דבאתרא דנהיגי למקניה בה קנה אף כאן במקח הנקנה מיד הסוחרים הערלים כל שנעשה בו דבר אשר קראו נוצרים גמר קנין הרי הוא במקום קנין גמור בדינינו שכל כיוצא בזה אמרו מנהג מבטל הלכה ויש לטוען שיטעון עלינו לומר שלא אמרו אלא באתרא דנהיגי למקניה בה כקונה כמוכר אבל כאן נהי שהמוכר הנוצרי נהוג למקני בה מכל מקום ישראל הקונה אינו נוהג למקני בענין זה ואם ירצה ישראל לחזור בו אין הנוצרי יכול לכופו לקבל המקח שהרי ערכאות השופטין אדוני הארץ אין דנין זה בתורת קנין כל שלא משך ולא מדד וכיון שאצל הקונה אינו קנין גם אצל המוכר לא חשיב משום דלא סמכה דעתיה ולא גמר ומקנה תדע מדאמרינן בפרק קמא דקדושין אפיסקא דנכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף לא שנו אלא במקום שאין כותבים את השטר אבל במקום שכותבים את השטר לא קנה עד שיכתוב פרש"י דכיון דרגילי בהכי לא סמכה דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא ומשום דלוקח לא סמכה דעתיה ולא קנה אף המוכר יכול לחזור בו כל זמן שלא נכתב השטר אף כאן כל שהקונה יכול לחזור בו אף המוכר לא גמר והקנה.

ונראה שיש לחלק דהתם ודאי באתרא דנהיגי למקני בשטרא אעפ"י שהשטר ליפות כחו של קונה הוא שיהא מקחו ברור בידו אחר שנתן את מעותיו מכל מקום גם המוכר יאמר עדיין לא גמרתי להקנות וסבור הייתי לימלך בדבר כל שלא נעשה השטר כמנהג אבל היכא שאצל הנוצרים כולם נהיגי למקני בנתינת מקצת דמים ויודע הוא הנוצרי שישראל יכול לכוף אותו בפני הבאיי"לי שלו לתת המקח בידו ואין לו מנוס שיוכל להפטר ממנו גמר ומקנה וישראל נמי סמכה דעתיה על הדבר שיודע שיכול לכופו כפי נמוסיהם לעמוד בפני הבאייל"י ויחייבנו בדיניהם אף על פי שאינו בטוח המוכר מישראל הקונה גמר ומקנה ומנין אני אומר שכל שדין קנין של מוכר ושל קונה חלוק זה מזה עלתה לזה אעפ"י שלא עלתה לזה שהרי בנכסי יתומים שאמרו הרי הם כהקדש לא מקנו אלא בכספ' כשמשכו לקוחות פירות מיתומים אף על פי שאם הוקירו יכולים יתומים לחזור בהם כשהוזלו אין לקוחות חוזרים בהם כדאמרינן בהנזקין שלא יהא כח הקדש חמור מכח הדיוט וכן כשמשכו יתומים פירות מאחרים היה בדין שיתומים חוזרים ומוכר אינו חוזר אי לאו מטעמ' דמפרש התם משום דרעה היא לגבי יתמי ולא אמרינן בהם כל שלוקח לא קנה מוכר נמי לא גמר ומקנה. ואף על פי שהקונה יכול להשמט שלא לקבל המקח כל שהמוכר א"א לו להשמט שלא ימסור המקח קנה שהרי אמרו שם דרב אידי בר אבין כי זבין ארעא אמר אי בעינא בכספא אקני אי בעינא בשטרא איקני ולהכי אמר תרווייהו אי בעינא בכספא שלא יחזור בו המוכר ואי בעינא בשטרא איקני שאם ירצה הקונה לחזור יחזור הרי כאן שאעפ"י שהקונה יכול לחזור בו ואין המוכר בטוח שיגמר המקח הואיל והוא אינו יכול לחזור בו שהרי פי' שיקנה בכסף אמרינן דגמר ומקני אף כאן הואיל ויודע הוא שבדיניהם נקנה המקח ויכול הקונה להוציא ממנו בדינא ודיינא גמר ויהיב אע"פ שאינו בטוח מהקונה אם ירצה לחזור בו והוה ליה כאילו פירש וגם לא דמי לעייל ונפיק אזוזי דפרק האומנין דאמרינן אנן סהדי דלא גמר לקנות אלא במעות וכי היכי דלוקח מצי הדר ביה מוכר נמי מצי הדר ביה אף על פי שהעכבה ממנו לפי שכבר נתבטל המקח ואין המקח קיים לחצאין כדכתב הרא"ש ז"ל שם דהכא מעיקרא הוא ידע שלוק' יכול לחזור בו ואפ"ה הקנה ושעבד עצמו במה שא"א לו להשמט ממנו בדינא ודיינא אלמא גמר והקנה לגמרי דומיא דנכסי דיתומים דמייתינן לעיל. ועוד דאף על גב דבישראל מישראל אמרינן כשהלוקח לא קנה ולא סמכה דעתיה כגון באתר' דנהיגי לכתוב שטר אף המוכר יכול לחזור בו בישראל מגוי לא אמרי' הכי אלא אע"ג דישראל לא גמר למקני עד דכתבי ליה שטרא גוי מהא אסתלק ליה כדמוכח מההיא שמעתא דפרק חזקת נכסי הגוי הרי הם כמדבר כל המחזיק בהם זכה בהם מאי טעמא גוי מכי מטי זוזי לידיה אסתלק ישראל לא קנה עד דמטא שטרא לידיה דמיירי במקום שכותבים את השטר כדפי' רשב"ם והתו' דאפילו בישראל חבריה לא קנה עד שיכתוב לו את השטר וכ' רשב"ם ודוקא בלוקח מגוי אבל בלוקח מישראל חבירו נהי דלא קני לוחק עד דאתא שטרא לידיה אחר מיהא אין יכול לקדם ולהחזיר שהרי עדיי ברשות מוכר קיימא שכל זמן שלא החזיק הלוקח או לא בא השטר לידו יכולים שניהם לחזור זה בזה עכ"ל אלמא אף על גב דישראל מישראל כל שלוקח חוזר אף מוכר יכול לחזור בישראל מגוי אף על גב דישראל לא גמר למקנן גוי מיהת אסתלק ליה ובנדון דידן ישראל סמכה דעתיה שפיר בקניינו שיודע שיכול לכופו שימסור מקחו בידו אעפ"י שאם היה רוצה ישראל היה חוזר בו לא מפני כן הופקעה מכירתו של גוי דהא אסתלק ליה והרי ישראל עומד במקחו ורוצה בה לפיכך אם בא ישראל אחר ותקפה חייב להחזירה לראשון שזכה בה.

ויש לי להכנס כאן בחקירה אחת אם חייב ישראל השני להחזירה לראשון מטעמא אחרינא וזה שהרי נחלקו אבות העולם בקניינו של גוי במטלטלים אם בכסף או במשיכה שרש"י ז"ל פסק כההיא דפרק שני דבכורות ישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו בדיניהם אף על פי שלא משך קנהו וחייב בבכורה ומפרש אביי בדיניהם שפסקה להם תורה מיד עמיתך במשיכה הא לגוי בכסף וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות בכורות ובפרק ראשון מהלכות זכיה ורבינו תם פסק כרבי יוחנן דפרק הזהב דדריש מיד עמיתך בכסף מיד גוי במשיכה והדברים עתיקי' וכאן כיון שנתן ישראל לגוי מקצת דמים זכו לו מעותיו אף על פי שלא נתן כל הדמים כדאמרינן ריש פרק האומנין מלמדים אותם שלא יחזרו בהם כיצד כותב לו אני פלוני מכרתי שדה פלוני לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים והריני נושה מהם שמנה מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים שכל שנתן מקצת מעות בתורת התחלת פרעון כמו בנדון דידן שנתן אבואין קואינטו קנה לאלתר מן התורה לרש"י ולהרמב"ם ז"ל וכיון שכן יש לדון בה שאסור לישראל חבירו ללוקחה שספק גזל הוא ואם נטלה חייב להחזיר אע"פ שהוא תפוס דתפיסת ספק אחר שנולד הספק לאו כלום הוא דומיא דתקפו כהן דמוציאין מידו כמו שכתבו כל הגדולים ז"ל ואע"פ שכתב מהר"י קולון ז"ל וכן הביא מהר"ין לב ז"ל בח"ב סימן מ"ב שמדברי הרי"ף ומדברי רבינו שמואל בר ברוך שהביא במרדכי בפרק נערה משמע דסבירא ליה הרי"ף דתפיסת ספ' אחר שנולד הספק הויא תפיסה מדלא הביא בריש כיצד הרגל בעיא דרב אשי אם שינוי לצרורות לרביע נזק ותמה עליו הרא"ש ז"ל בזה ואמר אפשר דסבר דאין נפקותא בבעיא זו דלא מגבינן קנסא בבבל אלא אם תפס בהא לא מפקינן מיניה כיון דעלתה בתיקו וכתב ומיהו תימא כיון דספיקא דדינא הוא מאי מהניא תפיסה אוקי ממונא בחזקת מריה ושלא כדין תפס ונראה לי דמשום זה לא נאמר שהרי"ף ז"ל חולק על זה הכלל התפוס בידינו מכל הפוסקים ראשונים והאחרונים ז"ל וכדמוכח בכמה דוכתי שהרי אנו מוציאין לו בההיא דסוף פרק הפועלים דמבעיא לן בגמ' לסטים מזויין כנגד רועה מזויין מאי וסלקא בתיקו וכתב הרי"ף ז"ל בהלכותיו ואפי' רועה מזויין פטור כלו' דאע"ג דלא איפשיטא כמאן דאיפשיט' דמי דמוקמינן ממונא בחזק' מריה וכמ"ש הרב המגיד ז"ל בפרק ג' מהלכות שכירות ואי ס"ד דאי תפס מפקינן מיניה לא הוה ליה לפסוק דפטור וכמ"ש שם הרב נמוקי יוסף לכך נראה שאין להוכיח מההיא דכיצד הרגל דסבירא ליה להרי"ף דמהני תפיסה שהרי הרא"ש כי היכי דלא תקשי ליה אמאי השמיטה אמר שאפשר דס"ל הכי אבל הקשה על עצמו דלא אפשר לומר כן וצ"ל דהרי"ף ז"ל רוח אחרת עמו במה שהשמיט הבעיא ולא שהוציא הרא"ש דין מתוך הקושיא שאני מוצא להרא"ש עצמו בפרק אלו מגלחין שהטיח דברים כלפי הר"ז הלוי ז"ל על שהוציא דין אחד להחמיר מתוך קושיא א' ואמר אין נ"ל לעשות בנין בלא יסוד כי באו להחמיר ולומ' סברות רחוקות מכח קושיא ואם יש תירוץ לקושיא נתרועע היסוד ונפל הבנין עכ"ל הילכך לא היתה כונת הרא"ש להוציא דין זה מתוך קושיא מפני מה השמיטה הרי"ף אלא אמר היה אפשר דלכך השמיטה אלא שקשה וכו' ונ"ל טעם אחר כי מה בצע דאתנח לן חדא ואיתקיף לן חדא ומדברי רבינו שמואל גם הוא אין להוכיח שיש להעמיד דבריו בשתפס הבעל קודם שנולד הספק דהיינו שהיה תפוס בהם מחיים. ומיהו איכא למימר דלא דיינינן ליה הכא בדינא התפסת ספק דמפקי' מיניה דהתם היינו טעמא משום דמוקמי' ממונא בחזקת מרא קמא אבל הכא ליכא לאוקומיה בחזקת ישראל הראשון דמאן לימא לן שראשון קנה כדי שיצטרך זה להוציא מידו וראי' מדאמרי' בפ' שני דכתובות גבי נכסי דבר שטיא אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ארעא בחזקת דבר שטיא ולא אמרן אלא דאית ליה חזקה דאבהתיה אבל לית ליה חזקה דאבהתיה אמרי' כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין אלמא כל שחזקת הראשון מספק' לא אזלינן בתר חזק' קמיית' אלא בתר חזק' דהשתא.

אלא שיש לי בזה מקום עיון בהא דמבעיא לן בפרק קמא דמציעא אויר שאין סופו לנוח אם כמונח דמי או לאו ולא איפשיטא וכתב שם הרא"ש הילכך במתנה לא קנה ובהפקר הואיל ונסתלקו הבעלים אם החזיק בה אחר מוציאין מידו דבעל הבית מוחזק תחילה מספק ע"כ והויא איפכא מההיא דבר שטיא שהבאתי ועוד קשיא לי דבפרק חזקת מבעיא לן החזיק בה לקנות אותה ואת חברתה אי נמי החזיק במצר לקנות את שתיהם מהו וסלקא בתיקו ופסק הרא"ש ז"ל שאם בא אחר והחזיק בה כדי לקנותה זכה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות זכיה ומתנה וכתב שם הרב המגיד ז"ל הטעם שחזקת זה האחרון חזקה ברורה וחזקת הראשון מסופקת מעמידין אותה בחזקת זה שחזקתו ברורה איברא שיש לי להשיב בטעם זה שחזקת הראשון גורם לנו ספק בחזקת האחרון שאם תמצא לומר שהא' עלתה לו חזקה אין חזקתו של שני כלום א"כ אף חזקתו של שני אינה ברורה וגם ההיא דכתובות שהבאתי מנכסי דבר שטיא איכא לשדויי בה נרגא דשאני התם דבאין עליו משני צדדין אם כשהוא שוטה זבן כשהוא שוטה זבין ואם כשהוא חלים זבן כשהוא חלים זבין מה תאמר כשהוא חלים זבן וכשהוא שוטה זבין הא לא שכיחא והוה ליה כתרי ספקי לסייועי חזקת הלוקח מה שאין כן בההיא דמציעא ובההיא דנכסי הגר אי נמי ההיא דבר שטיא קונה יורד ברשות הוא שמכר לו בר שטיא וכיון שאין לו חזקה דאבהתיה לא מבטל מכירה מספק והוה ליה כתפוס בה קודם שנולד הספק אבל בהני האחרון יורד שלא ברשות הוא ולאו כל הימנו של שני לאבד חזקתו של ראשון ועדיין דברי הרא"ש אצלי מוקשים זה לזה ואין לי עכשיו טעם ברור לחלק ביניהם ולראות איז' מהם יכשר לנדון.

אלא שיש לדון בנדון דידן ששמעון זה בגזל היא בידו הסחורה הזאת שהגוי לא מכרה ולא נתנה לו אלא הוא תקפה ממנו ומוציאין מידו דכי אתא לידיה מעיקרא באיסורא אתא לידיה וקיימא לן בפר' אלו מציאות שספק הינוח אסור ואם נטלו ולא הלך משם יחזיר ואם הלך לביתו שיש לחוש שמא באו הבעלים ולא מצאו ויהא מונח אצלו עד שיבא אליהו ועוד בסוף פרק קמא דכתובות גבי נמצא בה תינוק אם רוב ישראל ישראל ואמרינן למאי נ"מ להחזיר אבידתו וכתבו התוספות דאף על גב דקיימא לן בריש כיצד הרגל דאין הולכין בממון אח' הרוב ותירצו דלא אמרי' הכי אלא היכא דבהתירא אתיא לידיה שמדעתו נתנם אבל הכא ספק כשבאת אבידה לידו דבאיסורא אתא לידיה ובהא דמבעיא לן בפר' השואל דשותפין ששאלו פסק הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות שאלה ופיקדון כיון דספק היא לפיכך אם מתה אינו משלם פשע בה הרי זה משלם והיינו טעמא לפי שהפושע הוא אצל הדבר כמזיק כמ"ש בפ' שני מהלכות שכירות וכיון שהוא כמזיק ואין שם ראיה ברורה לפטרו חייב לשלם כמ"ש הרב המ"מ שם ואף על פי שאין אחרים מודים לו בפושע דלאו כמזיק בידים דמי הכא ודאי כמזיק ממש הוא וחייב עיין ברמזי' סימן ש"ב בכל הני ובדברי הרמב"ם ז"ל.

וצריך לברר כיצד משלם מה שהזיק לא כמו שבא בשאלה שיהא חייב לשלם כל מה שהסחור' נמכר' ביום שאם היום הוקרה לאחר שמכרה או לאחר שיצתה מן העולם אינו חייב לשלם אלא כשעה שיצתה מן העולם או כשמכרה דאמרי' במרובה האי דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויה זוזא ולבסוף שויה ארבעה זוזי תבריה או שתיה משלם ארבעה אתבר ממילא משלם כשעת הגזלה ואמרי' התם משמיה דרב קרן כעין שגנב תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין ואוקימנא לה ביוקרא וזולא דמשלם כשעת יציאה מן העולם דהיינו טביחה או מכירה נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף