רשב"א/שבת/קג/א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אלא לשמואל לאו גמר מלאכה הוא.''' פירוש: משום דקודח הוא שקודח כדי לשים בו מסמר או דבר אחר, וכיון שכן אינה גמר מלאכה אלא שמתקן תיקון כדי להגמר בדבר אחר דהיינו המסמר.

'''דחק קפיזא בקבא.''' פירש רש"י ז"ל: שחקק כדי קפיזא בבקעת גדולה הראויה לחוק בו קבא. ורב האי גאון ז"ל פירש: כגון שעשה סימן לידע היכא דוכתא דקפיזא, כמו שנתות היו בהין {{ממ|[[בבלי/מנחות/פז/ב|מנחות פז:]]}}.

'''אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו שכן מרדדי טסין למשכן עושין כן.''' יש לפרש דאביי ורבא על רבה ורב יוסף פליגי, שאמרו דאינו מחמת שמאמן ידו אלא שכן היתה במשכן, והיינו דאמרינן אלא. אבל רבינו האי גאון ז"ל פירש דאביי ורבא לפרש דברי רבה ורב יוסף אתו, דאינו כמו שאתה סבור דמאמן את ידו לעשות מלאכה קא אמרי, אלא מפני שמאמן את ידו לכוין להכות באותה מלאכה עצמה שהוא עושה וזה מכלל המלאכה היא כדי שיעשה מלאכתו בתיקון, ואינו דומה לנטל את המגל לקצור ואינו קוצר, אלא התחלת המלאכה הוא כדאמרן. ובירושלמי {{ממ|בפרקין הל' א}} מקשו על הא דרבן שמעון בן גמליאל, דאמרינן התם וקשיא על הא דרבן שמעון בן גמליאל נטל לקצור ולא קצר שמא כלום הוא, אמר רב אדא אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כר"י, דתניא השובט והמקשקש על האריג הרי זה חייב, מפני שהוא כמשיב ידו, ואף הכא מפני שהוא כמשיב ידו.

'''אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי גדי אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה.''' פירוש: אם ראוי לאכילה שיעורו כגרוגרת, ואם אינו ראוי לאכילה, כמלא פי גדי, ואם הן יבשין שאינם ראוין לגדי אלא להסיק, שיעורו כדי לבשל ביצה קלה. אבל אם ראוי לאכילה אף על פי שמוציאו להסיק, שיעורו כגרוגרת, וכדאמרינן בפרק כלל גדול {{ממ|לעיל [[בבלי/שבת/עו/א|עו.]]}} המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל, כולי עלמא לא פליגי דחייב דהא חזי לפרה.

'''לא צריכא דעביד בארעא דלאו דיליה.''' פירש בערוך {{ממ|ערך פסק}} דכל מידי דלית ליה הנאה, אף על גב דפסיק רישיה ולא ימות שרי. ומייתי ראיה מהא, ומההוא דאי אית ליה הושענא אחריתי {{ממ|[[בבלי/סוכה/לג/ב|סוכה לג:]]}}. ואף רבינו האיי גאון ז"ל כתב כלשון הזה: ואוקימנא דקא עביד בארעא דלא דיליה, שאף על פי שהקרקע מתיפה {{ממ|אי}} [אין] עדיפות לזה התולש בתיקונו, ואיכא ודאי למימר אף על גב שהוא יודע שהקרקע מתיפה אין זאת במחשבתו ואינו רוצה, [לפיכך] אינו חייב אלא על כשיעור שחישב עליו. עד כאן. ובפ"ק דכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/ו/א|ו.]]}} בשמעתא דמהו לבעול בתחילה בשבת, הארכתי בה.

'''משני סימניות.''' פירש רבינו האיי גאון ז"ל: שאינן אותיות ידועות בכתב שהן נקראות, אלא סימנין בעלמא, כגון נוני"ן הפוכין דכתיבי {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/י#לה|במדבר י לה-לו]]}} גבי ויהי בנסוע הארן כדמפרש בגמ' דכל כתבי הקדש {{ממ|לקמן [[בבלי/שבת/קטו/ב|קטו:]]}}, וסימניות דכתיבי בהדדי בתהלים {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קז#כב|קז כב-ל]]}} וכדמפרש בגמרא דארבעה ראשי שנים הן {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/יז/ב|יז:]]}}. אבל רש"י ז"ל פירש: סימניות, האחד בדיו והאחת בסיקרא. ואינו מחוור בעיני, דבבא זו אינה אלא בצורת האותיות, ובבא שניה במינין שהן נכתבין, ולמטה הוה ליה למיתני הא.