פתחי תשובה/חושן משפט/קכג

פתחי תשובהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png קכג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) הרשאה לאחר. עבה"ט בשם ש"ך. וכתב עוד בש"ך בשם ת' המבי"ט הרשאה שכתוב בה שהוא מרשה פלוני ופלוני שימכרו את ביתו ואם יארע אונס לאחד שלא יוכל להתעסק במכירה שיוכל חבירו לבדו למכרה ולא אירע אונס אלא שאמר אחד מהם שאינו רוצה לטפל במכירתו יוכל חבירו לבדו למכור כי מה שהטיל המרש' תנאי ששניהם ימכרו ואם יארע אונס לאחד כו' היינו לשלול שאם לא ה"ל שום אונס ומכר אחד לבדו ולא הודיעו שלא יהי' המכר קיים אבל לא בכה"ג כו' והש"ך כתב ע"ז שאין דבריו מוכרחים ע"ש וע' בספר שער משפט שכתב עליו ולפע"ד העיקר כהמבי"ט דכיון שגילה דעתו שאם יארע אונס לאחד שימכור חבירו לבדו ה"ה אם אין האחד רוצה לטפל במכירתו נמי אין לך אונס גדול מזה ואף שלא התנה כן היינו משום דלא אסיק אדעתיה לזה אבל מ"מ מדברי התנאי נלמד ממילא כן אף שלא התנה וראי' לזה מדברי הט"ו ס"ס רכ"ה כו'. וכתב עוד והיכא שכתוב בהרשא' סתם שנותן רשות לפלוני ופלוני למכור את ביתו נראה דתליא בפלוגתא שמבואר ביו"ד סימן רט"ז ס"ז דלדעת הרמ"א שם והמחבר בסימן רכ"ח ס"מ שפסקו דמי שהשביע את בנו שלא ילוה מעותיו לאחרים אם לא ברשות ראובן ושמעון דמותר להלות ברשות אחד מהם דכ"מ שנאמר פלוני ופלוני משמע אפילו אחד מהן עד שיפרוט לך שניהם א"כ ה"ה הכא הרשות ביד א' מהם למכרו לבדו חבל לשיטת הרא"ם שהביא הש"ך דאזלינן אחר ל' בנ"ח שכוזנתם דוקא שניהם יחד א"כ ה"ה בשטרות נמי כמבואר בס"ס ס"א וע' בט"ז סימן רכ"ח שם ובת' ח"צ סימן ד' וע"ש ועיין בת' רע"ק איגר סימן מ"ו:

(ב) שעשה עמו פשרה לא עשה כלום. כתב בספר שער משפט שמעתי שנחלקו חכמי הדור שלפנינו באחד ששלח את חבירו בשט"ח שעל הלוה לפשר עמו ונתפשר עמו וקרע השט"ח ואח"כ תבע המלוה להלוה שהשליח שינה בשליחותו שצוהו שלא יתפשר עמו אלא בסך כך וכך והוא נתפשר בפחות יש שרצו לדמותו לההיא דסימן קפ"ב ס"ד גבי שליח של הקונה שטעה דכ"ז שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם יכול המוכר לומר שהתנ' עמו בין לתיקון בין לעוות והמע"ה וה"נ פטור הלוה דיכול לומר להמלו' אינו מאמינך שהשליח שינה בשליחותו. ויש שדחו דלא דמיא להתם דה"ל לגבי המוכר א"י אם הלויתני דפטור אבל הכא לגבי מלו' ולוה ה"ל כאילו אמר לו הלוה א"י אם פרעתיך דחייב לשלם. ואני אומר דלא מבעיא אם הפשר' היתה בשביל טו"ת שביניהם דודאי פטור הלוה כיון דמבואר בסימן ר"ה ה"ג דפשרה דינה כמכר כו' אם כן דמי לההוא דסימן קפ"ה ס"ה כו' אלא אף אם הפשרה היתה שלא מחמת טו"ת רק מפני עניותו דלוה צוה המלו' לפשר עמו ולמחול לו השאר דזה לא הוי כמכר אלא כמחילה גרידא מ"מ נראה דפטור הלוה אם השליח אמר לו שצוהו המלו' ליטול כו"כ ולמחול השאר דהשליח נאמן מתורת שליש כדמוכח מדברי ת' הרא"ש שהביא הש"ך בסימן צ"ו סק"ה כו' עכ"ד ע"ש. גם בת' נו"ב תניינא סי' ל"ה נשאל גם כן על נדון כזה ופסק ג"כ לפטור הלוה וז"ל שם ע"ד השט"ח שמסר אחד ביד רעהו להתפשר בסך פלוני והשליח שינה ונתפשר בפחות ורצו הדיינים לומר כיון שהממרנו הנהוג במדינת פולין א"צ כתיבה ומסירה מעשה השליח קיימים אני אומר אטו בשביל שאין צריך כומ"ס יהיה רשות לגזול הגע עצמך מי שגנב שטר חוב ונתפשר עם הלוה הלא אם יברר המלו' שזה גנבו אין מעש' הגנב כלום. הן אמת שמעות שקיבל הגנב ינכה הלוה למלוה דשייך בזה תקנת השוק אבל היתרון שהחוב עולה יותר מן הפשר צריך לשלם למלוה: אמנם בנ"ד לדעתי יכול הלוה לומר למלו' איני מאמינך ששינה השליח ואפי' אמר המלוה לשליח בפני עדים בכמה יתפשר יכול הלוה לומר אח"כ נתת לי רשות להתפשר בפחות ואפי' יודה השליח ששינה אינו נאמן לחייב את הלוה עכ"ל וע' עוד בנה"מ סימן קפ"ב סעיף ב' ובסימן קפ"ה ס"ה עש"ה:

(ג) התנה עמו בין לתיקון בין לטוות כו'. עיין בת' צ"צ סימן קכ"ד שכתב דהיינו דוקא היכא שכתב לשון זה בבבא קמיייתא קודם בבא דזיל דון וזכי כו' והיינו באותו בבא שכתב ומעתה תהא ידו כידי שם הוסיף וכתב לו ועשייתו כעשייתי בין לתיקון בין לעיוות התם הוא דמהני ל' זה שיכול למחול אפי' כל החוב אבל אי לא כתב ל' זה בבבא קמייתא אלא אחר כך אחר וכל דמתעני לך מן דינא שם כתב האי לישנא או ל' הן לזכות או לחובה לא מהני שיהא יכול למחול כל החוב ואפילו אם כתב גם כן אחר זה ולא אוכל לומר לתקוני כו' והאריך בטעם הדבר והביא ראי' מל' המרדכי ע"ש. וכתב עוד שם דהיכא דהרשוהו בין לדין בין לפשר י"ל דלא היתה כוונתו אלא על פשרה שיצא מב"ד אם לא שיאמר בפי' שיפשר מעצמו אבל כל זמן שצא ביאר בפי' כן אפשר דיכול לבטל הפשרה משום די"ל דלא היתה כוונתו אלא על פשרה מפי הדיינים שאז תהי' קרובה לדין פל פי זכיותיו אבל שיתפשר המורשה מדעתא דנפשי' לא הרשהו ע' שם והביאו ג"כ בספר שער מספק ע"ש:

(ד) חייב לשלם עסמ"ע והובא בבאה"ג דאם אמר שברשות שמעון מחל לו נשבע היסת ונפטר כו' ועמ"ש בזה לקמן סימן קע"ו סי"א סקט"ו:

(ה) אינו יכול לעכב. עבה"ט שכתב וי"א שב"ד ישלחו כתבם כו' עד וכן פסק מהרש"ל. וע' בת' ושב הכהן סימן צ"א שדעתו לפסוק כפסק הש"ע ע"ש עוד. גם בספר שער משפט כתב בזה ולענין פסק הלכה נראה לי כיון דספיקא דדינא הוא אע"ג דקי"ל דכל ספק בשבועה פטור הנתבע כמ"ש הש"ך בסימן פ"ז סק"י מ"מ הכא כיון שהקב"ח קודם השבוע' אינו אלא תקנת הגאונים והשבוע' אף היסת הוא מדינא דגמרא אין ספק תקנה מוציא מידי ודאי לגרוע דינא דהש"ך ומשביעין אותו אף שהוא להוציא כמ"ש הב"ש באה"ע סימן קי"ח סק"ה כו' (עמ"ש לעיל סימן י"ח ס"א סק"ח) וכתב עוד אך כל זה לא שייך אלא במקום שההרשא' מועלת מדינא דגמרא אבל במקום שהרשא' אינה מועלת אלא מתקנת הגאונים כמבואר בס"א וכן במטלטלי דכפריה דיש ב' דיעות אי מועלת הרשא' אלא שנוהגין לכתוב הרשאה גם בזה כמ"ש הרכ שם א"כ כיון דהשבוע' גם כן אינו אלא מצד התקנה י"ל דהתובע צריך לקב"ח מקודם כתקנת הגאונים ואפשר דבכה"ג גם הרמב"ם מודה דא"צ הנתבע לישבע עד שיחרים בפני המרשה כיון דטעמו שאין מעכבין השבועה מפני תקנ' הקלה אם כן היכא דגם ההרשאה אינו אלא מצד התקנ' לא שייך האי טעמא ע"ש:

(ו) ביד עכו"ם. עבה"ט ביד אך לבי מהסס בעיקר הדין שסובר ר"ת דחליפין מועיל בעכו"ם כו' ועיין בתומים שהאריך לסתור דברי הש"ך בזה ובסוף כתב ומכאן נרא' דקנין אגב אינו בעכו"ם דאל"כ למה לא צוה ר"ת בהרשא' של עכו"ם לכתוב אג"ק וגם בחמץ ובכורות למה לא ציוו המחברים להקנות אג"ק כמו שבאמת לא מצינו בשום דוכתא דקנין אגב קרקע יועיל בעכו"ם ע"ש ובס' קצה"ח השיג עליו וכ' דאגב ריהטא כתב כן דהא כבר כתוב קנין אגב בדברי רבינו ירוחם נתיב ך' ח"ב כו' וכבר נתפשט בכל ישראל במכירה חמץ על קנין אג"ק והוא מדברי הגאון מהרש"ק (בת' שבספר נחלת שבעה ח"ב סי' ל' והביאו ג"כ הח"י בסי' תמ"ח סקי"ד ע"ש) דשדי נרגא בקנין חצר משום דחצר מדין שליחות ואין שליחות לעכו"ם וזה ביאורו ע"ש ועיין בת' חתם סופר חח"מ סימן ס"ו שכתוב שנמצא כן להדיא כדברי הקצה"ח הנכתב לעיל בל' הנ"ל בל' הרמב"ן במלחמות פ"ב דפסחים בסוגיא דהרהונו אצלו ע"ש עוד:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון