נועם אלימלך/פרשת חיי שרה

נועם אלימלך TriangleArrow-Left.png פרשת חיי שרה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ויהיו חיי שרה כו' (בראשית כג א) פירש"י בת ק' כבת ך' כו' כבת ז' ליופי. ולכאורה מה נפקא מינה שהית' כבת ז' ליופי. ונראה דרש"י ז"ל כיון בדבריו לרמז על ב' מדרגות שמחוייב האדם להתנהג בהם כל ימי חייו: דהיינו האחד להזהר ולהשמר במאוד מאוד מכל חטא ועון שלא יעבור ח"ו על שום מ"ע ול"ת: ומדרגה ב' דהיינו גם דברים המותרים כמו אכילה ושתי' ומלבושים וכדומה צריך להכניס הכל אל הקדושה לכוין בהם לשמים דהיינו אדם שמלביש עצמו ומקשט עצמו במלבושים וקישוטים יפים ונאים. יהי' כוונתו לקשט דיוקנא דמלכא כמבואר בגמרא: וכן בכל דבר יהי' כוונתו לשמים וכאשר יתנהג כך אזי כל מה שיהי' לו הן ממון והן מלבושים יספיק א"ע במה שיש לו וישמח בהם וחייו חיים שלו אבל אם אין כוונתו בכל הנ"ל לשמים אזי תמיד יחסר לו ולא יהי' לו די וסיפוק לעולם: ונמצא חייו אינן חיים ואין החיים שלו. וזה רמז פשוט בת קו"ף כבת ך' שלא היה בה שום חטא ממצות עשה ול"ת: ובת ך' כבת ז' ליופי רמז למדרגה ב' דהיינו כמו תינוק שהוא מקשט עצמו אין יודע להתפאר עצמו ולחשוק להתקשט בקישוט יקר כך היתה שרה כשהית' בת כ' שאז הוא עיקר התגברות לאדם לתאוות ליפות עצמו ולהתקשט ושאר עניני עולם והיא הי' כל כוונתה בכל קישוטה והתיפותה רק לשמים:

או יאמר ויהיו חיי שרה כו' ע"ד דאיתא בגמרא חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום מקרא מה ה' אלקיך שואל מעמך כו' (דברים י יב) א"ת מה אלא מאה ויש לומר הפירוש דעיקר השורש לאדם שיהי' בהכנע' גדול' ושפל בעיני עצמו ובמה נחשב ואז יכול לפעול במעשיו כמו בזמן המקדש וזה הרמז מאה ברכות נגד מאה אדנים שהיו במקדש וזה פירוש הגמרא אל תקרי מה אלא מאה ר"ל כאשר תהי' במדרג' מה בהכנע' תתקן גם כן מאה האדנים שתפעול במעשיך כמו בזמן המקדש וזהו ויהיו חיי שרה מאה שנה ושרה רמז כשהצדיק הוא במדרגת נוקבא ירא' עכ"פ להיות שפל ומוכנע לזה רמז מאה שנה נגד מאה אדנים כנ"ל: ועשרים שנה (חסר כאן) ושבע שנים רמז שיתקן ז' ימי הבנין כי שנה בגי' ספיר' והבן:

או יאמר דרש"י ז"ל מרמז בדבריו ללמד לאדם דרכי ה': דהנה יש שני מדרגות בדרכי בני אדם. דהיינו אחד האדם בילדותו הוא מתחזק בלימודו ולומד בהתמד' והלימוד נקרא יופי שזה הוא היופי של הבורא ב"ה* וכאשר האדם בא בשנים דהיינו מעשרים ולמעל' שאז שכלו של אדם מתגבר לדעת את ה'. אזי הוא מתחיל לפשפש במעשיו ורואה בהם אם נעשים כהוגן לכבודו יתברך באמת. ורוא' ומבין בעצמו שלא יצא ידי חובתו כלל בשום עסק תורתו ומצותיו שעש' ולמד עד הנה ומבין שחיסר וחטא בהם דהיינו שלמד לאיז' פני' או להתפאר או באיז' אופן אחר להנאת עצמו ויחרד האיש ומתחרט על הקודם ומתחזק לתקן עצמו בכל מעשיו ולימוד התור' שיהי' הכל שוין לטובה לשמו יתברך ויתעל' ולא להנאת עצמו. והנה ידוע דאיתא בספר הקדוש חובת הלבבות. אין לך חסידות כתחילתו כי כל דבר בהתחל' ראשונ' נעשה בחשק ואימוץ רב בכל התאמצות האפשרי. וזה שפירש רש"י ז"ל בת ק' כבת ך' לחטא ר"ל כמו כשהית' בת כ' שאז הוא דרכו של אדם לפשפש במעשיו ומוצא בהם חטאים שחיסר בעבודתו יתברך שמו ותופש הדרך הזה בחיזוק גדול שהוא ההתחלה ראשונה כנ"ל. כך כשהיתה בת קו"ף היתה ג"כ במדריגה זאת* ובת כ' כבת ז' ליופי. הוא ג"כ על דרך הנ"ל דהיינו בלימוד צריך ג"כ להיות התפישה מרובה להגות בתורתו הקדושה כמו בעודו בילדותו בשנים הרכים. והצדיק הזה שמתנהג עצמו כך כנ"ל זוכה לחיים הנצחיים* וזהו ויהיו חיי שרה לשון הוי"ה וקישור בחיים הנצחיים: שני חיי שרה כולן שוין לטובה רמז אחר שיזכה הצדיק למדרגה זאת אזי הכל שוה לו לטובה הן שמגנים אותו או משבחים אותו הכל שוה לו לטובה והנה יותר צריך האדם להתחזק לקדש עצמו באכילתו ושתייתו בקדושה ובטהר' שעל ידי זה הוא מוצא ניצוצות קדושות ועי"ז זוכה לחיים הנצחיים וזהו שאמר אברהם אבינו ע"ה להמלאכים והשענו תחת העץ ר"ל תחת עץ החיים על ידי זאת ואקחה פת לחם: דהיינו ע"י אכילה כנ"ל: וזהו ויאמר ה' הן האדם כו' ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם י"ל הפי' כך דהנה השי"ת ב"ה ברוב רחמיו רוצה בתשובה שיתקן אדם את אשר קלקל. ואמר השי"ת ועתה ר"ל עתה שחטא אדם הראשון ובמה יתקן את חטאו. פן ואולי יהי' לו תקנה שישלח ידו ליקח ולאחוז בעץ החיים ע"י סיבת אכילה שיוציא ניצוצות קדושות באכילתו בקדושה. וזהו ואכל וחי לעולם ר"ל ע"י אכיל' יהי' לו אחיזה בחיי עולם הנצחיים* ולכן וישלחהו ה' מגן עדן לעבוד את האדמה כי עוה"ב אין בו לא אכיל' ולא שתי' כ"א בזה העולם יוכל לתקן להוציא ניצוצות קדושים כנ"ל והצדיק הזה המתנהג בקדושה בתור' ובאכילה ובשתיה ובכל מעשיו הוא מושך השפעות חסדים לעולם וזהו ואברהם זקן בא בימים ר"ל זקן זה קנה חכמה ובא למדרגת ימים להמשיך השפעות חסדים הנקרא ימים ע"ד יומם יצוה ה' חסדו* וה' בירך את אברהם בכל. דהצדיק המושך השפעות צריך שיהיה כל כוונתו רק לכללות ישראל: ולא יחוש על עצמו כלל כאלו אינו בעולם. רק השי"ת הוא המשגיח על הצדיק ומברכו בכללות ישראל הגם שהוא אינו משגיח על עצמו וזהו וה' בירך כו' בכל. פי' בכללות ישראל. והנה הצדיק גמור כנ"ל הוא הולך בהתגלות אבל מי שאינו עדיין במדרג' הנ"ל צריך להיות הצנע לכת לתקן כל פנימיותיו וזהו ויאמר אל עבדו זקן ביתו פי' הצדיק גמור הנ"ל אומר אל הצדיק השני שעדיין אינו במדרג' זו ואינו אלא כעבד במדרג' זאת שצריך להיות עוד הצנע לכת כנ"ל לתקן הפנימיות וזהו זקן ביתו: המושל בכל אשר לו פי' ועכ"פ הוא במדרגה זו שהוא מושל במדה זאת שלא להתקנא עצמו בחבירו שאינו חומד ומתאווה להתקנא בממון של אחרים: שזה הוא עיקר מי שרוצה לילך בדרכי ה' להוציא מלבו הקנאה וחמדת ממון שהיא עיקר המונע מעבודת הבורא* וזהו המושל בכל אשר לו שדי לו במה שיש לו: ואינו חומד בשל אחרים* והצדיק הגמור הרוצ' להביאו ג"כ במדרג' גדולה: אומר לו שים נא ידך תחת ירכי ר"ל שיתקשר עמו. לזה רמז ירכי הנקרא יסוד שהוא התקשרות כידוע* וזהו שנאמר ביעקב אבינו ע"ה ויזרח לו השמש כאשר עבר את פניאל ר"ל השמש היא הבהירות והקדושה רבה היה זורח ומאיר לו כאשר עבר את פניאל פי' פניאל לשון פנו אל והוא כשאדם מסיח דעתו מהקדוש' אזי מיד והוא צולע על ירכו היינו שיש לו חסרון בהירך וכאשר עבר את פניאל ר"ל שאינו מסיח דעתו כלל מהקדוש' אז ויזרח לו השמש נמצא שצריך האדם לקשר עצמו עם צדיקים גמורים בקדושתם ובהירתם ולשמור עצמו לבל יפנה אל מדעתו ולקדש עצמו בכל המדות כנ"ל והשם יעזרנו לעבדו באמת ויהי ה' עמנו כאשר היה עם אבותינו אמן כן יהי רצון*

ויען עפרון כו' אדוני שמעני ארץ ארבע מאות כו' וישקול אברהם לעפרון כו' (כג יד-טז) נראה לפרש דהנה האמת הוא השורש שיהיה האדם כעפר לכל: אך היסוד העפר הוא המושך את האדם לעצלות ושפלות גם אם הוא צדיק באומרו היצה"ר אליו שאינו צריך לעבוד עוד כי כבר תיקן את עצמו במה שהוא במדרגת עפר ועי"ז מביאו לעצלות בעבודת הבורא יתברך וצריך האדם להתחזק נגדו אז בשמעו את דברי היצה"ר המביאו לעצלות להתחיל בעבודת הבורא מחדש כאלו לא עשה עדיין כלום וזהו שאנו מתפללין ונפשי כעפר לכל תהיה ובמצותיך תרדוף נפשי ר"ל שלא יביאנו היצר לעצלות לבטל מצותיך חליל' אלא אדרבה במצותיך תרדוף נפשי לזה אפשר רמז הכתוב ג"כ כאן כי אברהם רמז לצדיק ועפרון רמז ליצר הרע של מדרגת עפר כנ"ל וזהו ויען עפרון כו' אדוני שמעני ארץ ארבע מאות כו' פירוש שלהצדיק אומר לו היצה"ר שהוא אדון בדבר עבודתו ית"ש שכבר תיקן הכל וזה רמז ד' מאות שקל כסף הם ת' עלמין דכסופין שהצדיק צריך לתקן אומר לו היצה"ר כבר תקנת הכל ומה זה ביני ובינך. וצריך הצדיק להתחזק נגדו וזהו וישקול אברהם ר"ל שצריך לשקול הדרך ה' בעבודתו מחדש לתקן ארבע מאות שקל כסף הם ת' עלמין כו' כנ"ל וזהו עובר לסוחר מלשון סחור סחור לכרמא שצריך לסבב את דרכו מחדש וק"ל*

ואברהם זקן בא בימים כו' (כד א) נ"ל ע"פ דאיתא בגמרא כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני כו': ושמעתי אומרים הפירוש. בשביל ר"ל ע"י שרבי חנינא בן דוסא עשה שביל ודרך ופתח הצינורות עי"ז ניזון כל העולם ויש לומר ג"כ לפי דרכינו בענין עבדות הבורא ב"ה שאנו רואים כמה צדיקים מסגפים עצמם בסיגופים גדולים כמה שנים ובאים למדרגות חסידות. ויש בני אדם שאינם מסגפים עצמם כ"כ ואעפ"כ זוכים לחסידות ושלימות זה ג"כ ע"י סיבת הצדיק שסיגף עצמו והסיר המסך המבדיל הגדול החרולים והקוצים והברקנים החיצונים המעכבים את האדם לבוא לדרכי ה' ועושה שביל ודרך בעבודתו ית' אזי בקל יוכל לקרב אל הקדושה ולילך בדרכי ה': וזהו והחליל מכה לפניהם (בכורים פ"ג מ"ג ומ"ד) ר"ל ע"י המצוה של הבאת ביכורים. הכו החלל ואויר העולם שהוא מלא חיצונים הכו ובערו אותם ע"י מצוה זאת חליל הוא לשון חלל ואויר. וזהו כל העום ניזון בשביל חנינא בני דהיינו שע"י מעשיו הקדושים כבר נתעורר רחמים ופתח שער הקדוש' ע"י שהסיר המסך המבדיל כנ"ל והיה קל לכל אדם לעבוד השי"ת ב"ה: וחנינא בני די לו בקב חרובים רמז די כאדם האומר יש לו די דהיינו כמו רב לי שמחה וחדוה בדבר זה שהיה כח בידו לשבר הקב חרובים המה המקטריגים שמרמז קב חרובים לעולם החרוב: והא במעשיו הקדושים הפכם לרחמים. וזהו מה דאיתא ברבי חנינא בן דוסא שהלך בדרך ואתא מיטרא אמר כל העולם בנחת וחנינא בצער פסק מיטרא* וכשבא לביתו אמר כל העולם בצער וחנינא בנחת אתא מיטרא: ולכאורה וכי לא ניחי' ליה לר' חנינא שיהיה העולם בנחת שאמר כל העולם בנחת: ולא היה לו לומר רק חנינא בצער כדי שיפסוק המטר שלא יהא לו צער בדרך: ולפי דברינו הנ"ל יבואר היטב דהיינו שדבריו היו בלשון תימ' איך אפשר שזה הוא גשמי ברכה וכל העולם בנחת ממטר הזה הלא חנינא בצער. והכל הוא בשביל הצדיק כנ"ל וראויה הוא שיהיה הנחת מקודם להצדיק: ואח"כ אמר כל העולם בצער וחנינא בנחת ר"ל היתכן שיהא אפשר שיהיה העולם בצער מאחר שחנינא בנחת ובידו הכח לשבר המקטריגים והחיצונים ולהפכם לרחמים וההכרח שיהיה עולם בנחת ולא בצער. וזהו ואברהם זקן בא בימים זקן זה קנה חכמה בא בימים פעל ועשה רחמים שיהיה תמיד בלי הפסק ימים רמז לרחמים כידוע: וה' בירך את אברהם בכל: דהנה את זה לעומת זה עשה ה'. דיש בהקליפה הנקרא כלב ויש נקרא בהמה שהוא ג"כ גימ' כלב: וע"י השם הקדוש הנקרא בכל נשברים הקליפות הנ"ל: ונמצא אחר שתיקן אברהם אבינו ע"ה שהסיר המסך המבדיל היה בקל לאחרים לבא לעבדות הבורא וזה חשקו ותשוקתו של הצדיק שכולם ילכו בדרך ה': וזהו ויאמר אל עבדו ר"ל שהוא מורה דרך ה' להעבד הזה העובד ע"י והיינו זקן ביתו שקנה חכמה ע"י ביתו ואומר לו שים נא ידך תחת ירכי כנ"ל ויתקשר עמו וק"ל*

או יאמר ואברהם זקן כו' דהתורה הקדושה הורה לנו דרכי הצדיקים איך יתנהג לעורר רחמים וחסדים והשפעות לעולם: ונקדים לפרש אלה תולדות כו' בהבראם. ודרשו חז"ל בה"א בראם דהעולם הזה נברא בה"א כי ביה ה' צור עולמים* ועוד דרשו בהבראם. באברהם. ושני מדרשות עולה בקנה אחד. ע"ד שפירשתי על מה שאמרו חז"ל מתחילה עלה במחשבה לבראה במדה"ד. וראה שאין העולם מתקיים ושיתף בו מדת הרחמים* וחלילה לחשוב אצל הבורא האחד הפשוט האמיתי שום השתנות חליל' אך נרא' כוונת חז"ל דבאמת העולם העליון נברא במדה"ד וזהו מתחיל' ר"ל תחיל' עלה במחשב' ר"ל לעולם המחשבה הוא העולם העליון ובראו במדת הדין. וראה שאין עולם מתקיים כו' ר"ל אבל העוה"ז ראה שאין מתקיים במדת הדין שיתף בו מדת הרחמים דעולם חסד יבנה ובזה מבואר דברי חז"ל בה"א בראם היינו העוה"ז נברא בה"א* וגם רמז באברהם הוא מדת חסד* והנ' החסדים הם נתעוררים ע"י הצדיקים שהם ממשיכים החסד לעוה"ז ע"ד שפירשתי גומל נפשו איש חסיד* גומל הוא לשון ויגמל יצחק ר"ל מי שגומל את נפשו מתאוויות הגשמיות. איש חסיד פי' הוא בעל החסדים שחסדים הם בידו להמשיכם לכל ישראל* והעיקר הוא ע"י התור' העוסק בה לשמ' יכול הוא להשפיע: וזהו ואברהם זקן בא בימים ר"ל אברהם הוא מדת חסד: זקן רמז להתור' הקדוש' דהקב"ה אצל הר סיני היה נרא' כזקן מלא רחמים. וימים רמז לעוה"ז נקרא ימים מפני שהוא בזמן ויהי' שיעור הכתוב ואברהם ר"ל החסדים באו בימים היינו לעוה"ז* ע"י הזקן ר"ל ע"י התור' הקדוש': וה' בירך את אברהם בכל ר"ל השם הוי"ה ב"ה מסכים ומייחד את מדת החסד עם העולם הנקרא כל ונמצא כל העולמות ביחוד ויאמר אברהם אל עבדו* ר"ל דהחסדים הם כמדברים אל הצדיק וזהו ויאמר כו' אל עבדו הוא הצדיק העבד נאמן: זקן ביתו: דהנה התורה הקדוש' היא אצל כל אדם בהעלם. דקודם יציאת אדם לעולם מלמדין אותו כל התור'. ובא מלאך וסטרו על פיו ונשכח ממנו: וכל זאת למה. הוא למען תהיה תורת ה' בכח בהעלם באדם ואח"כ בעסוק האדם בתור' לשמה אזי הוא משיג אמיתיות התור' הנרשמת בו: ונמצא התורה היא באדם מכבר קודם יציאתו לעולם ולכן יש לקרות התור' בשם זקן וזהו זקן ביתו היינו שהוא משיג התור' הנעלם שבביתו: או יאמר דהצדיק גם כשהוא בילדותו דומה בעיניו תמיד כאלו הוא זקן וחושב אפשר היום ישוב לביתו ומנוחתו כבוד ונמצא הוא תמיד בתשוב' ולכן נקרא הצדיק זקן ביתו. המושל בכל אשר לו ר"ל שמושל ביצרו בהקב"ה כמו שאמרו חז"ל מי מושל בי צדיק ואומרת מדת החסד אל הצדיק הזה* שים נא ידך תחת ירכי. דהנ' בעולמות העליונים שם אין שום שייכות אחיז' להקליפה כ"א בעולם התחתון. וצריך הצדיק להפריד הקליפות משם לבל יתאחזו: וזהו שאנו מברכים בכל יום פוקח עורים. והכוונה לפקוח עינים למעל' להשגיח על ישראל וזהו עיני ה' אל צדיקים ר"ל ביד הצדיקים הוא לעשות עינים להשי"ת להשגיח על ישראל וברכת מלביש ערומים הכוונ' להלביש ולכסות העולם התחתון בפני הקליפות לבל יתאחזו וזהו השמים כסאי לשון מכוסה דהיינו השמים העולמות העליונים הם מכוסים בפני הקליפות שאין להם אחיזה כנ"ל רק והארץ הדום רגלי ר"ל בעולם התחתון אצל הרגליות שם הוא מקום הקליפות. וצריך האדם לראות לבל יתאחזו וזהו השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם פי' עולם התחתון נתן לבני אדם להפריד הארציות מהקליפות. וזהו שים נא ידך פי' כחך תשים. תחת ירכי הם הרגלים רמז לעולם התחתון שם תראה להפריד הקליפות: ואשביעך באלקי ישראל כו' אשר לא תקח אשה לבני פי' גם זאת אומרת מדת החסד אל הצדיק התחזק מאוד בשבועה שלא תקח אשה היינו השפעות הגשמיות שתשפיע לישראל שהם נקראים בשם אשה לא תקח אותם להשפיע לבני: לבני בכורי ישראל: אל תשפיע מבנות הכנעני ר"ל שלא יתערב תאוויות ומרמות: ע"ד כנען בידו מאזני מרמה. לפי אשר אנכי יושב בקרבו ולא אוכל און ועצרה: ויאמר אליו העבד ר"ל הצדיק הוא משיב אל מדת החסד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי ר"ל אם לא ירצו ההשפעות לילך חלילה* ההשב אשיב את בנך פי' אם יש לי רשות לתלות האשם על בנך ישראל שהם צריכים לתשוב' על עוונותיהם וגורמים לעכב ההשפעות מחמת עוונותיהם: ויאמר אליו אברהם פי' הוא מדת החסד: השמר לך פן תשיב את בני שמה ר"ל חלילה לתלות החסרון בהם רק עתה עשה את שלך. וישם העבד את ידו כו' וישבע לו מובן ממילא שהצדיק עושה ומקיים כנ"ל ויקח העבד עשרה גמלים ונקדים לפרש פסוק בפרשת לך לך ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין נ"ל שזה רמז אל מדת מלכות שדרך שם נשפעים כל השפעות טובות לישראל ולכל העולם. והוא כהן לאל עליון שמשם נשפעים כל החסדים שבעולמות העליונים. ויברכהו ויאמר ברוך אברם כו' הנה בעת אשר יקבל מדת מלכות השפעות וטובות להשפיע לישראל אזי הוא מרבה שמחה וחדוה ונותנת שבח והודי' וברכ' לעולמות העליונים. וזהו ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון ר"ל יחוד מדת החסד לעולם העליון: וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ר"ל בעת הזאת שמתברכת מדת מלכות להשפיע אזי אין רשות לשום צר ואויב לשלוט על ישראל חלילה ואדרבה הם נמסרים ביד ישראל ויד ישראל תקיפה עליהם וזהו גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות ר"ל יום השפעות הגשמיות לעולם כיום קיבוץ גליות שאז האומות יהיו נכפפים תחת ישראל* ויתן לו מעשר מכל פי' כל הנ"ל גורמת צדקת הצדיק המתנהג בקדושה רבה בכל דרכיו הן באכילה ושתיה וכדומה הוא מכניס הכל אל הקדושה וזה רמז מעשר רומז אל הקדושה הנקרא עשר וזהו פי' ויקח לו העבד עשרה גמלים הוא הצדיק העבד נאמן המשפיע לישראל כנ"ל הוא לוקח לעצמו עשרה גמלים ר"ל כל העשיות ועובדות וגמילות חסדים דכל העובדות נקראים גמילות חסדים הוא מכניס הכל אל הקדושה המרומז בעשר וזהו עשר' גמלים מגמלי אדוניו שהוא מדבק עצמו במדת הקב"ה אדון הכל. ע"ד שאמרו חז"ל הדבק במדותיו מה הוא רחום כו' וכל טוב אדוניו בידו ר"ל אז השי"ת נותן בידו ורשותו של הצדיק ומוסר לו כל הטובות והשפעות שישפיע לישראל ויקם וילך אל ארם כו' שהוא פועל בקדושתו שגם הדברים הגשמיות מוליך ומביא אל אורות הגדולים וזה רמז ארם לשון רמאות. נהרים הוא לשון אורות: ויברך את הגמלים ר"ל שכל זה הוא ע"י שהוא משבר עצמו על כל גמוליו ומדותיו ויברך הוא לשון הברכת אילן שכופף ומשבר עצמו כנ"ל מחוץ לעיר עיר נקרא הגוף ע"ד עיר קטנה ואנשים כו' דהיינו שאין הגוף החומר נהנה מזה שהוא חומד ומתאווה תאוות הגשמיות הגופניות וזהו מחוץ לעיר: אל באר המים פי' והמדרגה הזאת בא לו הכל בשביל באר המים היא התורה הקדושה שעוסק בתורה לשמה ונעשה כמעין המתגבר הנובע: לעת ערב פי' שהוא מקדש ומטהר עצמו ע"י התורה הקדושה לשמה עד שנעשית אצלו ערב ומתוק מדבש וכל טעם. לעת צאת השואבות עד שמשפיע השפעות גדולות וטובות רבות לישראל בלי הפסק והשם יזכנו לעבדו באמת ביראה ובאהבה רבה אמן:

או יאמר ואברהם זקן בא בימים: דהנה קודם שברא הקב"ה את עולמו והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך והבורא ב"ה הביט בראייתו הקדוש' ונתהווה האור וזהו וירא אלקים את האור כו' ר"ל ע"י ראייתו נתהווה האור בתוך החושך והבדיל בין האור ובין החושך וקבע לזה תחומו ביום ולזה בלילה אבל בעולמות עליונים שם כולו אור ולילה כיום יאיר. והצדיק כאשר מתקן עצמו אזי הוא קשור ודבוק בו יתברך ויתעלה בעולמות העליונים ונמצא גם אצל הצדיק הוא כולו יום כי בא למעל' מן הזמן. וזהו ואברהם זקן בא בימים. וה' בירך את אברהם בכל: ודרשו חז"ל בת היה לאברהם ובכל שמה: יש לומר הרמז דכשהצדיק הוא במדרגת דוכרא אז הוא נהנ' מזיו השכינ'. ובירך ה' את אברהם גם כאשר לא יהי' במדרגה הגדול' כ"כ שיהי' ראוי' להשראת השכינ' אזי עכ"פ ישתמש בבת קול. וזה רמז בת היה לאברהם. ובכל שמה כלומר בכל המדרגת שהיה היה משמש בב"ק: ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו שים נא ידך תחת ירכי כו' דהנ' כשהצדיק הוא במדרג' גדול' בתור' ומצות ודביקות גדול נקרא בן למקום. אבל כשהוא חושב בעניני ביתו בעסקי העוה"ז כמו משא ומתן וכדומ' אף שהיא מצוה גדול' אעפ"כ אז אינו אלא במדרגת עבד ואז צריך זריזות ושימור גדול שיהיה כל עסקיו לשמו ית' שלא יכשל ח"ו בשום דבר אפילו בדבור קל לבטל' כי עי"ז גורם לעצמו ח"ו להכשל בלילה בטומאת קרי חלילה כי הצדיק גם שאינו מהרהר בהרהור אשה רק שמוציא איזה דבור לבטל' אזי ג"כ שולט בו הרע להחטיאו חלילה במקרה לילה וצריך שימור גדול. וזהו ויאמר אברהם אל עבדו ר"ל שהצדיק מדבר לעצמו כשהוא במדרגת עבד. ומפרש הכתוב אימת הוא במדרגת עבד. זקן ביתו פי' כשהוא זקן זה קנה חכמה: ביתו כלומר בשביל צרכי ביתו כנ"ל. שים נא ידך תחת ירכי פי' שתשים כחך והשגחתך על הירך שלא תכשל ח"ו במקרה לילה כי בודאי כשהוא בדביקות גדול אין צריך לחוש לכל זה כי הוא מחשבתו קשורה בעולמות העליונים* אלא כשהוא עוסק בצרכי העוה"ז אז צריך שמירה גדולה כנ"ל. המושל בכל אשר לו ר"ל שאז צריך למשול בכל עניניו ודבוריו שיהא הכל בקדושה. וזהו ואשביעך באלקי השמים ואלקי הארץ פי' שתהי' תמיד קשור בו יתברך בכל מדרגתך באלקי השמים רמז למדרגת עליונים. ואלקי הארץ רמז לעניני העוה"ז בכל צריך אתה להיות בקדושה וק"ל:

·
מעבר לתחילת הדף