מצודת דוד/ישעיה/ה

מצודת דוד ‏ ישעיה ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לידידי. אמר הנביא אשירה נא במקום ידידי ובשליחותו:

שירת דודי. השירה אשר שר דודי על עסקי כרמו:

כרם. וזהו השיר הנה כרם היה לידידי וכו':

ב

ויעזקהו וגו'. גדרו מסביב ופנה אותו מן האבנים ונטע בו זמורות יפות ועשה בו גת וחפר בו יקב:

ויקו. על פי המעשים והתקונים האלה היה מקוה שיעשה הכרם ענבים טובים ולא כן היה כי עשה באושים:

ג

ועתה. הואיל וכן היה:

יושב ירושלים. כל מי שיושב בירושלים וכל איש מאנשי יהודה:

שפטו נא. בררו הדבר הנעשה ביני ובין כרמי וראו הדין עם מי:

ד

מה לעשות. מה היה לי לעשות עוד לכרמי מכל הדברים שעושים לכרם ולא עשיתי לו אותן הדברים:

מדוע קויתי. ר"ל מדוע לא היה כן כמו שקויתי:

ה

את אשר אני עושה. את אשר בלבבי לעשות לכרמי:

הסר. להסר גדרו ותהיה למרעה:

פרוץ. לפרוץ גדרו ותהיה למרמס הרגל והוא כפל ענין במ"ש:

ו

ואשיתהו. אשים אותו שממה:

לא יזמר. לא יחתכו הזמורות להרבות ענפים כדרך שעושים לכרמים:

ולא יעדר. לא יחפרו תחת האילנות כדרך שחופרים בכרמים לתקון הגפנים:

ועלה שמיר ושית. יגדל קוצים כדרך השדה שאינו נעבד: מפרש המשל ואמר שבית ישראל הם הכרם:

נטע שעשועיו. הנטיעה שהוא משעשע ומשמח בו:

ויקו. לפי מרבית הטובה שעשה להם היה מקום שיעשו משפט והנה לא כן הוא כי אספו חטאים רבים או עשו מעשים מגונים כנגע צרעת:

לצדקה. היה מקוה שיעשו צדקה והנה נשמע צעקת עשוקים:

ח

הוי. ר"ל יש להתאונן על מה שהמה מגיעים בית בבית כשאדם חלש היה לו בית בין בתי אנשים חזקים בעלי זרוע היה החזק שמצד זה מגיע ביתו בתוך גבול בית החלש ולקח מגבולו וכן זה שמצד השני עד שלא נשאר מקום להחלש שביניהם:

והושבתם. אמר הנביא לבעלי הזרוע וכי סבורים אתם שרק אתם לבדכם תשבו ותתקיימו בקרב הארץ ואין להחלש מקום עמכם:

ט

באזני ה' צבאות. באזני אמר ה' צבאות ותחסר מלת אמר ומאליו יובן:

אם לא. הוא ענין לשון שבועה כאדם האומר אם לא יהיה כן אזי יהיה ענשי כך וכך ומגזם ואינו אומר וכן אם לא כאשר דמיתי (לקמן יד):

בתים רבים וכו'. וכאומר הואיל וכן מה תועלת להם מה שלוקחים עוד מגבול החלשים:

י

כי עשרת וכו'. מקום עבודת עשרת וכו' יעשה בת אחת יין ומקום זרע חומר יעשה איפה אחת ובעבור הרעב יעזבו בתיהם וילכו להם וישארו שממה מבעליהן:

יא

משכימי בבקר. משכימים בבוקר ורודפים לבקש יין המשכר ומאחרים לשבת בערב לשתות הרבה עד אשר היין דולק ובוער בהם:

יב

והיה כנור וכו'. בידם היה הכנור וכו' לנגן בעת השתיה לתענוג וגם יין משתיהם היה בידם:

פועל ה'. אינם נותנים לב להסתכל פועל ה' שעל הכל יביא במשפט:

ומעשה וכו'. כפל הדבר במ"ש:

יג

מבלי דעת. על שמאנו לדעת דרכי המקום:

וכבודו. אנשי הכבוד והחשובים יהי מתי רעב והמון העם ימותו בעבור יובש הצמאון ומלת מתי משמשת בשתים:

יד

הרחיבה. מדה במדה על שהרחיבו נפשם להתענג ביותר לכן תרחיב השאול נפשם לבלוע את הכל:

הדרה. תפארת עדתם:

בה. בהשאול ומוסב על וירד ור"ל הכל תרד אל השאול:

טו

וישפל איש. כפל הדבר במ"ש:

ועיני גבוהים. העינים שהיו מגביהים להסתכל כלפי מעלה כדרך גסי הרוח:

תשפלנה. להסתכל למטה כדרך השרוי בצרה וצער:

טז

ויגבה וכו'. במשפט כשיעשה משפט יתרומם ויתעלה שמו:

נקדש בצדקה. יתקדש שמו במה שיעשה צדקה להכשרים שבדור:

יז

כבשים. הצדיקים הנמשלים לעדר הרחלים המה ירעו בנחת והשקט כמנהגם מאז ולא יהיו נכללים עם הרשעים:

וחרבות מחים. בתי החרבות של הרשעים בעלי המוח יאכלו הצדיקים שהמה עתה כגרים מול רשעי':

יח

מושכי העון. ממשיכים על עצמן את היצר הרע המסית על העון:

בחבלי השוא. בחבלים דקין וכמעט שאין בהם ממש:

וכעבות. לבסוף ממשיכים היצה"ר המחטיא בחבלים עבות שמושכים בהם את העגלה ר"ל בתחלה מעט נמשכים אחריו ולבסוף נמשכים הרבה:

יט

האומרים וכו'. אומרים בלעג ימהר להביא מעשה הפורעניות שאומר למען נראה אם יוכל עשוהו:

ותקרב ותבואה. כפל הדבד במ"ש:

ונדעה. שיש בידו הכח:

כ

לרע. על עבודת אלילי כנענים היו אומרים שהוא טוב:

ולטוב. הוא עבודת המקום:

שמים חושך וכו'. כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה ולהתמדת הדבר:

כא

בעיניהם. מחזיקים א"ע לחכמים:

ונגד פניהם. לפי הסתכלות פניהם וכפל הדבר במ"ש:

כב

לשתות יין. מראים גבורות לשתות יין הרבה:

ואנשי וכו'. כפל הדבר במ"ש:

כג

מצדיקי. מצדיקים בדין את הרשע בשכר שוחד:

יסירו ממנו. מכ"א מן הצדיקים מסירים צדקתו לומר עליו שאינו צדיק בדינו:

כד

לכן. בעבור הטיית המשפט:

כאכול קש לשון אש. כמו לשון אש שורף את הקש וכמו להבה מרפה את החשש ומחלישו עד כי ישוב לאפר כן יחלש שרשה להיות כדבר הנימק:

ופרחם. גדולתם יסתלק כאבק דק המסתלק ברוח קמעא:

כה

עליו. על עמו:

ההרים. מלכי יהודה ושריהם:

כסוחה. כרוק המושלך בקרב חוצות:

בכל זאת. עם כל הפורעניות הזאת לא שב אף ה' ועוד ידו נטויה להכות בהם:

כו

ונשא נס. ר"ל יעורר לב האומות היושבים ממרחק לבוא עליהם כאלו נשאר להם נס וכאלו שרק להם להתאסף ולבוא:

כז

אין עיף. בהעם הבא לא ימצא בו עיף וכושל:

לא ינום. ר"ל לא יהיה מי מתעצל בדבר:

ולא נפתח. ר"ל לא יהיה למי שום צד עכוב:

כח

אשר חציו שנונים. יהיה עם אשר חציו יהיה שנונים ר"ל יהיה מוכן למלחמה כצר. חזקים כסלע ולא יתנגפו במרוצתם:

כסופה. ימהרו ללכת כרוח סופה:

כט

שאגה לו. להעם הזה:

ויפליט. יציל הטרף לעצמו מיד הבא לחטוף מידו:

ואין מציל. לא יהיה ביד מי להציל מידו:

ל

עליו. על ישראל:

ונבט לארץ. יביט למלכי ארץ אולי ימצא מהם עזרה:

והנה חושך צר. יש לו חושך מהצר והאויב הבא עליו כי לא מצא עזר:

ואור חשך בעריפיה. אור השמש חשך לו בשמים מרוב הצרה, או בעריפיה ר"ל בבוא מאפליה ועל כי בעת יערוף המטר מאפיל האור אמר בעריפיה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף