כלי חמדה (לניאדו)/ויקרא/סג: הבדלים בין גרסאות בדף

==סדר אמור==

'''מהיות''' האדם עיר קטנה כולל כל הנמצאות כולם עליונים ותחתונים, אם כנגד העולם העליון הרוחני נמצא באדם המוח הוא משכן הנשמה השכלית, ואם כנגד עולם הגלגלים נמצאו בו איברי הנשמה, אל המקום אשר יהיה שמה הרוח הוא הלב, וכנגד עולם השפל הגשמי נמצאו בה המעים והכבד משכן הנפש, החוט המשולש הזה שלא ינתק המתקשר בה כל הנמצאות. הנה ראה הקב"ה לקדשו ולטהרו במצותיו, מהם מצות שכליות תלויות במחשבה טובה לחשוב מחשבות על מציאות אלהותו לדעת כי ה' אחד בשמים ובארץ המוציאנו ממצרים לו זרוע עם גבורה וזו היא קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע. והמין השני מצות בינוניות תלויות בלב, הלא היא התפלה דאיזו היא עבודה שבלב זו תפלה. גם בכללה לימוד התורה לשמה בלשונו תמיד והיא תלויה במחשבה גם בדיבור. והמין השלישי רובן של מצות התלויות במעשה, עם הצד השוה שבהם צריך מחשבה טובה מצורפות למעשה, כי מהשלשה מינים אלו יתקדש העולם הקטן הוא האדם, וממנו מכלל יופי יופיע על העולם הגדול הכללי בהתקשרות הנמצאות כולם שקוי' המצות. ובזה מובן אומרו כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד כפירוש מה שפירש הוא אמר ויהי בריאת העולם, שבדבר ה' שמים נעשו, כי הוא אמר ויאמר אלהי' יהי ויהי, וראה שאין העולם מתקיים מה עשה הוא צוה מצות, ויעמוד הועמד העולם על ידי ציווי המצות. וזה מ"ש הפסוק כי הוא צוה ונבראו על מציאות הבריאה, ועל קיומם על ידי החוקים ומשפטים ומצות עליהם אמר ויעמידם לעד לעולם ע"י שנתן חק ולא יעבור, שע"י התורה בכלל העמדתם, ובפרט על ידי החקים אשר סודם עמוק יותר ויותר. ז"ש חוק נתן ולא יעבור, ולא יסוף מזרע ישראל. ולהורות על זה נתן לנו רמ"ח מצות כנגד רמ"ח איברים שבאדם כמו שאמרו הראשונים, ושס"ה לא תעשה כנגד שס"ה גידין. אשר מזה יוקח לנו אות מופת על העולם הכללי שגם הוא מתחלק לדמות ופרצוף אדם, מאשר ראינו הכתובים מכנים עין הארץ, ידים לארץ רחבת ידים, ירכתי ארץ וכיוצא, כמו שהביאו חז"ל בדבריהם ז"ל. כי בודאי כמו שיתקדש האדם העולם הקטן ע"י המצות והתורה, ככה יתקדש כל חלק וחלק מן העולם ע"י מצות מיוחדות מסוגלת לאותם חלקי', וכבר הרחבתי הביאור בענין זה בסדר בראשית אצל בריאת העולם. והנה השכל נותן שכל מצוה התלויה בראייה כמו הציצית וראיתם אותו על ידו וכיוצא יתקדש העין, והמצות התלויות בשמיעה באוזן, והצדקה בידים וכיוצא. וכיון דכן האדם אשר כמו פתן חרש יאטם אזנו משמוע תורה ועושה אזנו כאפרכסת לשמוע דמים ורכילות ועוצם עיניו מראות טוב, לתור אחרי עיניו אשר הוא זונה אחריהם וידיו דמים מלאו לשפוך דם נקי, ורגליו לרע ירוצו, הנה איש אשר אלה לו טוב ממנו הנפך, כי הפך קערה על פיה וטמא טמא יקרא, יתקרי תחת אשר לא עבד את ה' בכל אשר חננו. ולזה נ"ל שהיה מזהיר שלמה המלך ע"ה בני אם תקח אמרי וכו'. אשר ראוי לדקדק מאי תצפון אתך דאתך מיותר. והיה אפשר לפרש שהכונה להיות האדם ירא שמים בסתר, ולזה אמר אתך כלומר בינך ובינו יתברך הצנע לכת, הוא מה שדקדק ג"כ באומרו לשון תצפון, ולא אמר תשמור לרמז על השמיעה העיקרית במצפוני לבבך, ז"ש תצפון. אבל אפשר שיאמר באופן שני ויובן מאי דקאמר להקשיב לחכמה אזנך דמה לו להזכיר האבר המושג בו השמיעה, היל"ל להקשיב החכמה ולהבין הבינה, גם נבין אגב אורחין אומרו כי אם לבינה וכו' כנראה שהיא חלוקה מתחלפת מהקודמת.