פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
ישועות יעקב/אורח חיים/תמב
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ג== (ג) '''תערובת חמץ עוברין עליו בב"י.''' כבר כתבתי שדעת הטור דאם אינו רק איסור דרבנן מותר להשהותו עד אחר זמנו וכתב המגן אברהם דהתוס' חולקין ע"ז והביאו ראיה מהך דישאור ישרף ואמאי ישרף ישהה אותו עד אחר הפסח ויהיה מותר אף לר"י דס"ל חמץ לאחר זמנו אסור היינו בחמץ גמור אבל בנוקשה דליכא חד קרא לא ונדחק הרב ליישב ראיות התוס' לדעת הטור ולי נראה דאין כאן קושיא כלל דלר"י דס"ל חמץ גמור אסור לאחר הפסח מן התורה ונוקשה אינו רק מדרבנן אף בתוך הפסח וחזי' דגזרו בזה חמץ נוקשה אטו חמץ דגן גמור א"כ כמו דגזרו בתוך הפסח נאסור נוקשה אטו חמץ גמור ה"ה לאחר הפסח משא"כ לדידין דקיי"ל דאף חמץ גמור מותר לאחה"פ מן התורה ואינו אסור רק מטעם קנס דעבר עלה בבלי יראה אבל נוקשה דאינו אסור מה"ת לא החמירו להשהותו ומות רלאחר הפסח והנה לכאורה קשה לדעת הטור מהא דקאמר הש"ס המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדנייתא אין חוששין לקידושין וכתבו רבותינו בעלי התוס' דחיטי קורדנייתא הוא חמץ נוקשה וקשה אמאי לא תהיה מקודשת הא יכולה להשהות החמץ עד עבור ימי הפסח ויהיה מותר בהנאה ואין לומר כיון דעכשיו לא שוה מידי לא חשוב ממון לקדש בו את האשה וכמו דקאמר הש"ס גבי אוכל חמץ של הקדש במועד דלא מעל למאן דס"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמיא אף דמותר לאחר הפסח מ"מ כיון דכעת אסור בהנאה לא חשוב ממון אמנם אחר העיון זה אינו דבאמת גוף הדבר תמוה מדוע לא יהיה נחשב ממון גמור דאנן חזינן מעשים בכל יום שאדם קונה סחורה שיהיה בידו לעת הצורך ואחר זה מוכר אותה בדמים יקרים אלא דכיון דכעת לא שוה מידי ואסור בהנאה אינו משלם חומש אבל קרן פשיטא דצריך לשלם וכ"כ הרב בספ"י אבלך כאן מהכ"ת לא תהיה מקודשת בזה ונלענ"ד טעם הדבר כמ"ש התוס' כיון דמקדש באיסורי הנאה וזה גופא חשוב הנאה שמקדש בדבר זה את האשה לכך אמרינן דאף בדיעבד אינה מקודשת וכ"כ הר"ן בנדרים והארכתי בזה בחידושי לטור אבן העזר סי' כ"ח ואין הטעם משום דהיא אינה יכולה להנות ממנו דאצלה באמת חשוב הנאה מה שתוכל להנות ממנו אחר הפסח אלא דכיון דמקדש בו את האשה בפסח או לפני זמנו חשוב נהנה ממנו בפסח לכך אינה מקודשת ובזה ביארתי בחידושי הא דדייק הש"ס פסחים דף ז' כיון דאסור דרבנן עלה כדאורייתא דמיא ולאו ברשותיה דלבטליה והביא ראיה מהך דר"ג דמקדש משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושין והקשה הרשב"א אמאי לא דייק דאיסור דרבנן אין מקדשין בוא ת האשה מתוספתא דמקדש בתקרובת עכו"ם אין חוששין לקידושין ותקרובת עכו"ם אינו אסור בהנאה רק מדרבנן ובזה אתיש פיר דבאמת אי נימא כיון דאשה בפחות משוי' פרוטה לא מקניא נפשה פשיטא דאין חילוק בין אם הוא איסור דאורייתא או איסור דרבנן יהיה איך שיהיה מכל מקום אין האשה יכולה להנות ממנו אמנם בזה כיון שמותר אחר הפסח ויכולה האשה להנות ממנו גמרה ומקני' נפשה אלא דמכל מקום בטלו חז"ל הקידושין כדי שלא יהנה ממנו וחזינן דאף שלא יגיע רק לכלל איסור הנאה דרבנן וחזינן דחז"ל בטלו הקידושין וה"ה לענין ביטול חמץ עשו חז"ל חיזוק לדבריהם כשל תורה ולכך הוצרך הש"ס להבי' מהך דר"ג דמהך תוספתא דתקרובת ע"ז נוכל לומר דהטעם משום דאין האשה יכולה להנות ממנו אבל מהך דר"ג שפיר הביא ראיה ודו"ק היטב. ואמנם עדיין קשה כיון דרב כר"י ס"ל דחמץ לאחר זמנוא סור כמבואר בש"ס לקמן דף ק"ט ע"ב א"כ ה"ה בנוקשה אסור מדרבנן עכ"פ כמו דאסרינן בנוקשה בתוך הפסח ה"ה לאחר זמנו וא"כ כיון דלא חזי לאחר זמנו אמאי תהיה מקודשת ומנ"ל להוכיח דאיסורא דרבנן כדאורייתא דמיא הא שפיר נוכל לומר דמטעם דהאשה אינה יכולה להנות לכך אינה מקודשת ואפשר לומר דדוקא באיסור חמץ תוך הפסח דבחמץ גמור חייב כרת דכך החמירו לאסור נוקשה ג"כ אבל לאחר זמנו דאינו רק איסור לאו לא החמירו לאסור נוקשה אטו חמץ גמור כיון דאף בחמץ גמור ליכא כרת והא דס"ל לר"י שיאור ישרף לדידיה ס"ל דאף באיסור לאו גזרינן נוקשה אטו חמץ גמור או אפשר דטעמא דרב לאסור נוקשה לא מטעם דגזרינ' נוקשה אטו חמץ גמור אלא דלפי מה שפירש"י דעובר בב"י בנוקשה והקשו התוס' מנ"ל דאסור בב"י הא ליכא קרא לאסור ב"י וכתבו הפסוקים כיון דכחחמץ ממילא עובר בב"י והא דה"א שאינו אסור באכילה הוא משום דהוי כאוכל שלא כדרך אכילתו שהוא חמץ ולכך אף דלמאן דס"ל נוקשה מותר באכילה אינו עובר בב"י ג"כ מ"מ מדרבנן אסרו דשם חמץ עלה אבל לאחה"פ מותר דבשלמא בתוך הפסח כיון דאיתרבי תערובת חמץ מקרא דכל מחמצת אלא דמ"מ לא מרבינן נוקשה לפי שהוא שלא כדרך אכילתן ובשלכד"א קיי"ל דאסור מדרבנן אבל אח"ז דלא איתרבי לא אסרו חכמים אבל ר"י דס"ל דאסור מדרבנן משום דגזרינן נוקשה אטו חמץ גמור דהרי לא דריש כלל מקרא לאסור רק חמץ גמור ונוקשה דאסור מדרבנן משום גזירה אטו חמץ גמור וכיון דס"ל דחמץ לאחר הפסח אסור מה"ת נוקשה אסור מדרבנן גזירה אטו חמץ גמור כנלענ"ד ברור. ובזה ישבתי לשון רש"י ז"ל דכאן כתב סתם חמץ משש שעות היינו מתחלת שש ובפרק כלך שעה בהך דר"ג אמר רבי יוחנן חמץ משש שעות ופירש"י ע"כ מתחלת שש דאל"ה מה אשמעינן ובזה אתי שפיר דרש"י ס"ל דרב כר"י לגמרי ס"ל ונוכל לומר דנוקשה אינו רק דרבנן וכשיטת התוס' ואיירי בסוף שש ואי דקשה אי נימא נוקשה דרבנן חשוב ממון גמור שיוכל להשהותו עד אחר הפסח דנוכל לומר דאף אחה"פ אסור גזירה אטו חמץ גמור כיון דרב כר"י ס"ל אבל בפרק כל שעה הגירסא רבי יוחנן ור"י ס"ל כר"ש דחמץ לאח"ז מותר וע"כ דנוקשה דאורייתא ואסור להשהותו וע"כבתחלת שש קאי ודוק היטב:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)