4,507
עריכות
←{{עוגן|ה|ה.}}
| שורה 47: | שורה 47: | ||
=={{עוגן|ה|'''ה.'''}}== | =={{עוגן|ה|'''ה.'''}}== | ||
'''הבל הבלים. רבי הונא בשם רבי אחא אמר דוד אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו שלמה בנו. שלמה אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו דוד אביו. דוד אמר: אדם להבל דמה | '''הבל הבלים. רבי הונא בשם רבי אחא אמר דוד אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו שלמה בנו. שלמה אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו דוד אביו. דוד אמר: אדם להבל דמה''' {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קמד#ד|תהלים קמד, ד]]}}. '''לאיזה הבל, אם להבל של תנור יש בו ממש, אם להבל של כירה יש בו ממש, בא שלמה בנו ופירש, הדא הוא דכתיב: הבל הבלים אמר קהלת. רבי שמואל בר נחמן מתני לה בשם רבי יהושע בן קרחה לאדם ששופת שבע קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, והבל של עליונה אין בו ממש. שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ויעשם כצל''' {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ו#יב|קהלת ו, יב]]}}. '''באיזה צל, אם כצלו של כותל יש בו ממש, אם כצלו של דקל יש בו ממש, בא דוד ופירש ימיו כצל עובר''' {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קמד#ד|תהלים קמד, ד]]}}. '''רבי הונא בשם רב אחא כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה. שמואל אמר כצלן של דבורים שאין בו ממש של כלום'''. | ||
'''דוד אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו שלמה בנו | '''דוד אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו שלמה בנו''' כו׳. נראה דקשיא ליה בתר דכתיב דברי קהלת, אמר קהלת למה לי', והלא כל דברי הספר דקהלת נינהו, להכי קאמר דמאמר זה דוד אמרו סתום ופירשו בנו, דהשתא הכי קאמר מה שהוסיף ואמר הבל הבלים הוא דאמר קהלת, דאלו הבל חד דוד אמרו ברישא, ולפי שיקשה שיהיה פגם במי שנבואתו סתומה שיצטרך אחר לפרשה, שא"כ נבואת האחר יותר ברורה משלו, לכן אמר שאין כאן קפידא מאחר ששלמה בנו המפרשם, וכן נמצא ההפך ששלמה סתם ודוד פירש, כי אין האב מקנא בבנו ולא הבן באביו. | ||
'''לאיזה הבל | '''לאיזה הבל''' כו׳. דאע"ג דכתיב להבל אין לפרשו כמשמעו, כי ההבל וההעדר שאין בו מציאות לא יפול דמיון עליו, אבל היל"ל אדם הבל הוא על דרך כי חקות העמים הבל הוא (ירמיה י, ג). אחא פירושו לשון הבל פה שהוא מציאות חום חלוש, ולפי שחיות האדם תלוי בנשימות שמתנשם ומכניס ומוציא הרוח, לכן דימהו אל ההבל שהוא קל ההפסד. ואע"ג דהכא סתמא כתיב הבל הבל מדכתוב בתריה מה יתרון לאדם בכל עמלו שמעינן דהכי נמי באדם מיירי, ופירש הבל הבל כל מעשי האדם וחייו. | ||
'''יש בו ממש | '''יש בו ממש''' וכו'. בחמימות ההוא, וכן של כירה אעפ"י שאינו חם כל כך כשל תנור, מ"מ יש בו ממש, אבל שלמה פירש שהוא כהבל הבא בסוף ז' הבלים, דהיינו ז' קדרות שזו על זו שמחום התחתונה עולה קצת לשניה, ומהשניה לשלישית וכן מזו לזו עד השביעית שהחום עולה לה מעט, כמעט שאין בו ממש. ואיכא למידק מאי טעמא דמיון האדם אל חום תנור או כירה או של ז' קדרות, ועוד שהיות האדם דבר שאין בו ממש דבר מפורסם ומה הוסיף שלמה על דברי אביו שהיה אפשר לטעות בו, מכיון שהדבר מפורסם ואין מקום לטעות. ועוד קשה מכיון דדוד אמר ימיו כצל עובר, אשר בזה פירש יותר משלמה בההבלת חיי האדם כדאמר בסמוך, מה צורך לשלמה לפרש מה שאמר אביו להבל דמה, הא על כרחך הוא מהביל חיי האדם טפי משלמה, כיון דקאמר כצל עובר. ואם שלמה פירש בההבלתו יותר באומרו הבל הבלים, מה צורך לדוד לפרש מה שאמר שלמה ויעשם כצל, דלא תימא כצלו של כותל כו'. והלא כבר ההבילו טפי במ"ש הבל הבלים. ויראה שאין הכוונה פה על קיצור חיים האדם, כי זה נכלל במאמר ימיו כצל עובר, אמנם הכוונה על פחיתות מציאותם בעצמם שאינן מושפעי' מאת ה' בלי אמצעי אלא באמצעות הגלגל כשאר הדברים הנמאים בעולם השפל שבאים מכחות הגלגלים ולא מה' בלי אמצעי, וכמ"ש המורה בח"א פרק ע' על מ"ש ז"ל: ערבות שבו צדק ומשפט וגנזי חיים ושלום כו'. שהכוונה שאלו הכחות הן נאצלות מגלגל ערבות אשר מכללם גנזי חיים, והוא האמת שכל חיים הנמצאים בחי הם מן החיים ההם. ופירש המפרש שהחיים הנמצאים בזה העולם נמצא בעבור החיים ההם ונשפע מן השמים חום שמיימי משוער שיעור אלהי ע"כ. ולהיות החום הטבעי אשר בו חיי האדם על זה האופן דימהו לחום הבא מהתנור או בענין אחר. ואמר אם להבל של תנור, כלומר אם הוא מושפע מה' בעצמו אשר הוא מקור החיים בלי אמצעי כחום הנמשך מהתנור בעצמו או מן הכירה, ובא שלמה ופירש שהוא כחום העולה לקדרה השביעית משלמטה ממנה, וכן השפע הבא מגלגל ערבות שהוא הגלגל השביעי הוא כחום הבא אחר ז' קדרות מזו לזו, כי השפע מהגלגל ההוא להמשך החום המשוער מושפע על הגלגל שלמטה ממנו, וכן מהב' לג' עד ימשך לתחתונים שמכללם האדם, ונמצא מציאות חייו מציאות פחות רחוק מאד מהסבה הראשונה ית', ועל כן אמר מה אדם ותדעהו. שאינו כדאי שתתודע לו השגחת ה' למציאות חיותו בלי אמצעי. | ||
ואם נקבל היות בקדומי רז"ל סובר שהנפש הנשארת לאדם אחר המות אינה ההוה באדם כשיתהוה כדעת הרב בח"א פרק מ' ומ"א וע', שלא כדעת המון רז"ל אשר דברו במעלת נפש האדם עד ששמוה עצם נבדל עומד בעצמו, קדם בריאתה לבריאת כל המלאכים, כמ"ש בב"ר שנמלך בנפשותן של צדיקים. ואמרו: עם המלך במלאכתו ישבו (דה"א ד, כג). אלו נשמותיהן של צדיקים שנמלך בהן וברא העולם. יש לומר שעל זה אמר כאן, אם להבל של תנור יש בו ממש. לומר כי הנפש המדברת בה יתעלה האדם ויתעצם בה, אם היתה אצולה מאתו ית' כדעת האומר שהיא שכל נבדל עומד בעצמו מתחלה, ולפ"ז היתה כהבל התנור שנמשך ממנו בלי אמצעי, היה בה ממש וישובח האדם בהיותו גדול מהשכלים הנבדלים, אבל אינה כן אלא הנשמה ההוה באדם כשמתהוה היא כח ההכנה לבד. אמנם הנפש הנבדלת הנשארת אחר המות הוא דבר אחר, והוא השכל הנקנה לדעת קצת או השכל הפעול שידבק בו האדם בחיים חייתו לדעת קצת, ולכן אמר שהיא כשופת ז' קדרות. כי הנשמה שבאדם בעת התהוותו שהיא הכח וההכנה אשר בו מטבע אנושותו אינן אלא ע"י תנועות הגלגלים להכנת חומר האדם, וכמ"ש הרב בפרק הנז' על מ"ש ז"ל ערבות שבו נשמות ורוחות שעתידין להבראות. שהכוונה שהכח וההכנה שהוא הנשמה והשפע הבא אחר זה בהכנה, והכח שהוא הרוח נאצלות מגלגל ערבות, ונמצא שהאדם במהו אדם והוא בעוד בו נשמה ורוח בלבד, שעדין לא התעצמה בו נפשו הנשארת, שהוא השכל הנקנה לו דבקות השכל הפועל הבא באחרונה, להבל דמה והוא ההבל הבא ע"י ז' קדרות, כי כחות הנשמה והרוח באים בגלגול מגלגל ערבות שהוא עליון שבז' הגלגלים. ואיפשר לפרש ג"כ שעל הנפש הנשארת אשר בה יתעצם האדם אמר, ודעתו כדעת החוקר האומר שהנפש המדברת סעיף מהשכל הפועל. ולפי שלפי דרך ן' סינא וקצת מהחוקר המשך הריבוי מאת הסבה הא' ע"י עלות ועלולים, שמהש"י נמשך העלול הראשון ומהעלול הא' מצד היות בו ב' מיני השגות, הא' השגת עילתו, והב' השגת עצמו. מההשגה הא' נמשך העלול השני, ומההשגה הב' נמשך נפש הגלגל הא' וגרמו, וכן מהשני הג' עד השכל העשירי שהוא השכל הפועל שלא הושפע ממנו שכל נבדל ולא גלגל אלא העולם השפל עם בעלי הנפש אשר בו, וכמו שהביאו בעל העקרים במאמר ב' פרק י"ב. ולפי שנפש האדם לפי סברא זו מושפעת מהשכל הפועל שהוא נמשך מהשתלשלות השכלים הראשונים, ונמצא מציאותו רחוק מאת הסבה הא', המשילו להבל הקדרה העליונה העולה מתוך ז' קדרות, ואע"פ שהשכלים י' זכר ז' קדרות, לפי שמציאות השכלים ניכר לחוקרים מתוך מציאות הגלגלים שחוייב היות כל א' מתנועע ע"י נבדל א', ומספר הגלגלים ברב המקומות ז' אע"פ שהם יותר כמ"ש הרב בח"א פרק ע'. ולא דחיק היותם מונים הרקיעים ז' ואם הם יותר כי פעמים ימנה הכדור אחד ואע"פ שבו גלגלים הרבה. ואף כי איני חושב ששום חכם מחכמי התלמוד והמדרשות תהיה דעתו כדעות אלו, אלא דעתם שנשמת אדם נפש יקרה חצובה מתחת כסא הכבוד, והיתה עצם נבדל מתחלה למעלה מכל המלאכים, כדכתיב ביפה עינים חלק ב' וכדאכתוב לקמן בפ' הולך אל דרום סי' ג'. איפשר מאמרם בכאן על דברי קהלת הנאמרים בקצת מקומות כפי העולה על דעת העיון המחקרי, כאומרו אמרתי אני בלבי, וראיתי אני וכיוצא, וגם מאמר דוד מה אדם ותדעהו, אדם להבל דמה, איפשר יפרשוהו כפי העיון המחקרי. | ואם נקבל היות בקדומי רז"ל סובר שהנפש הנשארת לאדם אחר המות אינה ההוה באדם כשיתהוה כדעת הרב בח"א פרק מ' ומ"א וע', שלא כדעת המון רז"ל אשר דברו במעלת נפש האדם עד ששמוה עצם נבדל עומד בעצמו, קדם בריאתה לבריאת כל המלאכים, כמ"ש בב"ר שנמלך בנפשותן של צדיקים. ואמרו: עם המלך במלאכתו ישבו (דה"א ד, כג). אלו נשמותיהן של צדיקים שנמלך בהן וברא העולם. יש לומר שעל זה אמר כאן, אם להבל של תנור יש בו ממש. לומר כי הנפש המדברת בה יתעלה האדם ויתעצם בה, אם היתה אצולה מאתו ית' כדעת האומר שהיא שכל נבדל עומד בעצמו מתחלה, ולפ"ז היתה כהבל התנור שנמשך ממנו בלי אמצעי, היה בה ממש וישובח האדם בהיותו גדול מהשכלים הנבדלים, אבל אינה כן אלא הנשמה ההוה באדם כשמתהוה היא כח ההכנה לבד. אמנם הנפש הנבדלת הנשארת אחר המות הוא דבר אחר, והוא השכל הנקנה לדעת קצת או השכל הפעול שידבק בו האדם בחיים חייתו לדעת קצת, ולכן אמר שהיא כשופת ז' קדרות. כי הנשמה שבאדם בעת התהוותו שהיא הכח וההכנה אשר בו מטבע אנושותו אינן אלא ע"י תנועות הגלגלים להכנת חומר האדם, וכמ"ש הרב בפרק הנז' על מ"ש ז"ל ערבות שבו נשמות ורוחות שעתידין להבראות. שהכוונה שהכח וההכנה שהוא הנשמה והשפע הבא אחר זה בהכנה, והכח שהוא הרוח נאצלות מגלגל ערבות, ונמצא שהאדם במהו אדם והוא בעוד בו נשמה ורוח בלבד, שעדין לא התעצמה בו נפשו הנשארת, שהוא השכל הנקנה לו דבקות השכל הפועל הבא באחרונה, להבל דמה והוא ההבל הבא ע"י ז' קדרות, כי כחות הנשמה והרוח באים בגלגול מגלגל ערבות שהוא עליון שבז' הגלגלים. ואיפשר לפרש ג"כ שעל הנפש הנשארת אשר בה יתעצם האדם אמר, ודעתו כדעת החוקר האומר שהנפש המדברת סעיף מהשכל הפועל. ולפי שלפי דרך ן' סינא וקצת מהחוקר המשך הריבוי מאת הסבה הא' ע"י עלות ועלולים, שמהש"י נמשך העלול הראשון ומהעלול הא' מצד היות בו ב' מיני השגות, הא' השגת עילתו, והב' השגת עצמו. מההשגה הא' נמשך העלול השני, ומההשגה הב' נמשך נפש הגלגל הא' וגרמו, וכן מהשני הג' עד השכל העשירי שהוא השכל הפועל שלא הושפע ממנו שכל נבדל ולא גלגל אלא העולם השפל עם בעלי הנפש אשר בו, וכמו שהביאו בעל העקרים במאמר ב' פרק י"ב. ולפי שנפש האדם לפי סברא זו מושפעת מהשכל הפועל שהוא נמשך מהשתלשלות השכלים הראשונים, ונמצא מציאותו רחוק מאת הסבה הא', המשילו להבל הקדרה העליונה העולה מתוך ז' קדרות, ואע"פ שהשכלים י' זכר ז' קדרות, לפי שמציאות השכלים ניכר לחוקרים מתוך מציאות הגלגלים שחוייב היות כל א' מתנועע ע"י נבדל א', ומספר הגלגלים ברב המקומות ז' אע"פ שהם יותר כמ"ש הרב בח"א פרק ע'. ולא דחיק היותם מונים הרקיעים ז' ואם הם יותר כי פעמים ימנה הכדור אחד ואע"פ שבו גלגלים הרבה. ואף כי איני חושב ששום חכם מחכמי התלמוד והמדרשות תהיה דעתו כדעות אלו, אלא דעתם שנשמת אדם נפש יקרה חצובה מתחת כסא הכבוד, והיתה עצם נבדל מתחלה למעלה מכל המלאכים, כדכתיב ביפה עינים חלק ב' וכדאכתוב לקמן בפ' הולך אל דרום סי' ג'. איפשר מאמרם בכאן על דברי קהלת הנאמרים בקצת מקומות כפי העולה על דעת העיון המחקרי, כאומרו אמרתי אני בלבי, וראיתי אני וכיוצא, וגם מאמר דוד מה אדם ותדעהו, אדם להבל דמה, איפשר יפרשוהו כפי העיון המחקרי. | ||