יד אברהם/יורה דעה/לג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

יד אברהם TriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


סימן ל"ג סעיף ג'
ושט כו' שניקב לחללו בכל שהוא נבילה. עי' בתב"ש וש"ך ונה"כ מ"ש בדעת הרמב"ם. ומדברי התוס' בכורות (דף ג' א') נראה דלרבא ושט שניקב לא הוי אלא טריפה עכ"פ מחיים וכ"מ ברא"ש פ"ב דחולין (דף ל') בשם ר"ת. וזה כמ"ש הנה"כ בדעת הרמב"ם ודלא כהתב"ש והש"ך ועיין בחיבורי להרמב"ם הלכות שחיטה פ"ג הלכה י"ט כי שם הארכתי:
סעיף ד'
שני עורות יש לו לושט ניקב א' מהם כשירה כו' ואפילו ניקבו זה שלא כנגד זה אסורה. וכתב הפמ"ג דניקבו שניהם זה שלא כנגד זה לא הוי אלא ספק טריפה אף אם אין רחוקים הרבה ונ"מ לספק ספיקא. ודקדק כן מלשון המחבר שכתב אפשר דמיתרמי אהדדי דמשמע דהוי רק ספק טריפה. ונעלם ממנו דברי הרמב"ם בהלכות שחיטה פ"ג הלכה כ' שכתב ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה נבילה. וגם לשון הש"ע לא מכרע דכוונת הש"ע לומר דדוקא מרוח א' דאפשר דמתרמי אהדדי טריפה ואתו לאפוקי כשניקבו מב' רוחות דכשירה דאז אי אפשר כלל דלתרמי אהדדי משא"כ מרוח א' כיון דאפשר דלתרמי כודאי חשבינן: (שם בהג"ה) וכל זה לא מיירי אלא בניכר שהנקב בא מחמת חולי אבל אם יש לחוש שניקב ע"י קוץ טריפה אפילו לא ניקב רק הפנימי. כתב הש"ך ר"ל לא מיבעי היכא דידוע בודאי שניקב ע"י קוץ דטריפה אלא אפי' יש לחוש כו' עד שידוע בודאי שניקב ע"י חולי. וקשה הא כתב הג"ה בסימן מ"ט ס"ב ור"ס נ"א דאם ספק אם נעשה הנקב ע"י קוץ או חולי מותר משום דהוי ס"ס ספק ע"י חולי ובודאי לא ניקב יותר ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב יותר. וע"ש בנה"כ שכתב דהכא שכיחי שינקב ומצאתי בט"ז שם בסימן מ"ט שחולק על היתר זה וראייתו מהך דהכא. ונראה דבזה יובנו דבריו כאן שכתב על מ"ש הג"ה שאם יש לחוש שניקב ע"י קוץ אפילו לא ניקב רק הפנימי טריפה. כתב וז"ל וכ"ש אם ניקב החיצון לבד עכ"ל. וכתב הבאה"ט וז"ל ורבים תמהו על הכל שכן וצ"ע עכ"ל. ול"נ דה"פ דכ"ש אם יש לחוש שניקב החיצון ע"י קוץ דטריפה שהרי אין כאן ס"ס לומר שמא ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב הפנימי דס"ס כזה אינו ס"ס דהוי ספק מחמת חסרון ידיעה שאין אנו בקיאים בבדיקה כלל אפילו מבפנים. ולא מהני שלא במקום הפסד מרובה עכ"פ עי' ש"ך סימן נ"ג וסימן נ"ה. דמדינא דש"ס מהני בדיקה בושט מבפנים כדאיתא בפ' השוחט (דף כ"ח). משא"כ אם יש לחוש שניקב הפנימי ע"י קוץ דהוי ס"ס גמור ספק ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב החיצון ובדיקה לא מהני בושט מבחוץ מדינא דש"ס לדעת הש"ע ס"ז וזה נכון מאד בכוונת דבריו וקאי על אם ספק ממה נעשה דכ"ש יש לאסור בשניקב החיצון לבד. וכן עיקר ודלא כס' לחם הפנים שדבריו מעורבבים שמתחלה העתיק דברי הש"ך ואח"כ כתב דאם ספק ממה נעשה כשר. ועכ"פ בניקב החיצון במקום שא"י ויש ספק יש לאסור מה"ט שכתבתי דאין כאן ס"ס. וזה ברור לפענ"ד ודו"ק. ואפילו למאן דמתיר סימן מ"ט ור"ס נ"א דהתם יש ס"ס גמור דספק שמא לא ניקבו האברים הפנימים הוא ספק גמור דאפילו מדינא דש"ס אין אנו בקיאין בבדיקת כל האברים בנקב משהו לדעת רש"י והט"ו שם. משא"כ הכא. וזה דלא כמ"ש הפמ"ג דלהש"ך מחיצון לפנימי כשר בס' ממה נעשה מטעם ס"ס וז"א דשמא לא ניקב הפנימי הוי ס' חסרון ידיעה כמ"ש:
סעיף ה'
עורות אלו החיצון אדום והפנימי לבן ואם נתחלפו כו' אם שניהם אדומים או לבנים טריפה. ורש"ל מכשיר בשניהם לבנים שאין לבן לקותא. ולא נהירא דמוכח ברש"י ורא"ש ורשב"א וש"פ דלבן הוי לקותא. וכמ"ש בריאה סימן ל"ח סימן מ"ד ס"ח גבי כוליא דלובן לקותא הוי. והכי אמרי' בש"ס דנזיר (דף ל"ח) וגיטין (דף ס"ח) דחיוורא באוכמא לקותא הוי. פרש"י ותוס' טלאי לבן בעור שחור ודאי מחמת שחין ונגע הוא שהיה שם. וא"כ ה"נ איכא למימר דהכי קים להו דלובן שבעור האדום הוא לקותא דשחור ארום הוא אלא שלקה ונעשה מאדום שחור ומשחור נתהפך ללבן ודו"ק היטב:
סעיף ט'
נמצא קוץ מונח בושט לארכו כשירה. וכתב בהג"ה בשם הגהמי"י והטור אם אין עליו קורט דם מבחוץ. והש"ך חולק ע"ז דבטור לא מוכח מידי וכן בהג"ה מיימוני לא מכרע מילתא. ונעלם ממנו דברי הר"ן ריש פא"ט והרשב"א בתה"א (דף ל') שכתבו בהדיא דאפילו בנמצא מונח כך בלא חתיכה ויש קורט דם מבחוץ דטריפה. ומביאין ראי' מהש"ס. וגם מהט"ז אישתמיט שכל ראייתו שהביא הוא בהדיא ברשב"א ור"ן לפיכך אין להקל בזה. ואחר כותבי זמן רב מצאתי בס' תורת יקותיאל שהשיג נמי על הש"ך שנעלם ממנו מ"ש הרשב"א והר"ן והנאני ות"ל: (שם) אבל אם הוא תחוב בו אסורה כו' וכתב בהג"ה ויש מכשירין אם אין קורט דם מבחוץ דלא חיישינן שמא הבריא. הרא"ש. אע"ג דלעיל ס"ד כתב הג"ה לאסור אם יש לחוש שניקב רק הפנימי ע"י קוץ דחיישינן שמא ניקוב גם החיצון. היינו כשאין תחוב בו אבל כשמוצאין אותו תחוב בעור הפנימי לבד לא חיישינן לחיצון. כן מבואר להדיא ברא"ש פא"ט שממנו מקור דברי הג"ה כאן ובסעיף ד'. ובחנם האריך הש"ך בזה עד שבא לסברא זו מעצמו ונעלם אז ממנו דברי הרא"ש וכ"מ בנה"כ ובתב"ש:
ודע שמדברי הרא"ש פא"ט מוכח להדיא דכיון דלא חיישינן שמא הבריא אפילו בדיקה דהיינו להפכו ולראות אם ניקב מעבר לעבר אינה צריכה. שהרי פסק כעולא דאמר אין חוששין וכתב דעולא אפילו בדיקה אינו מצריך. ועוד שהרי מדמה ושט למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד א' דקיי"ל דכשרה ואפי' בדיקה א"צ כמ"ש הב"י והג"ה שם בסימן מ"ח ס"ח בשם יש מכשירין. ופסק כן בהפס"מ להתיר בדיעבד אם א"א לבדוק כגון שהודח. ונראה דה"ט דהג"ה כאן שפסק כאן להתיר דלא חיישינן שמא הבריא אם אין קורט דם מבחוץ. ואף שאפשר שיש ק"ד מבחוץ ואינו ניכר מפני שהיא אדום ואין טיפת דם ניכרת בו כמ"ש סעיף ו'. או אוכלין משקין ששוטפים שם הם העבירוהו וה"ל הודח אפ"ה כשירה דמצד א' כשירה אם הלכה לה הבדיקה. ותימא על הט"ז שפסק שם לאסור גבי ביה"כ אפי' בדיעבד שא"א לבדוק וא"כ האיך מכשירין כאן בתחוב מבפנים לחוד הא א"א לבדוק דמי עדיף ושט מביה"כ. ואדרבה יש מחמירין בושט יותר הרי"ף וסייעתו כמ"ש הרא"ש ע"ש. ואין להקשות דשם פסק להקל בהפס"מ דוקא י"ל דשם אפשר אי הוה אתי קמן הוה מינקבה וכדאמרינן במחט בחתיכה דריאה בש"ס (דף מ"ח) משא"כ כאן שאין ריעותא לפנינו וכל מה דאפשר לבדוק בדקינן. וכה"ג כתב הרא"ש רפא"ט גבי בדיקת ושט אצל דריסה. ועש"ך סימן מ"ח ס"ק ל"ב:
העולה מזה דאם נמצא קיץ תחוב בושט בעור הפנימי צריך להפכו ולבדקו מבחוץ ואם לא בדק כשרה. ונראה פשוט דאם נגד זה המקום שנתחב הקוץ בעור הפנימי שם העור החיצון לבן אף דהשתא לכ"ע מהני בדיקה דהוי מקום ידוע דמהני בעור לבן כמ"ש הש"ך ס"ק ז'. מ"מ טריפה דזה שנחלף העור החיצון שהוא אדום ללבן הוי כנקב כמבואר בפוסקים (עיין באה"ט ס"ק י"ב) וא"כ ה"ל ניקב מעבר לעבר וק"ל: (שם בהג"ה) אוזות שמלעיטין כו'. עיין באה"ט בשם תשובת ש"א דאווזות שמלעיטין יש לכסות דמן קודם בדיקת הושט דסמכינן ארובא. ועיין בתשובת צ"צ מ"ש לחלק בין זה למ"ש סי' כ"ח גבי חיה דבודק הריאה תחלה דשם השוחט הוא הבודק משא"כ גבי אווזות שאין השוחט בודק הושט. ובהגהת ס' בה"י כתב טעם אחר דגבי אווזות שמלעיטין אם יבדוק קודם יהיה מחוסר בדיקה ובעי' שלא יהי' מחוסר דבר בין שחיטה לכיסוי כדאיתא בגמ' דכתיב ושפך וכיסה. ומיהו היינו דוקא גבי עוף דסמיך ליה אבל גבי חיה לא קפיד קרא שלא יהא מחוסר דבר דאל"כ שום חיה לא תצטרך כיסוי דכולן צריכות בדיקות הריאה. אלא ע"כ דקרא דושפך וכיסה ואמרי' מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצא מי שמחוסר פדייה או גרירה כו' לא קאי רק על עוף. ואין דבריו מחוורין דאטו בדיקת הריאה או הושט הוא דאורייתא דנמעט מקרא דושפך וכיסה הא א"א מדרבנן ומה"ת אינו מחוסר דבר ואמאי נמעט להו מכסוי. ועוד נראה דדוקא כשמחוסר גרירא או פדייה קפיד קרא דהוי מחוסר מעשה משא"כ בדיקה לאו מעשה אלא ראיה בעלמא. וכה"ג איתא בסנהדרין (דף מ') ובר"ן פ"ב דגיטין. ומ"ש ראיה מרפ"ב דחולין דושפך את דמו נא קאי אחיה רק אעוף לאו ראיה היא דשם קאי למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת ולא קי"ל הכי:
סעיף י"א בהג"ה
ניקב המעים שבין הזפק לקורקבן טריפה. דיש ספק דשמא שייך להקורקבן ונקיבתו במשהו (ט"ז) במרדכי פא"ט בשם ריב"א במ"ש בפירוש מה שנמתח עמו האמור בש"ס גבי גגו של זפק (דף נ"ו) מבואר להדיא דאותו מעיי' שייך להקורקבן ולמעיים ונקיבתו במשהו ומביאו הב"י ואף שהב"י כתב עליו שדברי יחיד הם היינו למ"ש בענין גגו של זפק אבל לא קאי למ"ש בענין המעיי'. וכן מוכח לכאורה ממ"ש רש"י פא"ט (דף נ"ח) גבי ב' בני מעיים שכנגדן בעוף כשרה. י"מ שכל עוף דרכו כן שמן הזפק ועד הקורקבן קנה של מעיים א' וההוא קרי בני מעיים ובראש הקורקבן יוצאין בני מעיי' גמורין עכ"ל וכ"פ הרמב"ם והעתיקו הש"ע ר"ס מ"ז. וא"כ כיון דקרי ליה בני מעיים הוא בכלל נקיבת המעיים דתנן. לפיכך נ"ל שאין להקל בזה ולעשות אותו ספק כמ"ש מקצת האחרונים וליתא שכ"ד רש"י ורמב"ם ומרדכי וריב"א:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף