טורי אבן/ראש השנה/ז/ב

דף ז' ע"ב

לא טרח אינש למיגר ביתא פחות מל' יום. ק"ל הא אמר שמואל בפ"ק דב"מ (דף יד) גבי אחריות ט"ס ה"מ בשטרי הלואה אבל בשטרי מו"מ לא דעביד איניש דזבין ארע' ליומא ואמרינן התם אבוה בר איהו זבין עלייתא מאחתי ודן שמואל שאיבד מעותיו מה"ט דעביד דזבין ארע' ליומא וגבי מיגר ביתא אמר דלא טרח למיגר בפחות מל' יום ואלו התם אסי' טרפו ביומו אמר דאיבד מעותיו משום דעביד דזבין ארעי וביתו ליום אחד לחוד וכי גרע מכר ממיגר. ושמא שמעתין לא אזלי כשמואל אלא כדפסיק רבא התם במסקנא דאחריות ט"ס אפי' בשטר מו"מ אלמא ל"ל לה"ט דעביד דזבין ליומא ושמואל מוקי להא ברייתא דבפחות מל' יום לא עלתה לו שנה דאתי' כמ"ד ל' יום בשנה דווקא חשיב שנה. עי"ל דאפי' לשמואל א"ש דש"ה דבשעת זיבוני הוי ספק אם יטרפו ממנו אם לא וכדפי' רש"י התם עביד דזבין ארע' ליומא לספק יום אחד דשמא לא יטרפו ממנו ואם יטרפו שמא לזמן מרובה ויאכל בתוך כך פירות לפיכך מכניס עצמו בספק דהא אפשר שלא יטריפו ממנו כלל ואם יטריפו שמא לזמן מרובה ומשום ספק הנאה מרובה מכניס עצמו לספיקא וגמר ומקני אפי' אם יטריפו ממנו לאלתר אבל הכי דבוודאי אין לו הנאה ממנו כ"א בציר מל' יום אפי' למיגר לא טרח:

ות"ק דברייתא ותנא דידן כו'. מאי פריך אתנא דידן אמאי לא חשיב א' בניסן שהוא ר"ה לשכירות בתים הא בהפסקה לא מיירי דמש"ה ל"ח לר"ה דעיבורין כדאמר לעיל והאי דבתים נמי ר"ה דהפסקה היא דכשמגיע א' בניסן כלתה שנה ללוקח והרי הא דלא קתני תנא דידן לר"ה דנדרים דלקמן נמי ה"ט משום דה"ל ר"ה להפסקה כדפי' תוס' לעיל והא דשכירות בתים להא דאמי'. וי"ל נהי דלגבי השוכר ה"ל ר"ה דהפסקה דמהשתא יוצאת מתחת ידו לגבי משכיר ר"ה דהתחלה היא שמעכשיו נכנסת לרשותו אבל גבי עיבורין ונדרים כולה מילתא אינו אלא ר"ה דהפסקה ולא משכחת לה להני ר"ה בהתחלה:

לרבא ליתני ששה. ק"ל הא בע"כ האי תנא דחשיב ששה בסיון לר"ה דשתי הלחם אחרים הוא דאמ' אין בין לעצרת לעצרת אלא ד' ימים דאלו לרב שמעי' דא' לעיל עצרת פעמים ה' או ו' או ז' לא פסיקא לן יום קבוע להא ר"ה דב' הלחם והשתא מאי פריך ליתני הא ר"ה דב' הלח' דילמא ס"ל כר"ש דאין יום קבוע לר"ה שלו וי"ל דהא ודאי מתניתן ר"מ בין לרבא דא' לר"מ דל רגלים בין לר"נ ד' חדשים ובהן כמה ר"ה. ו"ד חדשים אינו אלא לר"מ דא' אחד באלול ר"ה למ"ב וקי"ל אחרים ר"מ היא כדא' בשילהי מסכת הוריות מ"מ אכתי ק"ל הא מוכח להדיא בפ"ב דערכין (דף ט') דאפי' לאחרים פעמים (אייר וסיון) [צ"ל ניסן ואייר] חסרים בשנה מעוברת ועיברו ל' יום וא"כ לדידהו נמי עצרת פעמים ה' וכדפי' לעיל גבי מאן תנא דפליג אדר"ש נמצא לד"ה אין יום קבוע לר"ה לשתי הלחם. ושמא י"ל כיון דבשנים פשוטין לעולם עצרת בששה בסיון לאחרים ואפי' בסתם שנה מעוברת הכי הוא דהא קאמר אם הי' שנה מעוברת ה' דסתם חודש העיבור חסר אם לא ע"י מקרה שעברו ל' יום דה"ל מיעוטי דמיעוטי. אין מיעוט כזה מעכב על הרוב דששה בסיון מלמנוע ממנו שם ר"ה:

לר"נ ב"י ליתני חמשה. פי' עם ר"ה דשתי הלחם משמע אבל הא דעומר ל"ק לי'. וק"ל מה בכך אעפ"י שאינו מחשבון ר"ה אפ"ה ה"ל למיתנא כמו דתני רגלי' אעפ"י שאינו מחשבון ר"ה וי"ל דרגלים שאני דאעפ"י שאינן מן החשבון אפ"ה תני לי' דקמ"ל דבעי ג' רגלים כסדרן ור"ש היא אבל הא דעומר כיון שאין ממנין ר"ה ל"ל למיתני קרי' בי' רב הוא דעומר מתיר לחדש במדינה. מ"מ ק"ל מאי פריך ליתני לר"ה דשתי הלחם הא אמר לעיל דלא חשיב תנא דדן לר"ה דאחד בניסן לתרומת שקלים כיון דאם הביא מן הישן יצא לא פסיקא לי' והשתא מאי קשיא לה מו' בסיון דהוי ר"ה לשני הלחם להביא מן החדש למקדש הא תנן בפר"י (דף ס"ח) קודם לש"ה לא יביא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר לא פסיקא ליה דומיא לתרומת שקלי' כיון דלא מהני ר"ה זה אלא להביא לכתחילה מתרומה חדשה לא חשיב לי'. ה"נ הא ש"ה ל"מ אלא לכתחלה. וי"ל דלא דמי דגבי תרומת שקלים כיון דל"מ ר"ה זה אלא לכתחילה לא הוי ר"ה גמור כיון דאכתי גם מן הישן דאשתקד שהוא היפך ר"ה שלו כשר בדיעבד ולא ג מור למילת' לגמרי אבל הא דש"ה אדרבה הא גמר למילתי'. עי"ל דל"ד הא דש"ה קודם לעצרת דאם הביא כשר להא דתרומת שקלים. דהכא אי לא הביאו שקלים קודם א' בניסן מביא אפי' לכתחילה מן הישן וכמ"ש וכיון דלפעמים אפי' לכתחילה מביא מן הישן מש"ה לא פסיקא לה למחשבי' להא ר"ה בא' בניסן אבל בהא א' בסיון ר"ה לש"ה אין להביא מן החדש קודם לו אפי' לא מצא מן הישן א"א להביא מן החדש אלא מנחות ונסכי' בטילים לגמרי עד שיזדמן לו תבוא מן הישן כדמוכח במנחו' פר"י:

והרי} רגלים דלא חיילו מאורתא. פי' דקס"ד דהתחלת רגל ראשון לענין ב"ת הוא ביום של י"ט ראשון שראוי להקרבה אבל לא בלילה ואם נדר בליל י"ט ראשון אע"ג דבאורתא דהיינו בתחלת הלילה עדיין לא חל הנדר עליו אפ"ה רגל זה עולה למנין ג"ר לר"ש ולתנא דידן דבעי ג"ר כסדרן וחג המצות תחלה אם נדר בליל י"ט של פסח עובר אחר סוכת בב"ת דה"ל ג"ר כסדרן הרי רגלים לענין כסדרן לא חיילו מאורתא בתחילתו וקחשיב ומשני כיון דצרי' לאתויי מעיקרא מחוייב וקאי פי' דלילה אין ראוי להקרבה מ"מ בעינן שיהא מאורתא חייב להביא דהיינו בנדר קוד' הלילה שיהא מחוייב בתחילת הלילה דלאו בשעה שראוי להקרבה בלחוד תליא הא דקבע רחמנא ג"ר לב"ת אלא שיהא בר חיובא בג"ר ואף הלילה בכלל מאורתא וכ"פ התוס' הא דלא חיילי מאורתא א היינו אם הי' מחוייב ועומד לפני הרגל איכא כולה רגל ואם נכנס הרגל וקא נדר אפי' ליל א' ליכא כולה רגל ואין עולה למנין ג"ר. וגם בדברי המקשן צריך לפ"ז כן דהאי לא חיילי מאורתא אליל א' דרגל ראשון קאי וכדפי' דאי ארגל ג' קאי וכדמשמע לכאורה מפרש"י ואסוגי' דב"ת קאי. מאי פריך מרגלים דל"ח מאורתא בסוף ב"ת ואפ"ה חשיב. הא מתניתן דחשי' ניסן ר"ה לרגלי' אתחילת ב"ת קאי ולא אסופו כדאמ' לעיל רגל שבו ר"ה לרגלים ועוד תנא דדן בהפסקה לא מיירי דמש"ה ל"ח לר"ה דהפסקת עיבורין באחד בניסן כדאמ' לעיל. אלא ודאי כדפי':

וה"נ הא דאמר בסמוך ב"ת ממילא חייל ה"פ אין תחילת חלות ב"ת בשעה שראוי להקרבה לגמרי והיינו ביום אחר הקרבת התמיד דתימא דלא חל תחילות מאורתא הואיל ולילה אינו ראוי להקרבה אלא ממילא משקידש היום חייל התחלתו אעפ"י שא"ר להקרבה וע"ד זה דפי':

והרי} יובלות דלא חיילי מאורתא. הקשה התוס' מאי ס"ד הא לא מתוקמי כלל אלא כר"י בנו של ריב"ב לקמן ולק"מ הא התוס' בעצמן פי' לקמן אהא דפריך יובלת באחד בתשרי בעשרה בתשרי הוא דלר"א דאמ' לעיל דר"ה ב"ד ר"ח פריך. דלשאר אמוראי ל"ק דאית להו כדרב חסדא דאמ' לעיל רגל שבו ר"ה לרגלים. וה"נ המ"ל הכי:

והשתא י"ל דהמקשה לא שמיע לי' הא דר"א ומפרש לה כדר"ח. מיהו אין דברי התוס' ברורי' ושם אפרש לה:

מידי דתלא במעשה ל"ק. וק"ל נהי דבזמן הבית תלוי במעשה דהקרבת העומר שלא בזמן הבית בין למ"ד בפר"י (דף יח) האיר המזרח מתיר בין למ"ד כל יום הנף אסור דעד עצם היום עד ועד בכלל לאורתנא דשיתסר הותר החדש ממילא ואינו תלוי במעשה כלל וניתני ר"ה דהתיר חדש שלא בזמן הבית. וצ"ל דל"ח אלא ר"ה דקביעי וקיימי משא"כ התר חדש דמשתנה מזמן הבית לשלא בז"ה דס"ל כמ"ד שלא בז"ה כל יום הנף אסור ואין י"ו בניסן ר"ה להתיר חדש. א"כ ל"ל לשנויי דלא חשיב ר"ה דעומר משום דתאלי במעשה ת"ל מהאי טעמא דאין ר"ה שלו קבוע. ודוחק לומר דרב שישא לא משני שנויי דידי' אליבא דרבא דקשה לדידי' ליתני ששה דהיינו ר"ה דעומר ושני הלחם. אלא אדר"נ דלא קשי אליבוי אלא ליתני חמשה דהיינו של שה"ל מיהו (לר"ב) [צ"ל לר"פ] דשני מידי דל"ח מאורתא ל"ח לק"מ. דהא שם בפר"י ס"ל דבזמן שאין בית האיר המזרח מתיר ואינו אסור כל יום הנף נמצא דלא חייל מאורתא. והא נמי ל"ל דלא חייל אלא מה דהוי לר"ה בזמן שהשנים כתקונן וישראל שרויין על אדמתן. ולא זה ששלא בפני הבית דאע"ג דחשיב א' בתשרי ר"ה לשני' דאיכא למ"ד לקמן דהיינו למלכי א"ה. זה הי' נמי בזמן הבית דהא מן נחמי' נ"ל לעיל הא וכבר הי' הבית בנוי. הא מ"מ בזמן הבית נמי מ"ל התיר חדש שלא ע"י מעשה כגון אם אירע איזה אונס ולא הקריבו עומר דאז התיר החדש בא מאיליו שלא ע"י מעשה כמו בזמן הזה. וצ"ל דל"ח אלא ר"ה כתקונה ולא שע"י מקרה וסיבה. תדע (דהכא) [צ"ל דהכי] הוא דאל"כ תקשה בין לר"פ בין לר"ש אמאי ל"ח לז' בסיון ר"ה להתיר חדש למקדש בשלא הקריבו ב' הלחם בעצרת שהוא ו' בסיון ע"י איזה מקרה וסיבה דהא ודאי אין התיר חדש למקדש עד לאורתא אבל כל היו' שהוא ראוי להבאת שתי הלחם אסור כדאמר בפ"ד לקמן (דף לא) גבי עומר דקאמר שמא יבנה ב"ה בלילה ואין סברא לומר דאין' חדש ניתר למקדש מאיליו בלתי הבאת שה"ל ולעול' עומ' באיסורו למקד' אא"כ הביאו ולא דמי לעומ' להדיו' דהת' תרי קראי כתיבי עד עצ' היו' ועד הביאכ' הא כיצ' בזמן דאיכ' עומ' עומ' מתי' בזמן דליכ' עומ' עצם היו' מתיר כדאמ' הת' בפר"י. אבל חדש מקד' דתלי רחמנ' בש"הל א"ל דדווקא ואי לא הביאו לעולם באיסורן עומד ועוד דאמ' בפ"ב דשבועות (דף טז) אי עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ואמ' התם דא"א לקדש' בשה"ל דעצרת דהא אין קידוש אלא בשעת בנין ואין בנין בה"מ דוחה י"ט. וכיון דא"א לקידוש בשה"ל אם אי' דאי לא הביאו (חדש) [צ"ל לשתי הלחם] במקדש באיסורו עומד לעולם למ"ל לקידוש עזרה כלל שאינו אלא בשירי מנחה והא א"א להביא מנחה כלל אפי' מן הישן דמאן שרי לי כיון דעדיין קוד' קידוש עזרה לא הביא לשה"ל ולמ"ל לקידוש אלא ביום הנף בי"ו בניסן דאז אפשר, לקדשו בשירי עומר אבל לא כל ימות השנה וזה דוחק לומר דאין קידוש עזרה אלא יום א' בשנה בלבד. ועוד קידוש בימי שלמה הי' סוכת כדפי' התוס' התם וכדמוכח בפ"ק דמ"ק (דף ט'). ואע"ג דבימי שלמה היתה במות ציבור בגבעון. מ"מ למ"ד בפ"יג דזבחים (דף קי"ז) אין מנחה בבמה אפי' בשל צבור מאי איכו למימר א"ו ש"מ דהיכא שלא הובא שה"ל הותר החדש מאיליו במוצאי י"ט של עצרת. מיהו לתירץ ב' של התוס' שם דהא דאין מקדשין אלא בשירי מנחה היינו בדאפשר אבל בל"א לא אין מזה ראיה כלל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף