ריטב"א/ראש השנה/ז/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א חידושי הר"ן פני יהושע ערוך לנר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ה"ג תניא המשכיר בית לחבירו לשנה מונה י"ב חדש מיום ליום ואם אמר לשנה זו אפי' לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע ניסן עלתה לו שנה ודוקא בא' באדר אבל בתוך אדר לא עלתה לו. ופרישנא טעמא דלא אגר אינש ביתא לבציר מתלתין יומין וכיון שלא השלים בא' בניסן מונה י"ב חדש ותמי' לי א"כ אמאי אמר שנה זו וי"ל דלהכי אמר זו שיתחיל לדור בה מעתה ולא יוכל לדחותו וכאלו אמר שנה ראשונה משא"כ באומר שנה סתם דידו על התחתונה ויכול לדחותו דאפי' בנדרים דאוריתא אם אמר שנה אינו מחויב בשנה ראשונה אלא מדין בל תאחר וכדפרי' בנדרים הילכך בממון יכול לדחותו ופרכינן ואימא תשרי ומהדרינן כי אגר אינש ביתא לכולהו ימות (השנה) [הגשמים] אגר ופרכינן ותנא דידן ותנא קמא דבריתא בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי פרש"י עננים מתקשרים וגשמים יורדים והוה כימות הגשמים הילכך לתנא דמתני' ליכא ר"ה ידוע לשכירות בתים ואע"פ שאמר זו לעולם הוא מונה י"ב חדש וא"כ לדידיה האומר שנה זו אינו אלא כאומר שנה סתם אלא שיורד לתוכה לאלתר ודין הוא שלא יהא חדש העיבור בכלל וק"ל הא דתנינן בפ' המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר והא היכא משכחת לה ודוחק הוא לומר דההיא כיש אומרים ודלא כתנא דמתני' ות"ק דברייתא וי"ל דההיא כגון שהיה עומד בר"ה ואמר שנה זו א"נ כגון ששכר לשנה מסויימת שאמר לשנה הבאה או לשנה ראשונה או שני' או שביעית. ושמעתי שמפ' דה"ק ותנא דידן ות"ק דברייתא אלו איתא דלהאי חיישינן בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי וכיון (דכי) [דכן] ניחא להו למימר דתהוי ר"ה תשרי ולא ניחא לי דא"כ לתנייה תנא (מדתני) דמתני' דתשרי ר"ה לשכירות בתים וכן תנא [קמא] דברייתא (לקמן) וי"א דאע"ג דלא אהני ליה שנה זו למנות עד ניסן או תשרי אהני ליה שיהא חדש העבור בכלל זה וזה אינו כלום וי"מ אמאי לא משנינן להא דמתני' דבהפסקה לא מיירי כדפרי' לעיל ומתרצים דאה"נ אלא דבעי לתרוצי ליה דומיא דתנא דמתניתא דכיון דחזינן לתנא דמתניתא דפליג עלי' דיש אומרים וחזינן ליה לתנא דמתניתין דלא איירי בי' טפי ניחא לן לאוקמי תנא דמתניתין כתנא דברייתא ולמימר דמ"ה לא איירי ביה מלאוקמי כי"א (ולמתני) [ולמתלי] דמשום דבהפסקה לא קא מיירי ביה ולפי זה אפשר הי' לומר דבין לתנא דידן ובין לת"ק דברייתא תשרי ר"ה לשכירות בתים משום דבהפסקה לא מיירי (ותנא דברייתא דלקמן כי"א ס"ל) אכל אינו מחוור ונ"ל דהכא ליכא לשינויי בהפסקה לא קמיירי דכי הא לא חשיבה הפסקה דהא זימנין דהוה התחלה כגון דאמר ששוכרה לשנה זו ולשנה הבאה א"נ לשנה הבאה דודאי לי"א מתחיל מניסן שהוא ר"ה לשכירות בתים:
הא דאקשינן רישא וסיפא ר"ש מציעתא ר"מ. ע"ד האמת לית כאן מציעתא דמציעתא וסיפא כולה חדא היא במחלוקת שנויה הילכך האי לישנא לאו דוקא אלא (דאלו) אקשי' היכי סתים לן בחדא כר"מ ובאידך כר"ש ודכוותא בפ"ק דיומא גבי הא דתנן כיצד מקריב חלק בדאש וכו' ונוטל חלה מב' חלות ד' או ה' מלחם הפנים ר' אומר לעולם ה' דכתיב והי' לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו דאקשי' הא גופה קשיא אמרת נוטל חלה מב' חלות מני ר' היא מציעתא נוטל ד' או ה' ממעשה לחם הפנים מני רבנן היא דאמרי לא שקיל פלגא אימא סיפא ר' אומר לעולם ה' רישא וסיפא ר' ומציעתא רבנן. ופרקי' דמתני' [רבי] היא וברגלים ס"ל כר"ש וסתים לן כותיה ובמעשר בהמה סתים לן כר"מ וס"ל כותיה והא דר"מ מתני' היא בפ' בתרא דבכורות וה"ג דתנן רמ"א וכו' ולא גרסי' דתניא:
א"ה ד' ה' הוה. פי' אא"ב דפלוגתא היא ומאן דאית ליה דרגלים לית ליה דמעשר בהמה ומאן דאית ליה דמעשר בהמה לית ליה דרגלים לא משכחת אליבא דחד אלא ד' ראשי שנים אבל השתא דאמרת דרבי ס"ל לתרויהו א"כ בא' בניסן למלכים ט"ו בו לרגלים א' באלול למעשר בהמה א' בתשרי לכמה מילי א' בשבט או ט"ו בו בפלוגתא דב"ש וב"ה ומסתבר לי דמשום האי קושיא הוא מאי דאקשי' מעקרא מאי דסתים לן תנא כר"מ בחדא וכר"ש בחדא דאי לא מאי קושי' כיון דתרתי מילי דפליגן לגמרי מהדדי נינהו אלא ודאי כדאמרן:
מתיבי י"ו בניסן ר"ה לעומר ו' בסיון ר"ה לשתי הלחם. י"מ לישני ליה דתנא דמתני' בהפסקה לא קמיירי דמכאן ואילך אין מקריבין עומר ושתי הלחם. ולאו מלתא היא דא"כ ליכא הכא ר"ה כלל שהרי התחלתו והפסקתו באין כאחד אבל הכא כבר פי' יפה רש"י דה"ק י"ו בניסן ר"ה לעומר שנתחדשה בו השנה לאכול בו חדש מכאן ולהבא ו' בסיון ר"ה לשתי הלחם שבו נתחדשה השנה להביא מנחות מן החדש שהעומר מתיר החדש להדיוט ושתי הלחם במקדש ולישנא דר"ה לעומר ולשתי הלחם [לאו דוקא] שהרי הם עצמן ראשי שנים לדברים אלו אלא הרי הוא כאלו אמר לענין העומר ולענין שתי הלחם כלומר להיתר שעושין וזה נראה פשוט בעיני:
מידי דלא חייל מאורתא לא חשיב. פי' והיתר חדש לגבוה בשתי הלחם לא חיילי אלא ביום שאין עומר וב' הלחם קרבין אלא ביום. ואקשינן והרי רגלים דלא חיילי מאורתא וקחשיב. פי' דרגלים לא חיילי מאורתא לענין קרבנות שאינן אלא ביום. ואיכא למידק נהי דלענין קרבנות ליתיה אלא ביום הא איתיה לכולהו שאר מילי דתלי בג' רגלים דתניא במתניתא דלעיל הילכך אמטול כל הני מילי תני להו וי"ל דאנן ס"ל השתא דקרא לאו לצדדין כתיב וכיון דלקרבנות לא חייל מאורתא אף לשאר דברים כן והנכון דתלמודא לא דייק כולי האי בקושיא ומשמע ליה דכיון דתני ולרגלים סתם אף לקרבנות הוא מונה דאע"ג דלא חייל מאורתא ובדין הוא דמצינן לתרוצי ליה דנקט ליה משום אידך אלא דקושטא עדיפא לן לשנויי דכולהו חייל מאורתא ואפי' קרבנות:
לאתויי מעיקרא מיחייב וקאי. פרש"י אנן לבל תאחר קיימינן ומשעה שנדר היה מחוייב להקריבו שלא הוקבעו רגלים לבל תאחר לענין הקרבת הקרבן אלא לענין שיהא חל עליו איסור בל תאחר ומאורתא נמי חייל. פי' לפי' שהרי היה עליו חובה להביא קרבנותיו מקודם הרגל:
כי קחשיב מידי דלא תלי במעשה וכו'. פי' עומר ושתי הלחם אינן באין אלא לאחד הקרבת תמיד א"נ והוא הנכון שאין חדש ניתר לגבוה ולא להדיוט אלא אחר הקרבת העומר ושתי הלחם וכדפרש"י שהרי פי' לעיל שאין העומר ושתי הלחם ממש ראשי השנים אלא גרמת היתר חדש שלו אנו מונין ראשי שנים אלו וזה פשוט:
והרי רגלים דמידי דתלי במעשה הוא. פי' שאין קרבנות יחיד קרבין אלא לאחר הקרבת תמידין ומוספין ומהדרינן לבל תאחר ממילא קחייל פי' שחיוב בל תאחר משעה שנדר הוא כההוא פירוקא דלעיל אלא כיון דאשתני השתא לישנא דפרכא אשתני נמי לישנא דפירוקא. ומיהו תרויהו חד ענינא הוא. וא"ת בהא דאקשינן לעיל והרי יובלות דלא חיילי מאורתא דהיינו ודאי משום דקס"ד דמיום הכפורים הוא (דחייב) [דחייל] יובל אחר תקיעת שופר וכדמוכח נמי ממאי דפרקינן הא מני ר' ישמעאל מכלל דמעיקרא ס"ד דרבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל היא דסברי מי"ה חייל יובל וזה תימא היכי ס"ד הכי כלל דהא בהדיא תנן בא' בתשרי ר"ה ליובלות והכי מפרשינן לה לקמן בהדיא. ותירץ הרשב"א בודאי מעיקרא דס"ל נמי דמתני' ר' ישמעאל היא אלא דהוה ס"ד דלדידיה נמי עיקר יובל אחר תקיעת הכפורים הוא שבו עבדים נפטרים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן ומה שנוהגין בשמטת עבודת קרקעות מר"ה וכי עבדים הולכים ושמחים אינו אלא בתוספת יובל ואין לו לתנא למנות אלא מעקרו ומאי דמהדרינן לומר דמתני' ר' ישמעאל היא לא ביארו אלא לומר דלר' ישמעאל מר"ה ממש חייל עקרו של יובל וגזרת הכתוב הוא שלא יהו עבדים נפטרין לגמרי ולא יהו שדות חוזרות לבעליהן אלא לאחר תקיעת י"ה ואין בין דברי המקשה והמתרץ אלא מחלוקת בדברי ר' ישמעאל ונכון הוא בטעם אבל אין לשון התלמוד מתיישב בו ולא מצינו כיוצא בו בתלמוד. ונ"ל דמאן דקא ארי לה סבר דמסתמא סתם מתניתין רבנן היא ומי"ה הוא דחייל יובל והא דקתני בא' בתשרי משום שנים ושמיטין ונטיעות וירקות נקט ליה דלגבי יובלות לאו בא' בתשרי ממש הוה ר"ה אלא דמועד שבו ר"ה ליובל וכדפרישנא לעיל גבי בא' בניסן ר"ה לרגלים ותלמודא תריץ לה דלעולם א' בתשרי ממש ומתני' ר' ישמאל היא והא דאוקמינא לקמן בהדיא כר' ישמעאל לאו דהוה הכרחא אלא משום דניחא לן בהכי כיון דפשטא דמתני' דייקא כותיה וק"ל נמי דהלכתא כותיה. ומורי אמר לי דהאי קושייא דיובלות וההיא דרגלים לאו קושי' ממש נינהו אלא ביאורין בעלמא הוא דעביד תלמודא בדרך קושיא ותירוץ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |