פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
הר המוריה/קרבן פסח/ו
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''שטבל ''' ''' והוזה וכו'.''' הנה הא דפסק רבינו לעיל בהלכה א' דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ עיין פסחים ס"ט ב' דמייתי ברייתא דטמא שרץ שלא טבל חייב כרת ומבואר מזה דאין שוחטין וזורקין עליו אבל בטבו"י שפיר שוחטין וזורקין דאל"כ אמאי חייב כרת מאי הו"ל למיעבד דהא אפי' אם יטבול אין שוחטין וזורקין עליו ואף דר' אליעזר ס"ל התם דשוחטין וזורקין עליו מ"מ לית הלכתא כוותיה דהא ר"א שמותי הוא ועיי"ש פ' א' מחלוקת דרב ס"ל אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ועולא ס"ל דשוחטין וזורקין על טמא שרץ יעו"ש ומחלוקת זו הוזכרה ג"כ שם צ' ב' צ"ג ב' יעו"ש היטב ושם פ"א א' איתא דרבי יוסי ס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ושם צ"ג א' איתא דר"ע ס"ל אין שוחטין וזורקין יעו"ש אולם רב ששת ורב נחמן ס"ל דשוחטין וזורקין כדאיתא שם וע"ע שם פ"ב ב' תוס' ד"ה אלו פטורין וכו' וכתבו התוס' שם דהמשנה ס"ל דשוחטין וזורקין יעו"ש היטב וע"ע ס"ט ב' משמע דר"ע ס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דאל"כ לא הוי פריך לר"א מידי והבן אבל י"ל משום דס"ל דאכילת פסחים מעכבת. ועיין בסמ"ג שכתב דמוכח מכאן דר"ע ס"ל דשוחטין וזורקין על טמא שרץ וצ"ל דכוונתו על טבו"י דשרץ ומה דאיתא דס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דמיירי בטמא מת ממש. ''' והנה''' בתוס' שם צ"ג א' ד"ה ר"ע וכו' נשארו בתימה יעו"ש ועיין בתוס' סוכה כ"ה ב' ד"ה שחל וכו' דמייתי גירסא אחרינא שם בש"ס צ' ב' יעו"ש היטב ולפ"ז פשיטא דלק"מ רק שהתוס' מיאנו בגירסא זו יעו"ש אמנם המעיין שם בחי' רשב"א בסוכה יראה דלק"מ יעו"ש היטב ומבואר שם דכל הנך תנאי ס"ל דאין שוחטין וזורקין יעו"ש (וע"ע בשער המלך כאן מש"כ על דברי התוס' הנ"ל). ''' והנה''' דעת רבינו לחלק בין טבו"י דשרץ דשוחטין וזורקין עליו ובין טבו"י דמת דאין שוחטין וזורקין עליו והראב"ד השיג עליו ודעתו דבטבו"י דמת שפיר שוחטין וזורקין עליו וכ"ה דעת התוס' שם צ' ב' ד"ה שחל וכו' יעו"ש והראב"ד הוסיף עוד לומר דמעשה שהיה ששאלו בעת שכבר עבר הזמן ושוב לא יכלו לטבול ולהקריב קרבן פסח אחר וכמש"כ הלח"מ והמל"מ יעו"ש היטב ולענ"ד יש לעיין על רבינו דהא מקשה הש"ס ס"ט ב' על הא דאמר דר' אליעזר ס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ מהברייתא דנקט התם דטמא שרץ חייב כרת יעו"ש ומאי קושיא הא ר"א איירי בטמא מת מדטעון הזאה ולכן לא שחטינן עליו ומאי דמחייב כרת בברייתא היינו בטמא שרץ גרידא וכל שאר טומאות דכוותה דבטבילה סגי לה והתם שפיר חייב כרת כיון דיש לו תקנה ועוד יש לעיין על ר' עקיבא מאי פריך ליה התם מהזאה הא ר"ע בעצמו ס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ולרבינו בטמא מת אפי' בטבל לא מהני וצ"ל דהתם מיירי בחל שביעי בשבת שהוא י"ג ובזה סבירא ליה דאינו דוחה וכן משמע ממה שכתב רבינו לקמן בהלכה ו'. שוב ראיתי כן בלחם משנה שכתב כן שם בהלכה ו'. אך מ"מ לא נחה דעתי בזה דמה דמיון הא להתם דהתם בזמן דחייתו השבות לא הוי זמן פסח משא"כ הכא. שוב ראיתי לרבינו בפי' המשניות בפ"ו דפסחים ועיי"ש בתוס' יו"ט מ"ב יעו"ש היטב כדעת הלח"מ. ''' ועיין''' ירושלמי פ"ו ה"ג יש שם ב' לשונות אי מיירי בי"ג או בי"ד יעו"ש אמנם אפי' למ"ד בי"ג מ"מ מחמת טבו"י דמת שוחטין וזורקין עליו והא דאוקמה בי"ג משום דאי בי"ד כיון דאסור ליכנס לעזרה משום דהוא טבו"י ולר' אליעזר דס"ל דמאסקופת העזרה ולחוץ מיקרי דרך רחוקה א"כ בלא"ה אין שוחטין וזורקין יעו"ש היטב (ולא ס"ל דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא עיין בפסחים צ"ד ב' יעו"ש) שוב ראיתי בשעה"מ שהביא הירושלמי הזה וכתב דהני ב' לשונות פליגי בפלוגתא דרבינו והראב"ד יעו"ש היטב (וכן ראיתי במראה הפנים שם) ולענ"ד לא מכרע מילתא כלל וכמש"כ (ועיי"ש עוד מה שהאריך טובא בזה) ואדרבא תקשה מהירושלמי שם פ"ח סוף הלכה ח' והוא סוף הפרק דקבלו אבותינו במדבר הזייה כשהן ערלים יעו"ש וכמ"ד בי"א יעו"ש וא"כ הזו בי"ד ועשו פסח דליכא למימר דאותם שהזו בי"ד נדחו לפסח שני דא"כ מנ"ל דהזו בי"ד דלמא הזו לאח"כ אלא ודאי כמש"כ ואולי י"ל כיון דאז היו יכולים למיעבד בטומאה ג"כ ולכן היו רשאים למיעבד בטהרה אף לפי דעת רבינו וע"כ לא קאמר רבינו רק ביחיד דצריך לדחות לפסח שני אבל לא בצבור דגם בטומאה עושין ולכן כל שטבלו והזו יכולים לעשות בטהרה והבן. שוב ראיתי בספר קהלת יעקב דהקשה מהך דהזאה ותירץ מהירושלמי וכמש"כ השער המלך יעו"ש היטב אבל כבר כתבתי מה שנראה לענ"ד בזה דלר"א כיון שאין יכול ליכנס בעזרה ה"ז פטור מטעם דרך רחוקה אבל לדידן דלא ס"ל דרב רק מן המודיעים ולפנים א"כ אה"נ דיכולין לשחוט על טבו"י של מת והבן היטב. ''' עוד''' כתב השעה"מ די"ל דעולא ס"ל דמדרבנן אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ קודם שטבל ורבינו פסק כוותיה יעו"ש בסוף דבריו והנה הרואה יראה בצל"ח שם שגם הוא עמד על דרך הזה והעמיק הרחיב במשכיות נקבי השיטה הזו יעו"ש היטב וכ"כ בספר יד דוד בפשיטות דעולא מודה דמדרבנן אין שוחטין וזורקין יעו"ש. ''' וע"ע''' שם בצל"ח שהעמיק הרחיב באופן אחר ליישב כל דברי רבינו רק שעיקר יסודו שם על מאי דאיתא בסוכה כ"ה ב' אי נושאי ארונו של יוסף כבר היו יכולים לטבול ואי מישאל ואלצפן היו יכולים ליטהר יעו"ש ובנה יסודו דלמה גבי נושאי ארונו של יוסף אמר כבר היו וגבי מישאל ואלצפן לא קאמר רק היו יכולין וכו' ולא קאמר כבר יעו"ש היטב אמנם בספרי בהעלותך פיסקא ס"ח ליתא שם לתיבת כבר יעו"ש שוב ראיתי בספר מעין החכמה במצות פסח שני שגם הוא בנה יסוד על תיבת כבר יעו"ש ולפי דרכו. ''' והנה''' בפשיטות אמרתי ליישב דברי רבינו דהכריח דעתו ז"ל דעל כרחך אין שוחטין וזורקין על טבו"י של מת דאל"כ יקשה מהמשנה דריש פ"ט דאיתא התם דלמה נאמרו אלו דפטורים מהכרת ועל כרחך קאי על טמא לנפש דכתיב בקרא ואם איתא שיוכל ליטהר בטבילה והזאה ושוחטין וזורקין עליו א"כ אמאי פטור מכרת וכמו שהקשו התוס' שם ותירוץ של התוס' לא ניחא לרבינו גם הרש"א הקשה שם למה לא צוה אותם שיטבלו וישחטו בפסח ראשון ומכל הלין טעמא נתברר לרבינו שבטבו"י דמת אין שוחטין וזורקין עליו ואי קשיא מנ"ל דטבו"י דשרץ שוחטין וזורקין עליו ועוד כקושיית הראב"ד (לפי דעת הצל"ח) מנ"ל שאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ כיון דקיל מטמא מת לענין טבו"י יעו"ש י"ל דדייק מהברייתא דהובא שם ס"ט ב' דמוהאיש מרבינן טמא שרץ ודכוותה והיינו ע"כ דיכולים ליטהר בערב פסח דאין לומר דמיירי שהיו יכולים לטבול קודם ע"פ. זה אינו דא"כ לא היו חייבים כרת דבעינן וחדל בשעת עשייה וכמו שהבאתי לעיל פ"ה ה"ט ד"ה עם בשם הירושלמי פ"ט הלכה ב' יעו"ש ואם איתא הא לא אפשר לו לטהר עצמו בע"פ אלא ודאי דטבו"י דשרץ שפיר שוחטין וזורקין עליו וה"ה בטמא מת דאין הנזיר מגלח עליו דאל"כ מנ"ל לרבות שאר טמאים וע"כ גם מת בכלל דאין לומר דוקא טומאת ערב דא"כ הם בכלל טמא שרץ אלא ודאי אתי לרבות אף טמאי שבעה ביום אחרון מטומאתם. זה נ"ל פשט לשון הברייתא וזה שכתב רבינו לעיל פ"ה ה"ד טמא שיכול לטהר בפסח ראשון וכו' וגם טמא מת בכלל וע"כ היינו טמא מת שאין הנזיר מגלח עליו. ''' והנראה''' עוד מסוגיית הש"ס דשם ס"ט א' דאם היו הצבור טמאי שרץ עבדי בטומאה כיון דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ויחיד נדחה צבור עבדי בטומאה ורבינו כתב לקמן פ"ז ה"א דטומאת מת בלבד הוא דנדחה אבל שאר טומאות לא וכ"כ לעיל פ"ד מהל' ביאת מקדש הי"ב וקשה למה פסק כן וכמו שהעירותי בזה שם ולכאורה הייתי אומר דדוקא הא דביחיד נדחה לפסח שני אבל טמא שרץ שאין נדחה לפסח שני רק מחוייב לעשות בפסח ראשון ומחוייב לטבול עצמו קודם א"כ בכה"ג גם הצבור אינם עושים בטומאה רק מחוייבים לטבול ולעשות בטהרה ואצלם אין טומאה נדחית והא דאיתא בזבחים כ"ב ב' דס"ל דטמא שרץ שוחטין וזורקין עליו היינו לאחר שטבל ולכן גם צבור לא עבדי בטומאה. אבל לכאורה לא יתכן זה דא"כ מאי מקשה בש"ס דפסחים על רבה מהברייתא דוהאיש וכו' הא שם גם בצבור ליתא ולכן גם ביחיד ליתא דמחוייב לטבול אבל בדין דרבה דאם היה טמא מת בשביעי דגם אחר הטבילה אינו יכול לעשות לכן ליתא בצבור ועושים בטומאה ולכן ביחיד אינו מחוייב וע"כ צ"ל דרבה מיירי בחל י"ג בשבת בשביעי של טמא מת וא"כ גם בצבור מחוייב למיעבד בטהרה וכ"מ מדמקשה בש"ס עליו מברייתא דוהאיש וכו' דמיירי בטובל ועושה פסחו ועל כרחך מיירי בחל שביעי שלו בי"ג ומוכח דרבה ס"ל דגם באופן שיחיד טובל ועושה פסח מ"מ צבור לא מחוייבים לטבול ועבדי בטומאה ולכן פריך מינה לרבה לדידך הא גם שם ליתא בצבור ומ"מ יחיד חייב כרת אבל לסוגיא דזבחים שפיר יש לחלק ולומר דכל היכא דיחיד נדחה צבור עבדי בטומאה אבל היכא דלא נדחה היחיד רק טובל ועושה בטהרה גם הצבור כן דינם ועכשו אתי שפיר פסקי רבינו דפסק דטמא שרץ לא דחי טומאה דידהו אפי' דצבור וכ"ה נראה דעת רבינו בפי' המשניות במשנת נטמא קהל וכו' יעו"ש היטב שחילק בין טומאת מת לשרץ יעו"ש היטב. ''' ועוד''' י"ל דרבה אולי לא ס"ל לחלק בין טבו"י דשרץ לטמא שרץ גרידא וס"ל בכל ענין דאין שוחטין וזורקין עליו לכן ס"ל דצבור עבדי בטומאה משא"כ לרבינו דמחלק בהכי יעו"ש. שוב ראיתי להצל"ח בזה דמחלק בזה וכתב דהסוגיא שבזבחים מיירי בטבו"י דשרץ יעו"ש וראיתי בשער המלך שהביא בשם מהר"מ גלאנטי בספר קרבן חגיגה והשעה"מ השיג עליו מסוגיא דפסחים ס"ט ב' ולפי מש"כ א"כ לא קשיא מידי וצ"ע בזה. וע"ע בשיירי קרבן בירושלמי פ"ז ה"ו בד"ה דרב וכו' דתלתא תנאי נינהו דחד מ"ד ס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אפילו בטבל יעו"ש וי"ל דהסוגיא דס"ט ב' אתיא כוותיה משא"כ לרב והבן היטב בזה (וע"ע בצל"ח שמחלק בזה אי ילפינן מבמועדו דדחי טומאה ה"ה טמא שרץ יעו"ש ועיין יומא מ"ו א' משמע קצת דרבה יליף מבמועדו יעו"ש היטב וע"ע בצל"ח ס"ט ב' יעו"ש היטב מש"כ בזה). ''' ועוד''' היה נ"ל לומר דבאמת גם צבור שהיו טמאי שרץ עבדי בטומאה וכדמשמע פשטות דברי הש"ס דס"ט ב' רק דמ"מ אין נכנסים בעזרה בעודם טמאים כיון דהפסח נשחט בטהרה ונאכל בטהרה לערב ולא ניתנה טומאה לדחות אצל פסח זה אבל כשנעשה בטומאת מת דסוף סוף נאכל בטומאה לערב וטומאת הגוף בכרת וכיון דנדחה לגבי האי פסח טומאה שוב נדחית ג"כ טומאת ביאת מקדש משא"כ בשרץ והבן בסברא זו ועיין בתוס' זבחים כ"ב ב' ד"ה א"ה וכו' וא"כ מש"כ רבינו דלא הודחה טומאת שרץ וכו' היינו שאסור להם ליכנס למקדש וליגע בפסח אבל מ"מ הצבור עושים בטומאה וכסוגיא דידן ס"ט ב' ובזה ניחא מאי דאיתא פ' א' דאם היו מחצה טמאים ומחצה טהורים מטמאין אחד מהם בשרץ וכו' יעו"ש ולכאורה מאי מהני כיון דטמא שרץ אין עושה ראשון א"כ הו"ל כטמא זב דהגדילו הזבין על הטהורים כדאיתא שם ע"ב אלא ודאי דאם הצבור טמאי שרץ אין מחוייבים לטבול ועבדי בטומאה רק שאין נכנסין לעזרה אבל אין נדחים לפסח שני רק עבדי בראשון לכן עם היחיד הזה נעשה כאילו כל הצבור טמאי שרץ ועבדי בטומאה רק דהצבור מותרין ליכנס בעזרה והיחיד הזה אסור לו ליכנס בעזרה והבן וע"ע בירושלמי פ"ז ה"ו דאיתא שם דטומאת שרץ ונבלה דוחים הטומאה באין להם מים לטבול אבל ביש להם מים לטבול אין דוחין הטומאה יעו"ש היטב אבל דבר זה הוא דחוק ולא מורים כן דברי ולשון רבינו לכן נראה לענ"ד הראשון עיקר דדעת רבינו כיון שאפשר לעשות בטהרה עושין (וגדולה מזה עיין בספר יד דוד בפסחים צ"ג א' די"ל דגם בטומאת מת צריכין לטבול ולאכול בטהרה יעו"ש). ''' וראיתי''' עוד בשער המלך שהקשה למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ וס"ל דהמעשה היה בטמא מת בששי שלו א"כ מאי מסתפקא להו הא פשיטא דאין שוחטין וזורקין עליהן כיון דבעינן איש לפי אכלו יעו"ש היטב ועיין כעין זה בתוס' ס"ט א' ד"ה שוחטין וכו' ושם צ"ג א' ד"ה דאי וכו' יעו"ש אבל באמת לא ידעתי מה החרדה הזאת הא זקני דרום ס"ל בזבחים כ"ג א' דאיש לפי אכלו למצוה יעו"ש וי"ל כי זה היה ספק שלהם נמי וכן משמע בספרי בהעלותך פיסקא ס"ח יעו"ש ועוד י"ל דמ"ד דשוחטין וזורקין על טמא שרץ י"ל דס"ל דאותו ער"פ היה בשבת עיין בשבת פ"ז ב' ולפי זה י"ל דאז נגזר על הזאה ומאן דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ ס"ל דבאמת אי בחול היה היו יכולין להקריב רק משום שהיה בשבת ולכן לא היו יכולים להזות ודעתם היה שבמקום מצוה לא גזרו על שבות ומ"ד דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ס"ל דהיה בחול ומ"מ אמר רחמנא לידחו ועיין בסמ"ג שכתב כזה והובא בשילהי עירובין בשיירי קרבן יעו"ש ומאן דס"ל שאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ס"ל דאותו ער"פ היה בחול ולא סבירא ליה כברייתא דשבת יעויין בספר יד דוד שכתב שם ס"ט ב' דיש מחלוקת בזה דעשר עטרות יעוין שם היטב ולפ"ז ניחא ומיושב ג"כ קושיית הרש"א דהקשה דהיה לצוות להם שיטבלו ויעשו פסחם בטהרה דמ"מ לא יכלו מטעם דלא הוזה עליהם וע"ע בחי' הרשב"א פ"ב דסוכה ובתשובות שאגת אריה סימן ס"ה. וע"ע במנחת אהרן סנהדרין נ"ב א' ובאור חדש ובדף צ"ב א' יעו"ש היטב. ''' שאין ''' ''' הנזיר מגלח וכו'.''' עיין ראב"ד ומרן ועיין לעיל פ"ג מהל' ביאת מקדש הי"ג ובהל' טומאת מת פ"ג ה"ג יעו"ש.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם