דבר אברהם/ב/ז: הבדלים בין גרסאות בדף

:ג) דבחציצת כלי בחטאת מצינו סתירה רבתא, דבאוהל המת מבואר מתוספתא אהלות שהזכרנו דדוקא כלי חרס אינו מציל אבל כלי אבן מציל, וכן נראה פשוט גם בתוך האהל במוקף צמיד פתיל, ובשרץ שתחת הקלל מבואר בפירוש המשנה להרמב"ם ז"ל {{ממ|[[פירוש המשנה לרמב"ם/פרה/י#ג|פ"י דפרה מ"ג]]}} דגם כלי אבן אינו חוצץ בין האפר לטומאה וז"ל קלל כו' ודיבורו פה בכד של חכם שאינו מטמא מגבו או כלי אבן וכיוצא בו מן הכלים אשר לא יקבלו טומאה בשום פנים עכ"ל, וכ"כ הראב"ד בפירושו לעדיות {{ממ|[[פירוש הראב"ד/עדיות/ז#ה|פ"ז מ"ה]]}}, הרי דגם כלי אבן אינו חוצץ כאן, והדבר צריך טעם מ"ש באהל המת דחוצץ וכאן אינו חוצץ. ואף שבהלכותיו {{ממ|[[רמב"ם/פרה אדומה/יד#|פי"ד]]}} הזכיר רק כלי חרס שכ' כלי חרס שהי' בו אפר חטאת ונגע בו שרץ מצדו טהור שאין כלי חרס מטמא מגבו אפילו לגבי חטאת הניח הכלי ע"ג השרץ כו' טמא ולא נקט דינו דכלי אבן, צריך לדחוק דלהכי נקט כלי חרס משום רישא לאשמעינן דאם נגע מן הצד טהור אפילו בכלי חרס אע"ג דאין כלי חרס מציל בחטאת באהל המת, דאל"ה יהיו דבריו סותרין למ"ש בפיה"מ ולכן ילמד סתום מן המפורש {{הערה|*) הגה"ה. '''ונבוך''' אני בהבנת דברי הרמב"ם ז"ל בפירושו לסיפא דמתני', נגע באוכלין ומשקין ובכתבי הקדש טהור נתנו על גביהן ר"י מטהר וחכמים מטמאין, וכתב הרמב"ם ז"ל וז"ל וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שאוכלין טמאין ומשקין טמאין אמנם יטמאו הכלי מדרבנן כו' ואמרו חכמים שכלי זה אשר לא יטמא אלא מדרבנן אם הגיע הכלי באפר הפרה על גביהן אין זה מקום טהור ונטמא האפר ור' יוסי לא ישמור זה בטומאה דרבנן עכ"ל. ודבריו ז"ל קשה מאד להבין: א) במ"ש שאוכלין טמאין יטמאו הכלי מדרבנן והלא הלכה רווחת היא שאין אוכלין מטמאין כלים. ב) למה הזכיר כאן מטומאת הכלי ואיזה צורך הוא בזה, הרי גם ברישא שנתנו ע"ג שרץ נמי אין הכלי טמא שאין כ"ח נטמא מגבו ואפ"ה נטמא האפר שאין הכלי חוצץ בפני טומאת המקום בחטאת ואינה נצולת בצמיד פתיל או בבסיס כמ"ש בפנים, והני נמי הרי לא יטמאו מגבו. ואלו ניתנה רשות לשבש את הספרים הי' נדחה לי שט"ס נפל כאן מהמעתיקים וצ"ל אמנם יטמאו מדרבנן ומלת הכלי מיותר או שצ"ל הכל וכוונתו היא שיש באוכלין ומשקין טומאות דרבנן ובהני מיירי מתני', ואח"כ במקום שכתוב ואמרו חכמים שכלי זה אשר לא יטמא אלא מדרבנן צ"ל שכל זה אשר לא יטמא אלא מדרבנן ר"ל אשר יטמא לאחרים, ואפשר שהי' כתוב שכ"ז בר"ת ופתרוהו לכלי זה. אבל קשה לשבש הספרים ולשנות הגירסות מנפשנו, ולכן עלינו לחתור למצוא כוונת רבותינו ז"ל. והנה בנוגע לקושיא א' י"ל בפשיטות שאין כוונתו דבעלמא אוכל מטמא כלי אלא בחטאת דמיירי בי' משתעי שאין אומרים בחטאת זה ראשון וזה שני. [אמנה מה שרמז לפתיחתו אינו נוח דשם לא הזכיר מזה כלום]. ובנוגע לקושיא ב' הי' נראה לי מתחלה לבאר קצת עפ"י התוספתא אהלות פי"א שהבאני בפנים, דמבואר דבאהל המת בנתנו ע"ג ארובה כלי אבן חוצץ וכלי חרס אינו חוצץ, דאף דהקלל של חרס נמי אינו נטמא עכשיו מאהל המת ובעלמא כה"ג חוצץ [יעוי' בתוס' ב"ב [[תוספות/בבא בתרא/כ/א#הוא|דף כ' ע"א]] ד"ה הוא], מ"מ כמי חטאת אינו חוצץ כיון דבר טומאה הוא, אבל של אבן שאין לו טומאה כלל נחית עוד דרגא וחוצץ בפני הטומאה גם במי חמאת אפילו משולשל לתוך הבית. ואפ"ל דס"ל להרמב"ם דהא דכלי חרס אינו חוצץ משים דבר טומאה הוא אין פירושו לענין זה משום דבר טומאה הוא בעלמא ואפי' פ"י טומאה אחרת אלא דבעינן שיהא בר טומאה מטומאה זו שחוצץ בפניה עכשיו, וחרס שבארובה בר טומאה הוא באהל המת אלו הי' פומי' לגאו, אבל אם איני בר טומאה כלל מטומאה זו שפיר חיין אע"פ שיכול ליטמא מטומאה אחרת. ולכן אלו לא הי' טומאה כלל להקלל ע"י האוכלין ומשקין שהיא נתון על גביהן אפי' מדרבנן הי' נידון לענין זה כשל אבן והי' חוצץ בפני הטומאה, דלא דמי כלל לרישא בנתון ע"ג שרץ מגבו דאע"ג דעכשיו אינו טמא מ"מ בר קבלת טומאה הוא משרץ וה אלו הי' באוירו, והלכך כתב שכלי זה נטמא מדרבנן מהאוכלין. כך עלה בדעתי מתחלה לבאר דבריו בדוחק, אבל שבתי אח"כ וראיתי דזה אינו שהרי ברישא דמתני' בנתן הקלל ע"ג השרץ מבואר ברמב"ם ז"ל דבנתון על גבו אין נ"מ בין כלי חרם לכלי אבן ושניהם אינם חוצצים כאן וליכא לתרוצי כמ"ש, וא"כ לאיזה צורך הזכיר כאן שהכלי עצמו יטמא מהאוכלין ומשקין דאפי"ת דלא יטמא ושיהא דינו לענין זה כשל אבן מ"מ לא יחוץ בפני הטומאה, וצע"ג:}}.