316
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
להועיל לאחריני (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
'''ראיית''' הקרי אין בה אלא טומאת ערב אבל טומאת זיבה טעונה שבעה נקיים וכבר התבאר במסכת נדה שהקרי הוא היוצא בקושי האבר ובהנאה ואינו נגרר אלא שהוא דבק ומתקשר ולבן הרבה כלובן ביצה שאינה מוזרת וזיבה היא באה מדרך חולי ויוצאת שלא בקושי האבר ואין ביציאתו תאוה ולא הנאה והוא נגרר ויוצא כמו בצק של שעורים ודוחה כלובן ביצה מוזרת וכבר ביארנו במסכת מגלה ובשאר מקומות שבזיבה כל שראה ממנה שלש ראיות נעשה זב גמור לכל דיני זיבה הן שראה אותם ביום אחד הן שראה אותן בשני ימים הן בשלשה ימים רצופים כל שלא יפסיק יום אחד בין שתי הראיות שהזב תלה הכתוב בראיות ולא בימים מה שאין כן בזבה שתלאה הכתוב בימים ולא בראיות וכל שראה הזב שלש ראיות בזיבה נעשה זב אף לטעינת קרבן ר"ל שאע"פ שספר שבעה נקיים וטבל והעריב שמשו אינו נכנס למקדש ולא אוכל בקדשים עד שיביא קרבן ביום השמיני אבל כל שלא ראה אלא שתים אע"פ שהוא זב לענין טומאת משכב ומושב ולספירת שבעה נקיים ולטעינת מים חיים מכל מקום אינו זב לקרבן אלא סופר שבעה וטובל ומערב שמשו ונכנס למקדש או אוכל בקדשים והוא שאמרו אין בין זב בעל שתי ראיות לבעל שלש אלא קרבן הא בראיה אחת אינו זב כלל והרי הוא כקרי בעלמא ואינו טמא אלא טומאת ערב ואתה צריך לידע שהזיבה איפשר לה לפעמים לבוא על ידי אי זו סיבה ולא מחמת חולי גמור וכל שהוא כן אע"פ שראייתו בסימני זיבה אינה זיבה כלל אלא קרי בעלמא וכדכתוב מבשרו ולא מחמת אנסו ופירשו רבותינו במסכת נזיר שסבות אלו צריך לבדקן בשבעה דרכים במאכל ובמשתה במשא בקפיצה בחולי בהרהור במראה ופירושן במאכל ומשתה שאם אכל ושתה הרבה או אכל ושתה דברים המביאים לידי שכבת זרע תולין בה וכן אם נשא משא כבד או קפץ ממקום למקום קפיצה גדולה ובכלל אלו אם הוכה על גבו או שהיה חולה מצד אחר ומתוך חולשת כחותיו ורפיון עצביו אירע לו כך או שראה אשה ונתאוה לה הרבה או שהרהר הרבה בעסקי ביאה אם באשה שכבר מכירה או שאינה מכירה כל אלו תולין בהם אלא שסבות אלו לפי מה שהתבאר בתוספתא של מסכת זבים חלוקות בדיניהם שהמראה וההרהור תולין בהן בכל ראיות שהוא רואה בהם מעת לעת כדין ראיית קרי שתולין בה כל זיבה הבאה אחריה מעת לעת אבל שאר הסבות תולין בהם כל זמן שהוא מצטער מאותו משא וקפיצה וחולי או המאכל והמשתה אם שעור רב ואם שעור מועט אבל שאר סבות כגון שינה ושחוק ורכיבה אין משגיחין בהם ומכל מקום בדיקות אלו אין אנו צריכין להם לכל שלש ראיות אלא בקצתן והוא שראיה שלישית אין צריכה בדיקה כלל והשניה צריכה בדיקה לטומאה ולקרבן והראשונה צריכה בדיקה לקרבן וכיצד הוא הדין ראה ראיה ראשונה בין בסבה בין בלא סבה אינו זב כלל אף לטומאה ואם כן אינה צריכה בדיקה מחמת עצמה וכן לא מחמת השניה שהשניה אינה תלויה אלא בעצמה שאם נראית בלא סבה אע"פ שהראשונה בסבה הרי הוא זב לטומאה ואם היא בסבה אע"פ שהראשונה בלא סבה אינו זב לטומאה אלא שמכל מקום צריכה בדיקה מצד השלישית שאין קרבן אלא כשהשלישית באה אחר שתים שלא בסבה ונמצאת ראשונה צריכה בדיקה מצד השלישית והשניה מחמת עצמה לטומאה ומחמת השלישית לקרבן והשלישית אינה צריכה בדיקה כלל שכל שראה הראשונה בלא סבה אף כשראה השלישית בסבה נעשה זב לקרבן דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה בראיה שלישית הוקשה לנקבה וזהו שאמרו שם בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לטומאה הא משנזקק לטומאה דהיינו אחר שנעשה זב לטומאה אין עוד בדיקה: | '''ראיית''' הקרי אין בה אלא טומאת ערב אבל טומאת זיבה טעונה שבעה נקיים וכבר התבאר במסכת נדה שהקרי הוא היוצא בקושי האבר ובהנאה ואינו נגרר אלא שהוא דבק ומתקשר ולבן הרבה כלובן ביצה שאינה מוזרת וזיבה היא באה מדרך חולי ויוצאת שלא בקושי האבר ואין ביציאתו תאוה ולא הנאה והוא נגרר ויוצא כמו בצק של שעורים ודוחה כלובן ביצה מוזרת וכבר ביארנו במסכת מגלה ובשאר מקומות שבזיבה כל שראה ממנה שלש ראיות נעשה זב גמור לכל דיני זיבה הן שראה אותם ביום אחד הן שראה אותן בשני ימים הן בשלשה ימים רצופים כל שלא יפסיק יום אחד בין שתי הראיות שהזב תלה הכתוב בראיות ולא בימים מה שאין כן בזבה שתלאה הכתוב בימים ולא בראיות וכל שראה הזב שלש ראיות בזיבה נעשה זב אף לטעינת קרבן ר"ל שאע"פ שספר שבעה נקיים וטבל והעריב שמשו אינו נכנס למקדש ולא אוכל בקדשים עד שיביא קרבן ביום השמיני אבל כל שלא ראה אלא שתים אע"פ שהוא זב לענין טומאת משכב ומושב ולספירת שבעה נקיים ולטעינת מים חיים מכל מקום אינו זב לקרבן אלא סופר שבעה וטובל ומערב שמשו ונכנס למקדש או אוכל בקדשים והוא שאמרו אין בין זב בעל שתי ראיות לבעל שלש אלא קרבן הא בראיה אחת אינו זב כלל והרי הוא כקרי בעלמא ואינו טמא אלא טומאת ערב ואתה צריך לידע שהזיבה איפשר לה לפעמים לבוא על ידי אי זו סיבה ולא מחמת חולי גמור וכל שהוא כן אע"פ שראייתו בסימני זיבה אינה זיבה כלל אלא קרי בעלמא וכדכתוב מבשרו ולא מחמת אנסו ופירשו רבותינו במסכת נזיר שסבות אלו צריך לבדקן בשבעה דרכים במאכל ובמשתה במשא בקפיצה בחולי בהרהור במראה ופירושן במאכל ומשתה שאם אכל ושתה הרבה או אכל ושתה דברים המביאים לידי שכבת זרע תולין בה וכן אם נשא משא כבד או קפץ ממקום למקום קפיצה גדולה ובכלל אלו אם הוכה על גבו או שהיה חולה מצד אחר ומתוך חולשת כחותיו ורפיון עצביו אירע לו כך או שראה אשה ונתאוה לה הרבה או שהרהר הרבה בעסקי ביאה אם באשה שכבר מכירה או שאינה מכירה כל אלו תולין בהם אלא שסבות אלו לפי מה שהתבאר בתוספתא של מסכת זבים חלוקות בדיניהם שהמראה וההרהור תולין בהן בכל ראיות שהוא רואה בהם מעת לעת כדין ראיית קרי שתולין בה כל זיבה הבאה אחריה מעת לעת אבל שאר הסבות תולין בהם כל זמן שהוא מצטער מאותו משא וקפיצה וחולי או המאכל והמשתה אם שעור רב ואם שעור מועט אבל שאר סבות כגון שינה ושחוק ורכיבה אין משגיחין בהם ומכל מקום בדיקות אלו אין אנו צריכין להם לכל שלש ראיות אלא בקצתן והוא שראיה שלישית אין צריכה בדיקה כלל והשניה צריכה בדיקה לטומאה ולקרבן והראשונה צריכה בדיקה לקרבן וכיצד הוא הדין ראה ראיה ראשונה בין בסבה בין בלא סבה אינו זב כלל אף לטומאה ואם כן אינה צריכה בדיקה מחמת עצמה וכן לא מחמת השניה שהשניה אינה תלויה אלא בעצמה שאם נראית בלא סבה אע"פ שהראשונה בסבה הרי הוא זב לטומאה ואם היא בסבה אע"פ שהראשונה בלא סבה אינו זב לטומאה אלא שמכל מקום צריכה בדיקה מצד השלישית שאין קרבן אלא כשהשלישית באה אחר שתים שלא בסבה ונמצאת ראשונה צריכה בדיקה מצד השלישית והשניה מחמת עצמה לטומאה ומחמת השלישית לקרבן והשלישית אינה צריכה בדיקה כלל שכל שראה הראשונה בלא סבה אף כשראה השלישית בסבה נעשה זב לקרבן דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה בראיה שלישית הוקשה לנקבה וזהו שאמרו שם בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לטומאה הא משנזקק לטומאה דהיינו אחר שנעשה זב לטומאה אין עוד בדיקה: | ||
| שורה 6: | שורה 8: | ||
'''ולענין''' ביאור סוגיא גדולי הרבנים פירשוה בדרך אחרת והוא שהם פירשו שוה לאילן להיות ערלה ורבעי ושביעית נוהגין בו וגדולי המפרשים מקשים עליהם שאם כן היה לו לשנות גם כן ששוה לאילן לחיוב שכחה ופיאה מה שאין כן בירק הואיל ואין מכניסו לקיום וכן שאסור להרכיבו עם הירק דאלו ירק בירק בארץ אסור משום כלאי זרעים אבל בחוצה לארץ מותר אלא שעקר הדברים לענין ביאור כפי' ראשון ואף גדולי הרבנים עצמם פירשוה בראשון של ראש שנה כדעת ראשון: | '''ולענין''' ביאור סוגיא גדולי הרבנים פירשוה בדרך אחרת והוא שהם פירשו שוה לאילן להיות ערלה ורבעי ושביעית נוהגין בו וגדולי המפרשים מקשים עליהם שאם כן היה לו לשנות גם כן ששוה לאילן לחיוב שכחה ופיאה מה שאין כן בירק הואיל ואין מכניסו לקיום וכן שאסור להרכיבו עם הירק דאלו ירק בירק בארץ אסור משום כלאי זרעים אבל בחוצה לארץ מותר אלא שעקר הדברים לענין ביאור כפי' ראשון ואף גדולי הרבנים עצמם פירשוה בראשון של ראש שנה כדעת ראשון: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||