ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עשה/קנז

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עשה קנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כי אם לשארו יטמא. מצות עשה דטומאת קרובים מדכתיב כי אם לשארו הקרוב אליו וגו' לה יטמא. לישנא דקרא נקט. וקיי"ל כר"ע דאמר ריש פ"ק דסוטה ובזבחים (פרק טבול יום ק' ע"א) דלה יטמא חובה עיי"ש. ומצוה זו מנו הרמב"ם ז"ל (עשין ל"ז) וכל הבאים אחריו. אבל הבה"ג וסייעתו ז"ל לא מנו עשה זו. והדבר תמוה טובא לכאורה. אלא דהבה"ג וכל סייעתו מנו במנין העשין קבורת מתים והרמב"ם (בשורש השני) השיג עליו דאין זו מצוה דאורייתא בפ"ע. אלא הוא בכלל עשה דואהבת לרעך כמוך עיי"ש. והרמב"ן ז"ל (בשורש הראשון) השיב על דבריו. וכתב שם וז"ל ואני תמה למה הזכיר הרב בכלל חשובתו קבורת מתים. בודאי יש בה מצות עשה. דכתיב כי קבר תקברנו ביום ההוא. וזו מ"ע דרשוה בספרי. ומנאה הרב (הרמב"ם עשין רל"א). וכבר הביא הרב מה שדרשו מן הנתלה לשאר מתים. ואמרו ולא עוד אלא כל המלין את מתו עובר בל"ת. וכמו שנלמוד ל"ת לשאר מתים כן נלמוד העשה. ובעל ההלכות שלא מנה העשה הזאת בנתלה. חייב הוא למנותה במתים סתם. ואם תאמר שמא הקפיד הרב על בעל ההלכות מפני שאמר קבורת מתים ולא אמר קבורת מתו. שאין מתחייב בה אלא קרובים. גם זו אינה תורה. שבמקום קרובים ודאי עליהם מוטלת. אבל אם אין שם קרובים יהי' מת מצוה. שמצות עשה שלו דוחה פסח ומילה וכה"ג ונזיר. והחמירו בה יותר משאר מצות עכ"ל עיי"ש. ולפ"ז נראה דהיינו טעמא דהבה"ג וסייעתו שלא מנו עשה זו דלה יטמא שהיא מ"ע דטומאת קרובים משום דלטעמייהו אזלי שמנו מצות קבורת מתים לכל אדם. וליכא נפק"מ במ"ע דטומאת קרובים אלא להקדימם לשאר כל אדם שבמקום שיש קרובים פטורים אחרים מלעסוק בקבורתו. ולזה לא ראו למנותה מצוה בפ"ע. משום שלא בא הכתוב אלא לפטור אחרים ממצוה זו במקום קרובים. אבל עיקר מצות קבורה מצות כללית היא בכל אדם. וכבר מנאוה במנין העשין. כן נראה בדעת הבה"ג וסייעתו. ומזה ראי' מוכרחת למה שהבין הרמב"ן ז"ל בכוונת הבה"ג

ואמנם יש לתמוה על רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו אשר ע"ס עשרת הדברות דשם לא מנה מצות טומאת קרובים אע"פ שלא מנה ג"כ מצות קבורת מתים. ואף דכאן חזר בו מזה ומנה מצוה זו. מ"מ הדבר תמוה מעיקרא מאי קסבר. ומיהו נראה דאפשר דהוה ס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל (בסה"מ עשין ל"ז) שכתב וז"ל שנצטוו הכהנים שיטמאו לקרובים הנזכרים בתור' וכו' וזה בעצמו הוא מצות אבל. כלומר כל איש מישראל חייב להתאבל על קרוביו וכו' וכבר התבאר שאבלות יום ראשון דאורייתא וכו'. ואפי' הכהן חייב לנהוג אבלות ביום ראשון ויטמא לקרוביו והבן זה עכ"ל עיי"ש. ובמש"כ הכ"מ והלח"מ (ריש פ"א מהלכות אבלות) עייש"ה. ומעתה נראה דלפי מה שמנה שם באזהרותיו (בדבור כבד) מצות אבלות שכתב שם וז"ל נופת וצוף ענדם בחיימו גועו האבל נא על אסיפתם. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם עכ"ל עיי"ש. וכוונתו דמלבד מה שחייב לכבדם בחייהם חייב ג"כ להתאבל עליהם ולנהוג מצות אבלות במיתתם. וסיים על זה בכתוב הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם. כלומר דמלבד מה שחייב הכתוב לנהוג אתם באהבה ובנעימות בחייהם חייב גם במותם במלות אבלות. והנה לא מצינו בקרא שום מצוה באבלות אם לא ממצות עשה דטומאת קרובים וכמש"כ בלח"מ שם עיי"ש. וא"כ במצות אבלות שמנה רבינו הגאון ז"ל שם כוונתו למצוה זו דטומאת קרובים. דעיקר מצוה דטומאת קרובים היינו מצות אבלות לדעת הרמב"ם. וטומאת קרובים אינה אלא לחזק חובת מצות האבלות. כמו שביאר הרדב"ז (בח"ב בלשונות הרמב"ם סי' קכ"א) עיי"ש. אבל כאן חזר בו רבינו הגאון ז"ל מסברא זו. דבאמת דברי הרמב"ם בזה תמוהים. כמו שכבר תמה בכ"מ שם עיי"ש. ולזה מנה כאן עשה דטומאת קרובים ולא מנה מצות אבלות. ובענין מצות קבורת מתים לדעת רבינו הגאון ז"ל. כבר ביארתי (לעיל מצוה י"ט) עיי"ש היטב ואין להאריך בזה כאן.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.