פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
אלשיך/שמות/לד
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יב == '''כי את מזבחותם תתוצון כו' ''' ראוי לשום לב שבפסוק הקודם דבר בלשון יחיד ובזה בל' רבים. אך יאמר הלא אמרתי לך שני דברים א' השמר לך פן תכרות ברית כו' ועוד אמרתי שהמוקש שלך לא יהיה רק בקרבך ולא בפועל והלא תוכל להשיב כי אחר אשר צויתיך לא תחיה כל נשמה איך יתכן מכרות להם ברית ועל השנית שלא יכשילוני במעשה מי יערב לי שלא יספיקו לי להחטיאני בפועל לז"א על הא' כי את מזבחותם תתוצון כו' ל' רבים לומ' תדע איך תתפתה מהם כי תחשיבם לגרי צדק כי הלא בהרסך במותיהם יתלוה אליך יושב הארץ להרוס עמך באופן שאת מזבחותם תתוצון אתה ויושב הארץ הנזכר ואת מצבותם תשברון וכו' אתה והוא באופן תחשיבם לגרי צדק ותבא לכרות להם ברית ומה שאמרתי שלא תחטא בפועל הוא כי ידעתי כי לא תשתחוה אתה הכובש הארץ לאל אחר בפועל כי הלא תירא כי ה' אלהיך קנא שמו ואע"פ שהוא שמו ג"כ אל שמור' על החסד עם זה קנא הוא וז"א אל קנא הוא אך מה שאפשר שתעשה בפועל הוא בשוגג זולת ההרהור שאמר למעלה והוא פן תכרות ברית ליושב הארץ שהוא כי יתגיירו ויקבלו אלהותו ית' אלא שוזנו וכו' כאשה המזנה שתחת אישה תקח את זרים כן אלו תחת אלהי ישראל שקבלו דרך זנות יעבדו את אלהיהם הראשונים בהחבא וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואתה לתומך לא יעלה על רוחך כי לשם אלהיהם היה הזבח באשר הוא יהודי בעיניך ובכן ואכלת מזבחו נמצאת בשוגג אוכל זבחי מתים וזה מוכרח בכתוב מאומר וזנו כי אין תואר זנות במשל כ"א בבוגדת בבעלה או בנמשל בבוגד באלהיו אך הוא כמדובר כי תכרות להם ברית ותגיירם ויזנו אחרי אלהיהם הראשונים ויטעוך ואכלת מזבחו ומה שאמרתי כי אין פחד לחטא על ידו רק בהרהור או שוגג הוא לך ישראל דור הנוחל כי דור שני גם במעשה יזנו אחרי אלהיהם ע"י חיתון כי הנה ולקחת מבנותיו וכו' והזנו את בניך שהם דור שני אחרי אלהיהם. או יאמר הלא מעט מעט יגרשוך מחקת אלהיך כי תחלה וקרא לך לבד ואחרי כן ימשך לך שתאכל מזבחו ולא זה בלבד כי אם ולקחת מבנותיו לבניך באומרך הלא נתגיירו ולבם נכון כי הלא יזנו בנותיו אחרי אלהיהן וימשיכו את בעליהן אחריהן כאשר קרה לשלמה כי אין ספק גייר את נשיו הנכריות בקחתו אותן והמה זנו אחרי אלהיהן והמה הטו את לבבו באשר לא כהה בם ואם כה תעשה להזהר והשמר מדבר הנזכר אלהי מסכה לא תעשה לך אך אם לא תשמר בכל אשר אמרתי לא לבד תשתחוה לאלהיהם כ"א גם בידך תעשה לעבדו וזהו סמיכות אלהי מסכה אל הקודם או יאמר אלהי מסכה וכו' בשום לב גם אל סמיכות עם פסוק שאחריו וגם אל התכת כל תיבות שבפסוק את חג המצות וכו' שיש בו תיבות יתרות ובלתי מסודרות וגם ענין הבכורות ואשר סמך אומרו ולא יראו פני ריקם שאין לו שייכות כלל פה. וגם למה הפסיק בין פסח לשבועות בשביתת שבת וגם אומרו בחריש ובקציר תשבות שהוא משולל הבנה וקשר. וידוע דרשות רז"ל (ר"ה דף ט') למ"ד על ענין שביעית ולמ"ד להתיר קציר העומר כי עם כל זה אין הסמיכות מתקשר אך לזה נשים לב אל מלת מסכה מה ענינה כי רז"ל (ש"ר פ' מ"ב) הוצרכו לומ' בעגל מסכה שהיו בו קנטרין כמנין מסכה ואחשוב הוא כי יש עובד אלהי כסף והשתחוה למו בלי השכלה ויש מתחכמים להרע ואומרים כי לא את אלו יעבדו רק אל צבא המרום במרום ואלו הם דוגמתם ומעלים על עצמם כאלו ישתחיו אל מי שאלה דוגמתם כי אין התחתונים רק כמסך בין העובד לנעבד אשר למעלה הימנו ומשתחוים אל המסך רמז אל השר הרוחני העליון וזה יהיה ענין עגל מסכה כי אל תבנית שור העליון היו עובדים כמשז"ל (ש"ר פ' מ"ב) והיה העגל כמסך אל הכח העליון וע"ד זה יאמר אלהי מסכה כו' לומר אם תאמר נא ישראל לא אעבוד את פסילי אלהיהם עץ ואבן אך אעשה מסכה הוא דוגמת שר ומזל ויהיה זה כמסך ביני ובינו לז"א אלהי מסכה לא תעשה לך כי גם השרים והוברי השמים וכסיליהם לאפס ותוהו נחשבו לו והוא כמשז"ל בשמות רבה פ' בא אל פרעה כי אשר נצטוינו לחוג את חג המצות שבעת ימים הוא על אשר מיו' צאת ישראל ממצרי' עד קריעת ים סוף היו ז' ימים כשם שבריאת העולם היה בשבעה ימים וענינם להיות כי מעשה נסי מצרים הם המאמתים לעיני הכל חדוש העולם כי אין משנה הטבעים כ"א אשר חידש העולם והטביע בו הטבעים אשר בו וכאשר נברא הכל ביום ראשון והיה יוצא אל הפועל קצת ממנו בכל יום ונגמר בשביעי כדבר שנא' ויכל אלהים ביום השביעי כן עיקר הדבר היה צאת ישראל ממצרים כמ"ש הכתוב זכור את היום הזה אשר יצאתם וכו' והוא כאמור אצלנו בשערים כי מכות בכורות שביום יציאה היה לעומת יום ראשון של בריאה כי ע"כ בלילה ההוא היה ה' ולא מלאך כאשר ביום הראשון הכל מודים שלא נברא בו מלאך שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וכו' וכמו שבו נבראו שמים הכוללים עולם המלאכים והגלגלים כך שיבר המזל במכת בכורות והשר ועל כנפי מלאכים הוליכם ביום צאתם ממצרי' וכאשר נבראת אז הארץ שתכלול בעל חי מדבר ובלתי מדבר וצומח ודומם כך ביום ההוא שלט ית' בבכור אדם ובכור בהמה ובאלהיהם עשה שפטים שארז"ל (שם פ' ט"ו) של עץ היה נרקב של אבן היה נימוח וכאשר ברגע א' נברא בראשון הכל אלא שהיה יוצא אל הפועל דבר יום ביומו כך ברגע חצי הלילה היתה מכת בכורות ונגמר הדבר בשביעי ע"י קריעת ים סוף כי אז נגמר ההכרה כדברי יתרו ורחב ועל הכל כי שם הפיל ה' שרו של מצרים כמ"ש ז"ל (שם פ' כ"א) וירא ישראל את מצרים מת מתים לא נאמר אלא מת מלמד שראו שרו של מצרים אשר מצרים שמו מת על שפת הים וע"כ צונו הוא ית' יהיה יום ז' הרי מזה כי בהיות הפסח ז' ימים יש זכר אל קריעת הים שהיו בז' כי אז נגמר הדבר בנפילת השר. וזה ירמוז פה באומרו את חג המצות תשמור ז' ימים וכו' כי בהיות ז' ימים זכור תזכור אשר הפלתי שר מצרים ולא עמד לפני וגם שם ראית אשר שידדתי המזל הוא מזל טלה ברום ממשלת בחדש ניסן וזהו אשר צויתיך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת וכו' ולא לבד הכנעתי המזל בל יעכב אתכם מלצאת כ"א גם הרגתי בכורי מצרים המתייחסים אליו כי גם הוא בכור למזלות והצלתי את בכוריהם כי ע"כ כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר אשר תלד זכר פטר שור ושה כי בזה תזכור אשר הצלתי בכוריכם ובכורות מקניכם וכאשר פטר חמור תעריפנו אם לא תפדה אותו בשה יהיה לך לרמז אשר הערפתי בכורי מצרים ואין לו פדיון אלא בשה הוא דמיון שה פזורה ישראל לרמוז כי ישראל אשר המה מצד הקדושה חלה בהם הקדושה משא"כ לעו"ג הרי מזה יתאמת לך כי שרי מעלה והוברי השמים כאין לפני ויתאמת לך אשר אני חדשתי העולם ואגב אורחיה או' ולא יראו פני ריקם לו' אל תתמה אם בכורך תפדה בה' סלעים כי הלא מזער הוא כי צא ולמד מעולת ראיה שהיא מעה כסף להראות לפני קונך אך אין זה כ"א שאין חפצו ית' רק שלא יראו פניו ריקם כן להורות כי אינך כפוי טובה גם פה הוא ע"ד זה. כלל הדברים כי על ידי המצות האמורות תכיר חידוש העולם ושידוד שרים ומזלות וש"ת הלא במצות שבת יש זכר לחידוש העולם ודי לי אותו הרמז לז"א ו' ימים כו' לו' כי אמת הוא שמצות שבת היא הוראת האמונה. אך לא תכריחנה. וע"כ ירפו ידי השובת בכל ז' ימים א' ויתבטל ממלאכתו ומה גם בחריש ובקציר שיקשה בלב איש לשבות מחרישו וקצירו כי הן חייו אך על מצות פסח ובכור המורה על הכרת החידוש על ידי נפלאותיו ית' ושידד שר ומזל אז יחזק לבבך לשבו' ביום השבת שהיא הוראת החידוש בראותך הוראת ההכרח וזהו שהפסיק בין פסח לעצרת במצות שבת לומר ע"י מצות אלו המורות על חידוש העולם מעצמך ו' ימים בלבד תעבוד וביום הז' תשבות ואפי' בחריש ובקציר תשבות ולא תחוש ע"י ראותך הכרת על הוראת שבת:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים