4,507
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (3 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
הרי מבואר בגמרא שדם חטאות החיצונות שלא נאמר בו אלא "ולקח ונתן" ולא "וטבל והזה" - אפשר לקיים דינו גם בדם קרוש. ואם כן יש לשוב ולדון בדינו של דם פרו של כהן גדול מדוע הוצרכו לתתו ליד הממרס והרי אף אם יקרוש הדם נוכל לקיים את דין זריקתו על גבי המזבח. ואמנם כחלק ממעשה הפר יש להזות בו גם בפנים ואם כן דומה הוא בזה לדם חטאות הפנימיות, ואם כן יש לומר שאף בפר של כהן גדול ייפסל דם קרוש כדין חטאת פנימית. | הרי מבואר בגמרא שדם חטאות החיצונות שלא נאמר בו אלא "ולקח ונתן" ולא "וטבל והזה" - אפשר לקיים דינו גם בדם קרוש. ואם כן יש לשוב ולדון בדינו של דם פרו של כהן גדול מדוע הוצרכו לתתו ליד הממרס והרי אף אם יקרוש הדם נוכל לקיים את דין זריקתו על גבי המזבח. ואמנם כחלק ממעשה הפר יש להזות בו גם בפנים ואם כן דומה הוא בזה לדם חטאות הפנימיות, ואם כן יש לומר שאף בפר של כהן גדול ייפסל דם קרוש כדין חטאת פנימית. | ||
אלא שיש לדון בזה כיון שלשון הפסוק לענין הזיית הפר הוא "ולקח והזה" וממילא עלינו לדון האם כשהגמרא במנחות אמרה שרק דין "ולקח ונתן" אפשר לקיים בדם קרוש אך לא דין "וטבל והזה" האם עיקר הקפידא היתה ש"הזאה" לא ניתן לקיים בדם קרוש כי אם "נתינה", או ש"טבילה" לא שייך לקיים כי אם "לקיחה". אם אכן ננקוט שעיקר החסרון בדם קרוש הוא שאי אפשר לטבול בו אלא רק לקחת אותו - אם כן גם דם הפר יהיה אפשר לקיים את הזאותיו בפנים כיון שגם לגביו נכתב הלשון "ולקח". | אלא שיש לדון בזה כיון שלשון הפסוק לענין הזיית הפר הוא "ולקח והזה" וממילא עלינו לדון האם כשהגמרא במנחות אמרה שרק דין "ולקח ונתן" אפשר לקיים בדם קרוש אך לא דין "וטבל והזה", האם עיקר הקפידא היתה ש"הזאה" לא ניתן לקיים בדם קרוש כי אם "נתינה", או ש"טבילה" לא שייך לקיים כי אם "לקיחה". אם אכן ננקוט שעיקר החסרון בדם קרוש הוא שאי אפשר לטבול בו אלא רק לקחת אותו - אם כן גם דם הפר יהיה אפשר לקיים את הזאותיו בפנים כיון שגם לגביו נכתב הלשון "ולקח". | ||
מלבד זאת, בלשון הראשונים {{ממ|ראו מאירי ופסקי רי"ד}} משמע קצת שהמירוס נועד בכדי לאפשר את '''זריקת''' הדם, וזה לכאורה קשה בודאי מדברי הגמרא במנחות, שם מבואר שדין הזריקה יכול להתקיים ללא חשש גם בדם קרוש. | מלבד זאת, בלשון הראשונים {{ממ|ראו מאירי ופסקי רי"ד}} משמע קצת שהמירוס נועד בכדי לאפשר את '''זריקת''' הדם, וזה לכאורה קשה בודאי מדברי הגמרא במנחות, שם מבואר שדין הזריקה יכול להתקיים ללא חשש גם בדם קרוש. | ||
ואמנם הקרן אורה {{ממ|[[קרן אורה/מנחות/כא/א|מנחות כא.]]}} ביאר שאכן הטעם שהוצרך הכהן הגדול לתת את הדם לאחר שיהיה ממרס בו כדי שלא יקרוש, הוא מטעם שהוצרך אחר כך להזות מדם זה בפנים והרי הוא כדם חטאות הפנימיות | ואמנם הקרן אורה {{ממ|[[קרן אורה/מנחות/כא/א|מנחות כא.]]}} ביאר שאכן הטעם שהוצרך הכהן הגדול לתת את הדם לאחר שיהיה ממרס בו כדי שלא יקרוש, הוא מטעם שהוצרך אחר כך להזות מדם זה בפנים, והרי הוא כדם חטאות הפנימיות שאם נקרש פסול. | ||
;בזיכי קרבן הפסח היו ללא שוליים שלא יקרש הדם | ;בזיכי קרבן הפסח היו ללא שוליים שלא יקרש הדם | ||
קושיה דומה לזה מקשה הגרי"ז {{ממ|חדושי הגרי"ז, סטנסיל, מנחות שם}} מדברי משנה בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/סד/א|סד.]]}}: "ולא היו לבזיכין שוליים שמא יניחום ויקרש הדם" ובגמרא שם {{ממ|[[בבלי/פסחים/סד/ב|סד:]]}}: "תנו רבנן כל הבזיכין שבמקדש לא היו להן שוליים". הרי לנו שדין כללי הוא בכל הדמים שלא יקרשו, והרי הפסח קרב ונזרק דמו על המזבח החיצון ומה חשש יש שמא יקרש הדם והלא "ולקח ונתן" כתיב, דבר שיכול להתקיים שפיר גם בדם קרוש. | קושיה דומה לזה מקשה הגרי"ז {{ממ|חדושי הגרי"ז, סטנסיל, מנחות שם}} מדברי משנה בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/סד/א|סד.]]}}: "ולא היו לבזיכין שוליים שמא יניחום ויקרש הדם" ובגמרא שם {{ממ|[[בבלי/פסחים/סד/ב|סד:]]}}: "תנו רבנן כל הבזיכין שבמקדש לא היו להן שוליים". הרי לנו שדין כללי הוא בכל הדמים שלא יקרשו, והרי הפסח קרב ונזרק דמו על המזבח החיצון ומה חשש יש שמא יקרש הדם, והלא "ולקח ונתן" כתיב, דבר שיכול להתקיים שפיר גם בדם קרוש. | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
;לכתחילה יש להקפיד שלא יקרוש | ;לכתחילה יש להקפיד שלא יקרוש | ||
באופן אחר ביאר הקרן אורה, שאכן למרות שבדיעבד הוכשר בחטאות חיצונות גם דם קרוש מכל מקום לכתחילה הקפידו שלא להניח לדם לקרוש. והוא מוכיח זאת מהמבואר בגמרא במנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/ה/א|ה.]]}} לגבי מצורע ששחט את חטאתו קודם לאשמו, ואומרת על כך הגמרא: "לא יהא אחר ממרס בדמו עד שיזרק דם האשם" וטעם הדבר כיון שכבר בעת מעשה השחיטה של החטאת לפני האשם, נפסלה החטאת. ומכל מקום מבואר שאילו לא היתה נפסלת החטאת והיה ניתן להקריבה אחרי האשם היה דין "למרס בדמו עד שיזרק דם האשם" - והרי הגמרא שם עוסקת בחטאת חיצונה ולמרות זאת מצריכה מירוס בדם. מוכח אם כן שלמרות שבדיעבד זריקת דם קרוש מועילה, מכל מקום לכתחילה יש לתנו לממרס כדי למנוע את קרישתו. | באופן אחר ביאר הקרן אורה, שאכן למרות שבדיעבד הוכשר בחטאות חיצונות גם דם קרוש, מכל מקום לכתחילה הקפידו שלא להניח לדם לקרוש. והוא מוכיח זאת מהמבואר בגמרא במנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/ה/א|ה.]]}} לגבי מצורע ששחט את חטאתו קודם לאשמו, ואומרת על כך הגמרא: "לא יהא אחר ממרס בדמו עד שיזרק דם האשם". וטעם הדבר כיון שכבר בעת מעשה השחיטה של החטאת לפני האשם, נפסלה החטאת. ומכל מקום מבואר שאילו לא היתה נפסלת החטאת והיה ניתן להקריבה אחרי האשם, היה דין "למרס בדמו עד שיזרק דם האשם" - והרי הגמרא שם עוסקת בחטאת חיצונה ולמרות זאת מצריכה מירוס בדם. מוכח אם כן שלמרות שבדיעבד זריקת דם קרוש מועילה, מכל מקום לכתחילה יש לתנו לממרס כדי למנוע את קרישתו. | ||
בכך התיישבה הקושיא ממזרקי הפסח שהרי בודאי בעשיית המזרקים עשאום באופן שיהיה היותר טוב לצאת גם ידי ה'לכתחילה'. וגם לא קשה כלל מפרו של הכהן הגדול גם אם ננקוט שבדיעבד ניתן לקיים את דינו גם בדם קרוש, כיון שסוף סוף לכתחילה יש לתנו "למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי". | בכך התיישבה הקושיא ממזרקי הפסח, שהרי בודאי בעשיית המזרקים עשאום באופן שיהיה היותר טוב לצאת גם ידי ה'לכתחילה'. וגם לא קשה כלל מפרו של הכהן הגדול גם אם ננקוט שבדיעבד ניתן לקיים את דינו גם בדם קרוש, כיון שסוף סוף לכתחילה יש לתנו "למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי". | ||