אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/ביצה/לז: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
(החידוש מספר 150 - אין ברירה בדאוריתא ויש ברירה בדרבנן)
 
אין תקציר עריכה
שורה 34: שורה 34:
דרך רביעית בביאור פשרת הגמרא בדין ברירה, מצאנו בדברי השער המלך {{ממ|[[שער המלך/גירושין/ג#ד|גירושין פ"ג ה"ד]]}}. לדבריו, מדאורייתא אכן 'אין ברירה' ובשל כך לעולם כשנבוא לדון דין התלוי בברירה, שומה עלינו להכריעו לחומרא דכיון ש'אין ברירה' אם כן ספק הדבר אם כך או כך, וספק דאורייתא לחומרא. לדוגמה, בנידון המובא לעיל גבי טומאת מת, מאחר ש'אין ברירה' איננו יודעים אם פתח זה הוא שהיה מיועד להוצאת המת - ולכן אנו מחמירים מספק בכל אותם הפתחים שיתכן ודרכם היה המת ראוי לצאת מן הבית. משא"כ לענין דינים דרבנן, הרי ספק דרבנן לקולא, וממילא אף ש'אין ברירה' ואיננו יודעים אם מתחילה זה היה חלקו, מכל מקום ספק הוא - וספק דרבנן לקולא.
דרך רביעית בביאור פשרת הגמרא בדין ברירה, מצאנו בדברי השער המלך {{ממ|[[שער המלך/גירושין/ג#ד|גירושין פ"ג ה"ד]]}}. לדבריו, מדאורייתא אכן 'אין ברירה' ובשל כך לעולם כשנבוא לדון דין התלוי בברירה, שומה עלינו להכריעו לחומרא דכיון ש'אין ברירה' אם כן ספק הדבר אם כך או כך, וספק דאורייתא לחומרא. לדוגמה, בנידון המובא לעיל גבי טומאת מת, מאחר ש'אין ברירה' איננו יודעים אם פתח זה הוא שהיה מיועד להוצאת המת - ולכן אנו מחמירים מספק בכל אותם הפתחים שיתכן ודרכם היה המת ראוי לצאת מן הבית. משא"כ לענין דינים דרבנן, הרי ספק דרבנן לקולא, וממילא אף ש'אין ברירה' ואיננו יודעים אם מתחילה זה היה חלקו, מכל מקום ספק הוא - וספק דרבנן לקולא.


רבי שלמה איגר {{ממ|שו"ת, ח"א כתבים סט}} תמה על דברי השער המלך מסוגייתנו. שהרי מבואר בגמרא שמאחר ויש ברירה לכן מותר לכל אחד להוליך את חלקו בתוך תחומו שלו. ואילו, אם אמת בפי השער המלך, נמצא שלו זו בלבד שיש לנו להתיר לכל אחד להוליך את חלקו בתוך תחומו, יש לנו להתיר לכל אחד להוליך את חלקו אף בתוך תחום חבירו. שהרי כיון ש'אין ברירה', אפשר שחלק זה שבא לידו היה בין השמשות מיועד לחבירו, ואם כן קנה מקום שביתת חבירו, ומדוע לא נתיר משום 'ספק דרבנן לקולא' להוליכו אף בחלק חבירו. וע"כ שעד כמה שנכריע ש'אין ברירה' לא נוכל לנהוג כצד זה אף במילי דרבנן, וכל טעם ההיתר בדרבנן הוא משום שאנו מסופקים אם להלכה 'יש ברירה' או 'אין ברירה', ובספק זה אנו נוקטים ש'ספק דרבנן לקולא'.
רבי שלמה איגר {{ממ|שו"ת, ח"א כתבים סט}} תמה על דברי השער המלך מסוגייתנו. שהרי מבואר בגמרא שמאחר ויש ברירה לכן מותר לכל אחד להוליך את חלקו בתוך תחומו שלו. ואילו, אם אמת בפי השער המלך, נמצא שלא זו בלבד שיש לנו להתיר לכל אחד להוליך את חלקו בתוך תחומו, יש לנו להתיר לכל אחד להוליך את חלקו אף בתוך תחום חבירו. שהרי כיון ש'אין ברירה', אפשר שחלק זה שבא לידו היה בין השמשות מיועד לחבירו, ואם כן קנה מקום שביתת חבירו, ומדוע לא נתיר משום 'ספק דרבנן לקולא' להוליכו אף בחלק חבירו. וע"כ שעד כמה שנכריע ש'אין ברירה' לא נוכל לנהוג כצד זה אף במילי דרבנן, וכל טעם ההיתר בדרבנן הוא משום שאנו מסופקים אם להלכה 'יש ברירה' או 'אין ברירה', ובספק זה אנו נוקטים ש'ספק דרבנן לקולא'.