12,270
עריכות
יישר כח, הוספתי עוד כמה
(יישר כח, הוספתי עוד כמה) |
|||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
ויש לומר, על פי מה שאמרו חז"ל (גיטין לח.) המפקיר עבדו יצא לחירות. מעתה, כשמת תחת ידו מיד, אזי ודאי הכהו מכה שיש בה כדי להמית מיד, ואין לך הפקר גדול מזה, ולכן נעשה בן חורין והממית בן חורין חייב על מיתתו. משא"כ אם יום או יומיים יעמוד - נמצא שלא הכהו מכת מות ולא הפקירו, ולכן שפיר יש לפוטרו 'כי כספו הוא' (רבי מנחם מנדל מקוצק, דבש וחלב, נפלאות חדשות) | ויש לומר, על פי מה שאמרו חז"ל (גיטין לח.) המפקיר עבדו יצא לחירות. מעתה, כשמת תחת ידו מיד, אזי ודאי הכהו מכה שיש בה כדי להמית מיד, ואין לך הפקר גדול מזה, ולכן נעשה בן חורין והממית בן חורין חייב על מיתתו. משא"כ אם יום או יומיים יעמוד - נמצא שלא הכהו מכת מות ולא הפקירו, ולכן שפיר יש לפוטרו 'כי כספו הוא' (רבי מנחם מנדל מקוצק, דבש וחלב, נפלאות חדשות) | ||
=== שור שנסקל בטעות === | |||
;סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי (שמות כא כח) | |||
יש לבאר כפל הלשון 'סקול יסקל' מה בא ללמדנו. ונראה, דהנה במשנה בכריתות (כג:) שנינו: שור הנסכל אינו כן, עד שלא נסקל - יצא וירעה בעדר, משנסקל - מותר בהנאה. עגלה ערופה אינו כן, עד שלא נערפה - תצא ותרעה בעדר, משנערפה - תקבר במקומה, שעל ספק באה מתחילה, כיפרה ספקה והלכה לה, ע"כ. מבואר שחלוק דינו של שור הנסקל מעגלה ערופה, ואם סקלו את השור ואחר כך נודע שסקלוהו שלא כדין, שהיו עדיו עדי שקר, ואינו 'שור הנסקל' – בטל דינו והוא מותר בהנאה [- ובאכילה אסור כיון שלא נשחט]. | |||
על פי זה יש לבאר הפסוק כך: "וכי יגח שור את איש" וגו' – בשור שיתכן לומר בו "סקול יסקל" דהיינו שאחרי הסקילה עדיין עומדים אנו בדברינו, ואומרים אנו שאף אם היה חי היה נסקל – בו אני אומר שדינו "לא יאכל את בשרו ובעל השור נקי" – שאסור הוא בהנאה ויצא בעליו נקי מנכסיו. אבל בשור כזה שנסקל אבל אילו היה חי לא היה נסקל, שנודע שנסקל שלא כדין, בשור כזה אף ש'לא יאכל את בשרו' אבל 'אין בעל השור נקי' – שכן שור כזה מותר בהנאה. (רבי משה גלאנטי, זבח השלמים) | |||
=== הרחק עצמך מן החשד === | === הרחק עצמך מן החשד === | ||
| שורה 24: | שורה 30: | ||
ונראה לומר שהכתוב מרמז שירחיק האדם עצמו שלא יוכל לבוא לידי חשד, וכמו שנאמר 'הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך' – כי לפעמים עושה אדם דבר אשר לפי מראית עין יחשדוהו שעושה דבר איסור, ועל זה אמר הכתוב 'מדבר שקר תרחק' – כלומר, תרחיק עצמך שלא יוכלו לומר עליך דבר שקר, וכמו שאמרו 'הרחק מן הכיעור'. (רבי אלעזר לעוו, יבין שמועה אות קצח). | ונראה לומר שהכתוב מרמז שירחיק האדם עצמו שלא יוכל לבוא לידי חשד, וכמו שנאמר 'הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך' – כי לפעמים עושה אדם דבר אשר לפי מראית עין יחשדוהו שעושה דבר איסור, ועל זה אמר הכתוב 'מדבר שקר תרחק' – כלומר, תרחיק עצמך שלא יוכלו לומר עליך דבר שקר, וכמו שאמרו 'הרחק מן הכיעור'. (רבי אלעזר לעוו, יבין שמועה אות קצח). | ||
=== קיום למצוות רק ע"י שמחה === | |||
;שלש רגלים תחוג לי בשנה (שמות כג יד) | |||
כתב הספורנו: 'תחוג לי', כענין 'ישמח ישראל בעושיו' (תהילים קמט ב) על הפך 'וירא את העגל ומחולות' (שמות לב יט). | |||
נראה בביאור דבריו עפמ"כ הספורנו על הפסוק 'וירא את העגל ומחולות': כשראה שהיו שמחים בקלקול שעשו... בזה התקצף ונואש שיוכל לתקון המעוות, באופן שיחזרו לתמותם ויהיו ראוים לאותן הלוחות, ע"כ. פירוש הדבר, שעל ידי השמחה בדבר יש לאותו דבר קיום, וכיון שראה שהם שמחים בקלקולם נואש מתיקונם. | |||
כך גם להיפך במידה טובה, כדי שיהיה למצוות קיום צריך לעשות בשמחה, וזה הביאור 'ישמח ישראל בעושיו'. ולכן ציוות התורה לחוג ולשמוח בשלשת הרגלים – שכן הם היסוד שעליו עומד כלל ישראל, וכמו שכתב רש"י בפרשת בלק על הפסוק (במדבר כב כח) "זה שלש רגלים" – רמז לו, אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה. (רבי יצחק לנדא, עולת יצחק – פסח, עמ' נב). | |||
=== האדון ה' מביט בעין אחת === | === האדון ה' מביט בעין אחת === | ||
| שורה 30: | שורה 44: | ||
וקשה שהרי במדרש (שיהש"ר ח יט) איתא שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום מסתכל בם בשתי עינים, ככתוב (תהילים לד טז) 'עיני ה' אל צדיקים'. ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מסתכל בהם בעין אחת, ככתוב (שם לג יח) 'עין ה' אל יראיו'. ואם כן כאן שכתוב 'את פני האדון ה'<nowiki>טקסט לא מעוצב</nowiki>' הרי לגבי 'אדון' ישראל הם 'עבדים', וע"כ שאין עושים רצונו של מקום, וא"כ מסתכל בהם בעין אחת, וכיצד דרש רבי יהודה מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו. (רבי ישראל ליפקין מסלנט, אבן ישראל דרוש ה, יעו"ש שיישב בפלפול נפלא). | וקשה שהרי במדרש (שיהש"ר ח יט) איתא שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום מסתכל בם בשתי עינים, ככתוב (תהילים לד טז) 'עיני ה' אל צדיקים'. ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מסתכל בהם בעין אחת, ככתוב (שם לג יח) 'עין ה' אל יראיו'. ואם כן כאן שכתוב 'את פני האדון ה'<nowiki>טקסט לא מעוצב</nowiki>' הרי לגבי 'אדון' ישראל הם 'עבדים', וע"כ שאין עושים רצונו של מקום, וא"כ מסתכל בהם בעין אחת, וכיצד דרש רבי יהודה מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו. (רבי ישראל ליפקין מסלנט, אבן ישראל דרוש ה, יעו"ש שיישב בפלפול נפלא). | ||
=== נעשה ונשמע כברק ורעם === | |||
ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז) | |||
כל דיבור היוצא מפי האדם, שם שהוא הולך ובוקע בחלל האויר עד שמגיע אל אוזן השומע, כך יצטיירו אותיות הדיבור ההוא ויחוקו בחלל האויר. למשל, כשאומר אות ב', נעשה בחלל האויר דמו תאות ב'. רק שהאף שהאוזן יש לה כח לשמוע הקולות, העין אין לה כח לראות צורת ההברות החקוקות באויר, לרוב דקות ורוחניות הציור ההוא. אבל במעמד הר סיני שהתפשט מהם הגשמיות, היה כח בעיניהם לראות הציור ההוא, כי התעלו מהחומר עילוי רב. ולכן כתוב "וכל העם רואים את הקולות" – כפשוטו, שהיו רואים צורת הברת הקולות החקוקים בחלל האויר. | |||
ובזה יבואר מה שהקדימו 'נעשה לנשמע', שהרי העין רואה למרחוק יותר ממה שהאוזן שומעת, ולכן אף שהרעם קודם לברק, רואה האדם את הברק קודם ששומע את הרעם. וכך גם במעמד הר סיני, כל דיבור שיצא מפיו יתברך ראו אותו למרחוק מצוייר בחלל האויר עוד טרם הגיע לאוזניהם, ולכך אמרו "כל אשר דיבר ה' נעשה" – היינו כמו שראינוהו מצוייר מכתב אלוקים חרות בחלל האויר, ואחר כך "ונשמע" – כשיגיע לאזנינו. (רבי יצחק חי בוכבזא, לחם לפי הטף, מערכת הנ' אות יז) | |||
=== תשובת יחיד בלשון רבים === | === תשובת יחיד בלשון רבים === | ||