אגרות צפון/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אגרות צפון ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אל יחשוב לבך עלי, בנימין יקירי, בבואי להשיב לך מענה חיש מהר אחרי קבלי מכתבך, כי לא חקרתי ודרשתי היטב על אדות הענין הנכבד שעלי להשיב דבר.

— הלא ידעת, כי הענינים האלה עוד בימי נעורי לקחו לבבי וכל מעיני שמתי בהם; גדלתי בבית הורים נאורים מחזיקים במעוז דת קדשנו ועוד בשחר טל ילדותי הוד קול ספרי התנ"ך ודבריהם, החוצבים להבות אש-דת, שמעה אזני ואקשיב רב קשב, והמה הוליכוני הביאוני, עת גמלו כשרונותי, ולבי ראה חכמה ודעת, אל חדרי התלמוד ונושאי כליו; הן ידעת גם ידעת, כי לא מסבות ומקרים חיצונים עוררוני לבחור במשרת הרבנות ולכהן בה, רק חפץ פנימי ומטרה בחיים.— ואי לזאת אתפלא ביותר עליך כי תפחד פן אעשה חונף חלילה בגלל המשרה אשר על שכמי, אפי חרה עליך ולא יכולתי סלוח לך, לולא היית ידידי ורעי, ולולא הייתי אוהבך הנאמן. אמנם זאת היא קללת הזמן הרובצת בעת הנוכחית על מפעלות בעלי-המשרה להפריע אותם מצאת לאור עולם. — הדבר שעליו להיות טובה כללית, נהיה רק קנין בעלי המצב והמשרה, וחדרי החיים הדרושים להיות מרוצים לכל, יאמרו עליהם שהמה ענין וחפץ מפלגת אנשים מיוחדים, ומלתם תמיד על לשונם: אמנם כן, זה הגבר, עליו לעשות ככה, עליו להטיף מלים בסגנון כזה, יען וביען כי כה ידרוש מצבו— ועל פת לחם יכונן הגיוני רוחו". אהה לשפלות העת האבלה והבזויה! כי תשים משטרה לסדר היום, אשר איש באנשים יוכל למכור את בכורתו בעד נזיד עדשים, והלך נפשו בעד פתותי לחם, אף תסלח לכל פעולה, אף אם לא תאות לאדם המעלה, אם אך תחיה את בעליה לתת לו לחם, לחם לאכול! או אולי תשמח, ידידי בנימין, ואלפי אנשים שמחשבותיהם כמחשבותיך, בזאת, כי כל אלה מצאו עמדתם רק בקרב חוג מפלגת בעלי משרה, וכי יש תקוה — לא נפלאת היא ולא רחוקה — כי עוד מעט יגרשו גם משם, ותכנית החיים, שאדניה הטבעו על מוסדות "האשר" "וההשתלמות", המרחפת בין השמים והארץ, תוכל ותחל להשען רק על עצמה.

— אבל סלח לי יקירי, כי היטב חרה לי על זה, גם חפץ אני לשכוח כי פיך הוא המדבר אלי דבר עצב מעלה אף — והנני לגשת לענות לך על מכתבך אלי, ולא נדרש לי, לבל יחרה אפך בי, להבטיחך עוד הפעם, כי לא אכריע את הכף במאומה מטעם מצבי והמשרה השומה עלי.—

אתה תמוד את היהדות לפי יסוד תעודת האדם, וזאת היא לדעתך "אשר והשתלמות". — אמנם גם ממני לא נבצרה השאלה: האם כה ברור הדבר, כי "האשר וההשתלמות" המה באמת תכלית תעודת האדם? אוכל לשאול: על איזה יסוד הטבעו אדני ההשקפה הזאת? אוכל לשאול: מה תשיב לקל הדעת, לבן בליעל, אשר השכרות, תענוג בן-רגע וספות הרוה את הצמאה, חשובים בעיניהם יותר מאשר הזמני והנצחי? אשאל: אם כל אחד לפי מעלת רוחו וחפצו יכונן את מדת אשרו? כי האשר הנתן לו, מוגבל במדה חיצונית, הלא יחדל מהיות אשר.

— וההשתלמות? שלמות הרוח? רק מעט מן המעט ישיגו אותה, מעט מזער יוכלו להגיע אליה! את האמת בעצמה — אלפי חוקרים ישיגו ויכנו אותה באלפי מושגים שונים! וההתרשלות בה לחטא ועון יחשב, רק בעד נפש המתרשל, ועליו לתת דין וחשבון רק לעצמו לבד, כי למי זה עלי לתת דין וחשבון, אם יסוד הרחבת האשר וההשתלמות של אחרים, ידרש לי רק בתור אמצעי בעבור האשר וההשתלמות של עצמי ובשרי — ומזאת— הלא אוכל להשמיט ידי? ובאחרונה אשאל: איה ישאר מספר האמללים והבלתי מושלמים אשר מחוץ להיהדות המה? אך לא אחפוץ לשאול כזאת, נניח את קנה המדה על מקומו, ונכיר ראשונה היטב את הדבר שנחפוץ למוד: את היהדות לפי מנת-גורלה ותורתה, אולי בדרך הזה יצלח לנו לשנות את חקר לבבנו ודעותינו ע"ד תעודת האדם; ואז אולי נוכל לקבל קנה מדה אחר, למוד בו את מציאות העמים ואת אשר עליהם להיות; אבל את ההכרה הזאת עלינו ללמוד מן המקור שהיהדות בעצמה פתחה לנו, וממקור מחצבתה נשאב ידיעות נאמנות ובטוחות, ממקור התורה, שארית מחמדינו ואשרנו בתבל, ממנו נלמוד לדעת גם את מנת גורלה, כי אמנם היהדות היא חזיון התולדה (געשיכטליכע ערשיינונג), וספר התורה הוא עמוד הזכרון האחד והיחיד שעליו חרותים דברי הימים אשר לעם ישרון בהליכות עולם וכתוב עמים במשך זמן רב, — ואיך? אם אצל ערישת העם הזה לבדו, אין זולתו, קולות בהדר נשמעו על דבר תעודת לאומיותו, שלמענה ואליה בא בתבל, להציב לו יד ושם בתולדות בני אדם, לדעת מהם את ערכו ומנת גורלו, האם לא נכרה אזן להקשיב רב קשב מה הוא לו, ולהוקיר את מנת גורלו זאת, ובלעדי זאת, היא המקור הנאמן האחד לתורה ולמצוה שבכתב ושבעל פה — לכן הבה נגש אל ספר התורה. — אבל בטרם נפתחהו נתבונן מראש איך נחפוץ לקרוא בו, לא לשם חקירות השפה והלשון (פהילאלאגישע) וחידות מני קדם (אנטיקווארישע), לא למען מצוא משען ומשענה להשערות (היפאטהעזען) ע"ד תכונת הבריאה לפני המבול (אנטעדוליפיאנישע) ויצירת פני האדמה (געאגנאהטישע) ולא למען הוציא ממנה תעלומות חכמה למעלה מן הטבע והודות הבריאה — רק נקרא אותה כיהודים, הלא הוא, כספר הנתן לנו מאת ה', להכיר על ידו את עצמנו: "מה אנו עלי אדמות, ומה לנו פה", נקרא אותו לשם תורה ודעת דרכיה ומצותיה, מוסר ויראת שדי בעולם ה' וחובות האנושיות ומקור חיים בנפשנו פנימה — אמנם, חפצים אנחנו לדעת ולהכיר את היהדות, לכן עלינו לצייר בנפשנו, כי בה נהגה תמיד והיא כל מעינינו סלה, ונשאל: באיזה תכונה יהיו האנשים אשר יבינו חין ערך הספר הזה ויכירו אותו בתור מקור חיים וכללי הקיום הנתנים בהתגלות מאת ה', כמו כן עלינו להכיר ולהוקיר את ערך המצות בתור יהודים, הלא הוא, להבין היקף ותכן מעלתן על פי התורה הכתובה והמסורה; אבל את הכל מנקודת ההשקפה, כי מטרת כל אלה לעשותה לתורת חיים, ורק אז כאשר תכיר את היהדות מעצמות תכונתה, תכירנה היטב, כאשר היא בעצמה תורך לדעת, ואז רק אז, אם תמצא כי לא תחזיק מעמד ומצב וכי משחתה בה מום בה — אם תרצה, תוכל להשליך נעל עליה ולבטלה כחרש הנשבר. — גם עלינו לקרוא אותה בשפת עבר, והוא לפי רוח השפה הזאת. היא תציג לפנינו ענינים נעלים במלים מועטות, על ידי חין ערך שרשי מלותיה תצייר לפנינו במלה — את הענין, ובנשוא המאמר את הנושא. תתאים משפט עם משפט בהגיון נעלה, ובאופן בזה תעורר את הנפש כמו באותיות מחכימות (זימכאלשריפט) ותכשיר את בינת אדם, עד כי השאר תבין מאליה. — בעין פקוחה, באזן קשבת ובנפש מתרגשת ומתפעלת עלינו לקרוא את הכתוב בה; ולצייר ברעיוננו, כאלו לא ספר לנו ממנה מאומה, כאלו עלינו לברוא בריאה חדשה בהגיוני לבבנו, בשמענו את רעיוני המדבר אלינו, הלוך והגות בדבריו — ולולי זאת, נאבד את המובן והרעיון האצור בו. — כמו כן בהבנת המצות, אשר תכונן בעד הדברים הנודעים לנו, סדר ומשטר, או תצוה עלינו איזה פעולה לשום אות וזכרון. שם, עלינו לבקר ולדרוש אחרי יחס הדבר אל תעודתו, ופה — את הרעיון האצור בפעולה כזאת, בשימנו לב על הכונה ויחס ההתקשרות בין הדברים.— אנכי מראה לך בקצור את הדרך אשר הלכתי אני, ואתן לך בזה רק תוצאות (רעזולטאטע) וגם אלה לעת עתה רק בציורים כלליים, אחרי כן, אם תחפוץ, אבאר הכל בארוכה, בשטה נכונה ובחקירה נאמנה.

— עתה הבה נקרא — אבל עליך לשכוח את האי-נעימות, אשר היה לך בגלל הקריאה והלמוד בה בילדותך. שכח נא את דברי התפל והשטנה נגד הכתבי קדש, אשר מאיזה צד, מצאו להם מסלות בלבך; הבה נקרא, כאלו עוד לא קראנו אותה מעודנו, וכאלו לא שמענו מעולם על אֹדותה מאומה. נעיר בנפשנו את שאלות החיים הכי נכבדות: "מה היא התבל? ' בי, ומסביב לי? בי? מה אני? ומה אני לה? מה אני, ומה לי בתור איש ישראל"?

ברוח שואל כענין כזה, הבה נקרא, ואת התשובה נקשיב כיהודים מפי קדוש ישראל, אשר לו נגלו כל תעלומות, ולאלהים פתרונים.

היה בטוב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף