אגרות צפון/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אגרות צפון ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתתי לך ארוכת זמן, עד כתבי לך המכתב הזה, למען תמצאנה שאלות החיים הנכבדות הערוכות בשולי המכתב העבר מסלות בלבבך, ואולי לקחת אתה לבדך בהגיגך בם, את ספר החיים בידך. — הבה נפתחנו ונקראנו יחד. אמנם, בנימין ידידי, הלא להכיר מה הוא ישראל חפצנו? ללמוד ולדעת את ערך השם הזה אשר בו נתימר מלדה ומבטן; מה אנו נושאי השם הזה, ומה לנו להיות על פיהו; אבל ישראל הוא חזיון התולדה (געשיכטליכע ערשיינונג) בכתוב עמים,— לכן תצא לנו השאלה: מה היא הוראת תולדות בני אדם (געשיכטע)? — אולם תולדות האדם, על איזה אופן שנסביר אותה, היא הדרך והמסלול אשר ממנה או על ידה נוציא לאור את תעודת האדם בכללות האנושית— ואם כן תצא לנו השאלה: מה הוא האדם ומה עליו להיות? אבל האדם איננו בודד במועדו, הוא יצור בין יתר היצורים, נפעל מהם ופועל עליהם ועל ידם, ואם כן: מה היא התבל? אבל ישראל, תולדות בני אדם, אנושית, תבל, הלא עלינו להשיג כי מיד ה' המה, כפעולה היוצאת מכונת האומן, ולמראה עינינו רק בהם התגלות ה'. — במסלה הזאת תוביל אותנו גם "התורה", היא תנהגנו אל הכרת ערך ישראל וחובותיו, ע"י דעת ה', דעת התבל, דעת תעודת האדם ודעת תולדתו, נלכה נא בדרך התורה. —

כאשר נתבונן על פני השמים והארץ, התורה קוראת אלינו ואומרת: מן השמים לארץ ומהארץ עד לשמים, כל אשר תכיר ותדע בהיותך בתבל ארצה, בתחלת היותו: בראשית ברא אלקים! בראשיתו הי' ה' הפועל בתור בורא! - בהביטך השמימה ובראותך הליכות עולם למו בשלות השקט, סדר ומשטר, המכלכלים בקרבם את האור והחום וכל תנאי החיים אשר לארצנו, נושאי התבל ומלואה, הנך רואה אותם עם אלפי אלפים צבא הכוכבים עולמות אין מספר, או באור נוגה כדור השמש שואף זורח במרחב-יה, או עיניך תחזינה את הארץ, כדור סובב סובב במרוצה נפלאה אורח מסלולה ותקופתה על קצותיה; עם כל המון החליפות והתמורות החוזרות חלילה בהויה והפסד, פריחה ובליה, חיים ומות; וכי ההפסד, הבליה, המות וההשחתה המה פועלי התמורה של המציאות והתקומה לחיים חדשים; הנך רואה את הארץ עם אלפי אלפים מינים ממינים שונים, אבנים, צמחים, בעלי חיים, אשר את כלם תוציא לאור עולם, תכלכלם תנטלם ותנשאם ותאספם עוד הפעם אל חיקה; - בראותך את האור, את ציר השמים על הארץ, המעורר והמושך את הכל לחיים ויעתיקהו מן החיים והלאה; אשר על ידו נשקיף ונתבונן על כל המציאות כלה, וכל הנמצאים עוטי אור שונים ונפרדים למראה עינים בשלל צבעיהם; או את אויר הרקיע המקיף את מלוא רוחב כדור הארץ, אשר יקבל אל תוכו את קרן האור ויכונן אותה להשתמש בה לצרכי התבל; בו עבים יהלכו לשתות ולהשקות את האדמה, את עשב הארץ, את הבעלי חיים ואת האדם לשבור צמאם; — הנך רואה את הים הגדול אשר בזרועותיו ובשאון דכיו יחבק עפרות תבל; או מעיני מים, אשר יזלו ויזרמו מסעיפי סלעים ויהפכו לגחלים, לאגמים ונהרות; אם תשבע רצון ותשמח על פני האדמה, אשר רגליך עומדות הנה עליה בהשקט ובטחה, ותשאך ותסבול אותך וכל אשר לך; תשמח על נאות דשא, שדה וכר נרחב, עצי פרי ובעלי חיים שונים למיניהם, ואלה אשר ירמשו וירחשו במים ובאויר השמים, יפרו וירבו עמך על פני הארץ; עיניך הרואות את השמש את הירח, את הכוכבים, אשר ממעל לך: המה יקבעו לך את מועדי היום, החדש והשנה, ועל ידם בינה לעתים לקצוב לך עת לכל חפץ: עת להיות ער ועת לישן, עת לעלות ועת לרדת, עת לפרוח ועת לנבול על פני הארץ;

— "אכן יש ה', אל שדי בורא הכל", תקרא לך התורה, במאמר אדון עולם נברא הכל, מעשי ידיו שמים וארץ. לו האור האויר, הים והיבשה, לו הצמחים, הדגים העופות, התולעת והבהמה, פעולתו: השמש הירח והכוכבים; הוא אמר — ויהי! — אם תתבונן על כל אישי ופרטי יצורי התבל, משבולת הקש עד כדור השמש כל אחד לבדו מיועד לתעודה מיוחדת, כל אחד נעשה מחומר וצורה, ערוכה ושמורה לתכליתו ולמטרתו, והן הן גבורותיו וחכמתו לכונן וליעד כל דבר לפי תכונתו המיוחדת לו. היא קראה להאור: ;"לממשלת היום!" להחשך: "לממשלת הלילה!" לאויר הרקיע: "הוה שמים על הארץ" למקוה המים: "ימים" ליבשה: "ארץ מחוללת כל!" לצבא כוכבים: "היו למעריכי העתים!" היא יעדה ושקלה בפלס בעד תעודת כל יציר נברא, חומר, צורה, כח ומדה, היא אמרה: "ויהי כן!" וכן היה כמו שהוא,— קטן וגדול במציאותם במאמר ה', בדבר ה' נועדו, באצבע אלקים נוצרו. — כל הכחות אשר הנך רואה פועלים בכל אחד, וכל החקים אשר על פיהם יפעלו, כל אשר תחזה, על כל אשר תתפלא למראה עיניך; מהכח והחוק אשר על ידם תפול האבן למטה, אשר על ידם גרגיר הזרע יתפתח ויגדל, עד הכח והחוק אשר על פיהם הכוכבים ירוצו במסלותם בסדר ומשטר, ורוחך יתנשא על, הכל מה' המה — הוא השליט והמשביר לכל כח, ובכל חוק וחוק דבר ה' בכל ימשול. —

הביטה וראה המחנה הכבד של היצורים האלה, אשר כל אחד שונה ונבדל בצורתו, תכליתו ותעודתו, ובכל זאת מקושרים וצמודים יחד אל מערכת האחדות ושלום הכללי, כל אחד ואחד על מקומו ועתו יפעל על פי מדת החומרים הקצובה לו; אין גם אחד נצב כצר לרעהו, ונהפוך הוא, כל אחד ישא את הכל והכל ישא את האחד; ומי הוא זה אשר יעשה שלום בין החומרים והכחות המתנגדים זה לזה ויחברם וכוללם יחד? "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך!" — הבורא היחיד הוא הוא המתוך העומד בין האור ובין החשך בין החיים ובין המות. וכמו אהבת ה' תתן ביד רחבה, חומר וכח לפעולה שלמה, כן תראה מדת צדקתו באצבע אלקים גבול; תכלית ומדה — "עושה שלום" שמו!— וכל אשר ברא, יצר ותקן, "ויברך אלהים!" בברכת הקיום וההתפתחות ברך את הכל;- לא לבד, כי על ידו נעשה הכל, כי גם כל דבר על ידו הוה ונמצא! — ברכתו, כל ציץ ופרח, ברכתו כל זרע וכל פרי, ברכתו העולל והיונק, אשר תחבקהו ללבך באהבה רבה — והוא, אשר ברא ויצר, ערך וברך אותם וינפש". הוא טמיר ונעלם כמו הנפש בתוך הגויה, הוא אל מסתתר, כמו הנפש, בחביון בריאותו ופועל ומכלכל ומפתח הלאה והלאה עין לא ראתהו. — את פעולותיו הנך רואה, על יצוריו הנך משתומם, את חוקיו תחקור, בברכתו הנך שמח, אבל אותו — את הבורא, את היוצר, את המעריך, המברך את העולם— אותו לא תראה לעולם! לכן, בעת הנך רואה" ומשתומם, צופה ומביט, שמח ומתענג — עליך לכרוע ברך ולהתפלל לאל היחיד והמיוחד, אשר ברא, יצר, ערך וברך, הבה גודל לו ותן כבוד לשמו, כי הוא כל יכול, כליל החכמה, אל צדיק ואב הרחמן.—

הבו לה' בני אלים,

הבו לה' כבוד ועז!

הבו לה' כבוד שמו,

השתחוו לה' בהדרת קדש

קול ה' על המים,

אל הכבוד הרעים,

ה' על מים רבים.

קול ה' בכח,

קול ה' בהדר,

קול ה' שובר ארזים,

וישבר ה' את ארזי הלבנון,

וירקידם כמו עגל,

לבנון ושריון כמו בן ראמים.

קול ה' חוצב להבות אש,

קול ה' יחיל מדבר,

יחיל ה' מדבר קדש!

קול ה' יחולל אילות,

ויחשוף יערות,

ובהיכלו —

כלו אומר: "כבוד!" —

אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו,

שמעו שמוע ברגז קולו והגה מפיו

— יצא!

תחת כל השמים ישרהו,

ואורו על כנפות הארץ.

אחריו ישאג קול —

ירעם בקול גאונו —

ולא יעקבם — כי ישמע קולו.

ירעם אל בקולו נפלאות —

עושה גדולות ולא נדע,

כי לשלג יאמר: "הוא ארץ!"

וגשם מטר,

וגשם מטרות עזו

ביד כל אדם יחתום,

לדעת כל אנשי מעשהו. —

ותבוא היה במו ארב —

ובמעונותיה תשכון;

מן החדר תבוא סופה,

וממזרים קרה,

מנשמת אל — יתן קרח,

ורוחב מים — במוצק.

אף ברי יטריח עב,

יפיץ ענן אורו,

והוא! מסבות מתהפך!

בתחבולותיו, לפעלם.

כל אשר יצום, על פני תבל ארצה,

אם לשבט, אם לארצו, אם לחסד

— ימצאהו!

— לכן, הוא הוא הבורא! בורא הכל כאשר לכל. כל אשר הנך מכיר, רואה ויודע, המה יצוריו, התגלות ה' המיוחד! הכל ממנו והוא המושל בכל! הכל נעשה על ידו, על ידו הנם הוים, על ידו הגם פועלים! — והתבל הזאת מה היא? על אדמת קדש תצעדנה רגלינו, בנימין יקירי, — בעולם ה' חיים אנחנו, — כל אשר מסביב לנו יציר שדי — ועבד ה'. כל כח: ציר עליון; כל חומר: מדה נתונה לו מה' לפעול ולעשות עליו, בתוכו ועל ידו, לפי חוקי ה'; — הכל עבדי ה'! כל אחד על מקומו, בזמנו, במדה ובקצב ובכחות ואמצעים הנתונים בידו למלא דבר ה', לשכלל את העולם בנין שלם, — עבדי ה' כלמו!

עוטה אור כשלמה,

נוטה שמים כיריעה,

המקרה במים עליותיו,

השם עבים רכובו,

המהלך על כנפי רוח, —

עושה מלאכיו רוחות,

משרתיו אש לוהט.

עבדים המה: הסער, הברק, הגשם, השלג, עבד ה': התולעת הזוחלת תחת רגליך, שבולת הקנה העומד. על יד הדרך, הרעם אשר ירעם בשמים בעזוז קולו, ורוח היום אשר ישב באפך למשיבת נפש — הכל עבדים המה! —

כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים,

ושמה לא ישוב, כי אם הרוה את הארץ,

והולידה והצמיחה,

ונתן זרע לזורע

ולחם לאכל;

כן יהיה דברי אשר יצא מפי,

לא ישוב אלי ריקם:

כי אם עשה את אשר חפצתי

והצליח אשר שלחתיו.

הכל עבדים סביב כס יה! הנך רואה אמרו חכמינו ז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות, הלא במאמר אחד יכול ה' לברוא את הכל וכל נמצא לבדו, אך לו היתה כזאת, כי אז היינו חושבים כי הכל בכלל, וכל עצם לבדו במציאותו, בכחו ובפעולותיו תלוי ישר במאמר ה', כי הכל נשא מה' לבדו ולא אחד נושא ונשוא מזולתו,— אלא בעשרה מאמרות של התפתחות קרא ה' את הבריאה אל המציאות, הוא ברא את המון הכחות ויצו כי יחדרו איש ברעהו ויפעלו יחד לפי דברו ורצונו — ואז הבדילם ויפרידם ויקבע אותם כל אחד על משמרתו באופן כזה, כי כל אחד ישא את רעהו ואין גם אחד אשר יכלכל בקרבו מאז את תנאי המציאות והפעולה לו לבדו, רק עליו לקבלם מרעהו יציר כמוהו בעבור האציל עוד הפעם מכחו וחילו תנאי החיים והפעולה לעמיתו, למען כל אחד ואחד מהנמצאים במדת כחותיו, יביא תמיד אם רב או מעט תועלת הדרושה להחזיק את הכלל, וכאשר יאבד וישחית יציר נברא איזה דבר בבריאה, ישדד ויאבד כזה תנאי חיי-עצמותו (להפרע מהרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות).— כן גם המים אחרי אשר ימלאו תעודתם לרדת עמוק בבטן האדמה ישובו על פיהו ויקוו לבדם בעבים ובים; כן גם האור אחרי אשר יחדור באדמה והוליד את הצמחים, תולדות האור, יתקשר אל השמש, הירח והנקבים, כן גם הזרע, אחרי אשר האדמה הולידה והצמיחה, נלקח ממנה ונתן לה בתבנית פרי, עושה פרי, למען גם האדמה מאז והלאה תאלץ לקחת, למען תת אחרי כן את יבולה — ואם כן קשר אהבה רבה יאחד ויחבר את כל היקום לקבלו לתת, אין נמצא אשר יהיה ויחיה רק למענו ולבדו, כלם כאחד יפעלו איש ברעהו על ידו ולמענו, הפרט בעד הכלל והכלל בעבור הפרט; אין גם אחד אשר יחזיק הכח והאמצעי רק לו לבדו, רק יקבלם למען תת; יתן ויקבל בנתינתו שלמות תעודת מציאותו. "ה" — הוא האהבה, אומרים חכמינו ז"ל, אהבה נושאת ונשואה, היא תכנית הבריאה "אהבה!" יביע לך כל היקום, —

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף