אבני נזר/יורה דעה/תיד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה תיד

סימן תיד

ב"ה יום ג' ל"ז למב"י תרל"ו נאשעלסק.

שלום וכל טוב לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' מוהר"ר חיים אליעזר נ"י אבד"ק קאליש.

א

א) יקרת מכתבו הגיעני רציתי להשיב תיכף למען הראות חבת כבודו. אמנם אינני אפנויי מופנה מכל צד. גם עתה אין לי פנאי. אך אמרתי לאו אורח ארעא לשהויי במכתב כל כך לגברא רבה. וזה החלי בעז"ה. דבר הקושיא שהקשה מהרש"ל והגאון רעק"א בדברי התוס' פסחים (מו:) דכיון שיכול לעשות בלי הואיל אין לנו לעשות ע"י הואיל. והקשו דלעולם יכול לעשות בלי הואיל דבצע מכל חדא פורתא ותירצו שלא הטריחוהו חכמים לבצוע מכל אחת ואחת והקשו הם ז"ל דיבצע רק מחדא וזה יהי' חלה על כל הככרות ע"י צירוף סל. הנה מעולם הי' הדבר פשוט אצלי משום דצריך ליטול אחד מכ"ד או ממ"ח וכמ"ש כת"ר:

ב

ב) ותמיהני על תירוץ של מהרש"ל משום דצריך ליקח עוגה שלימה כשאין מפריש מכל חלה. א"כ מה הקשו התוס' שם דא"נ מפריש מכל חלה דומה לעיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל דאסור לאפותה ביו"ט. הא כשמפריש מכל חלה יוכל ליקח מכל חלה מעט עד שבצירוף כל החתיכות לא יהי' כשיעור ככר אחד. נמצא שאינו מרבה בטורח במה שאופה גם החלה. ובכה"ג אפי' בחצי' של נכרי שרי כמ"ש הרש"ל בעצמו הובא בט"ז סימן תקי"ב סק"ה. א"ו משום דצריך ליטול אחד מכ"ד ויעלה יותר מככר אחד שהי' יותר מכ"ד ככרוח. נמצא שמרבה בטורח במה שאופה החלה. דאי לאו החלה לא הי' רק כ"ג ככרות וכמו בעיסה חצי' של נכרי אף אם יטול הנכרי חצי מכל פת. או להמתירים בתנור אחד אף אם יטול חצי מכל תנור אסור בשני תנורים כיון דאפשר למיפלג בלישה והי' חצי ככרות ממה שאופה עתה חשיב מרבה בטורח. או הי' רק תנור אחד כשהי' חולק בלישה. אף שעכשיו אוכל הישראל מכל פת או מכל תנור. מ"מ חשיב מרבה בטורח לצורך נכרי כיון דבלא חלקו של נכרי הי' פחות הככרים או התנורים. ה"נ בחלה. אבל לתירוץ מהרש"ל קשה. ע"כ לדעתי אין לחוש לחומרא זו כלל:

ג

ג) אך סיום דברי כ"ת מההיא דביצה תמיהני אם בהחפזו לא ראה דברי תוס' הנ"ל במקומו. גם מ"ש מטעם רוב לא מחוור כלל. וראי' ברורה מריש פרק ר' ישמעאל בחולה שאמדוהו לשני גרוגרות ויש שלשה בעוקץ אחד דבעי למימר משום רובא במלאכה אף דרובא דהתירא עיי"ש:

ד

ד) את אשר הוקשה לרומעכ"ת לדברי מהרי"ו בעיסה שנתבשלה קודם שהורמה חלתה שיטול רק אחד מק"א דאם יטול יותר לא יתבטל ויאסור כל העיסה. והד"מ לא חלק עליו רק משום דחלח חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ולא חיישינן אם לא הי' ק"א בחלה הרי נאסר הפת ואכל באיסור. א"ו חלת חו"ל הקילו. ונראה דבחלח א"י מודה לי' דצריך ליטול כדי נטילה. א"כ מאי הקשו התוס' דאפשר בלא הואיל לבצוע מכל חדא הא כיון שיצטרך ליטול כדי נטילה סביב החלה מכל מצה יופסדו כל המצות עכ"ד כת"ר ואני תמה כי לפי הבנת כ"ת במהרי"ו דבריו מרפסין איגרא:

ה

ה) אולם ברורם של דברים שדעת מהרי"ו כהתוס' רי"ד במס' ע"ז במהד"ח. דאם נתערב טעמו של טבל בדבר אחר אין תקנה בהפרשה. וכן טעמו של מע"ש אין לו תקנה בחילול ע"ש. וע"כ הוקשה למהרי"ו כיון שנתערב טעמו ברוטב ואין תקנה בהפרשה ושוב יאסור כל העיסה. רק טעם ההיתר כיון דקי"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. הרי דחכמים הקילו להחשב כאלו מופרש למפרע וא"כ לא נאסרו המים משום טבל כלל. וע"כ צריך שיהי' בו שיעור ביטול. דאל"כ ממנ"פ אם נחשב הפרשה מכאן ולהבא הרי נאסרו המים משום טבל ואם תחשוב הפרשה למפרע הרי נאסרו המים משום חלה:

ו

ו) והענין שיחשב הפרשה למפרע הוא כעין ברירה כמו שפרש"י במס' ביצה בזוכה מן הפקר ביו"ט קנתה שביתה אצלו למפרע משום ברירה דאגלאי מילתא דמתחילה הי' עומד להיות שלו. כמו כן הקילו חכמים בזה דמתחילה הי' עומד דבר זה להיות חלה שיחשב כאלו הי' חלה גמורה. ומ"מ אם אין בו שיעור ביטול אוסר ממנ"פ כנ"ל. וע"ז הקשה הד"מ מאוכל והולך ואח"כ מפריש דטעם ההיתר משום דרואין כאילו מתחילה הי' חלה. וא"כ אסרה העיסה. וע"כ דהקילו חכמים דכל זמן שלא נתבררה החלה אינו אוסר בטעמה, ולפי"ז בחלת א"י שנתבשלה אין תקנה כלל. ובחלת א"י שנאפית אין חשש כלל. דשפיר מועיל הפרשה אף על הטעם שבתוך ההיתר כיון שהכל עיסה ואינו טעם גרידא. ובחלת חו"ל שנאפית ולא אכל ג"כ אין חשש כיון שא"צ להקל כאלו הופרש למפרע. שוב ראיתי בט"ז סימן שכ"ד סקט"ו הביא לשון מהרי"ו. מבואר להדיא פירושי במהרי"ו כאלו גנוב הוא אתי. ונתתי שמחה בלבי שכוונתי האמת בדעתו ז"ל וכל דברי הט"ז שם לענ"ד לא שרירים ולא קיימים. מעתה מה שהקשה כ"ת דהוי דשיל"מ דיכול להפריש ממקום אחר. לא קשיא דאם יפריש ממקום אחר לכאן לא יועיל למפרע כמו באוכל והולך ואח"כ מפריש דצריך לשייר מעיסה זו דוקא. אם כן יאסר הרוטב והרוטב יאסור העיסה. וזה ברור:

דברי ידידו הדו"ש באה"ר הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף