אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/ב/תצוה

"ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז כ)

יש להבין מהו לשון 'אליך'. ונראה לבאר בזה רמז נכון, בהקדם דברי רבותינו ז"ל במסכת עירובין (נס.) ואמר רבי אלעזר, מאי דכתיב "חרות על הלוחות", אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל.

עוד אמרו חז"ל (יג:): חמשה דברים משיבים את הלימוד... והרגיל בשמן זית.

לזה אמר הקב"ה למשה, 'ויקחו אליך' - בגללך ששיברת את הלוחות וגרמת שכחה, יקחו שמן זית וירגילו בו, שהוא יפה לזכירה. וזהו 'כתית למאור' - שהוא הדעת, 'להעלות נר תמיד' - היא התורה שלא ישכחה ויזכרה תמיד. (רבי אליהו האיתמרי זצ"ל (מגלה צפונות)

לראובן לא נראתה דמות דיוקן אביו

"ועשו את האפוד" וגו' (שמות כח ד)

במסכת סוטה (לו:) דרשו את הכתוב אצל יוסף "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" שבא לעשות מלאכתו ממש עם אשת פוטיפר, ודמות דיוקנו של אביו נגלית אליו. ועוד איתא שם שאמר לו אביו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם.

והקשו, אצל ראובן שכתוב "וישכב את בלהה פלגש אביו", אמאי לא בא דיוקנו של אביו אליו להזהירו על מעשה האפוד.

וביאר בספר אדני פז (פ' וישב), שעיקר הקפידא שיהיו אותיותיו של יוסף כהות, היינו שכשיבוא הכהן לשאול באורים ותומים, ויהיה צריך לאות שמך לא יהיה שוקע או בולט.

מעתה יבואר כי זה שייך דוקא אצל יוסף, שאותיות ס' ופ' לא מצינו אצל שאר השבטים ועל כרחך יהיה ניכר שאותיותיו כהות. אבל לגבי ראובן אי אפשר לומר כן, שכן אף אם אותיות 'ראובן' לא יהיו בולטים, יבלטו אותיות אלו במקום אחר, שכל אותיות 'ראובן' נכללים בשמות שאר השבטים או האבות. (רבי שמעון בצלאל ניימאן זצ"ל הי"ד, פנינים יקרים).

וידעו כי אני ה' במקדש

"ושכנתי בתוך בני ישראל והיית להם לאלקים. וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ה' אלקיהם" (שמות כט מה-ו)

בפשטות הרי הדברים אינם מובנים כלל וכלל, שהרי כלל ישראל היו עתה לאחר יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה, וכי על ידי כל זאת עדיין לא הגיעו לידי "וידעו כי אני השם".

אכן, שכינתו יתברך במשכן היתה באופן שונה לגמרי מהגילוי שכינה שזכו לו בכל הניסים שנעשו עמהם עד עתה, כיציאת מצרים וכיו"ב. כי עם גדלות הגילוי שהיה בכל אלו, סוף כל סוף היה הגילוי רק באותה שעה עצמה, אבל כשעברה השעה הרי נשאר אצל הכלל ישראל רק הידיעה הנובעת מן הגילוי שהיתה באותה שעה.

לא כן היה הדבר במשכן, כי מה שנאמר בו "וידעו כי אני השם" אין הכוונה על ידיעה הנובעת ממילא מהמשכן על ידי השראת השכינה שתהא בו, שהרי ידיעה זו כבר היתה ידועה לכלל ישראל עוד קודם לכן. אלא המשכן היה מצבו שבתמידות היו יודעים ורואים שם כמו חי את השראת השכינה, וזה הפירוש במה שנאמר 'וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים' - היינו שזה צריך להיות מצבו התמידי שם המשכן, שתהא שם ידיעה חיה בכל רגע ורגע. (רבי דוד פוברסקי זצ"ל, משכיל לדוד פ' תרומה).