אילת השחר/בבא בתרא/קכה/ב

אילת השחר בבא בתרא קכה ב

דף קכ"ה ע"ב

דאילו הוה ליה ברא לברתיה ודאי ירית ובעל היינו טעמא דלא ירית דהוה לי' ראוי. בקובץ שיעורים העיר להסתפק אם נותן לירתי ירתאי ישר דהיינו לבן הבת או דנותן להבת והיא מורישה לבנה, והוכיח מהרא"ש בשטמ"ק דכתב לקמן (דף קל"ו ע"ב) דנותן להבת והבן יורש ממנה, ולפי"ז שייך ליתן מתנת שכי"מ למת וזוכה ומנחיל ליורשיו. ואפשר דסברתו היא דהא ירתי ירתאי יש לפרש או מי שיש לו דין יורש על יורשי, או מי שיהי' יורש במציאות את הדבר הזה שהנני נותן כעת. והנה באמת הבעל הוא יורש של האשה, אלא דמה דמגיע לה לאחר מיתתה זה אינה מורישה לו, ואם כוונתו ליתן למי שיש לו דין יורש על יורשו, הא הבעל יש לו דין יורש על בתו, וא"כ הא נותן לו ישר ולמה לא יזכה, אבל אי הכונה דנותן כדי שיגיע לירש זה מדין ירושה, לכן בבעל שאם יתן לה לא יגיע לה בתור ירושה לכן אינו נותן לה.

אמנם הרשב"ם יפרש דלירתי משמע שראוי לירש נחלה זו שאני אתן, וכיון דנחלה זו שיתן לבתו לא יירש הבעל אינו נותן כלל, ולפי"ז בן הבת שראוי לירש נחלה זו נותן לו באמת ישר.

רשב"ם ד"ה ורב ענן. כגון אם היתה בתו קיימת או אחיו. מדייקין מזה דאח יורש ישר ולא ע"י אביו שמוריש בקבר, ועי' חזו"א חו"מ סנהדרין סי' י"ט אות ג'.

רשב"ם ד"ה כאומר מעכשיו. היינו נמי כמו שאמר מיד אני נותן את גוף הקרקע לבתי וכו' כמתנת מהיום ולאחר מיתה. עי' בשו"ת הגרעק"א (תנינא סי' פ"ח) דביאר דהא דמהני מהיום ולאחר מיתה דהוי כמשייר לעצמו הגוף לפירות עד למיתה, וצע"ק דהא אם יקנה גוף ואין לו שום אפשרות לזכות בפירות אח"כ, גוף כזה אין קונים כלל, וכל ענין גוף הוא שיש אופנים שיוכל לזכות פעם בפירות, וכיון דמה שיזכה אחר שנה בהפירות אינו מחמת הגוף שיש לו היום, אלא משום הגוף שיהי' לו אחר שנה, ונמצא דהגוף דהיום לא נותן לו שום זכות לא על היום ולא על אח"כ, ואיך שייך קנין כזה בגוף שיקרא משום כך מוחזק בהכל, הא כ"ז שלא יהיה הפירות אין לו כלום בהגוף, וכשיהי' פירות, לא זכותו בהגוף של היום יתן לו את זה, נמצא דהעיקר דמקנה לו גוף דאח"כ, ואיך יקנה לאחר מיתה, ואולי אפשר דהגוף שיש לו היום נותן לו דין על הגוף של מחר, וא"צ להקנות הגוף דהיום והגוף דמחר, אלא כל דמקנה לו הגוף ממילא קונה גם הגוף דלמחר, כ"ז שלא יגביל אותו במיוחד, וכיון דהגוף של מחר יזכה בפירות, שייך בזה כבר קנין.

והנה הגרעק"א הביא שם סברת בעל הבית מאיר דביאר ענין קנין מהיום ולאחר מיתה דמתחיל קנין הגוף מהיום והקנין פירות הוא זוכה לאחר מיתה או סמוך למיתה, ובכל זאת מהני כיון דכבר התחיל הקנין כעת, והרעק"א הק' עליו דהא כיון דהגוף נתן לו כעת איך נשאר לו לאכול פירות כל ימי חייו, ע"כ מדין שיור, ואין אדם משייר דבר שלא בא לעולם, ויש להוסיף עוד, דאם נימא דשייך סברא כזו דנשאר לו עדיין פירות בלא גוף אע"פ שאינו יכול לשייר דבשלב"ל, מ"מ הא זה ברור, דלמכור פירות דקל ודאי אי אפשר, וא"כ למ"ד דאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי, איך תזכה הסבתא לאכול הפירות, הא הגוף כבר קנוי מעכשיו לבתו, ואין אדם מקנה פירות דקל, ואפי' מתנת שכי"מ דהוי כירושה הא מבואר לקמן דף קמ"ט ובתוס' שם דלא מהני בדבר שלב"ל, ואפי' בירושה ליתיה, אלא דבירושה יירש הגוף וממילא הפירות שבו [ובדף קמ"ח צידדנו דלהוריש אפשר גם דשלב"ל], אבל אין יכולים להקנות פירות דקל.

רשב"ם ד"ה אמר ר' פפא. ועוד דאפי' בכור כה"ג דליכא יורש אחר אלא הוא יורש כל נכסי אביו הכל מודים שיירש הכל ואפי' שבח הראוי דהא כי אשבוח ברשותיה אשבוח. מהרשב"ם מוכיחין דאם אין אלא בן אחד בכור יש לו דין בכור [עי' בדבר אברהם ח"א סי' כ"ז], ותמהו על הרשב"ם דהתם הא יכול לקבל בתורת פשוט ולכך השבח שלו, אבל בעל דאין לו תרי זכויות ודינו הוא דאינו מקבל בראוי, מאי ראיה יש שיקבל משום דברשותו אשבח, והנה לפי מש"כ הרשב"ם דשייך דין בכורה אם יש רק בכור, וממילא בנולד בכור והשני טומטום שנמצא זכר יקבל פ"ש כפי החשבון אם לא היה טומטום, כגון אם הירושה היא ט' מנים, כמו שצייר הרשב"ם לקמן בדף קכ"ז ע"א, אז הבכור מצד חלק הבכורה שבו מקבל ד' מנים ומחצה, ובד' ומחצה הנותרים יחלוק עם הטומטום שנמצא זכר, ובאופן כזה אם לא היה לו דין בכור אז היה צריך לקבל ארבעה ומחצה, והטומטום ארבעה ומחצה, אמנם כיון דחלק הבכורה הוא קיבל רק כאילו יש רק פשוט אחד, דהיינו הוא עצמו בחלק הפשיטות שבו, אז אפשר דאפי' למ"ד אין לבכור קודם חלוקה, כאן הוי כמאן דפליג דמי, דלכן חלק הבכורה שהושבח יטול הבכור בזה פ"ש, וממילא יצא נפק"מ דגם בבכור היכא שלא יצטרך לחלוקה הוי כמאן דזכה תיכף בשעת מיתת האב את הבכורה, כיון דלגבי הבכורה אנו דנין כאילו יש רק חלק הפשיטות שבו עצמו, ואע"ג דסוף סוף חלק הפשיטות שבו עדיין לא חלוק מחלק פשוט של הטומטום, מ"מ השבח של חלק הבכורה יהיה שייך כבר לבכור, כיון דכשאנו דנין לגבי החלק בכור דנין כאילו אין רק חלק פשיטות שבו עצמו, ועי' ברשב"א דאם מת חותנו והשאיר שתי בנות ואחת מתה, יזכה בעל המתה בשבח לפי חלק אשתו, אע"ג דאשתו עוד לא חלקה עם אחותה, והכוונה דלגבי ירושתו מאשתו אין כאן ראוי, אע"פ שעדיין לא חלקו האחיות, מ"מ לגבי דידיה הו"ל כשותפות דעלמא, דודאי כל שותף זוכה בשבח, וה"נ אפשר דנהי דבמציאות הוא שותף עם הטומטום, כיון דלגבי זכותו בבכורה אי"צ לחלוקה, ואע"ג דלא חלק עם הטומטום הו"ל לגבי הבכורה כסתם שותפות.

תוד"ה אמר ר' פפא. אפילו במה שלותה אשתו מנכסי מלוג. והיינו לא מבעיא מה שהלותה לפני נישואין או ממה שיש לה ע"מ שאין לבעלה רשות בו, דודאי לא ירית הבעל את זה, אלא אפי' אם הלותה נכסי מלוג ג"כ בעל אינו יורש המלוה. וצע"ק מה שכתבו אפילו, דהא מה שיש לו בנכסיה אכילת פירות זה כל זמן שהיא חי', אבל כשמתה צריך לבוא מדין ירושה, ולא מוסיף כלום מה שלפני זה הי' מגיע לו הפירות, ומה החידוש יותר דאינו יורש ממה שהלותה בנכסי מלוג.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א