תוספות רבי עקיבא איגר/מעשר שני/ה

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ מעשר שני ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות יז] בהר"ב ד"ה והצנועים. כשהיה להם כרם רבעי בשביעית. בתוס' בפרק מרובה (דף ס"ט) הוכיחו דע"כ לא מיירי בשביעית דאי בשביעית כיון שזכו מן ההפקר לא היו יכולין לחלל עי"ש (ועי' בפ"י שם) ולע"ד י"ל דהצנועים קאי בין אשביעית בין בשאר שני שבוע ובשביעית אף דזכה מן ההפקר מ"מ הוא זכות להם שיתחלל זה ולא יאכלו בלא חילול וזכין לאדם שלא בפניו אלא דבשאר השנים ליכא למימר מדין זכין לאדם דהא הזוכה גופיה א"י לחלל כיון דלא קנהו. וכיון דאיהו לא מצי עביד שלוחו נמי לא מצי עביד מש"ה הכריח בסוגיא דבב"ק הנ"ל דס"ל להצנועי' דגזל ולא נתייאשו הבעלים הנגזל יכול להקדישו ולחללו וכמ"ש להדיא תוס' בקידושין (דף נ"ו סוף ע"א). והא דאמרי' בסוגי' דבב"ק מאן תנא צנועין רשב"ג והאמר רבב"ח אר"י כ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. והא לרשב"ג אין עושין התיקון רק בשביעית ומהני זכי' צ"ל דס"ל להש"ס דמה דארשב"ג דהצנועין עושים לפנים משה"ד בתרתי. דאף בשאר שני שבוע עושים תיקון ג"כ על אופן שמניחים המעות וכו' ובלא"ה צ"ל לדברי תוס' בב"ק הנ"ל דאית להו דצנועים קאי רק על שאר שני שבוע ואיך אפשר לומר דכולה רשב"ג. הא לרשב"ג בשאר שני שבוע ל"צ תקון אע"כ כפי הנ"ל דהצנועין עושים כן בשאר שני שבוע אף דלא דמי כ"כ דלדברי תוס' בב"ק לפי הצד דכולה רשב"ג מוכרחים לומר דהצנועים עושים לפנים משה"ד לעשות תיקון בשאר שני שבוע. אבל לתוס' קידושין דגם בשביעית מהני החילול מדין זכי' עדיין יקשה מנ"ל להש"ס למפרך כיון דרשב"ג קאמר לה י"ל דקאי רק אשביעית ואך מ"מ ההכרח לומר לפי דברי תוס' בקידושין דס"ל להש"ס בהחלט דהצנועין קאי גם אשאר שני שבוע אף לרשב"ג. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם דפסק כהצנועים והרי קי"ל כר"י דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו. והשיגו בזה הרמב"ן בתולדות אדם (סי' קנ"ז) ולפמ"ש ניחא. דהרמב"ם דקדק וכתב והצנועים מניחי' את המעו' בשנת השמיטה וכו' ובשמיטה אפשר לקיים ההלכה כצנועים כיון דהזוכה זכה מן ההפקר ויכול לחללו גם הבעלים יכולים לחללו מדין זכין לאדם אף די"ל דהרמב"ם נקט בשנה שמיטה משום דבשאר שנים הלעיטהו לרשע וימות מ"מ עכ"פ ממילא מיושב קושית הרמב"ן וסוגי' דבב"ק הוא רק בשאר שני שבוע וכמו שצ"ל כן לדברי תוס' קידושין הנ"ל כן נראה לפענ"ד נכון בעזה"י:

[אות יח] בתוי"ט ד"ה הנלקט. וכתב בפירוש וכו'. דברים אלו הם בהר"ש כאן מ"ה ובתוס' בב"ק (דף ס"ט) ושם תירצו א"נ שלא היה מועיל חילול למה שיגדיל אח"כ:

ב

[אות יט] בתוי"ט ד"ה ותנאי. לר"פ מתקנות ר"י בן זכאי שאחר החרבן. ומ"מ קשה לי דהתם אמרי' נמנו עליך חביריך והתירוה ואילו תקנה דהכא כפי מ"ש התוי"ט לעיל הוי התקנה שאסור להעלות הפירות וצריך דוקא פדי' וכן ברמב"ם כתב רק נפדה אפי' סמוך לחומה ולא כתב שצריכים לעשות כן:

ו

[אות כ] בתי"ט ד"ה התבשיל. דהא גבי שביעית וכו'. כבר הראיתי לדעת בשביעית (ספ"ז ובפ"ט מ"ה) דלא אזלינן בתר טעמא רק לאכלו בקדושת שביעית. אבל לא להתחייב בביעור:

ט

[אות כא] [במשנה] א"ר יהושע כו' ומקומו מושכר לו. קשה לי מהכא אמהר"י מטראני בתשו' חוה"מ (סי' פ"ג) שכתב דאף דקיי"ל קרקע בשכירות ומטלטלין במתנה מקרי אג"ק זהו דוקא בהיה הקרקע להמקנה בקנין גמור ולא בשהקרקע רק מושכר להמקנה. והגאב"ד דברעסלויא בספרו פתח הבית מסתפק וכתב שלא מצא מקום מבואר בזה. ונפלאתי על האריות האלו הא הדין מפורש בכאן בהיפוך דדייקינן מיניה בקידושין (דף כ"ז) דקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה מהני. וא"כ בסיפא דחזר ר"י ואמר לראב"ע מושכר לו. הרי אג"ק שהיה לו לר"י רק בשכירות הקנה לראב"ע מטלטלים וצ"ע:

[אות כב] שם ומקומו מושכר לו ונתקבלו זה מזה שכר. בשו"ת בני אהרן (סי' א') הביא בשם בעל העיטור אות שכירות שכ' וז"ל ור"י ששכרה לראב"ע כשנתן לו ר"ג רשות דהא קיי"ל אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר אא"כ נתנו לו הבעלים רשות עכ"ל. וכ' בתשובה הנ"ל דהבהע"ט ס"ל כסברת הראב"ד בהשגות (פ"ה מהלכות שכירות) דאף בקרקע הדין דאין השוכר רשאי להשכיר. ואף דטעמא דהראב"ד שיש בני אדם שמחריבים הבית ל"ש הכא מ"מ י"ל לא פלוג עי"ש:

[אות כג] שם ברע"ב ד"ה ומקומו. ויקנה המעשר אג"ק. דמדין חצר אינו קונה כיון דלא היה עומד בצדו ואינו משתמר לגבי השוכר. ועיין בשאגת אריה (סי' ע"ז) דתמה דלפ"ז מוכח מהכא דס"ל לר"י דט"ה ממון מדיכול להקנותו באג"ק. וכמבואר בסוגיין וא"כ איך ס"ל לר"י פ"ג דפסחים (דף מ"ג) דלא זהו חמץ שמוזהרים עליו. הא כיון דט"ה ממון הוי שלו ועובר בב"י עיי"ש:

יב

[אות כד] ברע"ב ד"ה לא לקחתי וכו'. וכה"ג אפילו וכו'. ורש"י ז"ל ביבמות (דף ע"ד ע"א) פי' דמיירי במ"ש שנטמא דקאי אדלעיל מיניה לא בערתי ממנו בטמא ומהא דכתיב ולא נתתי ממנו כלומר ממעשר טמא ובכה"ג כיון שנטמא מותר לחללו וליקח ממנו חלוק ולמת אסור עיי"ש ועי' מ"ש בגליון (רפ"ב דמכלתין):

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.