שרשי הים/מלווה ולווה/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ מלווה ולווה ה

א

הגוי והגר כו' מלוין ולוין אותם בריבית כו'. הנה הרש"ך בי"ד סי' קנ"ט סק"ו הביא משם מהראנ"ח סי' קי"ג דקראים דינם כמומר ומות' להלוותם בריבית יע"ש והרב בסי' מ"ו בענין אנוסי פורטוגאל כתב דכיון שנולד בגיות אף שהיה לו לצאת ולא יצא הו"ל כתינוק שנשבה לבין הגוים יע"ש וא"כ קשה דמאי שנא זה מזה. וי"ל דשניא היא שהרי אף הרב ז"ל בסי' מ"ו הסכים לומר שאין לאותו אנוס צד ירושה יען הוא אדוק בע"ז ולא עמד כמנהג אנוסים אבל הוסיף על חטאתו פשע והשוה דינו למשומד יע"ש וא"כ הקראים הללו שהם אדוקים באמונתם ואדרבא מקנתרין בדברי חז"ל וכל יומא ויומא תשובתם בצידם ואינן חוזרים בם מה יתן ומה יוסיף טענה זו שנולד בגיות דכיון דפקרי טפי שוו למשומד וכמ"ש הרב באותו אנוס אך במ"ש הרב אף שהיה לו לצאת ולא יצא מ"מ הו"ל כתינוק שנשבה כו' ק' ממ"ש מרן בסי' קנ"ט דכל מי שיש בידו לברוח ואינו בורח מומר להכעיס קרינן ליה וכאילו הוא עצמו נעשה מומר יע"ש וקו' זו נשאלתי מהרב חשק שלמה נר"ו. וכה היתה תשובתי אליו נ"ל דלא דמו אהדדי שאף הרב אזיל ומודה שאם בכל יום ויום מצי להציל ממות נפשו ואינו בורח ודאי דאין לך מומר גדול מזה אבל בההוא עובדא דאתא לקמיה דהרב הכי הוה עובדא שהיה יכול לברוח כשיצא אביו ולא יצא ומש"ה צידד הרב ז"ל לומר דעדיין הו"ל כתינוק שנשבה כיון שנוהג עתה כמנהג האנוסים ואינו עובד אלא מיראה אבל מרן לא אמרה אלא במומר בין האומות דכל שעתא ושעתא יכול לברוח ולילך למקום שאין מכירין אותו ואינו בורח. אבל אה"נ שאם פעם אחד היה יכול לצאת ולא יצא לא בשביל זה ישוה דינו למומר דאפשר דהדר ביה דאם ימצא עתה עת לברוח יברח ויצא ומצאתי כדמות ראיה לזה ממ"ש מרן בח"מ סי' תכ"ה וז"ל וי"ל ברועה בהמה דקה הרי אוכלין נבילות לתיאבון שחמדת הממון גורם להם לרעות בהמותיהן בשדות אחרים: וי"ל דשאני רועים שכל היום תמיד עוברים עבירה: משא"כ באוכל נבילות לתיאבון שאינו אוכל אלא בשעת אחת עכ"ל: דון מינה בנ"ד דפשיטא כיון שחזר בו ממה דהוה עבר ואינו עובר אלא מיראה דאין לו דין משומד ואי מצד הסברא נראה ודאי הכי והכי דייקי דברי מרן שכתב כל מי שיש בידו לברוח ואינו בורח ולא כתב כל מי שהיה בידו לברוח וברור. ובשולחי הדברים אלו אליו השיב לי וז"ל מ"ש כת"ר עוד דמהראנ"ח מיירי בהיה יכול לצאת ומרן איירי דכל שעתא ושעתא כו' ולמד כן ממ"ש מרן בח"מ כו' לע"ד לא דמי דדבר זה לא ניתן ליאמר לע"ד בדברי מרן בי"ד סי' קנ"ט דשם ודאי אפי' בפעם אחת שבא לידו לברוח ולהמלט ולא יצא מומר להכעיס קרינן ליה דשם אין לו התנצלות שיצא מן הכלל ע"י אונס ואף שהיה לו ליהרג ולא יעבור מ"מ כיון שעבר באונס אין לו דין מומר להכעיס מעתה באות' שעה שבא לידו לברוח ולא ברח נעשה מומר להכעיס : ועיין בת"הד סי' שנ"ט במ"ש דמדינא יש לקנוס כל המשומדים מיד כשעומדים ברשעתם אפילו שעה אחת ולא חזרו מיד בדת האמת הואיל ואינו דואג שימות יע"ש: דון מינה ואוקי באתרין דכיון שבא לידו לברוח ולא ברח באותה שעה נעשה מומר להכעיס דהיה לו לידאג שמא ימות ואם איתא למ"ש כת"ר הי"ל למוהראנ"ח ז"ל לומר דאעפ"י שהיה אפשר לו לצאת מ"מ כיון דהשתא מיהא א"י לצאת כו' אלא מוכרח שאין לחלק בכך. ומהראנ"ח מודה במומר ע"י אונס דאם היה יכול לצאת ולא יצא דבאותה שעה נעשה מומר להכעיס וכדברי מרן והדרא קושיא לדוכתא א"ד הרב הנז':
והנה מ"ש דלא דמי דהתם אין לו התנצלות אלא שעבד באונס וכשבא לידו לברוח ולא ברח מומר להכעיס קרינן ליה והביא ראיה מדברי הת"ה דסי' שמ"ט כו' דברים אלו אין בהם ממש דמי זה לא יאמר שמה שלא ברח שחשב בדעתו אולי ישיגוהו בפרשת דרכים ונפשו לשאול יגיע דקחזינן שאינו הולך בדרכי הגוים בתועבותם כי אם בהצנע לכת בדת האמת אמאי נחזיק אותו לרשע ודיינינן ליה כמשומד להכעיס כיון שאם ימצא אותו עת לברוח יצא אלא שאם כל שעתא ושעתא יכול להציל ממות נפשו מחזיקינן אותו לרשע כיון שאינו בורח ועובר בכל שעה ורגע על ד"ת אף שהוא אנוס בא מעיקרא : אמנם בעבור פעם אחת ודאי שאין לנו לדונו כמשומד להכעיס וכדאמרן ותו שאף לפי דבריו דבפעם אחת נעשה מומר להכעיס מ"מ כיון דהדר ביה מרשעותו וחושב בדעתו מתי תבא לידי ואקיימנה אמאי נשוה דינו למשומד להכעיס הן עתה אלא ודאי כדאמרן כנ"ל ברור ומדברי הרשב"א נמי אין ראיה דהתם נמי מיירי ביכול לצאת כל שעה ושעה ואינו חוזר בו מיד וזה ברור :
ומ"ש עוד דמהראנ"ח לא כתב אלא דהו"ל כתינוק שנשבה ואם כדברינו הי"ל לומר כיון שנוהג עתה כמנהג האנוסים כו' לא מצאתי מקום לדברים אלו והיא היא כונת הרב דעדיין הו"ל כתינוק שנשבה ולא יצא מדינו החוצה וכדאמרן ודין האנוסים כדין תינוק שנשבה לבין הגוים ובדין תינוק שנשבה אם הודיעוהו את חוקי האלהים ואת תורותיו ומצא פתח פתוח לצאת ולא יצא הו"ל כמומר גמור ואם היה לו מקום לצאת בלי הודעת חוקי האלהים ודאי דאין דינו כמומר כיון שנשבה ואינו יודע מטוב ועד רע ועדיין הוי דינו כדין תינוק שנשבה וזהו שכתב הרב כיון שהוא אנוס ולא ידע מטוב ועד רע לא בשביל זה שמצא מקום לברוח יהיה כמומר דעדיין הוה דינו כדין תינוק שנשבה והרב הנז' כתב וז"ל ונראה דמה שמסתפק שם הוא כיון שהיה מאנוסי פורטוגאל דהוא עצמו לא נעשה מומר אלא הוא בא מזרע אנוסים וא"כ יש לדון בו דין תינוק שנשבה דמעולם לא הכיר רבונו ולא ידע בתורת משה לידע ולהבחין בין עובד לה' למי שעבודתו נכריה ומעתה אע"פ שהיה יכול לצאת ולא יצא הוא מפני שאינו מכיר רבונו. אבל מי שנעשה מומר ע"י אונס וכבר הכיר רבונו בפעם ראשונה שבא לידו לצאת ולא יצא הו"ל מומר להכעיס וזהו שדקדק הרב וכתב הו"ל כתינוק שנשבה ודוק ואף כי דבר זה בפירושא איתמר כאשר יראה הרואה בדברי הפוסקים ז"ל הלא בספרתם מ"מ מוהראנ"ח ז"ל מסתפק בדבר ועיין בכנ"הג ח"מ סימן רפ"ג עכ"ל הרב המשיב. והנה כל דבריו אלו שכתב דאנוסי פורטוגאל דינם כתינוק שנשבה זה פשוט בעיני כוותיה ומטעמיה אך מה שרצה לחלק בין אנוסי פורטוגאל למומר שכבר הכיר רבונו לא נהירא לע"ד וכמ"ש לעיל ודינו של מהראנ"ח לאו דוקא באנוסי פורטוגאל איתמר וה"ה והוא הטעם במומר אם אינו חוזר לסורו וכעת צריך אני להתלמד ממקום אחר ואיה"ב אשוב אשנה פרק זה:
ונשאלתי עוד מהרב הנז' מ"ש הרב כנ"הג בסימן קל"ט הג"הט אות ג' בשם רש"ל מ"ש הדרישה דמומר אסור להלוותו ברבית ואלו הרב ז"ל גופיה שם באות ט"ו כתב משם הדרישה מ"ש רש"ל דצדוקי דינן כמומר ומותר להלוותם ברבית משמע דמומר מותר להלוותם א"ד:
ואנכי הרואה עיינתי בדברי הדרישה ולא מצאתי שכתב כן משם רש"ל דמומר אסור להלוותו זולת שעמ"ש הטור מומר מותר להלוותו ברבית כתב ע"ז משם רש"ל ולפ"ז ה"ה לצדוקי לכופרים בתורת ה' הוי כפירת עיקר עכ"ל. ואולי דקדק הרב מדבריו אלו שכתב משם רש"ל ולפ"ז ה"ה לצדוקי כו' שאין דעת רש"ל שוה לדינו של הטור דמומר מותר להלותו אלא שלפי דבריו נראה שה"ה לצדוקי אמנם אין דעתו מסכי' במומר וכ"ש בקראים ודוק בזה בדברי הרב כנ"הג והבן ועיין עוד במ"ש הרב כנ"הג באות ז' שרצה להליץ בעד הדרישה במה שהק' עליו הט"ז ועיין במ"ש הרב מ"ל בה' מו"ל פ"ד ה"ב על הפ"מ ודוק:
כתב הטור בריש ה' רבית דמותר להלוות לגוי ברבית דכתיב וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דנחיה ונכרי אין אנו מצווין לחיותו עכ"ל. ותמה עליו הרב מ"ל בפרקין דא"כ אמאי לא פריך רבא לר"ן דקאמר דאפילו רבית דגוי אסיר מהאי קרא דוחי אחיך וכמ"ש הטור וניחא ליה להרב ז"ל לומר דרבא אית ליה לדר"י דאמר ר"ק אינה יוצאה בדיינים ואצטריך קרא דוחי אחיך לשנים שהיו מהלכים בדרך וכדדריש ליה ר"י התם וכ"כ התוס' שם דרב אית ליה הא דר"י יע"ש. וק"ל טובא בדבריהם מהא דאפליגו אביי ורבא בתמורה ד"ו בכ"מ דאמ"ר ל"ת אי מהני או לא וקאמר התם תלמודא דרבא דאמר ל"מ אית ליה דר"ק אינה יוצאה בדיינים יע"ש וכן ראיתי בשיטת הרב באותה סוגיא שהכריח הפך דבריהם מהא דאמרינן לקמן האי מאי דמסיק ארבעה זוזי דרביתא כו' דכי מפקינן מיניה גלימא מפקינן מיניה כו' יע"ש ולעיקר קו' הרב יש ליישב ע"פ דבריו דרבא ספוקי מספ"ל בדרב נחמן אי ס"ל כרב או כר"י ומשום הכי לא הוקשה לו מהאי קרא דאפשר דס"ל כר"י דאצטריך קרא לב' שהיו מהלכים בדרך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.