שער אפרים/נג

שער אפרים TriangleArrow-Left.png נג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאלה נג

אפרי"ם מעוז ראש בשמים פלפלא חריפתא ומלא צנא דקרי ותני ומתני לית ליה שעורא שעורן של חכמים חכם טובא מיגרע גורע ומוסיף ודורש מקראות כסיני ועוקר הרי הרים הרמים אהובי הרב הגדול ומפורסם נ"י ע"ה הגאון כבוד מהר"ר אפרים נר"ו יזכה לראות בנחמה בבנין בית עולמים:

כיון דלאו זמן ביאור"ה ונטרפה עלי השעה בסיבת הבעל הדרך העומד עלי ואומר כלה מעשיך ע"כ לא אוכל לצאת ולבא בדברי תורה כראוי רק בקצרה. כ"י הנקי' קבלתי לשעבר ומצאתי בהן נחת. והיו חביבים עלי ביותר עד לאחת. וע"ד השאלה ששאל מן הגאון המופלג האב"ד דקהלתינו יצ"ו. אף כי ירא אנכי להכניס ראש בין ההרים ובין שני מאורות הגדולים פן ישרפוני בהבל פיהם בהני זיקוקין דנור דנפקין מפיהם מ"מ לא אוכל עצרה לחוות גם דעתי הקלושה והחסור' דעת וידיעת. והמקום יודע הכרעת. ראשונ' נ"ל דמשערין במים ולא במשקל כדמצינו בכל מקום בתלמוד ובריהטא דפוסקים הקדמונים זית איסור שנתערב בכך זית של היתר בל' או בנ"ט ועל כרחינו שיעור זית לפי המדה דמים הוא ולא לפי המשקל וכן כל שיעורן של חכמים דהיינו ככותבת וכביצה כך הוא לפי גדלותו ולא לפי משקלו, וראיה מפורשת לזה מתוס' פ"ק דעירובין דף ד' ע"א בהג"ה וז"ל ונראה לר"ת דגרסינן גפן כדי כזית לנזיר וכו' כלומר דמשערינן עליו ולולבין שאכל כשיעור שיפיל כזית אגורי מיין שהוא שיעור מועט ולא במים יעיין מר שם. א"כ מוכח להדיא מדאיצטריך רחמנא למכתב גפן לומר שנשער דווקא ע"י יין שיש בו גודש ולא על ידי המים ש"מ דבתר הגדלות והכמות אזלינן ולא בתר המשקל. ואף על גב שיש לדחות ולחלק מ"מ ריהטא דפוסקים שהביאו אצל שיעור ששים לישנא דזית כך משמע. ועוד נ"ל ראיה ברורה ממ"ש הרא"ש הביאו ב"י סוף סי' צ"ח שאין כלי המחזיק שיעור ששים כנגדו ואי בתר משקל אזלינן יעיד החוש שאפשר שיהיה ס' נגדו היכי שבלע הקדירה דברים קלים ודקים והוא כלי חרס ואחר כך בשלו בו בשר כבד וחלב ומיני חטים. משא"כ אי בתר הכמות אזלינן בודאי א"א לפי החוש והשכל שיחזיק כלי ס' פעמים כנגדו. וא"ל דכיון דע"כ שאני כלי שא"א לשערו כי אם ע"י מים דאי ע"י משקל א"כ תלקה שורת הדין בכלי מתכות וכלים כבדים לשער נגדם כמו שמבואר במרדכי וברוקח הביאם ב"י סי' צ"ח לכך כתב הרא"ש שא"א לכלי להחזיק ס' כנגדו ע"י מים כדינו אבל לעולם היכי דאפשר לשער במשקל משערינן ולא ילפינן אפשר משאי אפשר. זה אינו דהא אף לפ"ז הא דלא משערינן בכלים כי אם על ידי מים היינו לקולא. אבל ודאי אם נבא לשער במשקל לחומרא או בכלי עץ הקל ודאי משערינן א"כ הדרא קושיא לדוכתיה שיש למצוא הרבה כלים שיחזיקו ס' כנגדו. ובר מן דין שיעור המים מצינו ברוקח הנ"ל ושיעור משקל לא מצינו בשום מקום. שוב דברי מר וראיותיו לא קריתי בעיון עדיין והך ראיה שהביא ממתני' דערכין פ' האומר בחיי שלא קריתי שנים ושלש דלתות כוונתי מיד לראיה הזאת בפני הגאון הנ"ל אבל אין בה ממש כאשר סתרה מר בעצמו ובלאו הכי נמי אלא שאינו מן הצורך להאריך בזה:

אך במ"ש לי מר שאעיין במה שהקשה על הטור שפסק סימן צ"ח בכזית חלב וכזית דם שנתערב בנ"ט זיתים של היתר שנתבטלו ומקורו בתשו' הרא"ש דהוא שלא אליבא דהלכתא לפי דברי הרמב"ם דפסק דלא כריש לקיש פ' התערובת. והנה עדיפא ה"ל למיפרך מהגוף הדין שפסק הטור ג' מיני איסורין שבללן זה בזה ואכל מהן פטור ודלא כהרמב"ם. אבל ודאי הני תרי פיסקי צדקו יחדיו מההיא דערלה וכלאי הכרם כמבואר בתשו' הרא"ש. והנלפע"ד דהרמב"ם לטעמיה אזיל דפסיק בפ"ח מהל' חמץ ומצה דין ו' כהלל דסבר שאין מצות מבטלות זו את זו ומיניה יליף ר' אלעזר דכשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין אסורין מבטלין זו את זו. אבל הרא"ש והראב"ד מרי דהך פיסקא שפסק הטור בג' מיני איסורין שבללן האוכלן פטור כמו שכתב הב"י בשם הרשב"א בשם הראב"ד לטעמייהו אזלי דס"ל דלית הלכה פסוקה כהלל כמו שהשיג הראב"ד על הרמב"ם שם בפ' ח' מהלכות חמץ דין ו' הנ"ל במה שפסק כהלל ואם כן כיון דלא נתברר הלכה כהלל ואדרבה סוגיא דשמעתתא אזלא כרבנן דס"ל מצות מבטלות זו את זו ואם כן כ"ש שאסורין מבטלין זו את זו. ומ"ש המ"מ דלא ידע טעמו של הראב"ד וגם המגדול עוז השיג על הראב"ד. אמת שלכאורה דברי הראב"ד תמוהים הם במ"ש דדברי הרמב"ם הם כהלל. דאדרבה מדפסק אם רצה לאכול כזית מצה בפני עצמו ומרור בפני עצמו בזמן שבית המקדש קיים דיצא ש"מ דפסק כרבנן ולא כהלל דסבר דווקא כריכה. אבל כד מעיינן ביה שפיר בגמ' דערבי פסחים בדף קט"ו ע"א יבוררו דברי הראב"ד על הנכון דהראב"ד בשיטת רש"י אזיל דפי' דרבנן דברייתא מודו להלל אבל ר' יוחנן קאמר דפליגי עליה רבנן על הלל דלית להו כריכה כלל ולכך מסיק השתא דלא אתמר הלכה לא כהלל ולא כרבנן מברך וכו' ובאמת אפי' שבזמן שבית המקדש היה קיים נמי היינו צריכין לזה אלא דהש"ס מיירי בזמן הזה ולא צריכנא לדחוקי דתוס' במ"ש בד"ה אלא מברך מצה ואכיל וכו' והתוס' לפי שיטתייהו אזלו דס"ל דאף רבנן דפליגי על הלל מודו בכריכה. ואם כן שפיר קאמר הראב"ד דהרמב"ם דפסק כריכה בזמן מקדש ע"כ כהלל דברייתא ס"ל דאי לרבנן אינו יוצא בכריכה משום דמצות מבטלין זו את זו א"ו כהלל ס"ל אלא דבזמן הזה דמודה הלל דאתי מרור דרבנן ומבטל מצה דאורייתא לכך מברך על אכילת מצה ברישא ויצא בה מדלא מחייב במרור. והדר מרור בפני עצמו דלא ליתי מצה דרשות כיון שיצא בה ולבטל מרור דרבנן והדר כורכן. ואין להקשות על הרמב"ם ממ"ש התוס' דכיון שצריך לעשות מדרבנן ממש כריכה הוי דרבנן ורבנן דהני מילי אם נפסק כהלל דצריך דוקא כריכה אז הוי מדרבנן אבל להרמב"ם דפסיק כהלל דברייתא דיצא בין בכריכה בין בלא כריכה אלא דבעי כריכה בזמן הזה בלא ברכה לחומרא בעלמא לפי דברי הרמב"ם אם כן ה"ל מצה רשות ומרור דרבנן ואזיל ומבטל ליה ואם כן יתישבו דברי הרמב"ם על הנכון אליבא דהלל דברייתא. והראב"ד השיגו דבגמ' משמע דלא איפסק הלכה פסוקה כהלל מדאמרי' השתא דלא אתמר הלכתא וכו' ואפשר דהרמב"ם פסק כהלל מדסבר ר' אלעזר כוותי' בפ' התערובת ואם כן עולה מדברי דהרמב"ם פסק כהלל דאין מצות מבטלות זו את זו וכן באסורין אבל הרא"ש והטור והראב"ד לא פסקו כהלל אלא מכח סברא כל דהו כמ"ש הרא"ש פ' ע"פ להדיא וכן בטא"ח סי' תע"ה כמשמעות המ"מ דמצריך כריכה בלא ברכה לכך בג' מיני אסורין שבללן פסקו כולן לפטור מספק. ולמדו ממנו מהך דערלה בזית חלב וזית דם שנתערב בנ"ט זיתים היתר שמותר. ואף על גב שאין זה ראיה ברורה דהא דפטרי בג' מיני אסורין היינו מספק וליכא למילף מיניה להיתירא מכל מקום ראיה איתא והעיקר מהך דערלה. ונא יעיין מר בדברי הראב"ד והמ"מ ומגדול עוז ויראה שלדברי נסתלק תמיהתו על הראב"ד בזה. שוב הראיה שהביא מר לענין ששים ממ"ש הרא"ש דבשאר אסורין ודאי בדידה משערינן לא עמדתי על סוף דעתו בזה. גם מ"ש מר בטח"מ סי' ל"ט בדברי הרא"ש והטור איני יודע אם הוא כמשיב על דברי שדברתי בקצרה כשהיה פה עמדי כו'. אלא שגופי דברי הרב אלפס היו תמוהים בעיני במ"ש כשבקש לזכות דבר שהוא בידו כבר דלא צריך דלימטיוה שטרא לידיה דלכאורה לא משמע כן בגמ' דשנים אוחזין דף י"ג ע"א ששם מקור הדין דמותבינן מהא דתנן מצא גיטי נשים דייתיקי מתנה ושוברים הרי זה לא יחזיר שמא נמלך עליהם וכי נמלך עליהם מאי הוי הא עדיו בחתומיו זכין לו ומשני ה"מ היכי דמטי שטרא לידו אבל היכי דלא מטי לידיה לא ואי כדברי הרי"ף קשה משוברין. בזה נתקשיתי אבל במ"ש מר דהטור פסק תרי דינים כרש"י וכהרי"ף אינו דיוקא שכן מצינו כמה פעמים ואף כי יודע אני שהשיטה זאת צריך עיון ואפשר שאחר העיון יבא הכל על הנכון ויתפרשו הב' דינים בהטור בלי דוחק אלא שבעת הזאת מפני הטרדות לא עיינתי כלל בתוך הספר בענין הזה ולכשאפנה אשנה ואכתוב למר וכאשר ישיב לי מר תשובה לדברי אדעה כי מצאתי חן בעיניו ובטוח אני במר שבל יזיחני ויהזהני אם כתבתי דברים שלא כהלכה וכענין ואת אשר קצרתי בדברי הטח"מ באשר נודע למר רוב הטרדות המסבבים אותי המבטלים אותי מלימודי אבל גמרתי בדעתי להסיר מעלי כל עסקי והבלי עולם ובתורתו אשתעשע כל היום המקום יהיה בעזרי ובזה ישקוט שאנן כזית רענן מאל חונן ומנאי אהובו נאמן המוסיף בו אהבה על אהבה עתיקתא הצעיר יהודה ליב מק"ק וראנקבורט:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף