שלמי נדרים/נדרים/ס/א
שלמי נדרים 
נדרים ס א
ד' ס גמ' והתנן הטבל גדוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גדולין אסורין בגליון הש"ס הקשה הגרע"א זצ"ל הא בטבל ל"ש גידוליו מותרין ובטלין. דהא טבל אסור בכל שהוא וכמו נדרים דגדולי גדולין אסורים דאין לו ביטול והוי דשיל"מ ה"נ בטבל וע' בהגהת הרש"ש מ"ש בזה ליישב ולדעתי יש לתרץ ע"פ מ"ש הר"ן בע"א פ' השוכר את הפועל על סוגית הגמ' שם (דף ע"ג) דיהיב טעמא לטבל דלא בטיל משום דכהיתרו כך איסורו והקשו בתוס' שם תיפוק לי' דהוי דשיל"מ ותירצו בשאין הבעלים בעיר. והר"ן כתב שם בשם ר"ת דבשאין לו טבל ממקום אחר שיפריש עליו ומיני' ובי' לא מצי להפריש דקיי"ל אין בילה חוץ מיין ושמן. הלכך יש לחוש שמא במה שיפריש יש יותר פטור ממה שראוי לפי חשבון הלכך כל שאין לו טבל ממקום אחר שיפריש עליו אין לו תקנה ולא הוי דשיל"מ ולפ"ז מקשה הכא מדתנן סתמא הטבל גדוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין ז"כ אפי' ג"ג אסורין ומדקתני טבל סתמא משמע בין יש לו מתירין בין שאין לו מתירין כגון שאין לו טבל ממקום אחר שיפריש עליו וכהאי גוונא כתב הר"ן שם על הא דמסייע שם לר' יוחנן ור"ל מדתניא במה אמרו טבל אסור כו' ואין לומר ג"כ דלהכי בטבל גידולי גידולין אסור משום דכהיתרו כן איסורו דהא טבל סתם קתני. בין בטבל הטבול לתרומה גדולה בין בטבל הטבול לתרומת מעשר דטבל כזה יש שיעור להיתרו: ובכולהו מיני טבל קתני במתניתין דגדולי גדולין אסורין בדבר שאין זרעו כלה ואפי' בטבל הטבול לתרומת מעשר ואין לו טבל ממקום אחר להפריש עליו ומיני' וביה ג"כ אין יכול להפריש דאין בילה ואפ"ה תנא קא סתים ותנא אסור ואמאי לא נימא דגדולין מעלין את האיסור ולהכי הוצרך לתרץ דהתם מיירי דלא רבו גידולי גידולין על העיקר וע' בתי"ט כאן משנה ו':
פרק שמיני
גמ' קונם יין שאני טועם היום כו' א"ר ירמיה לכשתחשך צריך שאלה לחכם הש"ך בסי' ר"כ ס"ק ג' כתב בשם הפרישה דא"צ פתח מה שאין כן בנודר יום אחד ובס' ידות נדרים כתב שהפרישה הוציא זה מדברי רש"י שכתב בד"ה גזרה היום אטו יום אחד כו' הלכך צריך שאלה לחכם וכיון דבעי שאלה לחכם חכם חוקר כיצד נדר ולא יבוא לידי חלול נדר ונ"ל שצ"ל חלוף נדר] וצריך ביאור ל"ל לרש"י טעם זה הא כל דבעי שאלה לחכם לא שייך גזרה דהא אף בנדר גמור מועיל שאלה לחכם אלא ע"כ דכאן א"צ אלא שאלה לחכם ולא צריך פתח וחרטה א"כ שייך הגזרה דלמא אתי לאחלופי ביום א' דיהיה סובר ג"כ דלא בעי פתח או חרטה ולכך פרש"י כיון דבעי שאלה לחכם חכם חוקר כיצד נדר ולא יבוא לידי חלול או חלוף נדר ולכאורה דינא שכ' הפרישה הוא דבר הלמד מעצמו בלי שום ראיה דאם נפרש דמ"ש צריך שאלה לחכם הוא ככל התרת נדרים בכ"מ בפתח או חרטה. א"כ מה לו להמתין בנדרו עד שתחשך אם יש לו פתח או חרטה מעלי' יוכל להתיר נדרו אף באמצע היום אם לא שנפרש דקמ"ל דאף אם עבר היום ולא נזכר שיש לו פתח אין לו לשתות יין בלי התרת חכם ע"י פתח או חרטה ומלבד זה יש לומר דקודם שתחשך אם רוצה להתיר נדרו צריך שאלה והיתר מדינא אפי' לת"ח אבל לאחר שתחשך דמדינא א"צ שאלה רק משום גזרה דיום אחד יש לחלק בין ת"ח לע"ה וכמו שמצינו חילוק זה בין ת"ח לע"ה לעיל (דף י"ד) גבי הנודר בתורה עיי"ש וע' בשיטה מקובצת שכ' דר' ירמיה לאו לפרושי מתניתין אתא דא"כ ביום אחד נמי יהיה מותר לכשישאל לחכם כו' אמנם לפי דברי הפרישה הנ"ל הוכחה זו אינו דביום אחד אם ירצה לשאול ולהתיר עצמו לכשתחשך צריך שאלה בפתח וחרטה משא"כ באומר היום דרק משום גזרה דיום אחד מצרכינן לו שאלה א"צ פתח וחרטה אלא משום חומרא מצרכינן ליה שלא יתיר עצמו בלא חכם והחכם יחקור אותו כיצד נדר כמ"ש למעלה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |