שיירי קרבן/שבת/יד/ד

שיירי קרבן שבת יד ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בחומצן של פירות. פירש"י בפרקין דף קי"א ע"א בד"ה הא בקיוהא דפירי יין שלא נתבשל כל צרכו בענביו קשה לשיניים ובסוגיין משמע בהיפך וכמו שפירשתי בקונט' וי"ל שרש"י מפרש בחומצן של פירות דוקא חומץ הבא מפירות גמורים הוא טוב לשיניים וקרא איירי בפירות שאינן נגמרין:

או כד"ה וכו'. בבבלי דף קי"א ע"א פירש"י בד"ה לפני טיבול לפני אכילה מותר שדרכן היה לטבול בחומץ בכל יום והרואה אומר זהו טיבולו ולאחר טיבול אסור שהכל יודעין שכבר סעד וטבל כל צרכו ע"כ וקשה הא בסמוך מסיק דלאחר טיבולו הוא משיב את הנפש ש"מ דאינו ניכר דלרפואה קעביד מיהו בגמ' שם בקושית הש"ס ונימא מדלפני טיבול שרי וכו' משמע מפורש כפירש"י וא"א להשוות שני התלמודיים אם לא שנגיה בדברי הש"ס שם:

הכוסס חטה וכו'. כתב הרמב"ם פ"י מה"ת והסך יין ושמן כאחד או ששתה שמן וחומץ כאחד או שכסס את החטים או שגמע את החומץ ה"ז משלם קרן וחומש ע"כ וכתב בהשגות א"א פלוגתא דר' ורבנן ורבי הוא דס"ל הכי וקיי"ל כרבנן ע"כ וכתב בכ"מ או שכסס וכו' ירושלמי תני הכוסס וכו' וי"ל על רבינו שפסק כיחידאה ואפשר לומר שטעם רבינו משום דמשמע דר"י בשם רבי אמי פליג אההיא דתני בכוסס חטה שאינו משלם חומש דליתא שמצינו לחכמים שהסכימו לדרבי שאומר במגמע חומץ שהוא משלם חומש מפני שמשיב את הנפש וכ"ש לכוסס חטה שהרי הוא משיב את הנפש יותר מהחומץ ע"כ ותימא פירושו הא רבי אמי ל"ק אלא דמודים חכמים במגמע חומץ אחר טיבולו ואף לפי גירסתו שנראה שלא היה כתוב בה אחר טיבולו מ"מ הרי הוא קאמר ומודים חכמים ש"מ דאיכא מילתא דפליגו בה ולפי פירוש הכ"מ לא פליגי כלל וגם בבבלי פרק יה"כ דף פ"א מפורש דפליגי חכמים ורבי. ול"נ דראיית הרמב"ם מהא דאמרי' בבבלי בפרקין במגמע ובולע מותר בשבת ולא מיחזי כרפואה ש"מ דאדם עשוי לשתות חומץ וכ"פ הרמב"ם הלכך פסק גם כאן דמגמע חומץ חייב לשלם חומש ולפי דברי הכ"מ כ"ש הכוסס חטה א"כ לק"מ אך קשה לי שהרמב"ם פסק בפ"ב מהלכות שביתת עשור שתה חומץ חי אפי' הרבה הרי זה פטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות והיינו כרבנן כמפורש התם ביומא אע"ג דמתני' כרבי אתיא מ"מ לית הלכתא כוותיה ולפ"ז צ"ל אף סתמא דמתני' דשבת כרבי כמפורש כאן בסוגיין ולית הלכתא כוותה וקשיא אהרמב"ם בתרתי השתא גם מה שכתב מהר"י קורקס ומביאו הכ"מ דלכך פסק רבינו כרבי דרבי יוחנן פסק כן אין ראיה שר"י לשיטתו דאמר הלכה כסתם משנה אבל לדידן ודאי דלית הלכתא כרבי ואפשר לומר דהרמב"ם איירי במגמע לאחר טיבולו וביה"כ מסתמא איירי במגמע קודם טיבולו ודוחק מכמה טעמים וצ"ע:

את ש"מ ההן צופדונה וכו'. וקשה מנ"ל כל שהוא מן השפה ולפנים דלמא דוקא צופדונה אבל שאר חולי שאין בו סכנה ודאית אפילו מן השפה ולפנים אין מרפאין אותו בשבת וא"נ דנשמע מיני' דכל שהוא מן השפה ולפנים קשה מנ"ל למשמע מיניה שהוא סכנה:

הדרן עלך פרק שמונה שרצים

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף