שיירי קרבן/סנהדרין/ה/ג

שיירי קרבן סנהדרין ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כגון אנא כו'. וצ"ל ר' יסא היה בזמן שקדשו ע"פ הראיה דבזמן שקובעין החדשים ע"פ החשבון שום אדם לא יתפלל עד שידע החשבון. גם צ"ל שהיה סמוך למקום הוועד כדי שיוכל לידע הקביעות ביום אחד דאל"כ לעולם לא יתפלל מוסף ר"ח. אך קשה לפ"ז מאי רבותיה דר' יסא אף כל אדם אסורין להתפלל מוסף מספק כשיכולים לידע הבירור בו ביום וי"ל:

זה י"ד. וקשה מאי דוחקיה להוציא קרא מפשטיה נפרש ראשון לשבעת הימים המפורשים ברישא דקרא וי"ל היינו דמייתי בסמוך רי"א לא תאכל עליו חמץ על עשייתו. משום דקשיא ליה לאיסור חמץ בשעת אכילתו ל"צ קרא דהא כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם ש"מ שעל עשייתו קאמר קרא וביום הראשון היינו י"ד. אלא סד"א כיון דכל יום י"ד כשר לעשות הפסח אף כל היום אסור בחמץ לכך כתיב אך למעט שאין כל היום אסור בחמץ. ועדיין הייתי אומר אך למעט כל יום י"ד וקרא ביום הראשון לא אתי אלא לאסור שעה אחת סמוך לשקיעת החמה וכדר"מ לכך קאר"י אך חלוק. כלומר מקרא ביום הראשון אין לאסור י"ד אלא מדכתיב עליו שמעינן שיום י"ד אסור וס"ד כל היום שהוא כשר לעשיית הפסח אסור לכך כתיב אך שהוא חץ לומר מקצת היום מותר ומקצתו אסור והיינו מתחלה שביעית ולמעלה. ובבבלי פסחים דף ד' גרסינן ואימא לרבות לילי י"ד לביעור ביום כתיב ואימא מצפרא אך חלק. וא"ת לפמ"ש קשה ביום ל"ל וי"ל הא גם לר' ישמעאל דיליף שם מלא תשחט וגו' נמי קשה ביום ל"ל וצ"ל לא דריש ביום א"כ גם לדידן ל"ק:

מיעטו שאינו בחמץ עי' בקונט'. וקשה הא אך אמצות השבתה קאי וריבוי הוא זה בגוף המצווה (ועמ"ש פסחים פ"ק בד"ה מיעטו כו') וע"ק הא ר"מ קאמר ביום הראשון הוא ט"ו ואך עליה קאי א"כ מאי קאמר מיעטו שאינו בחמץ הא ודאי ט"ו א"צ שום מיעוט. ונראה דה"פ אי לאו אך ה"א בכניסת י"ט הראשון ישבית החמץ נמצא שיש חמץ בביתו ברגע כניסתו אף שמשביתו מיד לכך כתיב אך למעט דלאו ביום הראשון ממש ישבית אלא כשיבוא הראשון שהוא ט"ו יהי נשבת השאור וזהו מיעוטו שאין ההשבתה בו. ובזה יש ליישב מה שהקשיתי אהרמב"ן בתו' פסחים שם בד"ה מיעטו כו' ע"ש:

ר"י אית ליה עשה ול"ת על אכילתו כו'. וקשה ל"ל לאתויי ל"ת מלא תאכל עליו חמץ דכתיב במשנה תורה הא בפרשת בא כתיבי תרי לאוי כל מחמצת לא תאכלו לא יאכל חמץ וא"ל דה"ק ר"י אית ליה לאו ועשה אפילו בע"פ דהא מייתי עשה משבעת ימים. וי"ל קסבר ר"י כיון דגלי לן קרא די"ד מחצות שוה לשבעת הימים א"כ נכלל נמי בכלל השבעת ימים. ותדע שהרי כתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ומדעליו דחמץ אשעת עשייתו קאי עליו דמצה כמי אעשייתו קאי וקשה היכן מצינו מצוה זו אלא לדיוקא אתי מצה ולא חמץ. ומדכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם דמיניה שמעינן י"ד אמרינן נמי שבעת ימים שאור וגו' קאי נמי אי"ד. אך קשה כאן משמע לר"י לא תאכל עליו חמץ קאי אי"ד וכ"מ בבבלי פסחים דף כ"ח ובירושל' פסחים [פ"ב ה"ב] גרסינן האוכל חמץ משש ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח ה"ז בל"ת ואין בו כרת דר"י רש"א כל שאין בו כרת אין בו ל"ת ומודה ר"ש באיסור שהוא אסור איסורו מהו ר' ירמיה אמר [איסורו] דבר תורה ר' יונה אמר [איסורו] מדבריהן מ"ט דר"י לא יאכל חמץ מה אנן קיימין אם בתוך המועד כבר כתיב לא תאכל עליו חמץ אלא אם אינו ענין בתוך המועד תנהו ענין לאחר המועד. הרי דמוקי קרא לא תאכל עליו חמץ לתוך המועד וי"ל לפני זמנו תוך המועד קרי ליה וה"ק אלו לא כתיב לא תאכל עליו חמץ הוה מסתבר טפי למוקמינן קרא דלא יאכל חמץ ללפני זמנו דאית ביה עשה דתשביתו אבל השתא דמייתר מוקמינן ליה בלאחר זמנו ועמ"ש בסמוך. ובעה"מ כתב הלכה כר"ש ומותר באכילה עד הלילה וזו היא השבתתו אלא מדרבנן אסור משש ולמעלה ומייתי ראיה מירושלמי דפליגי ביה איסורו משום מה כו' ע"ש איני אומר אף דפשטא הכי משמע וכן פירשתי שם אחרי העיון נראה דפלוגתייהו דר' ירמיה ור' יונה אלא בלאחר זמנה אבל לא בלפני זמנה דלכ"ע אסור מדאורייתא וכן משמע בסוגיא זו דבלאחר זמנו קאי. וכן מוכח בבבלי דף ד'. ועמ"ש פסחים [פ"א ה"ד] בתוס' בד"ה ר' מאיר אומר כו' וצ"ע:

לא תעשה על אכילתו לא תאכל כו' עיין בקונטרס. וקשה ל"ל תלתא קראי לתוך זמנו שהוא בלאו כדאמרינן בבבלי פסחים דף כ"ח הא מק"ו מלפני זמנו איכא למשמע תוך זמנו מה לפני זמנו שאינו בכרת הוא באזהרה תוך זמנו שבכרת לא כ"ש. אע"ג דאין מזהירין מן הדין דוקא לאסור מה שלא נתבאר איסורו אלא ע"י ק"ו אבל כשנמצא העונש מבואר בקרא מוציאין האזהרה בהיקש כמפורש בדברי הרמב"ם שורש י"ד ע"ש וי"ל כתיב אך ביום הראשון תשביתו וכו' כי כל אוכל חמץ ונכרתה מיום הראשון עד יום השביעי האי ביום הראשון הוא י"ד וסד"א מקשינן להדדי מה לפני זמנו בל"ת דכתיב לא תאכל עליו אף תוך זמנו בל"ת ומה תוך זמנו בכרת אף לפני זמנו בכרת לכך כתיב אזהרה בתוך זמנו בפני עצמה ללמד דלא מקשינן אהדדי. וניחא בזה קושית תו' בבבלי דף ה' בד"ה דהא כו' וקשה לרשב"א כו'. וקושייתם בדף כ"ח בד"ה א"כ כו' וקשה אמאי כו' ע"ש:

תמן תחילת חמישים כו'. מדאמר ר"י טעמא שבחמש חמה במזרח כו' ש"מ דסובר שאפשר לטעות שלש שעות אי לאו שיש היכר בחמה לפ"ז קשה א"כ מתחילת ארבע לא ניכול מאי קאמרת חמש חמה במזרח כו' הא אינו במערב עד סוף שבע והיה נראה לומר הא דאמר תמן תחלת חמשית וסוף שביעית היינו או תחלת חמשית או סוף שביעית נמצא שאין הטעות אלא שתי שעות ול"ק מתני' דפסחים וכה"ג צריכין לפרש סוף דבריו דקאמר ברם הכא סוף חמישית תחלת שביעית או הא אי הא דשתי שעות ודאי טועה וא"צ לדחוק משום מקצתו אסר כולה כמ"ש בקונטרס. אך בברייתא דמייתי מפורש דדוקא קאמר וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף