שיירי קרבן/נזיר/ט/ג

שיירי קרבן נזיר ט ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המוצא מת כו'. כ' הרמב"ם פ"ט מהט"מ הלכה ה' ומתים הנמצאים גלוים על פני השדה אין להן שכונת קברות ולא תבוסה. וכ' הכ"מ ממה שאמרו פ"ב דנזיר פרט למצוי ע"כ. ותימא דבריש פ' הנ"ל כתב הכ"מ ומשמע לרבינו דלא אימעיטו הני (דהיינו מצוי והרוג ויושב) אלא מדין שכונת קברות אבל לא מדין תבוסה ע"ש א"כ דברי הרמב"ם סותרין זא"ז וצ"ע:

מת מושכב כו'. בקונט' פירשתי מת פרט להרוג וכ"ה בבבלי. ופירש"י המוצא הרוג נוטלו ואת תבוסתו וכ"כ הרמב"ם. דמשמע להו מתני' לא ממעט להרוג אלא לענין שכונת קברות אבל לא לענין תבוסה וכ"כ הכ"מ ריש פ"ט מהט"מ. וקשה א"כ ה"ל לתנא לאשמועינן כל הנך מיעוטא במצא ג' אבל ברישא במצא אחד או שנים אין חילוק. ובא"מ תמה על רשי"י שכ' ראשו של זה בצד רגליו של זה אין להן תפוסה דנכרים נקברים כך. ובגמרא אמרי' טעמא דכל הני דממעט במתני' דאמרי' דלמא עכו"ם הוא. ואפ"ה יש להן תבוסה וצ"ע רב ע"כ. ונראה דסובר רש"י תבוסה דאורייתא א"נ שהיא מגוף המת הלכך מספיקא דעכו"ם יש להחמיר אבל שכונת קברות שהוא דרבנן אין להחמיר ובשנקברו ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה דודאי עכו"ם אפילו תבוסה אין לו. וזה מדוקדק מאד בלשון רש"י. ועי' בב"ב דף ק"א בתוס' בד"ה המוצא כו'. אבל הרמב"ם דסובר עכו"ם יש לו תבוסה הלכך גורס בבריי' מצא שני' ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה יש להן תבוסה כגי' התוספתא וכסוגיין. ותוס' כתבו טעמא דהרוג משום חסר א"כ אין לו תבוסה דומיא דחסר כמפורש לעיל פ"ז ה"ב ובבבלי בסוגיין והרשב"ם בב"ב דף קא כ' דכל הני אימעיטו אף מתבוס' לפ"ז ניחא דקמ"ל הנך מיעוטא ברישא דמתני' ועמ"ש לקמן בסמוך בד"ה והתני כו':

נוטלן ואת תבוסתן. בבבלי גרסי' היכי דמי תפסה א"ר יהודה ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. וכ"כ הר"ב וסיים בה שאצ"ל ממצרים אלא ה"ק מעפר של מצרים טול עמי. וכ' התי"ט ולא נמצא בכתוב שנקבר מתחלה במצרים והרמב"ם כתב דאסמכתא בעלמא היא ע"כ. ותימא טפי ה"ל לאקשויי דמקרא מלא הוא שציוה יעקב שלא יקברנו במצרים דכתיב אל נא תקברני במצרים וה"ל להקשות כן אר"י ולא אהר"ב. ונראה דר"י דייק ל"ל אל נא תקברני במצרים אחרי שא"ל ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. אלא ודאי ושכבתי עם אבותי לשון קבורה הוא שיקברנו עם אבותיו וכפשטא דקרא דוי"ו של ושכבתי אדסמיך ליה קאי ודקשיא א"כ ל"ל וקברתני בקבורתם כמ"ש רש"י בפירושו י"ל דה"ק אל נא תקברני במצרים אלא מיד לאחר מיתה ושכבתי עם אבותי ר"ל יקברני בקבורתם. אך אם לא יותן לך רשות לקברני מיד כאשר הנה באמת דבר קשה היה כמ"ש רש"י סוף פ' ויחי בפסוק כאשר השביעך. אז מההכרח לקברני תחלה במצרים וכשתמצא זמן להעלות ונשאתני ממצרים אז תקח גם העפר תבוסה וקברתני בקבורתם. וניחא הכל בס"ד:

והתני מצא שנים כו'. מהכא מוכח דהני דאימעיטו במתני' אין להם תבוסה דאל"כ לא פריך מידי. ואיפכא ליכא למימר דגרסי' בברייתא אין להן תבוסה וכמ"ש בא"מ ובמתני' משמע דיש להן תפוסה דודאי אין משמעות זה מוכרח עד דניתוב מיניה. אדרבא סחמא משמע דאין להן תבוסה מדנקט הנך מיעוטא ברישא וכמ"ש במתני' בד"ה מת כו'. ומעתה צ"ל הירושלמי דאין הטעם דהנך דממעטינן במתני ' משום ספק עכו"ם אלא אפי' ודאי ישראל והוא הרוג או שלא נקבר כדרכו אין לו תפוסה. דהא קאמר אני אומר גל נפל עליו והרגו הרי דבישראל איירי ואפ"ה אין לו תפוסה וכ"מ ממאי דפריך בסמוך. ועמ"ש במתני' בד"ה מה כו'. ועמ"ש לעיל בד"ה תיפתר:

א"ל אמור דבתרה אם התקינו כו'. וקשה הא במתני' דאהלות בסיפא תנן רש"א אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תבוסה. משמע דרבנן פליגי עליה וכ"כ הרמב"ם והר"ב וי"ל ה"ק כיון דר"ש בסיפא פליג א"כ ל"ק מתני' דהכא דאתיא כר"ש. לפ"ז הלכה כר"ש. ודוחק לומר דה"ל סתם ואח"כ מחלוקת. והרמב"ם פוסק כמתני' דהכא א"כ לא ה"ל למיפסק דאין הלכה כרבי שמעון וא"ל דסובר ר"ש לא פליג אלא אהא דאמר ת"ק בור שמטילין לתוכה נפלים או הרוגים מלקט עצם עצם ועליה קאר"ש אם התקינו לקבר נוטלו ואת תבוסתו ובהא אין הלכה כר"ש והא דקאמר ת"ק המפנה קברו מתוך שדהו מלקט עצם עצם איירי במושכב שלא כדרכו. דא"כ לא פריך הש"ס כלו' ועוד הא לשיטת הרמב"ם אפילו מושכב שלא כדרכו יש לו תבוסה כמ"ש ריש פ"ח מהט"מ. והר"ש כ' פט"ז דאהלות הא דאר"ש יש לו תבוס' אתא למימר דאפילו לפנותו אסור כיון דהתקינו לקבר ע"כ. וכ"כ הרא"ש אלא שיש ט"ס בדבריו. ודברי תימא הם חדא מנ"ל דסובר ר"ש דאפילו לפנותו אסור ועוד לדבריהם אף כר"ש לא אתיא מתני' דתנן נוטלו ואת תבוסתו. משמע דאפילו לכתחלה מותר לפנותו כדאמרי' בסמוך וצ"ע:

הדא אמרת מת מצוה כו'. וא"ת אם מותר לפנותו לענין מאי קנה מקומו וי"ל לענין זה קנה מקומו שאין בעל השדה רשאי להוציאו משם ולזרקו במקום אחר אלא צריך להניחו במקומו או שיקברנו במקום אחר:

אר"ז תיפתר שנקבר שלא ברשות. וקשה דתניא בתוספתא דאהלות ומביא' הר"ש פט"ז והנקבר שלא ברשות אין לו תבוסה א"כ אי אפשר למוקמי מתני' בנקבר שלא ברשות דבמתניי תנן נוטלו ואת תבוסתו וי"ל ר"ז כרשב"ג ס"ל דתניא בתוספתא שם בסיפא רשבג"א הנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה. וזה ראיה לפסק הרמב"ם פ"ט מהט"מ דפוסק כרשב"ג ודלא כרבנן. ועי' בכ"מ שם. וא"ת הא מת מצוה קונה מקומו וא"צ רשות וי"ל כגון שהי' לו לקוברו בשדה אחר כדאמרינן לעיל פ"ז ה"ב:

וחש לומר שמא מת מצוה הוא כו'. וא"ת אמאי לא פריך וניחוש שמא נקבר שם לשם קבורה ומקומו אסור בהנאה מאי קאמרת כיון שאינו ידוע שיש שם קבר לא חיישינן לכך א"כ מת מצוה נמי. וא"ל במת מצוה חיישינן דכל מת מצוה אינו ידוע לבעל השדה דהמוצאו קוברו שם בלי ידיעת בעל השדה דהא משני מת מצוה קלא אית ליה כמ"ש בלשון ראשון בקונט' בד"ה ומשני כו' וכן משני בבבלי סנהדרין דף מז ע"ב. אבל לל"ב שבקונט' ניחא:

קבר הנמצא כו'. בבבלי פרק נגמר הדין דף מז הגירס' קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה קבר המזיק את הרבי' מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה. ופירש"י כגון שהוא חדש וידע בעל השדה שלא צוה מעולם לקברו שם ובגזלה נקבר. שם ע"כ ר"ל אלו אין הקבר חדש י"ל קודם שירד בעל שדה זה לשדהו נקבר שם מדעת בעל השדה. ובהכי איכא לפרושי מתני' דהכא. (והר"ש פי' באהלו' כגון שהי' חורש כו'. ונ"ל שהוא ט"ס) המוצא פרט למצוי שהדבר ברור וגלוי שנקבר שם שלא מדעת בעליה. ותו' ב"ב דף קא ע"ב האריכו ודחקו בפירושא דמתני' ע"ש. והר"ש שם מביא תוספתא וז"ל קבר הנמצא מפנין אותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה קבר המזיק את הרבי' מפנין אותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה קבר הידוע אין מפנין אותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה. ופי' מקומו טהור דהא פינהו ואסור בהנאה דשמא קבר דהאי מת הוא ע"כ. ודבריו אלו תמוהי' בעיני ואין לי לפרשם גם קשיא כוון דקבר הנמצא וקבר המזיק דיניהם שוין לתנינהו בחדא והכא לא שייך תי' הכ"מ ע"ש. וגירס' הרמב"ם כגירס' סוגיין ממש. והכ"מ האריך בזה ע"ש. ופירושי בקונט' כפי' הכ"מ. אך הלשון דחוק לפרש קבר הנמצ' דאיירי בשלשה קברים שאז צריך בדיקה דלא דמיא לקבר ידוע והמזיק את הרבים. וכ' הכ"מ בשם הרשב"א וז"ל וגירס' הירושלמי משובשת דאיך אפשר להתמי' בקבי הנמצא ולטמאו ולאסרו בהנאה יותר מקבר הידוע ואפילו תאמר בנמצא יש לחוש למת מצוה א"נ למה מותר לפנותו ועוד קשה נמצא שמותר לפנותו קאמר שהוא טמא ואסור בהנא' וידוע שאסור לפנותו טהור ומותר בהנאה כלפי לייא ע"כ ע"ש. ונראה דה"פ דירושלמי קבר הנמצא כגון שהיה חדש כו' ובעל השדה אומר שנקבר שם שלא ברשות כפירש"י שהבאתי לעיל הלכך מפנין אותו דעד אחד נאמן באיסורי' ואיסור פינוי דרבנן אבל מקומו טמא ואסור בהנאה שאם אתה אומר מקומו טהור ומותר בהנאה הרי נוגע בעדות הוא ואין הדבר בידו שהרי רבים יודעין שנמצא שם מת ואפילו על הפינוי אין ראוי להאמינו אלא כיון שאינו נוגע בדבר דהא אין לו תועלת בפינוי דמקומו טמא ואסור בהנאה לכך נאמן. קבר הידוע היינו שנודע לרבים שנקבר שם לשאלה אלא שלא נודע אם לזמן קבוע או עד שעת הפינוי ובעל השדה אומר שכבר עבר זמן השאלה וכיון שהפינוי גורם שמקומו טהור ומותר בהנאה הלכך אינו נאמן לפנותו מ"מ אם פינהו מקומו מותר דהא ידוע לרבי' שנקבר לשם ע"מ לפנותו ולאו מפיו אנו חיין. ומעתה ניחא הכל. אך לשון הרמב"ם עד שיבדוק קשה וי"ל לאחר הבדיקה רגלים לדבר שהאמת עם בעל השדה אך קשה קבר המזיק מ"ט התירו חכמים לפנותו הא בדין נקבר כדמסיק בשקדם את העיר איירי מאי קאמרת משום הפסד הרבים שלא יטמאו א"כ אף מקומו הי' להם לטהר דהא שניהן דרבנן. והרשב"א תירץ וז"ל ומיהו בקבר המזיק יש ליישב בדוחק מותר לפנותו כדי שלא יצטרכו הרבים להרחיק ממנו ומ"מ לא לטהר מקומו כדי שלא יבואו להשתמש ולהנות בו והנאתו דאורייתא ובגמרא איירי בשקדמה העיר ונקבר שם שלא כדין לפיכך תני מקומו טהור שלא גזרו חכמים טומאה בזה ואין בו איסור הנאה. וכ' הכ"מ מה שרצה להעמיד גמרין בשקדמה העיר יש לתמוה דא"כ לא הוה שתיק גמרין מלפלוגי בהכי ע"כ. ולדידי דברי הכ"מ תמוהין. דאיך אפשר לומר דגמרין איירי אפילו בשקדם הקבר איך התירו חכמים הנאה דמדאורייתא אסור דהא כדין נעשה וכי יש יכולת ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה וצ"ע. וא"ת להרשב"א מאי מהני תקנתן לפנותו הא עדיין מקומו טמא וי"ל כל זמן שהמת בתוכו תופס ד' אמות ועכשיו שפינהו מקומו לבד טמא וא"ת מה להם לעקור תקנתם בזה הא אפשר לתקן במחיצות כדאיתא בש"ע י"ד סעי' שע"א סעי' ה' וי"ל דהא מיהת תופס ד' טפחים כמפורש שם. אך קשה הא אינו אסור בהנאה אלא קבר של בנין כמפורש פ' נגמר הדין וכ"כ בש"ע י"ד ריש סי' שע"ד א"כ כי היכי דהתירו משום כבוד הרבים פינוי המת עצמו כך יש לתקן לפנות עציו ואבניו של הקבר. ואף שרש"י פי' שם שגזרו טומאת עולמים על הקבר כדי שלא יפנוהו. אין כוונתו שתהא קרקע עולם אסורה בהנאה דאורייתא כמו שהבין הכ"מ שם ותמה עליו ע"ש. אלא ר"ל גזרו הא אטו הא בדאורייתא הלכך גם בדרבנן גזרו הא אטו הא. א"כ הדרא קושיא לדוכתא היה להם להתירו גם בהנאה ואף שרש"י כ' בקבר המזיק דאיסור הנאה דאורייתא ר"ל כיון דאיסור הנאה דקבר בנין אסור דאורייתא גזרו נמי בקבר קרקע עולם לאסרו בהנאה אבל מקומו טהור מפני נזק הרבים. לכך נראה בקבר בנין איירי הירוש' ומקומו טמא דקאמר היינו דצריך לפנות גם עציו ואבניו משא"כ בקבר הידוע שמעולם לא נאסר הבנין שנקבר שם ע"ד לפנותו וכמ"ש. וא"ת בין לירושלמי בין להבבלי קשה ליתני ד' קברים הן נמצא וידוע ומזיק את הרבים שקדמה העיר ושקדם הקבר וי"ל הירושלמי סובר אם העיר קדם לאו קבר מיקרי כיון שנעשה שלא כדין. והבבלי סובר אם הקבר קדם היינו קבר הידוע. וא"ת א"כ תיקשי אם העיר קדם היינו קבר הנמצא כבר תירץ הכ"מ דאין דינן שוה דמפנין דתני בקבר הנמצא היינו שרשאי לפנותו ומפנין דתני בקבר המזיק היינו שצריך לפנותו שלא יזיק את הרבים והכי דייק לשון הרמב"ם ע"ש. ואני תמה שלא הזכיר מזה דבר בב"י ובש"ע. וגדולה מזו כ' סי' שס"ג סעיף א' קבר הנמצא מצוה לפנותו. וזה היפך דעת הרמב"ם. ובר"ן פ' בני העיר משמע דסובר כדעת רש"י שקרקע עולם אסור בהנאה. ודלא כמ"ש הב"י ריש סי' שסח. גם מ"ש הב"י סי' שס"ד בשם הרמב"ן דמשמע בירושלמי טעמא דמפנין הוי מפני הטומאה ע"כ. איני יודע מאי קמ"ל בזה הא גם דברי הבבלי הכי משמעין הלכך מפנין שלא יזיק את הרבים וכן פי' רש"י שם בסנהדרין וצ"ע:

כל הקברות מתפנין כו'. וקשה דגרסי' בירושלמי פ"ב דמ"ק דף ד' ע"ב אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד כו' ולא מבזוי למכובד. וא"ל דמפנין דקאמר היינו לתוך שלו כדתני בסיפא התם ובתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי. דא"כ מאי קמ"ל בסיפא חוץ מקברי המלך והנביא וכי תעלה על דעתך שאלו נקברין בקרקע שאינה שלהם. וכה"ג אמרו בבבלי פ' י"נ דף קי"ב וכי צדיק קבור בשאינו שלו. וא"ל בנקברים שם לפי שעה איירי דא"כ מאי ראיה מייתי מקברי חולדה גם קברי בני דוד קאמר דמפנין. ובפי"ד דמס' שמחות גרסי' כל הקברות מתפנין אמרו לו לר"ע מעשה בקבר חולדה שהיה בירושלים ולא נגע בהן אדם מעולם אמר להן ר"ע משם ראיה מחילה היתה עשויה להן ומוציאין את הטומאה לנחל קדרון ע"כ. וגי' זו נראית נכונה יותר מגירסתינו. אך מה שהקשיתי קשיא גם למס' שמחות דבפי"ג מייתי נמי להך ברייתא דמ"ק. ונ"ל דארישא קאי דקאמר קבר שבעיר מפנין וקאמר כל הקברות שבעיר מפנין והשיבו שקבר חולדה שבירושלים לא פינהו והשיב ר"ע שע"י מחילה פינוהו. גם במס' שמחות תני ברישא קבר שהקיפתו את העיר מג' רוחות אי משתי רוחות זה כנגד זה אם היה רחוק יותר מחמשים אמה מכאן ויותר מחמשים אמה מכאן מכנין אותו כל הקברות מתפנין כו'. מיהו הירושלמי נראה דפליג אברייתא זו דא"כ ה"ל לתרוצי הברייתות דבסמוך דקשיין אהדדי מ"ד מפנין בשאין יותר מחמשים אמה מכל צד מ"ד אין מפנין בשיש יותר מחמשים אמה מכל צד:

תמן מלא המטה עוברת כו'. עי' בקונט'. ובפי' הרא"ש פרק י"ד דאהלות כ' כמלוא המטה אית דל"ג ליה דתנן פרק המוכר פירות חצר שש על שש כמלוא המטה ובירושלמי משמע דגרס ליה ופריך ממשנה למשנה ומשני חצר שפתוחי' לה ארבע מערות מארבע רוחותיה צריך מרובע כי המטה חוזרת לכל צד אבל במערה מכניסים מתוכה לכוך ומכוך לתוכה די בארבע אמות ע"כ. ופי' תימא דא"כ מאי קאמר בסמוך עד איכן כו'. ועוד לפירושו צריכין למוקמי מתני' דהמוכר במטה חוזרת ובסוגיין הגירסא איפכא תמן במטה עוברת. וכ"ש לגירסת הר"ש תמן מלא המטה עומדת הכא במטה החוזרת. דקשיא טפי. ועוד שאין תי' הש"ס מספיק דעדיין קשיא למה הכא על שמנה והתם על שש מיהו הא איכא לשנויי שש על שש כשתחתכו לרצועות אמה על אמה הן ל"ו וארבע על שמנה הן ל"ב וכמ"ש בקונט'. אך גי' הר"ש נראית יותר נכונה. והתי"ט כ' ומ"ש הר"ב כמלא המטה וקובריה ל"ג הכא. כלומר אבל בב"ב גרסי' לה כו' הר"ש הביא ירוש' דגרס ליה ולא עוד דבב"ב ל"ג וקובריה וקאמר התם במטה עומדת והכא במטה חוזרת ע"כ ותימא מנ"ל דבב"ב ל"ג וקובריה. ואי ממאי דל' הר"ש ובירוש' פריך תמן תנינן ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלא המטה ע"כ. אין וה נכון דהא שם בסמוך לה מביא הר"ש מתני' דב"ב וגרס כמלא המטה וקובריה. ואף שבירוש' הגי' כמ"ש הר"ש. הרי בירוש' ב"ב הגירס' כמלא המטה וקובריה ועוד א"כ איך קשיין מתנייתא אהדדי הא הכא תני כמלא המטה וקוברי'. מיהו הא י"ל דקשיא לש"ס למה מצריך שם יותר מהכא וכמ"ש. אך בתירוצא דש"ס קאי בתרווייהו מלא המטה ולא הזכיר וקובריה לכך נראה עיקר דבתרווייהו גרסינן וקובריה אלא שהירושלמי קיצר בלשונו כמנהגו ונכון:

ולא דמייא כו'. פ"ה דכלאי' הגי' א"ר יונה ולא דמייא תמן ארווחין ורצפן יש להן שכונת קברות רצופין ורווחן אין להן שכונת קברות ברם הכא מרווחי' ורצפן במחלוקת רצופין ורווחן ד"ה ברם הכא מה פליגין בשבא ומצאן רצופין כו'. ופי' הרא"פ ורצפן כיון שהניחן מרווחין מסתמא דעתו הי' להניחן כך וקנו מקומן ומה שריצפן אח"כ לא נעשה אלא לפי שעה ועתיד לפנותן אבל בכרם לא שייך קנין מקום ולכך אמר בנזיר ברם הכא אין עליהן שכונת קברות הלכך במרווחין ורצפן פליגי אבל רצפן ואח"כ רווחן לד"ה כרם שהרי ביטל האמצעי'. ברם הכא מה פליגין כו' אגב שיטפה דנזיר נקט לה הכא וה"פ בשבא ומצאן רצופין פליגי רש"א הוא לא רצפן מתחלה אלא גל אבני' רצפן וכיון דלא ידע מזה אין עתיד להרוויחן ואינו שכונת קברות שאין זה מקומן ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן וכיון דידע מזה דעתו להרוויחן ע"כ. ואין דבריו מחוורין. חדא מאי קאמר מה שרצפן אח"כ נעשה לפי שעה הא אפילו נעשה לעולם לא מהני שהרי קנו מקומן ולעולם באיסורן קיימין דהא איירי בדידעינן בודאי שהיו מרווחין תחלה דאל"כ אלא שבא ומצאן רצופין ודאי פליגי כמפורש בסמוך וא"ל אי לאו דאחרי' שרצפן לפי שעה אין לעשותו ש"ק די"ל כיון דרצפן אח"כ מסתמ' כך הוה דעתו מעיקרא ולא הרויחן להניחם כך. דא"כ אינו אלא ספק ולמה אסור לפנותו הא איסור פינוי דרבנן וספק דרבנן להקל. ועוד כלפי לייא מרוצפין ורווחן אמאי פליגי הא טפי מסתבר לומר שמעיקרא כך הי' דעתו להרוויחן מלומר על מרווחין ורצפן שדעתו להרויחן. גם משעה שהרוויחן נעשה ש"ק. ועוד מדנקט התם תרי זימני ברם הכא ש"מ דגירס' סוגיין היא הנכונ' ועוד לפירושו פלוגתייהו בשהיו מרווחין ומצאן רצופין ולא נודע מי רצפן דאל"כ אלא שלא נודע שהיו מרווחין תחלה א"כ ל"ל לר"ש למימר טעמא שנעשה ע"י גל של אבני' תיפוק לי' אפילו בשרצפן היא אין עליהן ש"ק שאין כאן סברא שהיו מרווחין ועוד א"כ הל"ל רבותא טפי תמן בשקברן הוא יש עליהן ש"ק אפילו בשרצפן הוא מדקא' מרווחין ורצפן יש עליהן ש"ק משמע בשרצפן הוא מתחלה ועדיין מרוצפין פליגי ועוד ל"ל לרבנן למימר מרווחין היו כו' הא גם ר"ש איירי שהיו מרווחין תחלה. גם לפירושי בקונט' קשה ר' יונה קאמר תמן אמתני' דהכא דהיינו ש"ק ור' יוסי קאמר תמן אמתני' דכלאים. ועוד לישנא דש"ס קשה דקאמר גבי כרם לא שייך ש"ק דמילתא דפשיטא היא. לכך נראה דה"ג א"ר יונה ולא דמיין תמן יש עליהן שם כרם ברם הכא אין עליהן ש"ק. וה"פ תמן בכרם אם בעל הכרם או אדם אחד נטל האמצעי' וריווחן יש עליהן שם כרם לכך אמרי חכמים דרואין את האמצעיים כאלו אינן אבל הכא אף אם ניטלו האמצעיים י"ל מדמעיקרא לא היה דעתו לעשותן ש"ק אף שפינה האמצעיים לאיזה סיבה פינה אותם ולאו לעשותן ש"ק ולית להו רואין האמצעיים ולא פליגי בש"ק כלל ור' יוסי אומר דוודאי פליגי גם בש"ק ואפ"ה לא דמיין כדמסיק וכדפירשתי בקונט'. וכן נראה עיקר:

בדק עד עשרים כו'. וקשה א"כ עד עשרים דרישא וסיפא אין פרושן שוה מפני מה לא שינה התנא בלשונו ועוד קשה מ"ש עשר שיבדוק מיהו לזה י"ל שא"צ לבדוק אלא כנגד אורך הכוך ושש דחצר וכרבנן דפ' המוכר פירות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף