שיירי קרבן/נזיר/ב/ט

שיירי קרבן נזיר ב ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואח"כ משלים את שלו. כתבו תו' ואח"כ יגלח על שתיהם ומביא שתי קרבנות אחת לנזירות בנו ואחת לנזירות עצמו אבל לא יגלח כשישלים נזירות בנו דא"כ איך ישלים את שלו הא אין גידול פרע פחות מל' יום כו' ע"ש. וכ"כ תו' דף יד ע"ב בד"ה הריני כו' ע"ש. וקשה לא שמענו מעולם שנזיר יביא שני קרבנותיו בבת אחת לכתחלה אדרבה משמע בכל מקום שאינו נוהג נזירות שניי' עד שהביא קרבנות של הראשונים. וכן מפורש בסמוך דאמרו ר"ל וריב"ח לעולם אין נזירות בנו חלה כו' והיינו כמ"ש. ועמ"ש לקמן בפרקין בד"ה הפריש ולפום ריהטא יש להביא ראיה שאינו מביא אלא קרבן אחד אס"ד דאפשר שיחולו עליו שני קרבנות. דתנן כריתות פ"ב דף ט' ע"ב מצורע שנתנגע פעמים הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד ופירש"י כגון שספר שבעה ולא הספיק להביא קרבנותיו עד שנטמא שנית. אמרו בגמרא שם מנ"ל דכתיב זאת תורת המצורע תורה אחת למצורעים הרבה. א"כ בנזיר דכתיב נמי זאת תורת הנזיר נמי נימא הכי. מיהו גם במצורע קשיא לי מנ"ל דלאחר מלאת מביא קרבן אחד. דגרסי' התם זאת תורת היולדת לזכר ולנקבה מלמד שמביא קרבן אחד לוולדות הרבה (ופירש"י כל היכא דכתיב תורה לשון רבים משמע) יכול על הלידה שלפני מלאת ושלאחר מלאת ת"ל זאת. א"כ במצורע נמי נדרוש כן. ואפשר דמוקי הש"ס זאת דכתיב במצורע לדרשא אחרינא. וכך י"ל זאת תורת הנזיר נמי מוקי ליה לדרשא אחרינא ודוחק וצ"ע. ובבבלי נדרים דף לה ע"ב גרסי' אר"י הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן. וכתב הר"ן חוץ ממחוסרי כפרה זב וזבה יולדת ומצורע ובכולהו כתיב תורה לע"כ. וקשה א"כ דתורה להכי הוא דאתי מנ"ל למדרש מניה שמביא קרבן אחד למצורעי' ויולדות הרבה וא"ל תורה דמשמע לשון רבים דרשי' כולהו מיני'. דהא כ' תו' שם בכריתות בד"ה תורה אחת מצורעים הרבה ובת"כ מפיק ליה מדכתיב וכבשה אחת מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה ומתורה דרש תורה אחת למצורעים הרבה לפי שחלק בטומאותיהם ובשבועותיהם ע"כ. הרי בעינן תרי קראי ולא ילפי' מתורה אלא דרשא אחת וצ"ע. אך עדיין קשה למה לא ניליף נזיר טהור מנזיר טמא דתנן ונזיר טמא שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד ואס"ד דיש למצוא שני קרבנות משני נזירות חלין בבת אחת למה לא יפטור בקרבן א'. ובהך סוגיא תמי' לי הא דא"ר חסדא דמתני' דהתם אתיא כריב"י דדריש וקדש את ראשו ביום ההוא ביום תגלחתו והיינו ביום השביעי דר' דאמר ביום הבאת קרבנותיו היינו ביום השמיני ואי נטמא ביום ההוא כיון דיצא שעה הראויה להקריב קרבן מחייב על כל אחת ואחת. וכן הוא במכלתין פ"ג דף יח ע"א ע"ש. ושם ע"ב מפורש דחכמים סברי אפי' נטמא בשמיני מביא קרבן אחד לכולם אא"כ שהביא קרבנותיו ונטמא מביא קרבן אחר ודוחק לומר דר"ח הך ברייתא לא שמיעא ליה. מ"מ קשה ה"ל לש"ס למפרך מינה וצ"ע. והראב"ד פירש דמתני' איירי בשנדר נזירות מרובה אבל נזירות מועטת לעולם אין הימים הראשונים עולים לו כלל ולעולם מגלח ומביא קרבנותיו אחר נזירת בנו ועיין תי"ט:

ר"י בעי אמר כו'. עיין הגהתי בקונטרס. ואפשר להגיה בקצרה הריני נזיר לאחר ל' יום אלו ולשלשים יום אלו. ומיבעיא ליה מי אמרי' מאחר שבידו לגלח דהא תנן לקמן פ"ג אם גילח ביום ל' יצא ה"ז נזיר או דלמא מאחר שאם נטמא אין לו מהיכן לסתור אינו נזיר. וכה"ג מיבעיא לן לעיל פ"ק ה"ד בנזיר עולם ונזיר שמשון ע"ש. מיהו נראה דלא דמיא כלל דהתם בנזיר עולם ונזיר שמשון אין לו לסתור כלל אבל הכא אם נטמא ינהוג נזירות ראשון תחלה ואח"כ ינהוג נזירות השני. לכך נראה גי' בקונטרס עיקר. ומכאן מוכח דגרסי' לעיל פ"ק בבעי' דנזיר עולם ושמשון הריני נזיר עולם לאחר ל' יום דאי לאחר כ' יום קשיא תיבעי ליה נזירות מועטת. מיהו לפמ"ש לקמן אין מכאן ראיה דודאי נזירות מועטת איפשיטא ליה מברייתא דבסמוך ולא איבעיא ליה אלא נזירות עולם והכי מיבעיא ליה אעשרה ימים האחרונים אך קשה דגרסי' בבבלי בסוגיין בעי רבא אמר הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו ק' יום מהו ותיבעי ליה נזירות מועטת הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר סתם ומשני חדא מגו חד. קמיבעיא ליה ואת"ל נזירות מועטת כיון דעשרה יומין יתירין לא סליק ליה הלין עשרה נזיר ק' יום כיון דאית ליה תמנין בסוף סלקין ליה או לא וכ' תו' חדא מגו חדא קמיבעיא ליה תחלה שאל נזירות' מועטת את"ל נזירות מועטת לא חיילי כיון דליכא אלא עשרה יומין לא סלקי כו' ומותר לשתות יין באותן כ' יום אכתי מיבעיא ליה בנזירות מרובה. ומסיק הש"ס פשיט מינייהו קדמייתא הריני נזיר לאחר כ' ומעכשיו ק' יום מונה כ' ואח"כ ל' ואח"כ פ' להשלים נזירות. נראה לפי' תו' שיפשוט נמי בעיא דנזירות מועטת דלא חיילי. דאס"ד דחייל ואסור בכ' ימים הראשונים לישמעינן תנא דברייתא בנזירות מועטת דחייל כ"ש נזירות מרובה כדפריך הש"ס לרבא ותיבעי ליה נזירות מועטת אלא ודאי נזירות מועטת לא חייל. והירושלמי לא פשיט בעיא דר' יוסי מהך ברייתא ובסוף סוגיין מייתי לה משמי' דר' חייא. ונראה כמ"ש הרמב"ם פ"ד הא דקאמר הבבלי את"ל כיון דעשרה יומין כו' ר"ל כיון דאין נזירות מן י' ימים הלכך מונה שלשים ומגלח וחוזר ומונה ל' יום והיא הנזירות שנדר לאחר כ'. לפ"ז בנזירות מועטת מסתבר טפי דחיילי הנך ך' יום מנזירות מרובה א"כ אין לפשוט בעיין די"ל אע"ג דשמעינן דחיילי מ"מ לא שמעינן דדוחה נזירות השנייה לנזירות הראשונה ויהא מונה כל ל' יום נזירות האחרונה קודם שינהג נזירות הראשון לכך קמיבעיא ליה לר' יוסי ועמ"ש בסמוך:

אלא אפי' אשתו יושבת על המשבר. בבבלי בסוגיין נמי מיבעיא ליה הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו ק' יום מהו וכ' תוס' וא"ת תפשוט ממתני' ותי' דבמתני' לא ידע שנזירות בנו יפסיק לנזירותו משא"כ כאן ע"ש. וקשה הא מפורש כאן דמתני' איירי בכל ענין אפי' ידע שיפסיק נזירותו אלא דלא דמיא מטעם אחר וכמ"ש בקונטרס. מיהא קשיא לי אשמעתין מאי מהני שיושבת על המשבר הא עדיין הדבר בספק אם תלד בן או בת טומטום ואנדרוגינס ומפורש ברישא דבעינן שתלד זכר ודאי ואם לאו אינו נזיר וי"ל:

אלא אמר הריני נזיר מכבר כו'. עיין בקונטרס. כ' תו' דף יג ע"ב בהג"ה וצ"ע אי מצי למיבעי היכא דאמר הריני נזיר ק' יום ונזיר לאחר כ' יום דהשתא הקדים הק' יום אי חיילי מהשתא או לא ושמא דה"ה דמצי למיבעי הכי וחדא מינייהו נקט ע"כ. הנה לפי המסקנא ודאי איפשיטא בעיא זו דאפי' אמר תחלה הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר ק' יום חיילי כ"ש באומר תחלה הריני נזיר ק' יום דחיילי. אלא די"ל עדיין מיבעיא לן אם ימנה תחלה ק' יום ואח"כ ל' יום או נאמר דמונה כ' ואח"כ ל' ואח"כ פ'. מיהו אף בעיא זו איפשיטא ממתני' כמפורש בסוגיין וזה תימא על תו'. וי"ל תו' לשיטתייהו שכתבו שם נזירות בנו ספק הוא אם יפסיק נזירותו כמש"ל בסמוך בד"ה אלא אפי' כו' בשמם ע"ש א"כ יש לחלק דגבי בנו ודאי לא עקר דבריו הראשונים להיות נזיר מיד ומסתמא דעתו שיהי' נזיר בשביל בנו אחר נזירותו הלכך מונה את שלו תחלה אבל כאן באיבעיין ויקר כפירוש דבריו הראשונים יש להסתפק דלמא דבריו האחרונים פירוש הן ולדבריו הראשונים. והירושלמי לשיטתו דסובר דבנו ודאי יפסיק נזירותו וכמ"ש בסמוך ופשיט שפיר ממתניתא:

לא כן אר"א כו'. גיטין פ"ז ה"ג בד"ה כל כו' הקשיתי דדברי הירושלמי קידושין פ"ג ה"א סותרין זה את זה דאיתא התם אר"א בשם ר"י ה"ז עולה לאחר ל' יום מכורה תוך ל' ה"ז מכורה הקדישה הקדש. ושם בסמוך גרסי' ר"א בשם ר"י ה"ז עולה לאחר ל' מכרה תוך ל' אינה מכורה הקדישה אינה קדשה ועיין בתו' גיטין שם ד"ה כל עמא כו' מ"ש לתרץ קושיא זו. ומסוגיין נראה לתרץ דהא דאמר תוך ל' ה"ז מכורה איירי באומר הרי זו והא דאמר אינה מכורה איירי באומר הרי עלי. מיהו תירוצי בגיטין נראה עיקר כמ"ש שם. והראב"ד כ' פט"ו מה' מעה"ק האומר פרה זו כל ל' או לאחר ל' יום עולה ולא אמר מעכשיו כלום דבריו קיימים אע"ג דהדר ביה תוך ל' ע"כ. ומהא דאר"א בשם ר"י נראה בהיפך. וצ"ל דסובר דלית הלכתא כר' יוחנן דרב פפא פליג. ותדע דהא מפורש קאר"י התם בקידושין פ"ג ה"א ה"ז עולה שלשים יום כל שלשים ה"ז עולה לאחר ל' יצאת לחולין מאיליה. הרי דקסבר. קדושת הגוף פקעה בכדי ודלא כבר פדא. ועיין בבבלי נדרים דף ל'. ועמ"ש ירושלמי נדרים פ"ג ה"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף