שיירי קרבן/גיטין/ג/ז

שיירי קרבן גיטין ג ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

צריך ליטול רשות מן היורשין. לקמן פריך לרב דאמר מלוה בעדים אינה נגבית מן היורשין א"כ אף ברשות היורשין לא יפריש דהא כשמת אבד שעבודו ותניא לקמן אין מפרישין על האבוד ומוקי לה ר"י בשירשו קרקע. מכאן ראיה למ"ש הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א האי דאמרי' בבבלי בפירקין תניא ר' אומר ובלבד שירשו קרקע ארישא קאי. אבל תו' והרז"ה כתבו דאסיפא קאי ואם הלוום בב"ד א"צ ליטול רשות מן היורשין דוקא בשירשו קרקע אבל ארישא לא מצי קאי דכ"ש אם לא ירשו שצריך ליטול רשות יותר שאין עליהן לפרוע חוב אביהן ע"כ. וקשה מאי קאמרו דכ"ש אם לא ירשו שצריך ליטול רשות יותר משמע דנטילת רשות מיהו מהני הא כיון דאין עליהן לפרוע חוב אביהן אפי' נטילת רשות לא מהני דהא אין מפרישין על האבוד וי"ל סברי תו' דלא מיקרי אבוד אלא בנתייאשו הבעלים או שהעשיר העני דתו אין לו חלק במתנות עניים אבל בשמת אע"ג שאין חייב לפרוע חוב אביו מ"מ מעיקרא סמכא דעתיה שיתן לו הבן רשות ואדעתא דהכי הלווהו. ואפשר לומר דגם זה מתקנת חכמים הוא. אך עדיין קשה מנ"ל לחלק. וגם דברי הירושלמי מפורשין דלא כוותין:

והא תנינן עני ויש מכר לעני. כתב במ"ל פ"ז מה' מעשרות בד"ה ואם היו רגילין וכו' ותלמודא דידן דלא חש לקושיא זו אפשר לומר דעיקרא דדינא רב לא אמר אלא בכהן ולוי כדקאמר במכיני כהונה ולוי' עסקינן אבל לעולם לחלוקת העני צ"ל במזכה ע"י אחר ולא בא לחדש אלא בכהן ולוי משכחת לה דלא זכו כגון במכירי אך בירושלמי שלא הוזכר אוקמתא זו דזכו ע"י אחר פריך שפיר דלא מתיישב המשנה בתירוץ זה דקשיא עני ולפ"ז לא פליגי הבבלי עם הירושלמי ע"כ. ותימא הא בבבלי גרסי' כולהו כרב לא קאמרו במכירי לא קתני כשמואל לא קאמרי במזכה לא קחני ולסברת הרב ז"ל קשיא רב אמאי לא קאמר כשמואל הא ודאי איצטריך לאוקמי מתני' במזכה בעני. וכ"ש דקשיא לפמ"ש תו' אע"ג דמכרי נמי לא קתני משמע ליה מפרישין סתם בלא שום זיכוי ע"כ. ש"מ דאף מפרישין על העני איירי בלא שום זיכוי. מיהו י"ל לסברת תו' כיון דמפרישין סתם משמע בלא זיכוי לכך מוקי לה גם במכרי כהונה ולויה אע"ג בעני ליכא לאוקמי אלא ע"י זיכוי איידי דכהונה ולויה תני מפרישין סתם. אך לשון הש"ס דחוק ומ"ש עוד שם דרב מוקי למתני' במעשר עני דאית ביה טובת הנאה לבעלים ע"ש. לפ"ז י"ל לכך לא אמר שמואל כרב אע"ג דגם מזכה לא קתני מ"מ ניחא ליה לשמואל למוקמי מתני' בכל מעשר עני אפי' המתחלק בגורן דאיך ילוה לו אמעשר עני המתחלק בתוך הבית הא כשיבואו עניים רבים בגורן לא יהיה לו מעשר עני לחלק תוך ביתו וצ"ע ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה כהדא:

לית כאן אינו חושש אבל חושש הוא שמא יעשיר העני. וא"ת מ"ש מיחה דאינו חושש ולשמא העשיר חושש כבר שניא לה בבבלי למיתה דשכיח עבדו תקנה עשירות דלא שכיח לא עבדו תקנה. אך קשה א"כ למה יחוש לעשירות הא קיי"ל בכל מקום דאין לחוש למלתא דלא שכיח:

ותני כך המלוה מעות וכו'. עיין בקונט'. וקשה תיקשי ברייתא לר' זעירא דאמר בסמוך אפי' לא הלווהו ע"מ כן מפריש עליו מחלקו ונ"ל דה"ג המלוה מעות את העני והעשיר וכו' וכ"ה בבבלי. ובהג"א סוף פרקין כתב וז"ל וגרסי' הכא בירושלמי המלוה מעות את העני והעשיר אין מפרישין עליהן וכו'. וקשה למה ליה להביא דברי הירושלמי הא גם בבבלי מפורש כן העשיר העני אין מפרישין עליו וזכה הלא במה שבידו. ועמ"ש בסמוך בד"ה כהדא וכו':

אין לעני נחלה. וקשה לפי מאי דמסיק בבבלי אפי' הניח מלא מחט גובה הכל וכמעשה דקטינא דאביי א"כ אף בעני שייך נחלה וא"ל דסובר הירו' כר' יונתן בבבלי דאמר הניח מלא מחט גובה מלא מחט דמ"מ בשאין ההלואה מאתים זוז איכא למימר שהניח קרקע כסך החוב. גם הרשב"א בחי' מביא דברי רבי חנינא אלו משמע דכך הלכה ואנן קיי"ל כרבי יוחנן אפי' הניח מלא מחט גובה הכל וכ"כ הרמב"ם פ"ז מה' מעשרות וי"ל דה"ק גבי עני לא שייך לו' דנוטל רשות מן היורשין דאין עוני נחלה וכשהבן עשיר אינו יכול ליתן רשות לגבות מתנות עני בשבילו משא"כ בכהונה ולוי' שהן נחלה לבניו לעולם. אבל הרמב"ם שם כ' מת הכהן או הלוי או העני שהלוום אינו יכול להפריש עליהן עד שיטול רשות מן היורשין והוא שיניח להן קרקע אפי' כמלא מחט ע"כ. וצ"ל דמוקי למתני' בשגם הבנים עניי' ואז יכולין ליתן רשות כדי שלא יפרעו הקרקע. ולא דמי להא דאמרי' בסמוך אם היה חייב לו מעות לא יאמר הפרש עליהן מחלקי דזהו כאלו הלוהו ע"מ כן ועיי' בחי' הרשב"א וצ"ע:

תני בר קפרא אין לך וכו'. נראה דבא לומר דאפי' ביורשי עני איירי מתני' והא דקאמרת אין עוני נחלה ודאי נחלה היא דאו הוא או בנו או בן בנו באין לידי מדה זו אך קשה ודאי אין לו להפריש בשביל כך דאפשר העני הזה מבני בניו יהיה ועדיין אינו בעולם:

ובלבד יורשין שירשו קרקע. בבבלי מסיים בה אבל ירשו כספי' לא. ופירש"י בד"ה שירשו קרקע שעליה' מועל המצוה לפרוע חובת אביהם. וקשה אי משום מצוה מאי אירי' קרקע אפי' כספים נמי דהא במעשה דקטינא דאביי א"ל אביי מצוה על היתומי' לפרוע חוב אביהם הנך חמשים קמאי מצוה קעבדיתו והשת' כי טריף בדין טריף. ש"מ דמצוה לפרוע אפי' אין שם קרקע וי"ל דרש"י לשיטתו דכתב שם בכתובות משם מצוה זו אין כופין את היורשים לשלם דאינה אלא מצוה דרבנן אבל בשהניח קרקע חובה עליהם לפרוע והכא אי לאו חובה היה אין להפרי' על חלקן ודמיא כאלו רוצין ליתן חלקן במתנה דודאי אינו רשאי להפרי' עליהן מחלקן. אך קשה לפ"ז ה"ל לפרש שעליהם חובה לפרוע חובח אביהם. ולשיטת הרשב"א שכתב הב"י בח"מ ריש סי' ק"ז דאפילו הניח להם מטלטלי' כופין היורשון כשישנן כאן קשה א"כ אפי' הניח כספי' למה לא יפריש עליהן מחלקן הא החוב מיהת עלייהו רמיא לשלם. ועיי' בסמ"ע ריש סי' ק"ז ומ"ש רש"י דאין כופין משום דהוה מצוה דרבנן ולא כתב הטעם משום דמצות כיבוד ה"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה ואין ב"ד של מטה מוזהרין עליה וכמ"ש תוס' והרא"ש פרק הכותב י"ל דס"ל לרש"י כשיטת הרמב"ן דאם רצה ב"ד כופין אף על מ"ע שמתן שכרה בצדה אלא הכא דמצוה דרבנן היא אפילו אם רצו ב"ד אין כופין. וכן מבואר בלשון רש"י ע"ש. ובזה מיושב קושית הש"ך בח"מ ריש סי' ק"ז ע"ש:

בהדא אילין דרב נחמיה וכו'. קצת קשה אהיי קאי ונראה דקאי אמתני' דתנן ואם הלוום ברשות ב"ד א"צ ליטול רשות מן היורשין וגם בעני הדין כן דכיון דהלוה ברשות ב"ד מפריש בחזקת עניי ישראל כהא דבי ר"נ שאמרו חכמים שיכולין להפריש על סמך עניים אשר יבואו. ורש"י פי' במתני' בד"ה א"צ ליטול רשות דיש כח ביד ב"ד להטיל חוב זה על הכהונה והלוויה הואיל והוא תקנתם ימצאו מעות להלואה. נראה דלאו דוקא נקט כהונה ולוייה דה"ה אפי' עני כמפורש בברייתא בבבלי ואת העני בב"ד ומת מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ואף בבבלי קאמר רב מתני' במכרי כהונה ולוייה ולא חש להזכיר עני ועמש"ל בתו' בד"ה והא תנינן ומ"ש התי"ט ובדוקא נקט כהונה ולוייה משום דבעני אם העשיר לא עבדי תקנתא כדאיתא בגמרא מיתה שכיח עבדי תקנתא עשירות לא שכיח לא עבדי תקנתא ע"כ. דברי תימא הם דאין הנדון דומה לראיה וסתר דברי הברייתא המפורשת וכמ"ש. וי"ל בדוחק וצ"ע. והמרדכי כתב בפרקין גרסי' בירושלמי המלוה מעות את העני והעשיר אין מפרישין עליו שאין מפרישין על האבוד תני אילין דבי ר"נ אשאלון וכו' ע"ש. משמע דסובר דקאי אהך ברייתא. ועמש"ל בד"ה ותני כן וכו'. ומכאן תראה שהג"א קיצר בדברי המרדכי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף