שיחה:בבלי/ברכות/ו/א

הערות בדף

בגמ' לו הקשבת למצותי.

עי' רש"י ולכאורה הוקשה ליה מנלן דאיירינן בהך מצוה דהמתנה לחבירו ולא בשאר מצוות, ולזה פירש רש"י דהקשבה מלשון המתנה וכו', וע"ע מהרש"א.

בגמ' האי דוחקא דהוי בכלה מנייהו הוי הני ברכי דשלהי - מנייהו הני מאני דרבנן דבלו - מחופיא דידהו הני כרעי דמנקפן - מנייהו.

לפו"ר נראה דהנך מזיקים נדבקים טפי למקומות הקדושה ולכן נדחקין טפי בשיעורי כלה ובמאני דרבנן, אך גבי ברכי דשלהי וכרעי דמנקפן לא הוזכר דזה דוקא גבי תלמידי חכמים, ויל"ע.

בגמ' ולשדייה בגובתא דפרזלא ולחתמיה בגושפנקא דפרזלא וכו'.

והיינו לפני שמניח האפר בעיניו וחזי להו, דאחר כך מאי אכפת ליה דליגנבו מיניה הלא כבר ראה אותם. [אמנם קצ"ע לפי"ז סדר לשון הגמ'].

בגמ' ולחתום פומיה כי היכי דלא ליתזק.

והיינו בעת ששם האפר בעיניו ורואה אותם יסגור פיו שלא ינזק מינייהו.

בגמ' רב ביבי בר אביי עבד הכי חזא ואתזק.

לכאורה צ"ל דרב ביבי לא סתם פיו כי היכי דלא ליתזק ולכן ניזוק, ויל"ע.

בגמ' ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם.

במס' אבות (ג' ו') איתא "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהן", ולפי"ז ניחא טפי המשך סוגיין בסמוך וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה מבעיא וכו'.

בגמ' ומניין שאפי' אחד שיושב ועוסק בתורה וכו' שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וכו'.

והלא כל התורה שמותיו של הקב"ה וממילא עסק התורה חשיב כהזכרת שמו יתברך. ואכתי צ"ב מדוע נקט הפסוק לשון "אזכיר את שמי" הלא היה צריך לנקוט "תזכיר את שמי", כיוון דקאי על היהודי היושב ועוסק בתורה, ועירש"י שכתב בד"ה אשר אזכיר את שמי - אשר יזכר שמי על פי מצותי ודברי, עכ"ל, ואולי כוונתו ליישב הנ"ל, דנקט "אזכיר" ללמדינו שרק כאשר לומדים תורה לשמה דהיינו שהקב"ה הוא הגורם ללימוד התורה וכל הלימוד הוא בגלל רצונו יתברך אז אבוא אליך וברכתיך, ולפי"ז ניחא הלשון "אזכיר" דהיינו שהקב"ה הוא הגורם להזכיר וללמוד התורה. ועוד אפש"ל עפ"י דברי רבינו הנפש החיים (שער ד' פרק ו'): שבשעה שלומד תורה, כל תיבה שמוציא בפיו [האדם הלומד], יוצא כביכול באותו העת ממש גם מפי הקב"ה, וכדמצינן בגיטין דף ו' ע"ב דאליהו אמר לר' אביתר דקעסיק קוב"ה בפילגש בגבעה, עיי"ש, ולפי"ז ניחא שפיר הלשון "אזכיר את שמי" כפשוטו דגם הקב"ה כביכול עוסק בתורה ומזכיר שמו באותה שעה, ודו"ק.

בגמ' וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא וכו' עד סוף הסוגיא.

יל"ע דאפשר לומר בפשיטות דבעשרה יש בחינה יותר גדולה של השראת השכינה מאשר בשלשה ובשלשה יותר משנים וכן על זה הדרך, דהלא ודאי לית אתר פנוי מיניה ובכל מקום יש השראת השכינה אלא דתלוי בכל מקום כפי דרגתו דבמקום יותר קדוש יש יותר בחינה של השראת השכינה ומאי קושיית הגמ', ויל"ע.

בגמ' תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות.

הנה זה ברור דכל מעשיך בספר נכתבים, ואף לימוד דיחיד נמי, ועי' מהרש"א ורש"ש מש"כ בביאור הגמ', ואכתי צ"ב.

בגמ' וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה מבעיא.

צ"ב דעשרה איירי בתפילה ותלתא איירי בדין דהיינו תורה, אמנם לגירסת מס' אבות שהבאנו לעיל בסמוך ניחא דאף גבי עשרה איירינן בעוסקין בתורה ולא בתפילה. וע"ע פי' הריא"ף בעין יעקב ומאי דציינו במהדו' מתיבתא.

ברש"י ד"ה ויקשב – ממתין להם שם.

צ"ע דמשמע דכביכול ממתין להם טרם בואם, והלא לקמן איתא בגמ' דרק בעשרה קדמה שכינה ואתיא, וצ"ע.

בגמ' מניין שהקב"ה מניח תפילין וכו' ובזרוע עוזו אלו תפילין וכו'.

אף שאין לנו כלל הבנה בדברים אלו וכבר כתב המהרש"א שכתבו בזה סוד נסתר, עיי"ש, ובצל"ח, בכ"ז יל"ע דלכאורה הלשון "בזרוע עוזו" משמע דאיירי בבחינת תפילין של יד דבזה שייך הלשון "בזרוע", ואילו בהמשך הגמ' איתא "ומנין שהתפילין עוז הם דכתיב וראו כל עמי הארץ וכו' אלו תפילין שבראש" ומשמע דאיירי בבחינת תפילין של ראש ולא בתפילין של יד. ועי' תוס' מה שביארו מדוע יש "עוז" רק בתפילין של ראש ולא בתפילין של יד, ועפי"ז אפש"ל דחילוק עוז בין תש"י לתש"ר שייכא רק בתפילין של ישראל משא"כ בתפילין דקודשא בריך הוא, ובפרט למסקנת התוס' שזה לא נפק"מ בעצם המהות והקדושה של התפילין של ראש יותר מבשל יד אלא זה רק נפק"מ שהתפילין של ראש נראים לגויים משא"כ התפילין של יד ואולי כל זה שייך רק בתפילין דישראל. וע"ע בהמשך הגמ' לקמן "תינח בחד ביתא בשאר בתי מאי וכו' וכולהו כתיבי באדרעיה", ובדברי רש"י שם, ומשמע שכביכול גם אצל הקב"ה ישנם ב' הבחינות הן תפילין של יד והן תפילין של ראש, וע"ע לקמן ז' ע"א דהראה הקב"ה למשה קשר תפילין וברש"י שם וחזינן נמי דאיירי בתפילין של ראש, עיי"ש. [והעירוני לספר ימלא פי תהלתך למרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל מש"כ בזה]. וכל זה להבנת ריהטת הדברים בדברי חז"ל אך כמובן הכל רמז וסוד ללא שום פשטיות כלל, ח"ו.

בגמ' תינח בחד ביתא בשאר בתי מאי.

משמע דאיירינן בתפילין של ראש דאית בהו כמה בתי, ואף דעד השתא מצינו רק בחינת תפילין של יד "בזרוע עוזו" אעפ"כ מסתברא לגמ' דליכא של יד ללא של ראש, [וע"ע מה שכתבנו לעיל בסמוך], ובפרט דאף בשל יד בעינן לד' פרשיות דומיא דשל ראש אלא דבדידן הוו בקלף אחד. פניני משה (שיחה) 08:43, 4 במרץ 2021 (IST)