שו"ת תשב"ץ/ב/צח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנין לה"ר שלמה ן' נונו יצ"ו:

שאלה צח: שאלת ראובן נשבע שלא יהי' פוסק לעולם ואם יהי' נשאל על שבועתו שיהי' מוחרם ומנודה אחר זה הוצרכו הקהל לברור פוסק ונתנו כח ורשות לאחד מהם לברור אותו והסכימו שהנברר על פיו ויסרב שיהי' מוחרם ומנודה וראובן הנשבע היה במעמד בהסכמ' זו ושתק והממונ' ההוא בירר פוסק לראובן הנשבע והוא אינו רוצה לקבל עליו להיות פוסק לפי שהוא מושבע על זה וגם אינו רוצ' לישאל על שבועתו לפי קבלתו שיהי' מוחרם ומנוד' אם יהי' נשאל עלי' והוא אומר שאין חרם הציבור חל עליו אע"פ שלא מיח' לפי שהי' סומך בדעתו שלא יבררהו הממונ' לפי שהי' מושבע והקהל אומרים לא כי אלא יהי' פוסק ולא יהי' עובר על חרם הקהל ויהי' נשאל על שבועתו וינהוג נידוי אחר שיהי' נשאל אבל שישאל על קבלתו האחרונ' תחל' ואח"כ על שבועתו הראשונ' יש בכם מי שאומר שאין ראוי לעשו' כן לפי שאין נשאלין על נדרים עד שיחולו והחלות הוא שיעבור על נדרו ואח"כ מתירין אותו ולפי שבעיניך יפלא שיהי' ענין החלות הנדר הזה עברו עליו רצית לעמוד על דעתי עוד נסתפקת אם חרם הציבור חל עליו או לא לפי שאין שבוע' חלה על שבוע' או שמא נאמר שחל' עליו לפי שלא הי' לו להשבע בדבר שרשות אחרים עליו:

תשובה: החרם האחרון שהטילו הציבור לא חל עליו ואסור הוא לקבל מינוי הפסק מכח שבועתו לפי שהשבוע' הראשונ' חלה עליו ואין זה נשבע לבטל את המצוה שאין מוטל על זה האיש הנשבע לעשות פסקי הקהל שיהי' מושבע מהר סיני וא"כ זו הטבה רשות היא שהיא חלה עליו כדאי' בפ' שבועות שתים בתר' (שבועות כ"ז ע"א) וכיון שהשבוע' הראשונ' חלה עליו אין רשות ביד הצבור למנותו לעבור על שבועתו ואם מינוהו והטילו עליו חרם שיקבל מינוי זה אין החרם חל עליו שאין ב"ד מאכילין לאדם דבר האסור לו אבל חייבים להפרישו ואפילו בגזרות ותקנות שב"ד גוזרין על ישראל אין תקנתן חלה לדחו' קבלת יחיד וכדאמרי' בפ"ק דתעניו' (י"ב א') יחיד שקבל עליו תעני' ב' וה' של כל השנה אם נדרו קודם לגזרתינו יבטל נדרו את גזרתנו ואם גזרתנו קודמת לנדרו תבטל גזרתנו את נדרו. ואע"ג דקבל' דהתם לאו נדר הוא אלא קבלה גרידא כמו שכתבו המפרשים ז"ל שם אפ"ה כיון דקבלה דמצו' היא יש כח ביד' לבטל גזרת ב"ד דמגלת תענית כ"ש בשבוע' זו שהיא חלה דבר תור' שהיא מבטלת גזרת צבור קלה שנעשית שלא כהלכ' להעביר על שבועתו מי שנשבע שבוע' דאוריית'. ובודאי אם קודם שנשבע מנוהו ואח"כ נשבע היו רשאין לנדות ולהחרים לפי שהתרי' כנגד הסכמתן שהיחיד הוא משועבד לציבור ואינו רשאי להתריס כנגדם ובני העיר רשאין להסיע על קיצותן כדאי' בפ' השותפין (בבא בתרא ח' ע"ב) אבל אם קודם גזרתן נשבע וחלה שבועתו ואם הטילו בזה חרם אינו חל כלל לפי שלא נתנ' להם תור' רשות בכך והרי זה כצבור שהחרימו כל מי שלא יעבור על לאו מלאוי התור' שאין חרמם חל והרי זה חל עליו לאו דלא יחל דברו ולאו דלא תשבעו בשמי לשקר והיאך יחול חרמם עליו וכן נמצ' כתוב בתשובותיו של הרשב"א ז"ל בלשון הזה אין רשות ביד כל אדם להסתלק ולפטור עצמו מתקנות הקהל ולו' לא אכנס בנאמנות וכיוצ' בזה לפי שהיחידים משועבדים לרוב וכמו שכלל כל הקהלות משועבדים לב"ד הגדול או לנשיא כך כל יחיד ויחיד משועבד לצבור שבעירו. על כן מנודה לעיר אחרת אינו מנוד' לעירו והמנודה לעירו מנודה לעיר אחרת (מ"ק ט"ז ע"א) כשם שהמנוד' לנשיא מנודה לכל ישראל ומ"מ אם נשבע קודם לכן הרי זה אסור עכ"ל. ועל שתיקתו בשעת ההסכמ' אינו מתחייב כלל לפי שכיון שאין הצבור רשאין להטיל חרם עליו בזה וכמו שנתפרש אין שתיקתו מחייבתו לפי שאין אדם נאסר בדבר מחמת נדר או שבועה או חרם אלא א"כ הוצי' שבועה מפיו או ענה אמן כשהוא מושבע מפי אחרים אלא בשבועת העדות מגזרת הכתוב. אבל בשבועת ביטוי וכיוצ' בזה אינו חייב קרבן אלא במושבע מפי עצמו וכשהו' מושבע מפי אחרים כשהו' עונה אמן אבל אם שתק אין שם חיוב קרבן וכל שאינו חייב קרבן אינו נאסר כלל ודבר זה הוא מפורש במס' שבועות (כ"ט ע"ב) ובדברי המפרשים ז"ל הבקי בדינים אלו ימצאם במקומם וא"כ זה האיש מכיון שמכח הצבור לא חל עליו החרם מפני הטעם שפירשתי שהרי מושבע הי' מפי עצמו קודם לכן מכח שתיקתו לא חל עליו החרם כלל. ואחר שנתפרש זה יש לפרש אם שמא להפיס דעת הצבור רוצה לקבל עליו מנוי זה וצריך הוא להשאל על שבועתו היאך תהי' שאל' זו אם אחר שישאל על קבלתו האחרונ' או קודם ויתירוהו מנידויו אח"כ כי נר' מלשון שאלתך שזה הוא מה שנסתפק לך יותר בנדון הזה. והדין נותן בזה שישאל על קבלתו האחרונ' ואח"כ ישאל על שבועתו הא' וכן כת' הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' שבועות ז"ל מי שנשבע על דבר ונשבע שלא יתיר שבועה ונחם הרי זה נשאל על השבוע' האחרונ' תחיל' שנשבע שלא יתיר ואח"כ נשאל על הראשונ' עכ"ל. ואיני יודע מה יש להסתפק בזה. ומה שכתבת שקצתכם אומרים שצריך להיות נשאל על הראשונ' תחלה ויתירו לו נידויו לפי שאין מתירין נדרים ושבועות שעדיין לא חלו. זה תימה גדול מהאומר כך ומה ענין זה לזה ושורש דין זה הוא הא דתניא בפ' בתרא דנדרים (פ"ט ע"ב) קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני לפיך ר' נתן או' לא יפר וחכ"א יפר ואמרי' עלה אמר רב פפא מחלוקת בהפרה אבל בשאלה ד"ה אין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר וע"ז כתב הרמב"ם ז"ל בפ' הנז' בלשון הזה נשבע שלא ידבר עם פלוני ונשבע אח"כ שאם ישאל על שבועה זו ויתירה יהי' אסור לשתות יין לעולם ונחם הרי זה נשאל על הא' ומתירה ואח"כ נשאל על הב' שאין מתירין נדר או שבועה שעדיין לא חלו עכ"ל זה שורש דין זה ועכשו אלו אמר איש זה שבוע' שלא אהיה פוסק ואם אשאל על שבועה זו שבועה שלא אשתה יין הי' הדין שוה למה שאמר בגמ' אבל זה לא אסר עליו אלא השאלה שאם יהי' נשאל מוחרם וכאלו אמר שבוע' שלא אשאל שהחרם הוא השבועה כדאי' בילמדנו וכיון שכן כבר חל נדרו עליו מעכשו שכל זמן הוא אסור להשאל על שבועתו מעתה מכח קבלתו ואח"כ מתירין לו מיד קבלתו זאת שהרי חלה עליו מעתה שהרי הם מודים שאם נשאל על שבועתו זאת צריך לנהוג נידוי לפי שעבר על נדרו א"כ קודם שיעבור על נדרו נשאל ומתירין לו שהרי חל עליו הנדר ובס' יורה דעה (סי' של"ד) מצאתי שכתב הרא"ש ז"ל שאפי' אם קבע לו זמן שאמר יהא בנידוי אם לא יעשה פלוני לזמן יכול להתירו מיד אע"פ שלא הגיע הזמן ולא חל הנידוי עדיין וזאת יותר גדולה משלנו. והראיה שהבאת ממעשים בכל יום שהצבור גוזרין גזרות בנידויין וחרמות לזמן ידוע ואחר כך נמלכים להתיר ומתירין ראיה היא לזה וכן כתבו בתוס' בשם רש"י ז"ל שחרמי צבור הקבוע להם זמן בהשלים הזמן אין צריך להתירם אבל תוך הזמן יכולים להתיר והיתירן היתר. והביאו ראיה מדאמרי' בפ"ק דביצה (ה' ע"א) דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה וכל זה ראיה שהמקבל עליו שלא לעשות דבר בחרם נשאל ומתירין אותו. ואין זה בכלל מה שאמרו אין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר שהרי זה הנדר כבר חל עליו שהחרם דומה לשבועה שהו' מתסר גבר' והאו' שבועה שלא אשאל או אומר אם אשאל אהא בכך וכך כבר חל עליו האיסור בגופו שאם ישאל הרי הוא מוחרם א"כ מתירין לו קבלתו שכבר חלה עליו מעתה. ומה שנראה מכתבך שאת' מסתפק אם פותחין לו אלו היית יודע שיבררו אותך ויטילו חרם בדבר מי היית נשבע לפי שזה הוא נולד דע שיכולין לפתוח לו בכך שאין זה נולד. וגדולה מזו אמרו בפ' ד' נדרים (נדרים כ"ג ע"א) בעובד' דביתהו דאביי אלו היית יודע שעוברת על נדרך מי הדרתה. אם אמרו לא מתירין אותו וכ"ש שאם הוא מתחרט מעצמו שמתירין אותו דבחרטה אין צריך פתחים אחרים כדאי' התם (כ"א ע"ב) נמצ' העולה מכל זה בקצר' שהאיש הנשבע הזה הי' אסור לעבור על שבועתו להיות פוסק וחרם הצבור לא חל עליו כלל ואם נתחרט או מצאו לו פתח לשבועתו נשאל על קבלתו האחרונ' שקבל עליו בחרם שלא ישאל על שבועתו ואח"כ ישאל על שבועתו והש"י יגלה עינינו להביט נפלאות אכי"ר. וכתב שמעון בהה"ר צמח זלה"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף