שו"ת רדב"ז/א'קפג
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאה ושמונים ושלושה - חלק ד סימן קיב]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה היה באחד שהיה חתן תורה ורצה לשחוט פרה ביום טוב ראשון לצורך יום טוב שני להאכיל לשושבינים והיה המעשה בערב אחר שכבר סעדו וקרוב למנחה ושאלו את פי מקצת החכמים ואמרו שאם אוכל ממנה מעט בו ביום שמותר לשחוט ותלו עצמם במה שכתוב בהגהה על ספר המצות וז"ל וכן יש ליזהר שלא ישחוט מיום טוב לחבירו שמא השני חול ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה דאע"ג דקדושה אחת הן דוקא להחמיר ולא להקל ועוד דהא יום ראשון עיקר אך אם הוא אוכל קצת מן העוף או מן הבהמה בו ביום שרי משום דאי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה עד כאן. וכן כתב בכלבו זה הלשון בעצמו. ושאלת ממני להודיעך דעתי בזה כי רע עליך המעשה:
תשובה אני לא אאמין כי חכמים התירו דבר זה ושמא לא כך היה המעשה. וא"כ היה היו חכמים בעיניהם ונגד פני הנבונים טעו טעות גדולה בהבנת הלשון וטעו בדבר משנה דתנן בפרק אין צדין בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יכול לאכול כזית מבית שחיטתה וכו' ופירשו המפרשים שאם יש שהות לאכול אעפ"י שלא אכל שמפני הפסד ממונו התירו לו זה ומהאי טעמא נמי התירו לו לאכול בלא בדיקה דבדיקת הריאה מדרבנן מפני שהסרכות מצויות ושאר טרפיות אין צריך לבדוק לפי שאינן מצויות אבל כל הטרפיות דבר תורה הם וכן הסכמת האחרונים הרי דוקא דמשום הפסד ממונו התירו לו אם יש שהות ביום אבל בבריאה או מסוכנת של עכו"ם לא התירו אלא אם כן הוא צריך לאכול אבל אם אינו צריך לאכול והוא שוחט לצורך מחר אלא שאוכל ממנו מעט ודאי דבר זה אסור ואין לך הערמה גדולה מזו. ואפי' תינוקות לא יטעו בזה. ומעתה מה שכתוב בהגהה ובספר כלבו אך אם הוא אוכל קצת מן העוף וכו' פי' אם הוא אוכל כדרך האוכלין שאין אוכלין אלא לצורך אכילה לא להערים והמורה הזה ראה תחלה לשון ההגהה ולא עיין סוף הלשון שכתב ומיהו דוקא קודם אכילת שחרית אבל לאחר אכילה לא עד כאן. הרי לך מבואר כי אפי' לדברי ההגהה שרצו לסמוך עליה לא התיר אלא קודם אכילת שחרית אבל לערב לא אמרה אדם מעולם וזו אינה צריכה לפנים. אבל לבד אכתוב לך לשון ריב"ש בתשובה וזה לשונו אבל אם אין צריך ליום כלל שכבר סעד כל צרכו אסור לשחוט ולאפות ולבשל לצורך מחר לא התירו לו בשיאכל מן התבשיל מעט או יתן מעט לתינוק שלא התירו זה אלא בבהמה מסוכנת משום הפסד ממונו כל שיש שהות לאכול כזית מבית טביחתה ובזו התירו כל שיש שהות ביום לאכול אעפ"י שאינו אוכל כיון שא"צ אין חילוק בין אוכל לאינו אוכל אבל בבהמה בריאה ודאי אסור עד כאן. וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה וכן כתב בעל מגיד משנה על הל' הרמב"ם ז"ל. וזה לשון רבינו ירוחם ז"ל. בהמה מסוכנת לא ישחוט אותה בי"ט אחר סעודתו אלא אם כן היה יכול לאכול ממנה כזית מבעוד יום וכו' והדבר הוא כל כך פשוט בעיני עד שלא ראיתי להטריח קולמוסי יותר מזה. אחר כך חקרתי על המעשה ואמרו כי הטעות היה מן הנשים שאמרו שהיו צריכות בשר לצורך הנשים הבאות לסייע בתקון הסעודה של מחר ושאלו את פי אחד מהחכמים והתיר. ואפילו בזה הנוסח טעה כי היה לו לידע ולראות שזו הערמה שהרי בעוד שישחטו ויפשיטו ויבדקו ויצלו את הבשר כבר עבר היום ונמצא מתקן למחר כל שכן שכבר סעדו וכל אחת מהנשים אכלה בביתה מה שצריך לה ואין דרכן לאכול בשר פרה צלוי על השבע ודרך אכילה גסה ובודאי היה לחכם להיות עיניו בראשו ולראות כי מערימות הן. והוי יודע שאין דרכי לסמוך על שום הגהה בזמן שהיא לקולא אם לא אמצא הדין בדברי הפוסקים ז"ל ובזמן שההגהה היא להחמיר אני סומך עליה דאין בה הפסד אם לא יהיה חומרא דאתי לידי קולא או היכא דאיכא בההיא חומרת עיגון אשה שאז איני סומך לעשות מעשה על פי ההגהה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |