שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/מט
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד ידידי הרב רבי אברהם נ"י אב"ד בק"ק עמדין.
ע"ד הנוסח בגט וכל שום, דכתב מעלת כ"ת בפשיטות, דאם כתב במפורש ב' השמות שיש לו, או שכתב שם אחד ואין לו שם אחר, דאינו מגרע במה שכתב גם כן וכל שום:
לא כן אנכי עמדי, דהרי ר"ת בא בטענה זו דא"א לומר דתקנת ר"ג הי' לכתוב לישנא דוכל שום, הא זימנין אתי לידי תקלה כשאין לו אלא שם הכתוב בגט, וע"י שכותבים וכל שום נראה שהמגרש יש לו עוד שם אחר ואין זה בעלה של זו, הרי בפירוש דמגרע גרע, והרמ"א דחשש לדר"ת ובכה"ג מגרע גרע, ואני חושש עוד, דאף להרמב"ם דכותבין בכל גיטין וכל שום היינו דיש ליישב קושיית ר"ת הנ"ל, כיון דתקנת ר"ג הוא לכתוב כן הנוסח ידוע לכל שזה נוסח הגיטין וליכא חשש לעז. אבל בכתב ב' שמות במפורש בזה י"ל דגרע, כיון דחזינן דלא רצה לכתוב רק שם אחד ולכלול שם השני בוכל שום, והיינו כר"ת, א"כ ניכר שמה שכתב ג"כ וכל שום, משום שיש לו עוד שם שאין ידוע לנו, עכ"פ לר"ת דהלך הרמ"א בשיטתו מגרע גרע, ולזה הי' מהראוי למעכ"ת שלא לסמוך על סתם מנהג אשכנז, ואם א"י במקומו שום מנהג יש לחקור בסביבה הנהוג בקהילות גדולות ומנין לנו שכל ערי אשכנז נוהגים כהמחבר, ובנ"ד באם במקומו המנהג כן ובמקום הנתינה אין המנהג כן, זהו ממש דינא דהב"ש סק"ב בשם הנ"ש לפסול, והב"ש חוכך ג"כ בזה, והיקל רק במקום עיגון, וזהו הכל בנכתב רק שם אחד ונכתב ג"כ וכל שום אבל בכתב שני שמות במפורש, י"ל דוכל שום מגרע אם אין לו עוד שם אחר יותר משני השמות וכנ"ל:
מ"ש מעכ"ת נ"י שלא רצה לכתוב המכונה איצק נגד הב"ש והנ"ש, לזה כתב יצחק איצק, במח"כ שגג בזה, דאם כתב המכונה איצק הוי רק שפת יתר ואין בזה חשש כלל, אבל לכתוב יצחק איצק מגרע, דמשמע דקוראים אותו יצחק איצק בשני השמות יחד, וכעין דינא דהש"ע סעיף י"ד ראובן שמעון דיש מי שאומר דפסול וי"ל ה"ה בכ"מ דהדין לכתוב המכונה או דמתקרי אם כתב ב' השמות בלא דמתקרי והמכונה, פסול:
וע"ד הדין של החזן, בודאי פשוט דהמרא דאתרא כשר לדון בענינים שיש להיחיד עם הקהל בעניני מסים, אם אין לו נגיעת ממון, וכן המנהג פשוט, ואולם מצד יחיד שדן, דכתב מועכ"ת כיון דצירף עמו ב' פרנסים הוי ב"ד של ג', י"ל דזהו רק במסרב שלא לעמוד כלל לדין תורה, אבל לא באומר רוצה אני לעמוד לדין בב"ד אחר, זולת היכי דיש דיינים קבועים, א"י לומר כן, אבל הפרנסים אינם דיינים קבועים, ומעכ"ת כתב דנקרא לחדר הקהל וכולם כאחד היו מבקשים מאתו לדון ד"ת בזה סתם מעכ"ת דבריו, אם החזן הי' בכלל כולם כא' בזה פשוט דדינו דין כיון דקבלו עליהם. אבל אם כלם כאחד היינו כל הקהל מה מהני זה שנבחר מצד אחד, אם החזן אינו מסרב בפה מלא איני רוצה לעמוד כלל לד"ת, ומ"ש ידידי נ"י דבמכתב מינוי הרבנות שלו שידון דין תורה הוי כקבלו עליהם, יש לפקפק בזה דאם הנוסח כפי נוסח מכתב הרבנות הנהוג לכתוב שקיבל עליו להורות ולדון, הם ענייני התחייבות של הרב שלא ישמט עצמו מזה אבל אין בכלל הזה שקבלו עליהם לדונם ביחיד, ואף שבעירו אין בה דיינים, מ"מ אם הבע"ד אומר ארצה בב"ד של ג' ע"י זבל"א לקרוא לכאן ב' דיינים מעיר אחרת, הדין עמו:
מ"ש מעכ"ת נ"י דהקהל לא מקרי נוגעים, כיון דלא הוקל עליהם עולם בשביל זה, גם הא כבר נפסקה ההלכה דעכשיו נהגו לקבל עדות מהקהל עכ"ד, יש לדון בזה, דדלמא המנהג רק לקבל עדות דמחזיקים אותם שלא ישקרו. אבל לדון דהחשש שיהי' לבם נוטה יותר לזכות עצמם כיון דהם נוגעים י"ל דלא נהגו כן, גם י"ל דלענין עדות הוא דנהגו כן משום דזימנין לא יהיו עדים אחרים יודעים להעיד, אבל לדון דאפשר בב"ד אחר לא, וכעין שחילקו תוס' גיטין (דף ג' ע"א ד"ה האי קולא חומרא היא עיי"ש) [ומידי דברי אזכיר מה שעמדתי בתוס' גיטין הנ"ל, דבפשוטו יש חילוק דבמת בעלי דאנן סמכינן על סברת דייקא דודאי מת ואין אנו חוששים לאיסור א"א, ממילא ל"ש דהקולא חומרא דאם יבא בעלה, דהא אנן דנין דמת ולא יסתעף לעולם החומרא, וכיון דעל הדין דאיסור א"א סמכינן ע"ז דמת מכ"ש לסמוך שלא לחוש שיבא ויהי' לה חומרא, אבל לענין בפני נכתב שפיר פרכינן דאף דאנו דנין דהשליח אומר אמת, והיא גרושה בודאי מ"מ דלמא אתי בעל ומערער בשקר, ויהי' לה חומר דפסיל לגיטא, ותמיה על רבותינו בעלי תוס' דלא נחתו לזה,] והיכי דהם נוהגים יש להסתפק אם באמת קבלו למעכ"ת לדון יחידי דאפשר במה שצירף עמו הפרנסים מגרע גרע, דהוי כנמצא א מהם קא"פ, וקבלת הדיין ביחידי נחשב לג' ואם צירף ב' פסולים הוי כמו ה' דיינים וג' מהם כשרים וב' פסולים, דגם בדיינין הדין דנמצא א' קא"פ דכל הדין בטל, כמ"ש הכנה"ג בטור סי' אות ל"ג, ובטור סי' ל"ו אות ו', ועיין תומים סי' מ"ו ס"ק כ"ח, ובתשובת הר"ם אלשיך סי' ט"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |