שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קעא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א קעא

סימן קעא לבני חביבי כלבבי הרב רבי שלמה נ"י

אשר חושש בני שהוא לי לכובד להשיב. תאמין כי הוא חיי רוחי. כי בעת שאני כותב אליך מצוייר אצלי כאלו דמותך עומד לפני ופנים אל פנים אדבר אתך. וכבר לקחתי היום גליון להשיב על תשובתך וכאשר כתבתי שמונה או עשר שורות הגיעוני כמה מכתבים אשר היתה תשובתי נחוצה להוראת שעה והפסיקוני, ומן עתה עד צאת הדואר לא יכיל הזמן להשיב על דבריך העמוקים בענין עמוק דכולל ומוסיף, ואשיב רק על דברי בני בדברי הרמב"ם. אם ילדה אשתך נקבה, אשר הם דברים נכונים ודפח"ח, אף דאינו דומה כ"כ להתם, דחציו שפחה לאו בת קדושין בעצמותה היא, וכל הצד שיש בו שייכות תפיסת קידושין נתקדש, משא"כ בזה דהחצי' דהיא האם בעצמותה בת קידושין אלא דעכשיו א"י לקדשה כיון דנשואה לבעל, י"ל דמקרי חצי אשה, מ"מ נ"ל ראיה לדברי בני מהא דאר"י רפ"ג דקידושין אפילו קדושי מאה תופסים בה, דכל חד וחד רווחא לחברי' שביק וע"כ הא דלא הוי חצי אשה, היינו דמ"מ קדש כולה לאחר ל' אלו לא יבא אחר לקדשה בנתים, וכמ"ש הר"ן דמה"ט לא מקרי שיור בקדושין, ואינו דומה לחוץ מפלוני, ואך התינח על הראשון, אבל על השני יקשה, הא אינו יכול לקדש רק מה ששיייר הראשון, והוי חצי אשה, אע"כ כיון דא"י לקדש ביותר מהני:

מ"מ עדיין דברי בני צריכים תיקון, לפי הגורסין במתני' דואם הוכר עוברה מקודשת וכדנראה מפי' הרמב"ם בפירוש המשניות דהיה לו הגרסא כן במתני' וכן להרע"ב, ועי' בתוי"ט שם, א"כ יקשה לרבא דאמר בגיטין (דף מ"ג) מקדש חצי שפחה וחצי ב"ח לא תפסי קידושין משום דהוי חצי אשה, ולרבא הא ס"ל בב"ק (דף מ"ז) דעובר ירך אמו, כמ"ש תוס' שם יקשה לדידיה מתני' זו, דאמאי הוכר עוברה מקודשת הא הוי חצי אשה, וביותר לרבא בתמורה (דף ל') דפליגי בנרבעו ולבסוף עיברו ופליגי בזה וזה גורם, א"כ לא מצינו פלוגתא דתנאי בעובר ירך אמו ויקשה ממתני' כנ"ל:

ומ"ש בני מעכ"ת נ"י לפי דרכו דמזהו הטעם כתב הרמב"ם דצריך לחזור ולקדשה שיהיו קדושין שאין בהם דופי, היינו דמ"מ כיון דלא נתקדש תחילה רק חציו, אף דמהני מכל מקום לא הוו קדושין גמורים, כמו דחזינן בחצי שפחה וחצי בת חורין דאין חייבים מיתה עליה משום דלא הוי קדושין גמורים:

לענ"ד מה דמקודשת הוי קדושין גמורים. אלא דמה דאין חייבין מיתה על ח"ש וחצי ב"ח, היינו כיון דביאתו לא היה בכולה א"א. ומשום דמשתמש בצד אישות לא חייבי' תורה מיתה. אבל בזה בקידש העובר אף בלא חזר וקידשה נראה דחייבים מיתה דכל העובר נתקדשה קדושין גמירין ובא על כולה א"א:

ובעיקר דברי הרמב"ם נלענ"ד לא דהעובר נתקדשה. אלא כיון דאמר אם תלד נקבה. אם הוי כמו לאחר, כמו בכל תנאי דאם. והוי כמקדשה לאחר שתלד דלענין זה מהני הוכר עוברה שלא לחשבה דבר שלב"ל אבל בעודה עובר לא נתקדשה וכן נראה להדיא מהרמב"ם (פ"ג הי"א מה"א) לפיכך האב מקבל קדושי בתו מיום שתלד עד שתבגר. הרי דדייק מיום שתלד אבל מקודם לא והיינו שתהי' מקודשת מיד הוא רק משעה שנולדה אבל בעובר לא נתפס קדושין. והכי משמע להדיא בהר"ן קדושין (דף רל"ג ע"ב) שכתב אההיא דראב"י אם ילדה אשתך אע"ג דלא אמרינן לכשתלד איכא למימר כיון דאמר אם ילדה וכו' הוי כאומר לכשתלד. ואחרים אומרים דמיירי באמר לכשתלד, אבל הרמב"ם כתב באמר אם ילדה. משמע דהרמב"ם ס"ל כמ"ש תחילה. דאם, הוי כאומר לכשתלד:

ובאמת מדברי הה"מ (פ"ב ה"ט מה"א) וכן בנ"י פ"ק דיבמות (דף ג' ע"א) מבואר דסבירא ליה בדעת הרמב"ם דבשעת העיבור מתקדשת, ולעניית דעתי מדברי הרמב"ם (פ"ג הי"א) מוכח דאינו כן וכנ"ל:

ובדברי הנ"י הנ"ל קשה לי. במ"ש בד"ה משום צער לידה כתבו תוס' דצער לידה ל"ד אלא צער עיבור וכו' וזה לדעת הרמב"ם וכו'. ולא זכיתי להבין. דאיך תלי זה בהרמב"ם הלא קושיית תוס' בפשוטו כיון דהחזקה דלא מעברה בלא סימנים. א"כ בבדקו אותה אחר העיבור. דלא שייך נשרו קודם צער לידה חזינן דזו נתעברה כשהיא קטנה ויצאה מחזקה. ממילא כשקדשה אחר הלידה עדיין יכולה חמותה למאן. דעדיין היא קטנה ופשוט. וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף