שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קכו

שאלה קכ"ו

פרשת פנחס שחל בשבת שאחר י"ז בתמוז שצריכין להפטיר בירמיה סימן א' דברי ירמיה וגו' על פי הסימן דש"ח וכו' וקראו בטעות בהפטרת פנחס הסדורה כשחל קודם י"ז תמוז שהיא במלכים סימן י"ט ויד ה' וגו', היאך יש לנהוג לשבת הבאה:

תשובה תחלה צריך אני להציע הא דאיתא במתניתין וגמרא פרק הקורא את המגילה עומד וכו' דף כ"ד מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ועד כמה הוא מדלג עד כדי שלא יפסוק המתורגמן ובגמרא תניא מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינים וכאן וכאן כדי שלא יפסוק המתורגמן תניא אידך אין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו ע"כ והביאם הטור א"ח בסי' קמ"ד:

פסקן של דברים כך הוא שאין מדלגין מנביא לנביא מפני בלבול הדעת לפירוש רש"י וגם שיש בזה מיעוט כבוד צבור אם יהיו צריכים לשתוק ואפילו בנביא אחד אין מדלגין אם יהיה יותר מפסיקת המתורגמן אבל אם אין בהם כדי פסיקת המתורגמן מדלגין בנביא אחד והוא הדין בתרי עשר דכולן הוי כנביא אחד וכל זה דוקא מראשו לסופו אבל מסופו לראשו אפילו בנביא אחד ולית ביה הפסק כדי פסיקת מתורגמן אין מדלגין משום דהוי למפרע ואין מדלגין למפרע:

והכי קיימא לן אפילו האידנא שאין לנו הפטרת כתובי' בגלילה אלא קורין מתוך החומשים שאפשר למצוא מה שרוצה לקרות בלי שהייה והיינו שיעשה סימן לעצמו קודם שיתחיל לקרות למקום ההוא שרוצה לדלג אפילו הכי אין מדלגין אפילו בנביא אחד אם הוא כדי פסיקת המתורגמן אלו היה בגלילה ודלא כיש אומרים שיש להקל האידנא שקורין מתוך החומשים ויכולין למצוא מהר מה שרוצים לקרות עוד נוסף על ההפטרה הקבוע ואין בזה מיעוט כבוד צבור הביאם מהררא"י בפסקים וכתבים סימן צ"ד אלא קיימא לן דאין מדלגין אפילו האידנא:

והא דנוהגין במקצת קהלות כשהפטרת חתן אינה דוחה הפטרת השבת ההוא כגון ארבע פרשיות וכיוצא בזה קורין אחר הפטרה כמה פסוקים בהפטרת החתן שוש אשיש והרי יש בזה דילוג מנביא לנביא הא כבר מצאו אחרונים ישוב לזה אי משום הא דקרינן איזה פסוקים שוש אשיש לאו משום הפטרה קרינן אלא כזמר בעלמא משום שמחה ואי משום דקרינן להו כך בעל פה אבל משום הפטרה לא מפני שאין מדלגין אפילו האידנא יעויין כל זה בסימן קמ"ד מטור א"ח דמייתי הרב ב"י דעות הפוסקים והכי קיימא לן דאין מדלגין כלל אפילו בנביא אחד אם יש בו כדי פסיקת מתורגמן ומכל שכן דאין מדלגין מסופו לראשו והדברים ברורים על פי הסכמת האחרונים הרב ב"י והרב בהג"ה ש"ע ואינך פוסקים:

תו צריך אני להקדים שאלו הפטרת שמן י"ז תמוז ואילך שסימנם דש"ח נו"ע ארק"ש ד"ש עדיפי מכל הפטרת השנה דכל הפטרה השנה חוץ הפטרת מועדים ופרשיות ור"ח אעפ"י שהן מדברי רבותינו ז"ל שיש לקרות הפטרה בכל שבת ושבת כדתנן ריש פרק הקורא את המגילה עומד וכו' אבל מ"מ לא קבעו רז"ל איזה הפטרה שיהיו קורין לשבת זה ואיזה לשבת זה אלא הניחו את זה לחכמי הדורות שיהיו מסדרין לפי דעתם לכל שבת ושבת הפטרה לפרשה הסדורה לאותו שבת רק למועדים ור"ח ופרשיות וכו' קבעו רבותינו ז"ל איזהו הפטרה שיהיו קובעים אבל לכל שבתות השנה לא קבעו ולאפוקי לאותן שבתות שמן י"ז בתמוז ואילך קבעו רבותינו ז"ל איזה הפטרה שיהיו קורין בכל שבת ושבת זו אחר זו כמו שכתבו התוספות פרק בני העיר דף ל"א בד"ה ר"ח אב וכו' על שם הפסיקתא ומייתי לה הטור אורח חיים סימן תכ"ח וז"ל הטור בפסיקתא מבראשית עד י"ז בתמוז מפטירין מענין הפרשיות דומה בדומה ומשם ואילך לפי הזמן ולפי המאורע תלתא דפורענתא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא תלתא דפורענתא דש"ח דברי ירמיה לפרשת פנחס שמעו דבר ה' למטות ומסעי חזון לאלה הדברים בשבת שלפני תשעה באב ושבע דנחמתא נו"ע ארק"ש נחמו לפרשת ואתחנן ותאמר ציון לפרשת עקב עניה סוערה לפרשת ראה אנכי אנכי לפרשת שופטים רני עקרת לפרשת כי תצא קומי אורי לפרשת כי תבא שוש אשיש לפרשת אתם נצבים תרתי דתיובתא ד"ש דרשו וגו' שובה ישראל וגו' ע"כ:

וכיון דהכי הוא שהפטרות אלו עדיפי מכל שאר הפטרות שבשבתות השנה שהן קבועים לרבותינו ז"ל יראה פשוט שאם לא קראו הפטרת דברי ירמיה בשעתה לפרשת פנחס יש לה תשלומין לקרותה בשבת הבאה עם הפטרת שמעו שהיא לפרשת מטות ומסעי והיינו שלשבת פרשת מטות ומסעי יתחילו לקרות ההפטרה מן דברי ירמיה וגו' ויהיו קורין עד סוף הפטרת שמעו דבר ה' וגו' דכיון שהן סמוכין זה לזה בלי הפסק כלל והם מענין אחד מעין המאורע דקודם תשעה באב שפיר דמי לקרות כך שיתחילו לקרות דברי ירמיה ויהיו קורין עד סוף שמעו מידי דהוה הפטרה אחת ארוכה:

ואף על גב דזה נראה פשוט מכל מקום אית נמי להביא ראיה מהמרדכ"י מגילה פרק בני העיר שכתב וז"ל חתן הבא בשבת רני עקרה יפטיר שוש אשיש ושבת של עליה סוערה יפטירו רני עקרה ואם בא חתן בשבת של עניה סוערה יפטיר שוש אשיש שכבר אמר עניה סוערה בהפטרת של רני עקרה עכ"ל:

הרי כתב המרדכ"י בהדיא שאם דלגו אחת מן הפטרות הללו ויכולין להשלימה אחר כך בהפטרה אחרת הסמוכה לה ממש כגון עניה סוערה לרני עקרה יש לה תשלומין הוא הדין נמי בנדון שלפנינו שלא קראו הפטרת דברי ירמיה לפרשת פנחס יש לה תשלומין אחר כך בשבת פרשת מטות ומסעי והיינו שיתחילו לקרות דברי ירמיה וגו' ויהיו קורין עד סוף שמעו וגו':

[הג"ה להרב בן המחבר הא דכתב המרדכ"י יפטירו רני עקרה פירוש יתחילו רני עקרה וכן הוא בהדיא בפסקים וכתבים דמהררא"י סימן צ"ד וכן מצאתי מוגה במרדכ"י מגדול אחד:]

ואף דמהררא"י בפסקים וכתבים סימן צ"ד לא מסתבר ליה ההוא דמרדכ"י שכתב וז"ל אמנם תמוה לי קצת על חתן הבא בשבת דרני עקרה שבשביל כך יתחילו שתי שבתות מקודם שלא כסדר ולא חיישינן להא דליכא כתובה דלא רמו ביה תגרא ודלמא הדרא בהו ונמצאו הפטירו שלא כדין וכו' עכ"ל הרי משמע ליה דאין לסמוך על הוראה זו הא לאו מלתא הוא דהא מכל מקום הוא עצמו מסיים וכתב וז"ל אבל איפכא שפיר דמי וק"ל עכ"ל כלומר הא דכתב המרדכ"י שאם בא החתן לפרשת כי תצא יקדימו לקרות הפטרת רני עקרה שתי שבתות קודם לכן להתחיל לקרות רני עקרה לפרשת ראה הא לא מסתבר ליה משום דאיכא למיחש לביטול הנשואין אחר כך אבל איפכא שהחתן בא לעניה סוערה דהיינו בפרשת ראה שפיר דמי שיש לדחות עניה סוערה ויש לה תשלומין אחר כך לפרשת כי תצא עם הפטרת רני עקרה וזה שכתב אבל איפכא שפיר דמי והוא הדין נמי נדון דידן שכבר דלגו הפטרה דברי ירמיה בפרשה הראויה לה יש לה תשלומין אחר כך לפרשת מטות ומסעי לקרותה עם שמעו דבר ה' וגו' והיינו שיתחילו לקרות דברי ירמיה ויקראו עד סוף שמעו ולאפוקי לקרות תחלה הפטרה שמעו ואחר כך דברי ירמיה לאו שפיר דמי משום דהוה מסופה לראשה לכך צריך להתחיל דברי ירמיה ויהיו קורין עד סוף שמעו:

וליכא למימר דלמא הא דהסכים מהררא"י בפסקים וכתבים להמרדכ"י דאיפכא שפיר דמי והיינו שאם לא קראו עניה סוערה לפרשת ראה יש לה תשלומין עם רני עקרה לפרשת כי תצא שאחר כך היינו דוקא בגונא ההוא שקורין תחלה רני עקרה ואחר כך עניה סוערה דזהו מיקרי כסדר שתחלה קורין הפטרה שהיא חובה לשבת ההוא ואחר כך קורין הפטרה עניה סוערה הסמוכה לה לתשלומין דלעולם תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אבל להפך כגון להקדים לקרות רני עקרה עם עניה סוערה כמו שכתב המרדכ"י לא מסתבר ליה משום דאז צריכין לקרות תחלה רני עקרה ואחר כך עניה סוערה דאם יהיו קורין תחלה עניה סוערה ואחר כך רני עקרה יהיו קורין מסופו לראשו ולאו שפיר דמי אלא צריכין לקרות תחלה רני עקרה ואחר כך עניה סוערה ואם כן קורין תחלה הפטרה רני שהיא לתשלומין ואחר כך הפטרה עניה סוערה שהיא חובה לשבת ההוא פרשת ראה וזהו מיקרי שלא כסדרן ומקדים אינו תדיר לתדיר:

ולכך לא מסתבר ליה למיעבד כך מידי דהוה שכח להתפלל שלל תפלה אחת מתפלל אחר כך שתים וצריך להתפלל תחלה חובה ואח"כ התשלומין ואם כן הוא הדין בנדון דידן שלא קראו דברי ירמיה הפטרה לפרשת פנחס ויהיו קורין אחר כך לשבת פרשת מטות ומסעי ויתחילו דברי ירמיה אם כן יקדימו התשלומין קודם החובה ויהיה שלא כסדר שאינו תדיר היינו הפטרה דברי ירמיה וגו' קודם התדיר היינו הפטרה שמעו ודלמא בכי האי גונא לאו שפיר דמי:

הא ודאי לאו מלתא הוא דכיון דהפטרה שמעו היא סמוכה ממש להפטר' דברי ירמיה ואין ביניהם הפסק כלל והכל הוא מעין המאורע לא קרינן דברי ירמיה בתורת הפטרה נוספת על הפטרת חובה לשבת ההוא אלא הכל בתורת הפטרה אחת לשבת פרשת מטות ומסעי כמו שכתבתי לעיל מידי דהוה שפטרה ארוכה כאלו היתה הפטרה לשבת ההוא מתחלת דברי ירמיה מי סברת דאין רשאין להתחיל בהפטרה כמה פסוקים שלפניה בכל השנה בלא הפסק בנתים ומכל שכן כשהכל הוא ממש ענין אחד לכך לא מיקרי בענין זה שלא כסדר או אינו תדיר ושפיר דמי למיעבד כך להתחיל דברי ירמיה דמיחזי כהפטרה אחת:

וכן מוכח נמי מדברי מהררא"י בפסקים וכתבים גופיה שהרי אינו מתמה על המרדכ"י במה שכתב לקרות הפטרה רני עקרה עם עניה סוערה לפרשת ראה שהוא שתי שבתות קודם לכן אלא מטעם דלמא תתבטלו הנשואין אח"כ ולא יצטרכו לדחות הפטרה רני עקרה משבת הראוי לה ולמה יהיו קורין שלא כסרר על הספק משמע אבל אי בריא לן שתהיה הפטרה רני נדחת אין מקום לתמיה זו דאי לאו הוה עדיפא מינה הוה ליה לתמוה היאך יקדימו לקרות התשלומין ואינה תדיר קודם להפטרה שהיא חובה לאותה שבת שמיקרי תדיר אלא ודאי דמה שמקדימין לקרות רני עקרה לפרשת ראה לקרות עם עניה סוערה ולהתחיל ברני עקרה לאו בתורת הפטרה נוספת קרינן לו אלא בתורת הפטרה אחת והיינו כאלו הפטרת ראה היתה מתחלת רני עקרה ומסיימת סוף הפטרה עניה וגו' דכיון שהיא סמוכה לה ממש ואין ביניה' הפסק כלל והכל מעין המאורע כדפירישית ולפרשת נח הוא באמת הפטרה אחת רני עקרה ועניה סוערה והא דכתב מהררא"י שם שאם קורין כך רני עקרה בפרשת ראה דהוי שלא כסדר לא מטעם שהיא אינה תדיר שאינה אלא לתשלומין וקרינן קודם הפטר' שהיא חובה מיקרי שלא כסדר אלא מטעם שהוא שלא כסדר הסי' נו"ע ארק"ש שדוחין רני עקרה משבת הקבוע לה על ספק ונודחה הסדר של נו"ע ארק"ש וזה פשוט הוא שלאיזה כוונה, עשו כך רבותינו ז"ל וסדרו לאלו הפטרת בענין זה והקדימו עניה סוערה לרני עקרה שלא כסדר שהם כתובים בנביא:

[הג"ה להרב בן המחבר עוד כתב מהרר"אי שם בפסקי' וכתבים סימן צ"ד על המרדכ"י וז"ל הלשון שכבר מגומגם וכו' עכ"ל כלומר שהמרדכ"י כתב אם בא החתן בעניה סוער' יפטירו שוש אשיש שכבר אמר עני סוער בהפטר' רני זהו מגומג' מהו שכתב שכבר אמר שהרי עדיין לא הגיע זמן לקרות רני עקרה ולא קראו עדיין וא"כ היאך כתב שכבר אמר אבל לי נראה ליישב שפיר שצ"ל להיות שכבר אומר בוי"ו כדמייתי בפסקים וכתבים כך שכבר אומר וכו' והוא לשון הוה ולא לשון עבר ואתי שפיר כי באמ' הפטרת רני עקרה היא עד סוף עניה סוערה וכן היא סדורה לפרשת נח אלא שלסדר הפטרה דנחמתא דא קבעוה אלא עד עניה סוערה משום שככר קבעו לקרות עניה סוערה לפרשת ראה ולא רצו לקרותה פעמים בשבעה הפטרות דנחמת' וממילא הוא אם אין קורין בעניה סוערה לפרשת ראה שצריכים לקרות הפטרה רני עקרה לפרשת כי תצא כולה עד גמירא כאשר היא סדורה לפרשת נח עד אחר עניה סוער' דמהי תיתא לא יקראוה עד גמירא בשלמא אי קורין עניה סוערה לפרשת ראה שפיר דמי לסיים הפטרה רני עקרה קודם עניה סוערה שלא לקרות עניה סוערה פעמים אבל אי לא קראוה עדיין בין הפטרת דנחמות למה לא יקראוה וזה שכתב המרדכ"י את בא חתן בעניה סוערה יפטירו שוש אשיש שכבר אומר עניה סוער' בהפטר' רני כלומר כשקורא הפטרה רני קורא גם עניה סוערה שכך הוא עיקר הפטר' שצריך לסיימה כי פארך סוף עניה סוערה כמו שהיא סדורה לפרשת נח לכך עתה שבא חתן לפרשת ראה יש לדחות הפטרה עניה סוערה מפני הפטרת חתן שוש אשיש משום שעניה סוערה יש לה תשלומין בהפטרה רני עקרה שהרי כשהוא קורא הפטרה רני עקרה צריך לקרותה עם עניה סוערה דכך היא עיקר הפטרה כשלא קראו קודם לכן עניה סוערה וכך היא סדורה לפרשת נח שקורין רני עקרה עם עניה סוערה ולשון שכבר אומר שכתב המרדכ"י היינו כלומר שכבר אומר לה עם רני עקרה כלומר כשאומר רני עקרה אומר נמי עניה סוערה שכך הוא עיקר הפטרה רני עקרה עם עניה סוערה כי לשון שכבר רגילים לומר על מה שבודאי הוא כן וזהו נכון:]

בעל הלבו' בסימן תכ"ח סעיף ח' כתב וז"ל: מצאתי בספר אבודר"הם טעם במדרש לסד' זה על דרך הצחות ואמרו כי תקנו לומר בתחלת ההפטרת מן הנחמו' נחמו נחמו עמי וגו' כלומר שהקדוש ברוך הוא אומר לנביאים נחמו נחמו את עמי וכו' ובשבת שנייה משיבה כנסת ישראל ותאמר ציון עזבני י"י וגו' כלומר אינני מתפייסת בנחמות נביאים כי חפצתי בנחמות ה' בעצמו כביכול ובשבת שלישית אומרים עניה סוערה כלומר חוזרים הנביאים לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו יתברך עניה סוערה ר"ל כנסת ישראל הענייה סוער' על הגלות ואומרת לא נחמה וגו' שאינה מתפייס' בתנחומי' של נביאים ואחר כך בשבת רביעי חוזר הקב"ה ומשיב ואומר אנכ' אנכי הוא מנחמכם כלוי אני בעצמי מנחם אתכם ולכך את כנסת ישראל רני בזה רני עקרה וגו' בשבת חמישי ואחר כך קומי אורי כי בא אורך בשבת ששי ואחר כך בשבת שביעי משיבה כנסת ישראל ואומר שוש אשיש בה' וגו' כלומר עתה יש לי לשיש ולשמוח בה' שהוא גואל אותי וכו' עכ"ל:

ואם כן בנדון דידן שכבר דלגו הפטרה דברי ירמיה שפיר דמי לקרות אחר כך בשבת הבאה עם שמעו דהיינו שיתחילו לקרות דברי ירמיה ויהיו קורין עד סוף שמעו ולא בתורת הפטרה נוספת אלא בתורת הפטרה ארוכה וכאלו שהיתה חובת היום לקרות כך כיון שהכל מענין אחד הוא מעין המאורע:

ולפי זה נתבאר לנו שהפטרת דברי ירמיה יש לה תשלומין לקרותה לשבת הבאה עם הפטרה שמעו והיינו שיתחילו לקרות דברי ירמיה ומחזי כהפטרה אחת ארוכה כיון דאין ביניהם הפסק כלל ולא כהפטרה הנוספת וכן נמי עניה סוערה הפטור' ראה יש לה תשלומן לקרותה אחר כך לפרשת כי תצא עם עניה סוערה והיינו שיתחילו לקרות רני עקרה ויקרא עד סוף עניה סוערה דמיחזי כהפטרה אחת ולא כהפטרה נוספת אבל אינך אין להם תשלומין כיון דלא אפשר למיסמך להו לחברתה דאיכא פסוקים שמפסיקים ביניהם:

אבל מכל מקום נראה לפי שהנך הפטרת דנחמתא עדיפי משאר הפטרות שבתות השנה במה שהן קבועין מרבותינו ז"ל מה שאין כן שאר כל הפטרות שבתות השנה ועדיף כח דידהו שדוחין אפילו הפטרת השמים כסאי למקצת הפוסקים כשחל ראש חדש בשבת מבואר פלוגתייהו במרדכ"י פרק בני העיר והביאם הרב בהג"ה ש"ע א"ח סימן תכ"ה, לכך כל כמה דאפשר לצדודי צדדים דלא יהיו נדחית הפטרת דנחמתא לגמרי אי דלגו לאיזו מהן שפיר דמי ולכך מסתברא למימר דגם להפטרה ותאמר ציון שהיא לפרשת עקב והפטרה אנכי אנכי שהיא לפרשת שופטים והפטרה קומי אורי שהיא לפרשה כי תבא יש להם תשלומין בענין זה:

והיינו אי לא קראו הפטרה ותאמר ציון בשבת הקבוע לה שהיא לפ' עקב יש לה תשלומין לקרותה בפרשת שופטים הפטרה אנכי אנכי אף על פי שהוא אחר שתי שבתות לית לן בה מידי דהוי עניה סוערה ברני עקרה דמודה בה מהררא"י בפסקים וכתבים והוא לשתי שבתות הוא הדין נמי ותאמר ציון והיינו שלפרשת שופטים יתחילו לקרות הפטרה, ותאמר ציון וגו' ויקראו עד סוף הפטרת אנכי אנכי בלי הפסק בינתיים ומיחזי כהפטרה אחת אף על פי שבין הפטרה ותאמר ציון לבין הפטרה אנכי אנכי איכא מעט פסוקים שאין רגילין לקרותן מכל מקום כדי שלא תהא הפטרה ותאמר ציון נדחית לגמרי שפיר דמי לקרות גם אותן פסוקים שבנתיים דכולן דנחמתא הן ומיחזי כהפטרה אחת וכן נמי הפטרה אנכי אנכי וגו' אי לא קראוה בשבת הקבוע לה שהיא לפרשת שופטים יש לה תשלומין לשבת הבאה עם רני עקרה שהיא לפרשת כי תצא והיינו שלפרשת כי תצא יתחילו לקרות הפטרה אנכי אנכי וגו' ויהיו קורין עד סוף הפטרה רני עקרה אף על פי שיש בין הפטרה אנכי אנכי לבין הפטרה רני עקרה איזה פסוקים שאין רגילין לקרותן מכל מקום שפיר דמי לקרותן כולן כיון שכולן דנחמתא הן ומיחזי כהפטרה אחת והפטרה קומי אורי וגו' שהיא לפרשת כי תבא יש לה תשלומין בהפטרה שוש אשיש שהיא לפרשת נצבים והיינ' שלפרשת נצבים יתחילו לקרות מן הפטרה קומי אורי וגו' ויקראו בלי הפסק עד סוף הפטר' שוש אשיש אע"פ שיש בין שתי הפטרות הללו איזה פסוקים שאין רגילין לקרותן מכל מקום שפיר דמי לקרות גם אותן שבנתיים כיון דכולן דנחמתא הן כדי שלא להפסיק ומיחזי כהפטרה אחת:

הרי מצאנו תיקון להפטרה דברי ירמיה וגו' ולהפטרה ותאמר ציון וגו' ולעניה סוערה וגו' ולאנכי אנכי וגו' ולקומי אורי וגו' שיש להם תשלומין בחברתה כמו שנתבאר לעיל אבל אינך הפטרות מאלו אין להם תשלומין אי משום דאין מדלגין מנביא לנביא אי משום דהוי למפרע מסופן לראשון, אי משום דהוי הפסק ביניהם יותר מפסיקת תורגמן, הנראה לעניות דעתי כתבתי:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף