שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קט

שאלה ק"ט

אחד נשא אשה וקודם שנכנס עמה לחופה עשה לה שטר חייב על עצמו מעכשיו ושעה אחת קודם מיתתו מסך אלף זהובים והשטר נעשה בקנין ושעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ובאופן היותר מועיל ע"פ תיקון חז"ל ובכל יפוי כח וזכות ובכל שופרי דשטרי דנהיגין הסופרים למיכתב שטרי חובות וחתומים עליו עדים כשרים נאמני הקהלה ואח"כ מת ונמצאו עליו בעלי חובות באופן שאם תטול אשתו כמשמעות שטר חוב שלה אלף זהובים לא ישאר מאומה לבעלי חובות לגבות ממנו ובמדינה זו יש תקנה משנים קדמוניות וזה לשונה מי שנעדר מן העולם ב"מ ויש עליו ב"ח וכתובת אשה ולא נמצא בעזבון בכל אשר יש לו בין מקרקעי ובין מטלטלין ראוי ומוחזק כדי לשלם לבעל חוב וכתובת אשה ולפעמים שחייב גם לקהל עבור מסים ולצדקה מצאנו וראינו לתקן משום נעילת דלת וכדי שלא להפקיע זכות האשה לגמרי תיקון הגון ונכון והיינו אם כשנשא אשה זו היו לו קרקעות בתים נחלות שדה וכרם היא קודמת לגבות בכתובתה מן הקרקעות עד כדי סך עיקר כתובה לבתולה ארבע מאות זהובים רייני"ש לאלמנה מאתים זהובים רייני"ש וגם מלבושים ובגדים הידועים שהכניסה אליו ולצדקה יש קדימה לגבות מן המקומות שבבית הכנסת בעזרת אנשים ונשים אפילו קודם לאשה בכתובתה ואם אין לו קרקעות או שיש לו אלא שקנה אחר הנשואין אז לא תגבה היא בכתובתה אלא סך מאה זהובים רייני"ש בין בתולה בין אלמנה וגם תקח מלבושים ובגדים הידועים שהכניסה היא לו ותסתלק היא לגמרי ומהמותר יתפרעו כל בעלי חובות והקהל במסים שלהם קודמים לכל ב"ח כמו שטר שיש לו קול עכ"ל התקנהונסתפקנו אם כחו של שטר חוב זה שעשה זה לאשתו קודם החופה הוא עדיף מסתם שטר כתובה דעלמא והיא קודמת ליטול כמשמעות שטר חוב שיש לה על בעלה ובעלי חובות ילכו בפחי נפש משום שבלשון התקנה לא נזכר אלא כתובה ולא נזכר ש"א והבו דלא להוסיף על התקנה או שמא לא עדיף האי ש"ח מכל שטרי כתובות ולא תטול אלא מאה זהובים כמשמעות התקנה דמה לי אם נעשה דרך שטר כתובה או דרך שטר חוב דזיל בתר טעמא שעשו תקנה משום נעילת דלת שלא להפסיד לבעלי חובות:

תשובה בשאלתך לא נתבאר אם האיש הזה עשה לאשתו ש"ח על עצמו באלף זהובים חוץ שטר כתובתה והיינו שיש לה שטר כתובה ותוספות ככל הנשים ועוד יש לה ש"ח זה על אלף זהובים או שאין לה רק ש"ח זה על אלף זהובים והוא בשביל כתובתה ותוספות ואין לה שטר כתובה חוץ מש"ח זה אלא שמוכח קצת מלשון השאלה שאין לה אלא ש"ח זה על סך אלף זהובים ואין לה שטר כתובה חוץ מזה מדכתב השואל ז"ל או שמא לא עדיף האי ש"ח מכל שטרי כתובות וכו' דמה לי אם נעשה דרך שטר כתובה או דרך ש"ח וכו' עכ"ל משמע מלשון זה דמה שהיה לו לעשות דרך שטר כתובה עשה לה דרך שטר חוב ואין לה אלא שטר חוב זה ולא שטר כתובה לכך כתב מה לי אם נעשה דרך שטר כתובה או דרך שטר חוב:

ויראה אם הוא כך שאין לה אלא שטר חוב זה ואין לה שטר כתובה חוץ משטר זה כדמשמע מלשון השואל או שיש לה גם שטר כתובה אלא שבתוך השטר חוב נמצא מבואר שהשטר זה הוא בשביל כתובתה ותוספות ודא ודא אחת הוא לא תטול אלא מאה זהובים כמשמעות התקנה כי הנה צלל במים אדירים והעלה חרס בידו משום דעיקר התקנה שהתקינו שלא תטול האשה אלא מאה זהובים היינו משום נעילת דלת שאם היא תטול כתובתה ותוספות במלואה ובעלי חובות לא ימצאו ממה לגבות יהיו נמנעים מלהלוות א"כ מה לי שטר כתובתה ומה לי שטר חוב אף על גב דלא נזכר בתקנה אלא כתובה מ"מ ש"ח שיש לה תמורת כתובה נמי בכלל דאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתן הא כל אדם יעשה כן ויכתוב לאשתו סך כתובתה ותוספות דרך ש"ח דעלמא ולא דרך שטר כתובה ותיטול היא הכל וב"ח ילכו בפחי נפש ויהיו נמנעים מלהלוות ואיכא נעילת דלת ולא תימא דליכא למיחש לזה שכל אדם יעשה לאשתו ש"ח על עצמו תמורת הכתובה משום שיהיה ירא שיהיו נמנעים מלהלוות לו דכיון דעדים מפקי לקלא ויתפרסם הדבר ימנעו מלהלוות לו לכך ודאי דלא יעשו כן:

הא לאו מילתא הוא דודאי משום דחששא דימנעו מלהלוות לו לא ימנע הוא מאשתו מלעשות לה ש"ח אם לא תתרצה להנשא לו אלא על ידי כן שיעשה לה ש"ח תמורת הכתובה דאין הספק מוציא מידי ודאי וגם אגב חיבת חופה לא ימנע מלכתוב לה ש"ח ומכ"ש כשהיא מכנסת לו נדוניא ואינה מתרצה ליתן לה אלא על תנאי זה ודאי דלא ימנע ממנה בשביל חשש שימנעו מלהלוות לו דבלאו הכי לא ניחא ליה לאינש להיות עבד לוה לאיש מלוה ואם כן איכא נעילת דלת לכך ודאי אף על פי דבלשון התקנה לא נזכר אלא כתובה מ"מ שטר חוב נמי בכלל כדי שלא תנעול דלת בפני לווין:

וליכא למימר כיון דבלשון התקנה לא נזכר אלא כתובה ולא נזכר ש"ח אין לנו להוסיף שם ש"ח דגבי תקנה אית לן למימר הבו דלא להוסיף עלה כמו שכתב הרא"ש כה"ג בתשובה שאלה כלל נ"ד הביאו הרב ב"י בסי' קי"ח סעיף מ"ה גבי תקנת חזרת נדוניא דדוקא על נדוניא תיקנו אבל לא על נכסי מלוג וכו' וכתב האי טעמא דהבו דלא להוסיף עלה הא לאו מילתא הוא דאדרבא מינה דההיא תשובת הרא"ש אית לן להביא ראיה לדברינו דאזלינן בתקנה בתר טעמא ואם כן בנדון דידן דמבואר בהדיא בתקנה הטעם כדי שלא תנעול דלת והאי טעמא שייך גם גבי ש"ח שנתן לאשתו עבור הכתוב' דכל אדם יעשה כן וימנעו מלהלוות ואיכא נעילת דלת לכך ודאי דבכלל התקנה הוי גם ש"ח בכלל כי הנה כתב הרא"ש התם בכלל נ"ד וז"ל וגם לא דמי לתקנות רבינו תם ז"ל וכו' דעל הנדוניא דוקא תיקן משום עגמת נפש ואסמכוה אקרא ותם לריק כחכם אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נכסי מלוג בהא לא תקון רבנן והבו דלא להוסיף עלה ומק"ו לא ילפינן וכו' הא תניא במסכת ידים אין דנין דברי תורה מדברי סופרים וכו' ולא דברי סופרים זה מזה וכו' עכ"ל הרי תלי הטעם דנכסי מלוג לא הוי בכלל התקנה משום דטעם התקנה היינו עגמת נפש לא שייך בנכסי מלוג משמע בהדיא הא אי הוה טעמא דעגמת נפש שייך גם בנכסי מלוג הוי גם נכסי מלוג בכלל התקנה אף על גב דבלשון התקנה לא נזכר אלא נדוניא ולא נזכר נכסי מלוג לא איכפת לן מידי בהא דזיל בתר טעמא אם כן בנ"ד דהך טעמא שתקנו בכתובה שלא תטול היא אלא מאה זהובים משום נעילת דלת שייך נמי בש"ח שעושה הוא לאשתו על כתובתה ודאי דבכלל התקנה הוי גם ש"ח כיון דטעם נעילת דלת שייך בש"ח כמו בכתובה ולא שייך למימר הבו דלא להוסיף עלה דאין זה מיקרי הוספה כיון דטעם התקנה שייך ביה ולא כתב הרא"ש הבו דלא להוסיף עלה אלא במידי דלא שייך ביה טעם התקנה כמו בנדון דידיה דהטעם דשייך בנדוניא היינו עגמת נפש לא שייך בנכסי מלוג, ואי היו מכניסין בכלל התקנה גם נכסי מלוג הוה מיקרי הוספה והבו דלא להוסיף עלה, אבל בנ"ד דטעם התקנה בכתובה דהוי משום נעילת דלת שייך נמי בש"ח שעושה לאשתו ודאי דלא מיקרי הוספה אלא בכלל התקנה הוא כדמוכח מיני' וביה דתלה הטעם דאין נכסי מלוג בכלל התקנה משום דלא שייך ביה טעם התקנה היינו עגמת נפש, אבל אי הוה שייך ביה עגמת נפש הוי בכלל התקנה ולא הוה מיקרי הוספה:

וקל וחומר הוא השתא התם בתקנה דמיירי ביה הרא"ש אם אין אנו מכניסין לכלל התקנה גם נכסי מלוג לא תתבטל עיקר התקנה שתקנו בנדוני' ולא שייך למימר מה הועילו חכמים בתקנתן שהרי מכל מקום הועילו לענין נדוני' אפילו הכי מוכח מדבריו התם דאם היה טעם התקנה שייך גם בנכסי מלוג הוי גם נכסי מלוג בכלל התקנה נדון דידן אם אין אנו מכניסין לכלל התקנה גם שטר חוב תתבטל עיקר תקנה ושייך לומר מה הועילו חכמים בתקנתן שתקנו בכתובה משום נעילת דלת כיון דאכתי איכא נעילת דלת שכל אדם יעשה לאשתו דרך שטר חוב וימנעו מלהלוות זה את זה לא כל שכן דיש לנו לומר דבכל התקנה הוי גם ש"ח כיון דטעם התקנה שייך בשטר חוב כמו בכתובה:

ואם יאמר האומר דלמא הא דאיכ' להוכיח מתשו' הרא"ש דהיכא דטעם התקנה מפורש יש לנו להכניס לכלל התקנה כל מידי דשייך ביה הטעם ההוא היינו דוקא מילתא דשכיחי דמצינן למימר דמתקני התקנה אסקו אדעתייהו אההו' מילת' כגון נכסי מלוג דשכיחי אי הוה שייך בהו למימר הטעם דעגמת נפש הוו מכניסין לכלל התקנה גם נכסי מלוג כיון דשכיחי ולא הצריכו להזכיר נכסי מלוג בהדיא בתקנה משום דהיו סומכים על הטעם דשייך בהו כמו בעיקר התקנה וידעי כולי עלמא שהם בכלל אבל מידי דלא שכיחי אין מכניסין לכלל התקנה אפילו בדשייך בהו הטעם של עיקר התקנה משום דאפשר דמתקני התקנה לא אסקו אדעתייהו אההוא מילת' כיון דלא שכיחי ולפי זה בנדון דידן שהבעל עשה לאשתו שטר חוב על עצמו תמורת הכתובה מילתא דלא שכיחין הוא ולא הוי בכלל התקנה אף על גב דשייך ביה נמי טעם של עיקר התקנה היינו נעילת דלת מקום לא הוי בכלל התקנה משום דאמרינן דמתקני התקנה לא אסקי אדעתייהו להכי:

אם יאמר האומר כך מייתינן ליה ראי' מהא דאית' בהג"ה מרדכי מכתובות וז"ל כתב תלמידו של הר"ם וז"ל נ"ל מה שתיקן ר"ת להחזיר הנדוני' לאב לא על הבת לבד תיקן אלא אף על מיתת הבן תיקן ומה שלא הזכיר הבן משום דבצרפת נוהגות הבנות ליתן הנדוני' ולא החתן אבל אם היה הבן נותן הנדוני' ומת תוך השנה הנדוניא חוזרת גם לאביו וכן דנתי לפני הר"ם והודה לדברי עכ"ל הרי מבואר בהדיא אע"ג דבתקנה עצמה לא נזכר אלא נדוני' שמכניס האב להכלה בתו ולא נזכר מידי מנדוניא שמכניס האב להחתן בנו אפילו הכי מכניסין לכלל התקנה גם נדוניא של החתן שמכניס לו אביו והיינו משום דהטעם דעגמת נפש שייך בבן כמו בבת והא דלא הזכירו בתקנה נדונית בן היינו כדמפרש טעמא משום דלא היו רגילים להכניס נדוניא לבנו ולא אמרינן כיון דלא היו נוהגים ליתן נדוניא לבנו לא אסקי אדעתיה דר"ת שתיקן תקנה זו על נדונית הבן החתן ואין מכניסין זה לכלל התקנה אלא אמרינן כיון דטעם התקנה היינו עגמת נפש שייך בנדונית הבן החתן כמו בנדונית הבת הכלה הוי נמי בכלל התקנה ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן אף על גב דבתקנה עצמה לא נזכר אלא כתובת אשה ולא נזכר מידי משטר חוב שעושה אדם לאשתו מכל מקום הוי שטר חוב נמי בכלל התקנה כיון דעיקר טעם התקנה היינו נעילת דלת שייך בש"ח כמו בכתובת אשה מכניסן גם שטר חוב לכלל התקנה והא דלא הזכירו בהדיא ש"ח כיון דלא נהגו אלא בכתובה ולא נהגו בש"ח אבל מ"מ אם אדם עושה לאשתו ש"ח תמורת הכתובה הוי נמי בכלל התקנה ואינו נוטל' אלא ק' זהובים כמו בכתובה ולא אמרינן כיון דלא נהגו בש"ח לא אסקי אדעתייהו דמתקני התקנה על ש"ח אלא הוי נמי בכלל כמו בנדונית חתנים על פי מה שכתב תלמידו של הר"ם ז"ל הנ"ל:

וכבר בארנו דעדיף נדון דידן מההוא דנדונית חתנים דהתם אף אלו לא היו מכניסין בכלל התקנה נדונית הבן החתן מ"מ לא היתה עיקר התקנה בטלה דעיקר התקנה דנשאר קיים גבי נדוניא הבת הכלה אפילו הכי מכניסין לכלל התקנה גם נדונית הבן החתן כיון דשייך ביה נמי טעם התקנה היינו עגמת נפש מכל שכן נדון דידן דאם אין אנו מכניסין בכלל התקנה גם ש"ח התבטל עיקר התקנה לגמרי דיהיו נמנעים מלהלוות ואיכא נעילת דלת לכך יש לנו להכניס בכלל התקנה גם ש"ח כדפירשתי לעיל:

ולא תקשה מהא דכתב רבינו ירוחם במישרים נתיב כ"ג חלק י"א סוף דף ס"ה אהא דאמר תנאי כתובה ככתובה וכו' וז"ל וכל זה דאמרינן בתוספות וכו' שכתב לה והוסיף לה או שכללה עם העיקר אבל אם כתב לה ונתן לה מתנה כך וכך אין דינה ככתובה וכל שכן אם כתב לה שטר מתנה בפני עצמו, ולפיכך נהגו לכתוב מתנה לחוד להוציאה מדין תוספות דכתובה, עכ"ל והרב ב"י מביאו בטור א"ה סוף סימן קי"ח:

הרי מבואר אם כותב לה התוספות דרך מתנה בפני עצמה הוציא מכלל דין כתובה ואם אחר כך היא מפסדת כתובתה כגון שעוברת על דת או שהיא מזנה אינה מפסדת התוספת כיון שכתב לה התוספות בשטר בפני עצמו ולא כתב לה בעיקר הכתובה וגם לא הזכיר לשון תוספות כתובה אין דין שטר ההוא כדין כתובה, אם כן ה"ה נמי בנ"ד נימא הכי כיון דכתב לה ש"ח בפני עצמו הוציאו מכלל דין כתוב' ואם כן אף על פי שתקנו המתקנים על הכתובה אין לנו להכניס בכלל התקנה שטר זה הנעשה דרך חוב דכיון שעשה לה ש"ח בפני עצמו הרי הוציאו מדין כתובה לא דמי דהתם שאני דקאי אדין תנאי כתובה ככתובה דהתוספות הוי מדין תנאי כתובה ודינה ככתובה שאם הוא מפסדת כתובתה כגון שעוברת על דת או שהיא מזנה מפסדת נמי תוספות כתובה והוא רוצה להפסיד לעצמו ולעשות לה על התוספות חוב בפני עצמו או מתנה בפני עצמו להוציא מכלל דין כתובה כדי שלא תפסיד התוספות אפילו כשתהיה מזנה או עוברת על דת אנן מאי איכפת לן דיכול ורשאי כל אדם להפסיד לעצמו או להתחייב במה שאינו חייב אם אינו חב לאחרים במעשה ההוא, לכך אמרינן דמהני הא דכתב לה התוספות דרך מתנה שטר בפני עצמו כדי להוציא מדין כתובה:

אבל נדון דידן דמיירי בתקנה ששקדו על תקנות הלווים כדי שלא תנעול דלת והוא רוצה לעשות דבר כדי להוצי' מן התקנה ועל ידי כן תתבטל התקנה מעיקרו ויהיה נעילת דלת ודאי ודבר פשוט הוא דאינו יכול להוציא מהתקנה כיון שעיקר טעם התקנה שייך בש"ח כמו בכתובה אמרינן ודאי דגם ש"ח הוא בכלל התקנה דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן כל אדם יעשה כן ויהיו נמנעים מלהלוות זה את זה ואיכא נעילת דלת לכך אמרינן דזה שעשה כן צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ואשתו לא תטול אלא ק' זהובים והב"ח יתפרעו ממותר הונו ומאודו:

וכל זה אינו אלא באין בידה אלא הש"ח הזה שעשה לה הבעל מאלף זהובים ואין לה עוד שטר כתובה ותוספות חוץ מש"ח זה כדמשמע מלשון השואל כדפירשתי לעיל הוא דהוי דינא הכי דגם ש"ח זה הוא בכלל התקנה שתקנו על שטר כתובה שלא תטול אלא ק' זהובים דכיון שיש לה שטר חוב זה תמורת שטר כתובה ותוספתא חיישינן שכל אדם יעשה כן כדי להפקיע זכות בעלי חובות כיון דלית ליה לבעל פסידא בזה שעושה לה ש"ח על כתובתה ותוספתא וא"כ איכא נעילת דלת שימנעו מלהלוות זה את זה ומה הועילו חכמים בתקנתן כדפי' לעיל לכך לא תטול אלא מאה זהובים דש"ח זה בכלל התקנה הוא:

אבל אם יש לה שטר חוב זה על בעלה חוץ שטר כתובה ותוספות שיש לה עליו והיא תובעת שניהם ודאי דלא אמרינן ששטר חוב זה הוי בכלל התקנה שתקנו על הכתובה ובין הכל לא תטול אלא מאה זהובים דמאי שנא היא משאר בעלי חובות כיון שהשטר הזה הוא לה חוץ משטר כתובתה ותוספתא דודאי לא שייך בשטר זה טעם של התקנה דליכא למימר כל אדם יעשה כן כדי להפקיע זכות בעלי חובות ואיכא נעילת דלת דהיאך סלקא דעתך למימר דכל אדם יעשה כן להתחייב נגד אשתו בסך מה דרך חוב נוסף על שטר כתובתה ותוספות ולא יהיה חייש לעצמו או ליורשיו אם יגרשנה או ימות שהרי היא תגבה שניהם כתובתה וגם ש"ח זה ודאי דשום אדם לא יעשה כן ואם יקרה מקרה שאיזה אדם יעשה כן הרי הוא אדם אחד מאלף ומילתא דלא שכיח הוא ואין כאן נעילת דלת שיהיו נמנעים מלהלוות זה את זה דודאי לא יהיו נמנעים אלא ממנו כיון שהוא עשה כן אבל לא מאחרים דודאי לא יעשה כן שום אדם להתחייב נגד אשתו בש"ח מסך מה חוץ שטר כתובה ותוספות שיש לה שתוכל לגבות שניהם אטו בשופטני עסקינן אם לא שלפעמי' שיהיה האמת כך שהיא תהיה מלווית לבעל' סך מה ממה שהשאיר' לעצמה חוץ ממה שכניסה לו בנדוניא והוא עושה לה ש"ח על אותו סך קודם החופה חוץ הכתובה והתוספות על מה שהכניסה לו אם האמת יהיה כך הרי בדין הוא שתהיה גובה כל סך ש"ח ההוא כיון שהיא קודמת והיא הית' מלוה לבעלה דמאי שנא מב"ח אחר אם הוא מוקדם ואין כאן נעילת דלת לכך הדין נותן אם יש לה ש"ח זה על אלף זהובים חוץ שטר כתובתה ותוספות שיש לה עליו והיא מובעת שניהם היא קודמת בכח שטר זה לגבות כל סך אלף זהובים ואין ש"ח זה בכלל התקנה שתקנושלא תטול אלא מאה זהובים דממה נפשך אם היא היתה מלוה לבעלה סך אלף זהובים חוץ ממה שהכניסה לו לנדוניא ויש לה כתובה ותוספות בפני עצמה על מה שהכניסה לו וש"ח בפני עצמה על מה שהיא היתה מלוה לו נוסף על מה שהכניסה לו הרי הוא כדין שתהא היא גובאת בש"ח זה את אשר היתה מלוה לו דמאי שנא היא מב"ח אחר ואם לא היתה מלוה לו מאומה אלא הוא שנתחייב לה סך מה שלא היה חייב לה ולא היה חייש לעצמו וליורשיו שאם יגרשנה או ימות שתגבה שניהם הרי הוא מילתא דלא שכיחי ושום אדם אחר לא יעשה כמוהו עוד ואין כאן נעילת דלת שלא יהיו בני אדם נמנעים מלהלוות זה את זה כדפי' לעיל ואין ש"ח זה בכלל התקנה לכך הדין נותן שבכח שטר חוב זה היא נוטלת כל סך אלף זהובים ובכתובתה ותוספות היא נוטלת מאה זהובים ולא יותר מפני התקנה:

אבל אם אין לה אלא שטר חוב זה והוא תמורת הכתובה והתוספות אין דינו של ש"ח זה אלא ככתובה והוא בכלל התקנה דחיישינן לנעילת דלת כדפי' לעיל ואין היא גובאת בכח שטר חוב זה אלא מאה זהובים כמשמעות התקנה בכתובה:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף