שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/לג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאלתי על ש"צ שהעבירוהו הק"ק לסבו' ידועות אצלם וזאת תשובתי אליהם על פסק שפס' החכם השלם כמה"ר גדליא ן' חיון נר"ו המרביץ תורה בקהלם שפתים ישק משיב דברי נכוחים כאשר כבר כתבתי על ענין זה לפי דעתי לפי שהחכם כה"ר יוסף פארדו נר"ו שלח אלי פסק מפלוני אלמוני לא ידעתי אכנה מי הוא וכתבתי הפך סברתו של הפוסק ההוא כי היה מזכה לש"צ ואני כתבתי אלי דברי החכם השלם פלוני אלמוני ראיתי מה שכתב הש"צ שהסכימו הצבו' להעבירו וכתב שכיון שנשבע שלא ישוב עוד לכסלו אין דעתי נוחה בזה שהרי זה קבלת חברות נק' ולא תשובה דכתב הרשב"א והביא ב"י ריש ה' שחיטה וז"ל ואם יראה בעיניה' כמיקל ופושע ראוי שלא להחזירו אפילו בקבלת דברי חברות ע"כ הרי שאינו מספיק לכל אדם קבלת דברי חברות וידוע שהש"צ עומד במקום כהן המקריב וצריך שיהיה פרקו נאה מנעוריו וגם כי אין דבר עומד בפני התשו' מ"מ צריך הרבה לידע התשובה מה היה ושיתברר הדבר היטיב באופן שלא יהי' חשש כלל לחו' שתשובתו כדי שיחזירוהו לאומנותו ועדין כולי האי ואולי כמו שאכתו' ב"ה והוא כי ראיתי בהלכות נדרים על איש ואשה שקבלו עליה' חרם הק"ק לישא זה עם זה והמיר האיש ושב כו' עד ואני אומר שאם לדין יש תשוב' דכיון שהמיר אעפ"י ששב פגם משפחה הוא ואדעתא דהכי לא נשבע א"כ יש לי ראייה מכאן לחוש לזה הש"צ שלא יחזירוהו דהשתא ומה אם לכבוד משפחה מפרטי אח' כתב שאפי' ששב בתשוב' פטורה היא מן השבועה בנ"ד שהוא כבוד צבור ומצאנו ראינו בכמ' מקומו' חשו חכמים לכבוד הציבור שהרי לעניין קריאת ס"ת אשה עולה למנין ז' מן הדין ועכ"ז אמרו חכמי' אשה לא תעלה מפני כבוד הצבור כמו שהביא הדין בפשיטו' אורח חיי' סי' רפ"ב גם בהלכות קריאת מגלה סי' תר"ץ כת' וז"ל הקורא את המגלה עומד או יושב יצא וכו' עד והרמב"ם ז"ל כתב אבל לכתחלה לא יקרא יושב בצבור מפני כבוד הצבור ע"כ הרי אנו רואים כי גדול כ' הצבור וצרי' מאד לחוש על כבודם א"כ זה הש"ץ שהעבירוהו לסבו' ידועו' בלתי טהורות כפי הנראה נגעות עד נפש אם לא ראינוהו שעשה תשובה גמורה ושלמה בלתי מרמה דפשיט' שאין להחזירו שהרי כת' הרא"ש ז"ל והביא לשונו הטור א"ח אם הוא מיוחס ורשע מה תועלת למקום ביחס שלו ואם הוא ממשפח' בזוי' וצדיק טוב לקרבו אבל תרעומותי כי חזני הארץ הזאת הן להנאת' לשמוע קול ערב אם הוא רשע גמור אין חוששין רק שיהיה נעים זמירות והכתוב אמר נתנה עלי בקולה וכו' וא"כ פשיט' שאין להחזירו אלא אח' שיראו עינינו וישמח לבנו בתשובתו שהיא תשוב' שלמה בלי מרמה וערמה כל זה כתבתי מבלי פנות לחומרות שעשו הקהל והשבועות להעבירו ושלא להחזירו בשום צד ואופן לעולם כי לדעתי שהאמת כמו שכתבתי פעם אחרת בחיי הגברת עטרת תפארת נשים מר' גראסיא מב"ת על הבי' הננס' שבנו שם בקושטנדינה רבתי יע"א שאעפ"י שנהגו להתיר חכמי ציבו' בלי פתח וחרט' כו' כנהוג היינו במקום דליכא אלא חרם סת' אבל כשאנו רואים שכוונ' הצבור לקיו' הסכמת' מוסיפי' חומרו' ואלות אין להם התרה כמו שהבאתי ראיה ממה שכתב והביא ב"י בי"ד סימן רכ"ח וז"ל וכתב עוד הר"ן ומ"מ דכל שהתנו בפי' שלא יוכלו להתירו או שאמרו ע"ד הקהלות הרחוקות וכיוצא בזה שמחשבתם נכרת מתו' דבריה' שהם מוציאים אותו מכלל מנהג' חזר אותו חרם לדינו וכל שהוחרם או הומר ע"ד רבים אין לו הפרה עכ"ל וכן כתב הרשב"א כל שמחמירים לעתים להחרים על דעת הק"ק וכיוצא בזה שמגלים דעת' שלא יהיה להם היתר אי אפשר להתירו וכן מצאתי בשיט' הר"י מיניר ז"ל וז"ל אם הוסיפו ואמרו דלא יוכלו להתיר דינו כדין נדר ושבוע' שאינו ניתר אלא ע"י חכם ופתח היתר כראוי ע"כ וגם בנ"ד דרואה אני כל אלו הדברים שכוונתם היה ממש לקיים הסכמת' בכוונ' המכוין ושלא להתי' בשום צד ואופן בעולם וע"כ אני אומר כל זה לפי שאני רואה כי מלבד השבועה החמור' יש בה חומר אחר שנעשי' לשם מצוה להרחיק מי שהש' שונ' ולקרב את אוהביו עוד כתבתי שם בפסקי הראשון שכתבתי על זה לפוסק הראשון וז"ל שם ועל המחלוקת שכתבת מהרמב"ם והראב"ד דהוי ס"ס ספ' כהרמב"ם שלא חלה השבועה כיון שלא ענו הצבור אמן ואת"ל חלה כהראב"ד אין צריך התרת חכם או ג' הדיוטות ואני פליגנא עליך חדא שאעפ"י שאיני כדאי להכריע בין גדולת שני המאורות הגדולים כי מה אני מה חיי מ"מ ראיתי תשובה אחת שכת' הרשב"א שאפי' היה הוא מחמיר והראב"ד מיקל היה עושה כדברי הראב"ד מכאן נראה שקרוב הדבר שאין כאן ספק שיש לנו ודאי לעשות כדברי הראב"ד שהוא רב וגדול כ"ש לחומרא עוד שנית שאין לומר ס"ס אלא בדבר שנעשה מאליו אבל לא שנעשה אותו בידים כי הכ' דנראה שהיה נותן רשות לצבור שיתירו הם מעצמם דבשלמא אם הם כבר התירו עצמם והיו שואלים מה דינם הוי שייך למימר ס"ס אבל קודם לכן אין כאן אלא ספק א' אי עבדינן כהרמב"ם או כהראב"ד ואפי' זה אינו ספק מן הטעם שכתבתי ועל מה שהודיע לשואל שאם רוב הקהל רוצים אפילו המועט מוחי' אין לחוש אמת שכן כתב הרא"ש אבל נמצא בתשוב' מהררי"ק שש"ץ אפי' א' יכול למחות ולעכב שלא יעלה להיות ש"ץ ואעפ"י שחלק בין כשהיו רוצים להכניסו מחדש לכשהיה כבר ש"צ ורוצים א' או ב' או מיעוט מן הקהל להורידו דאז ודאי אזלינן בתר רובא אבל בנ"ד נראה בעיני הדבר ברור מאד שהיה עלייה מחדש כיון שעלתה הסכמת הקהל כלו להורידו והורידוהו ועמד ימים ושנים חוץ מרשות הקהל עתה שרוצים להחזירו אפי' מיעוט מן הקהל יכולים למחות ולעכב שלא יחזירוהו כ"ש שהורידוהו לסבות ידועות כנז' ויש נדנוד אסור בדבר ועל הכל חומר האלות והקללות והשבועות שקיימו וקבלו עליהם הק"ק עוד כתבתי על מה שרצה אותו הפוסק לקיים התרת חזרת הש"צ הזה ונתן טעם שאפי' נשבעו ע"ד רבים יש להם התרה שהיה לדבר מצוה שירבו נדרים ונדבות בקהל ואני אומר שעל זה נאמר עמי בעצו ישאל גו' שלא ימנע אי ש"צ זה ראוי והגון להיות ש"צ או לא אם יש בו כל התנאים הצריכים לש"צ מה צריך לבקש טעם הנדבות שירבו בקהל תיפוק לי שיש מצוה בהתרה מטעם נעימות הקול שהוא א' מן הדברי' הנז' בתלמוד מתנאי הש"צ לכבד את ה' מגרונו ואם אין בו התנאים הראוים לש"צ מה תועלת בנעימות קולו שהרי הרא"ש ובנו הטור שפסלו טעם הנעימות לא עמד בפניהם טעם זה מנדבות ונדרים ולדעתי אפי' לא עלה במחשבת' דבר כזה ומה שהביא ראיה מהרא"ש ע"ה ומהרמב"ם הרי הרא"ש דהוי בתר וראה דברי הרמב"ם ובנו הטור ולא חשו לדברי הרמב"ם רצוני למה שנראה לכאורה כי התנאים הנזכרי' וצריכי' לש"צ היינו דוקא בש"צ דתעניות הא בשאר הימים אינו כן ואי אפשר אלא א' מב' דברים או דסבירא ליה להרא"ש דאינו כן ופליג אהרמב"ם וסבירא ליה דתנאי הש"צ צריכין בכל שלוחי צבור הן דתעניות הן דשא' ימים או דסבירא ליה כי הרמב"ם נמי כך סברתו אלא שמה שסתם כאן גילה כאן והכל שוה ועכ"פ צריך להחזיק בדבר הרא"ש ובנו. והוו בתראי טובא וכ"ש במקו' דבמילי קדמאי איכא קצת ספ' דהרי רבינו ירוחם כתב וז"ל ש"צ שקולו ערב ואינו הגון עליו נאמ' נתנ' עלי בקול' כו' ונ"ל ודאי שפי' אינו הגון אין ר"ל שהו' בעל עבירות דהא ודאי פשיטא דלא היה צריך לומר אלא כוונתו ופירושו שכל שאינו הולך בדרך תמים ואין מדותיו טובות מאד' אינו הגון מקרי וכלל הדברים שאם אמת הדבר שנשבעו הק"ק וקבלו עליהם להוציאו והיה כמו שכתוב למעלה לסבו' ידועות אליהם א"כ נמצא שהשבועו' והחומרות היו לקיום מצוה והיה הדבר צריך עיון הרבה אם יש להם התרה כלל וגם כתבתי שאפי' שקבל עליו דברי חברו' דלא מהכי להאי גברא דאפי' היינו רואים אותו עושה תשובה היה צריך לדקדק מאד בתשובתו ועדיין כולי האי ואולי לפי שאפילו דקי"ל שכל איש ישראל אסור לומר לחברו ששב בתשו' זכור מעשיך הראשוני' מ"מ אין כבוד הצבור שיעמו' בספק זה שאין רקים ופוחזים חסרים מן העולם ואפשר לא יחסר ביום מן הימים (שלא) יטילו גנאי זה לפניו ואין זה כבו' צבור ודאי ועל הכל אני אומר שתמה אני ונפלאתי הפלא ופלא ימצא איש או אנשים ימרו את פי החכם השלם ראש היחש והמעלה כמה"ר גדליא ן' חיון וראיתי דבריו שכתב על ענין זה שכלם נכוחים למביני מדע וישרי' למי שיש יראת ה' בלבו והשבח לאל ית' כיוונתי לסברתו זה לי ימים רבים עדיין לא ידעתי סברתו בזה הענין ועליו אני אומר מה שכתבתי בפתח דברי תחלת אמרי שפתי' ישק גו' נאם העבד מוכן ומזומן לעבור קדוש' הק"ק פורטוגיזיש ועל ראשיה' החכם השלם כמה"ר גדליא ן' חיון ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |