שו"ת מהרי"ק/ב

על אודות יהושע ושלמה בני הר"ר אברהם מינץ ס"ל יצ"ו שהיו דרי' תחת ממשלת אדון הדוכוס יר"ה בעת נעשית הפשרה עם הדוכוס לי"ג אלפים ובעת נשתעבדו ראשי הקהלות בהם והם עמדו ימים רבים אחר כך. ויהי היום ברחו יהושע ושלמה הנז' והלכו תחת שררה אחרת ועלה בלבם כי ערוקייהו מסתייהו שיתפרדה חבילה וכאשר קהלות מלומברדי"אה עוד תובעים מהם שיפרעו חלקם מהמס מהי"ג אלפים נתחייבו בהם בטרם צאתם מן הארץ הם טוענים שרוצים לדין עמהם לפני דייני עירם אשר הם יושבים בעת הזאת שהרי התובע הולך אחר הנתבע. נלע"ד כי יהושע ושלמה צללו במים אדירים והעלו בידם חרס מחרסי אדמה שהרי הלכה רווחת היא בישראל שאין הבורחים אחרי שאילת המס פטורים בשביל כך מלפרוע חלקם מן המס כמו שכתב במרדכי פ"ק דב"ב. ור"י השיב וז"ל מנהג בכל הקהילות שאין אדם יכול לפטור עצמו המס בצאתו מן העיר אחרי שנתחייב ובלא מנהג נראה לי דין תורה שכששאל המלך מס אפילו שערי דכדא נשתעבדו וכו' דכל מה שיש לו נשתעבד למלך ואפילו קודם גבייה כבר נשתעבד אל המלך עכ"ל והאריך בראיות ולא מבעיא לדברי ר"י שאומר הדין כן מדין תורה וממנהג בכל הקהילות וגם לדברי רבינו יהודה מפרי"ש שכתב על אודות ראובן ושמעון שהיו דרים תחת שר אחד והטיל עליה מתנה יברח האחד וז"ל קבלה מר' הלכה למעשה כי מן הדין חייב לפרוע חלקו דדינא דמלכות' דינא דאפי' שערי דכדא נשתעבדו למלכא לכרגא עכ"ל והרי לך שגם רבי' יהודה מפרי"ש פסק הלכה למעשה כדברי ר"י ולא מבעי' לדברי ר"י והנמשכים אחריו אלא אפילו לדברי ר"ת שכתב אמרדכי בשמו וז"ל מכאן אר"ת שאם הטילו מס או מתנה על בני העיר וברחו מקצתם שפטורים וכו' היינו דוקא ששאל המלך המס והטילו על בני העיר ולא נשתעבדו בו בני העיר ודאי הוא דסבר ר"ת התם הוא דלא חל החיוב לגמרי עד שיבא לידי גיבוי ומשום כך פוטר הבורחים אבל הכא בנדון זה שכבר נשתעבדו ראשי הקהילות לפרוע הי"ג אלפים בשעבוד גמור אל הגזבר מהדוכוס ושליחות' דכולהו בני לומברדי"אה קא עבדי פשיטא ופשיטא דאפי' ר"ת מודה בהא שהרי כבר נתחייבו כולם לכח השעבוד בחיות גמור והוי כמו שנגבה כבר ומאחר דפשיטא שהדין פשוט כן שהבורח לא נפטר בצאתו מן העיר אלא אכתי אגוד הוא בהקהילות בענין ההטלה שכבר הוטלה בטרם צאתו וכל שכן כשכבר נשתעבדו בה כדפירש א"כ לא פקע מן הבורח דין היחיד המדיין עם הקהל עבור המס שהקהל גובין ממנו תחלה ואחר כך ירדו עמו לדין כו' שהקהל רוצים להיות מוחזקים ותופסים תובעים ולא נתבעין כמו שכתב המרדכ"י שלהי פרק לא יחפור וכתב רבינו מאיר דדין תורה הוא והביא ראיה מפ' איזהו נשך. וגם כן על כרחן ידונו לפני השלשה דיינים אשר נתמנו מאת קהילות לומברדי"אה לדון על כל הפרש בין יחיד או יחידים והקהילות יצ"ו. ואפילו ירצה אדם לקנטר ולומר אף על גב דמשך שייך עדיין בענין הקהל אפילו אחרי צאתו מהעיר לענין שאין נפטר מלפרוע חלקו מן המס כדפי' מ"מ אחרי שאין עומד עוד תחת אותו שררה לא יחשב כיחיד המדיין עם הרבים שהרי כבר נתפרדה החבילה א"א לומר כן שהרי דין זה שאנו אומרים שהקהל גובים תחלה וכי הם רוצים להיות מוחזקין תובעים ולא נתבעים מוכיח המרדכי מההיא דאם האילן קדם קוצץ ונותן דמים משום דקדרה דבי שותפי וכו' וחשו חכמים להזיקא דרבים בכל מקום כמו שכתב שם המרדכי וגם הביא מההיא דמיצר דהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וגם הכא לענין המס יצטרך לפרוע תחלה פן יוזקו הרבים ומאחר שתלוי בכך משום היזק דרבים אין הדבר תלוי מפני שהוא עומד עמהם שהרי גבי אילן וכן גבי מי שהיה דרך הרבים עובר דרך שדהו ונתן להם מן הצד דמעולם לא היה לרבים שום שייכות בדרך הזה ומן הדין היה לנו לומר מאחר שלא נתן לרבים הדרך הזה אשר מן הצד אלא משום שהיה סבור שהדרך הראשון אשר באמצע יוחזר לו וכיון שלא עשה ולא כלום ולעולם נשאר הדרך הראשון בכח הרבים ויכולים לעבור דרך שם בעל כרחו א"כ יוחזר לו לכל הפחות הדרך אשר מן הצד שלא היה שלהם מעולם דאין לך קנין טעות גדול כזה מה שנתן להם מו הצד בחשבו שיוחזר לו הדרך אשר באמצע שדהו ואי' חוזר ואפילו הכי חשו חכמים להיזיק' דרבים ואע"ג שלא היה להם שום שותפות שייכות באותו דרך מעולם כל שכן וכ"ש בנדון הזה שיחושו חכמים להיזיקא דרבי' ואע"ג שעכשיו אין עוד שותפות מכאן ולהבא דמ"מ היו שותפים מקודם וגם שייכי ואגידי בהאי מס כדפי' וגדולה מזו השיב ר' עזריאל וז"ל ע"ד הדוכוס אשר דרש היהודים שיעסקו שהיהודי' הדריה בפייזו שלו תחת שרים קטנים ישבו תחתיו כו' ואמר ליהודי' אם לא תעסקו שיבאו לדור תחתי כלה אגרש אתכם ואותם ולא ישאר פרסה והשיב ר' עזריאל ז"ל דומה בעיני כיון שהדוכוס יכול לגרש את הכל אף אם אלו אמרו תמות נפשי עם פלשתים לא מהני אלא כופים אותם על מדת סדום שיעקרו ממקומ' ויבואו תחתיו ואם יש להם פסידא במה שנעקרו ממקומ' זה יטענו אח"כ לאחר שיסלק היזק לרבים אבל קודם לכן אין יכולים לתבוע מאומה שלא ידמה הדבר לקידרא דבי שותפי וראיה מפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ד) דקאמר אם העיר קדמה קוצץ בלא דמים ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ולימא בריש' הבו לי והדר איקוץ משום דהוי קידרא דבי שותפי ומכאן יש להוכיח דאפילו לא היה סכנה כלל מכל מקום כיון שהאחרים בסכנה בעבורם שהם רבים צריכים לסלק ההיזק. ויחזר לתבוע הזיקם אחר כך מיהא דההיא דאם האילן קודם קוצץ בריש' והדר נותן דמים עכ"ל רבינו עזריאל והרי לך בהדיא דפסק דאותם שהיו דרים תחת השרים קטנים ולא היו מעולם פורעים מס בשותפות עם האחרים כלל אפי' הכי מחייבם רבינו עזריאל ז"ל לסלק ההיזק תחילה ולא יתבעו מאומה מקודם לכן משום היזיק' דרבים ק"ו ב"ב של ק"ו בנדון הזה שהיו שותפים בראשונה וגם עכשיו הם שותפים במס הזה מאחר שהלכה רווח' היא שחייבי' לפרוע חלקם ממנו דודאי יצטרכו לפרוע תחלה קודם שירדו לדין לפני שום אדם דלא שייך כלל למימר בהו שהתובע הולך אחרי הנתבע שהרי דין תובעים יש להם ולקהלות דין נתבעים וכדכתבתי לעיל מלשון המרדכי שהרי מניעת פירעון המס חשוב היזק' דרבים כמו שכתב המרדכי שלהי פר' לא יחפור והבאתי לעיל את לשונו ותו לא מידי לפי הנראה לענ"ד.

ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון במה"רר שלמה זלה"ה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף