שו"ת מהרי"ט/ב/יורה דעה/כה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
החקירה הב' אם יש לדון בנדרי' ונדבו' דין אסמכתא לפי שמצאתי כתוב ממהר"ר יחיאל אשכנזי ז"ל מעשה שהיה באיש אחד שנדר בנ"ש אם יכנס לבית הכנסת פ' והותר לו ע"פ הרב מהר"ר יוסף טיטצק ז"ל וקצת חכמים ועיקר ראייתם מהגהת מרדכי בסוף מציעה זה נסחה ואותם בני אדם שנודרים כך וכך לצדקה אם יצחקו ועוברים על נדרם פטורי' מליתן אע"ג דצדק' מקניא בדבור כדתניא בפיך זו צדקה מ"מ לא חשיבא אמירתו לגבוה כמסי' להדיוט והכי נמי מוכח בסמוך דקאמר ההוא ר' יהודה משום ר' טרפון היא דאמר אין א' מהם נזיר אע"ג דנזירות הוי כאמירה ואפי' הכי קאמר דאין נזיר משום דהוי אסמכתא דהא מלתיה דר"ט איירי בב' שתלו נדר' בא' אם פ' הריני נזיר וכו' והא דלא חשבינן אסמכתא ההיא דהילנו המלכה שנדרה אם יבא בנה מן המלחמה אהא נזירה ז' שנים שאני התם דגמרה ואמרה כדי שיועיל הזכו' לבנה ע"כ וכתב ז"ל דאע"ג דר"ט יחידאה הוא ע"כ לא פליג בה' עליו אלא כי התם שנתכוון לנזירות ונתקיימו דבריו אבל בלשון אסמכת' גמורה כ"ע מודו שאין כאן נזירות ואף מהר"ם ז"ל שם במרדכי לא אמר אלא בנודר דרך בקשה דגמר ומקנה רק שיבאו בקשותיו כי הא דאם יהיה אלהים עמדי ואם נתן תתן את העיר הזה בידי וכו' עכ"ל.
ואיברא שדברי המרדכי מוכיחין מהך שמעתא דפי' זה בורר דפריך לרב ששת דלא חשיב משחק בקוביא אסמכתא אלא למי שאינו עוסק בישובו של עולם שאין לו אומנות אלא הוא ופרכינן עליה והתניא בין יש לו אומנות שלא הוא בין שאין לו אומנות פסול וקאמר ההוא ר' משום ר"ט הוא דאמר אין א' מהם נזיר שלא נתנה נזירות אלא להפלאה וכתבו בתוס' שהקשה ריב"ן מאי מדמה קנין לנזירות שאני נזירות דגלי קרא כי יפליא וי"ל דמ"מ נילף מינה בעלמא ור"י תירץ דמוכח דאי בכה"ג לא הוי אסמכתא א"כ חשיב נמי הפלאה אע"ג דלא ידע אלא בעלמא חשיב אסמכתא והכא גבי נדרים ס"ד דאתרבי משום ידות להכי אצטריך כי יפליא משמע דגמר' מדמה קנין לנזירות דמידי דלא הוי אסמכת' גבי קנין לא הוי לענין נזירות ולא מתרבי מכי יפליא ומינה דמאי דחשיב אסמכתא לענין קנין חשיב לענין נזירות מכי יפליא אפי' לרבנן ואי קשיא דלמא לרבנן אפי' אסמכת' גמורה מהני בנזירות ונדרים מדין ידות כדכתבו התוס' וצדקה נמי איבעיא לן בריש מכילתין ובאת"ל איפשיטא דיש יד לצדקה כמ"ש הר"ן שם ומיהו למאן דס"ל דלא איפשיטא באת"ל ספיקא הוי ויש שדנו אותה לקולא לנתבע דהמע"ה ויש שדנו לחומרא לצאת ידי חובת נדרו והכא קרא דכי יפליא הא דרשינן מיניה בספ"ק דחגיגה התר נדרים שאמרו יש להם על מה שיסמוכו דכתיב כי יפליא ודחי דילמא לנדרים משום דר"ט דלא נתנה נזירות אלא להפלאה אלמא לרבנן להתר נדרים דרשי' ליה ועוד אס"ד דרבנן נמי אית להו כי יפליא לדבר שהוא אסמכת' גמורה אמאי קאמר לנדרי' משום ר"ט לימא סתמא להא דדרשי' לא נתנה נזירות אלא להפלאה וי"ל דהתם בעי למימר דלכולהו אית ליה פירכא בר מדשמואל דמייתי מדכתי' לא יחל הוא אינו מוחל וכו' דאי מכי יפליא דילמא לדרשא דר"ט אתא אבל רבנן לא קים לן דאית להו הך דרשא אבל לבתר דקים לן קרא דשמואל דהוא אינו מוחל ע"כ רבנן אייתר ליה כי יפליא לענין אסמכת' דלא נרבייה מדין יד וראיתי להרמב' ז"ל בפ"ב מה' נזיר דאייתי הך מתניתי' דפלוגת' דר"י משם ר"ט בשנים שהיו מהלכין בדרך ובא א' כנגדן כתב בלשון הזה ואמר א' מהשנים זה ההולך כנגדנו שמעון הוא ואמר חברו ראובן הוא ואמר זה הריני נזיר אם יהיה ראובן ואמר האחר הריני נזיר אם יהיה שמעון הגיע אליהם והרי הוא ראובן הרי זה נזיר ואם היה שמעון הרי חברו נזיר כמו שנדרו וכן כל כיוצ' בזה וכן האומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה מאה כור וכו' ע"כ משמע מדבריו שמפרש שהאומר הראשון שאמר זה שמעון נזר להעמיד דבריו שיהא נזיר אם יהיה ראובן שאין בדעתו אלא שהוא שמעון וכן חברו ואין לך אסמכת' גדולה מזו דלעולם לא אסיק אדעתיה שיהא ראובן משמע דס"ל דרבנן לא משמע להו כי יפלי' כלל ואפי' באסמכתא כזו חייל נזירותיה ודבריו אלו תמוהי' אצלי מאד חדא דבגמר' פרכינן אמתני' דקתני וב"ה אומרי' אין נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו מי שלא נתקיימו דבריו אמאי יהא נזיר ואמר רב יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו משמע דהאומר זה שמעון הוא שנזר ואמר הריני נזיר שזה שמעון שאם נתקיימו דבריו חל עליו הנזירות כדברי רש"י והתוס' דלדברי הרמב"ם אדרב' עדיף טפי לומר מי שלא נתקיימו דבריו שאמר שהוא שמעון ונזר אם יהיה ראובן ואשתכח שהוא ראובן ולא נתקיימו דבריו שאמר שהוא שמעון ובפי' המשנה פי' ז"ל דר"ט אומר אין א' מהם נזיר שכל א' וא' לא פסק הדבר ולא אמרו אלא לפי כח המחשב' ולא חייב עצמו בזה חיוב גמור וב"ה אומרי' כל מי שלא נתקיי' מדבריו דבר שיצילהו מהנזירות הוא המחייבו בנזירו' לפיכך אם אמר הריני נזיר שזה פ' אם נתקיימו דבריו והרי הוא פ' חל עליו הנזירות וכו' ואח"כ כתב והכונה בודאי ממאמר מי שלא נתקיימו דבריו הוא מה שאמרנו ע"כ משמע שרוצה לפרש שאין הגמר' מגיה המשנה אלא מפרש מתני' דמעיקרא דס"ד דמי שלא נתקיימו דבריו אמאי דקאמר שזה פ' אם נמצא שאינו הרי לא נתקיימו ומשני מי שלא נתקיימו דבריו הראשונים שזה פ' הרי הוא נזיר לפי שלא נתקיימו דבריו הראשונים שאמר שאין זה פ' ולאמת דבריו הראשונים קבל הנזירות והפי' הזה דחוק מאד בדברי הגמ' דהול"ל מאי מי שלא נתקיימו דבריו דבריו הראשונים ועוד קשה טובא דלא מתוקמא מתני' בכה"ג בלא נתכוין לנזירות אלא לאמת דבריו הראשוני' דא"כ מאי טעמיה דר"ש דאמר כלם נזירים דמשמע אף מי שנתאמתו דבריו דע"כ לא אמרי ב"ש דהקדש טעות הקד' וכן נדר בטעו' אלא כשנתכון לידו' כגון שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן וכן אם אמר הריני נזיר שזה פ' שנתכוון להזיר בהיותו פ' אף אם לא נמצא כדבריו לנזירות מיהא נתכוון אבל זה שלא נתכוון אלא לאמת דבריו ולא יהיה נזיר הרי נתאמתו ועוד מי שלא נתקיימו דבריו לב"ה אמאי הוי נזיר האי נדרי שגגות הוא דתנן קונם אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה דאדעתא דנפשיה קא נדר קסבור היה שלא אכל וכגון ההיא דרב כהנא ורב אסי הדין אמר שבועתא דהכי אמר רב והדין אמר שבועתא דהכי אמר רב כל חד וחד אדעתא דנפשיה שפיר משתבע ובפ' שבועות שתים אמרו דהכי אמר ליה רב את לבך אנסך ותניא האדם בשבועה פרט לאנוס הכא נמי לביה אנסיה שסבור שהיה שמעון ותו אי פלוגתא דר"ט בהכי איתא מאי מייתי מינה רב ששת בפרק זה בורר דמוקי ברייתא דמשחק אף ביש לו אומנות שלא הוא דחשיב אסמכת' לר"ט דילמא שאני הכא דאדעתא דנפשיה קאמר והויא אסמכתא גמורה טפי ממשחק בקוביא ולאו בידו וגמר ומקני. ותו בפ"ב דנדרים אהא דתניא הריני נזיר אם יש בכרי זה מאה כור ומצאו שנגנב דר"י מתיר רמינן דר"י דכרי אדר"י דסתם תרומה במקום שמכירין תרומת הלשכ' אסו' וסוף סוף דחיק לשנויי דהך דר' יהוד' דברי ר"י משום ר"ט היא דלא נתנה נזירות אלא להפלאה וצריך לאוקומי ההיא דכרי ע"ד אסמכתא לאמת דבריו דומיא דההי' דר"י משום ר"ט ודלא כהלכתא והשתא דאתי להכי נוקמא אליבא דהלכת' וכרבנן ושניא ההיא דכרי דלאמ' דבריו נזר ולא נתכוון לנזירו' הילכך אם יתברר שאינו כדבריו קאמר דכל זמן שלא נתברר על דעתי' קאי ואינו נזיר אבל האומר הרי עלי כתרומה סתם ובאותו מקום מכירים תרומ' הלשכה סתמא לחומר' דספקא דאוריית' לחומרא. ותו דבפ' ד' נדרים בעי' למימר דנדרי זירוזין שהתירו חכמים כר"י משו' ר"ט דהכא דלא נתנה נזירות אלא להפלאה ולהכי ס"ל ר' דכששניהם רוצים אח"כ בג' דינרין מותר ומי דמי התם אדעתא דנפשיה קא נדר ואף כר"ט לא מתוקמ' וע"כ בשניה' רוצים מעיקר' קאמר דלא נתכוון אנא לזרז חברו. מכל הני מוכח בהדי' שהמשנ' והגמ' מתפרשי' כפשט' דמי שאומ' הריני נזיר שזה שמעו כך הוא סבור שהוא שמעון אלא לפי שעדיין אין הדבר ברור לו לא קרי ליה ר"ט הפלא' ולרבנן אי מייתר ליה כי יפליא דריש ליה לכי הויא אסמכתא דגבי קנין לא קניא גבי נדרי' ונזירו' נמי לא מתפיס כן היא הצע' של שמוע' בדברי המרדכי ונראי' הדברי' מדברי התוס' אלא שדברי הרמב"ם ז"ל צ"ע ותמהתי שלא ראיתי לא הרב בעל כסף משנ' ולא בעל לחם משנה מפרשי דבריו שעוררו על זה.
ומיהו קשה דאשכחן בפ"ב דנזיר דתנן אמר אמר' פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני ומפרש בגמ' דה"ק ואני אומר הריני נזיר אם לא עמדה ועמדה מאליה ב"ש אומרי' תורפיה דהאי גברא משום אוקמא בידים הוא והא לא אוקמא ומפרש התם דאין רצונו להיו' נזיר דטריח' ליה מלת' אלא אומר הריני נזיר אם לא אעמידנ' ועמדה מאליה ב"ש סברי אם לא יעמידנה קאמר והא לא אוקמה וב"ה סברי תורפיה דהאי גברא משום דרביעא והא קמת ומשמע דלכ"ע אם לא נתקיימו דבריו חל עליה הנזירות אע"פ דאסמכתא היא דסבר דאיהו יעמידנה לב"ש או שתעמוד מ"מ לב"ה וחל עליו נזירות. ותו דתנן בפ"ד נדרים הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות טלית זו קרבן אם אינה נשרפת ומפרש בגמר' דאיכא זיקא נפישא וס"ד דמסיק אדעתיה דלא מתנצלן ומשום הכי קנדר קמ"ל. ומצאתי להרשב"א ז"ל בתשובותיו המיוחסות להרמב"ן ז"ל סימן קנ"ג דהקדש בלשון אסמכתא קניא והביא ראיה מהך דהבאתי אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני ע"כ. ואי ס"ד דאסמכתא בנזיר ליכא משום דכתיב כי יפליא ה"ה בנדרים שאין טעם לחלק ביניהם דבנדרים נמי כתיב כי יפליא גבי ערכין ומינה דרשינן בספ"ק דחגיגה דהיתר נדרים יש להם על מה שיסמוכו דכתיב כי יפליא תרי זימני חד בערכין וחד בנזיר אחת הפלאה לאיסור וחד הפלאה להתר משמע דערכין ונדרים ונזירות אחת היא ודחי בתר הכי דילמא לכדר"י משום ר"ט אתא משמע דכי היכי דדרשינן לא נתנה נזירות אלא להפלאה הכי נמי בנדרים וכן משמע בההיא דר"פ ד' דנדרים דמייתי הא דר"י משום ר"ט לענין ד' נדרים שהתירו חכמים. ומיהו איכא למימר דלא תיקשי ממתני' דנטיעות עליה דמרדכי ז"ל דאע"ג דחזא זיקא נפישא לא אקדיש משום דלא מתנצלן שזו גנבת דעת היא ואין אדם עושה קנוני' ורמאות בהקדש אלא כך היה בדעתו אם הקב"ה מצילן הריני מקדיש אותם לשמים וכללא דאסמכתא כל היכא דגזים והאי לא גזים ולא עביד מלתא יתירת' אלא כבד את ה' ממה שחנכו והיטיב לו שלא נעקרו אבל בני אדם הנודרים כך וכך לצדק' אם יצחקו דרך קנס הוא ומילתא יתירתא עבדי כדי שמחמתו יגדרו עצמן מן הצחוק ודמי לאם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי. אי נמי לא קשיא דנטיעות אלו קרבן לבדק הבית קאמר מדלא קתני בלשון קונם ובקדשי ב"ה ודאי דכיון דחשיבא אמירתו לגבוה כמסיר' אפי' ע"י אסמכתא מתפיס כמ"ש המרדכי עצמו דאע"ג דבצדקה מקניא בדבור מבפיך זו צדקה מ"מ לא חשיבא אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אלא מדין נדר אתרבי ולדידיה נדרים ונזירות באסמכתא לא מקנו דבעינן הפלאה. ומיהו כמה רבוות' אשכחן דס"ל דאסמכתא בצדקה קניא כמ"ש המרדכי שם בשם מהר"ם דכיון דבאמירה בעלמ' מתחייב ליכא אסמכתא ומ"ש מהר"ר יחיאל ז"ל שאף מהר"ם ז"ל לא אמר אלא בנודר ע"י בקש' דגמר ומקני רק שיבאו בקשותיו כי הא דאם יהיה אלהים עמדי וכו' ואם נתון תתן את העם הזה בידי אינו מחוור שעל אותה ההגהה הביא דברי מהר"ם כחולק עליהן. ובתשוב' אחריתי למהר"ם הביאה המרדכי בפר' דו"ה דכייל התם שאמירה לגבוה כמסיר' המועל' להדיוט היא וכן הביא ראיה מדברי רבינו שמשון תנן גבי ההוא גברא דתקע לחבריה דאמר הואיל ופלגא דזוז' הוא להוי לצדק' שאם היה אומ' אם יבא לידי אתננו לצדק' היה מחוייב ליתן אע"ג דלא נדר לשום בקש' כלל ואסמכת' חשיבא. והרא"ש בתשו' כלל י"ג כתב על קנס של הקדש שאם לא יעשה כך שיתן כך וכך לצדק' שמחוייב ליתן ואין בו אסמכתא וכתב שכן פסק רבינו ברוך וכן כתב המרדכי בשם הרמב' כמ"ש מהר"ר איסרלן במכתביו ושכן נראה מתשובת הר' יעקב כהן צדק וכיון דפלוגת' דרבוותא היא אזלינן לחומרא אלא דאכתי איכא למימר דכל הני רבוות' דפליגי עליה דמרדכי בצדק' לא פליגי עליה בנדרי' ונזירות דמוכח מהתם בפ' זה בורר דשייך בהו אסמכתא דצדקה שאני שיש בקיומה מצוה ושלא ע"י נדר חייב לקיי' דבריו כיון דמצוה היא נדר גדול נדר לאלהי ישראל דנפקא לן מבפיך דכיון דיצא מפיו לצדקה לא ישוב וכה"ג אשכחן דקפיד רב ואמר לשמעיה כי אמינא לך הב מידי לפלני' אי גבר מסכן הוא לא תמלך בי תנינות אעפ"י שלא הוצי' בפיו לומר אתן אלא לשמעיה אמר שיתן ועדין לא זכה ולא הגיע ליד שמעי' שיזכה לו הואיל שיצא מפיו דבר של מצוה בכל ענין צריך לקיים אבל נדרים ונזירות שאין בקיומו מצוה אלא שאוסר' על עצמו ואם לא אמר לשון המועיל לא מתפיס גם באסמכת' לא מחייב בה דלא גמר ומתפי' נפשי' דפיו ולבו שוין בעינן.
ואיכא למידק בהא מילתא דלפי"ז כל נדר ואיסור שאינו בא לעצמו של איסור אלא כדי לחייב עצמו לעשות דבר או למנוע עצמו מלעשות דבר כגון שאומר פירות שבעולם עלי אם אעשה דבר פ' או אם לא אעשה וכן כל נודר בנ"ש לא לעצמו של נזירו' עושה שאין בנ"ש מצו' אלא חטאים גדולי' אלא למנוע עצמו מדבר עושה ואי ס"ד דכל הני ס"ל למרדכי דלאו כלום הוא תיקשי ליה מכמה נדרי' דאיתנהו בכה"ג דבפ' בתר' דנדרים אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט אם לא אתקשט הרי אלו נדרי ענוי נפש ומפרש בגמ' דהכי קאמר קונם הנא' רחיצ' לעולם עלי אם ארחץ היום וכן לענין קשוט ובהך פרק' קונ' שאיני עושה על פי אבא ועל פי אביך אם עושה אני על פיך שאיני נהנ' לך אם עושה אני על פי אבא וע"פ אביך הרי זה יפר. ונדרי אונסין שהתירו חכמים מפר' בר"פ ד' דנדרי' דזמינא הוא דאדריה למזמניה דא"ל מזמנת לי לסעודתך א"ל אין נדר זה עליך ונד' שיאסר בקונ' אם לא יבא אצלו וטעמ' דחלה הא לא חלה נדרו קיי' אע"ג דאסמכתא היא ובההו' פרק' מעשה באחד שהדיר את אשתו מלעלו' לרגל. ובגטין ס"פ השולח מעשה בצידן באחד שאמ' לאשתו קונם אם איני מגרשך ומפ' בגמרא קונם פירות עול' עלי אם איני מגרשך ובפ' עשרה יוחסין אהא נזיר אם לא אגלה משפחו' יהא נזיר ולא יגלה משפחו'. אלא משמע דלא שייך לומר טעם אסמכתא אפי' היכא דגזים ונדר ואמר מילתא יתירתא אם יעשה שדעתו שלא לעשותו וכסבור שלא יבא כלל לידי כך לפיכך אם נתפתה מיצרו ובא לידי כך יכול הוא לומר סבור הייתי בשעת האיסור שלא באתי לידי מדה זו כגון אסר עליו בקונם אם יאכל ככר זה ונצטע' עליה ואכלה וכגון נדר כך וכך לצדקה אם יצחוק דאנן סהדי שהיתה דעתו לנדור עצמו שלא לצחוק ונתפתה מיצרו ועבר וצחק אבל לא יעלה על דעת שנתיר לו לצחוק לכתחלה ולא יתחייב שהרי כל עצמו לא נתחיי' אלא למנוע עצמו וכשהוא עומד וצוחק בקום עשה בההיא שעתא קיימיה לנדריה וכן נדר לחברו בקונם אם לא יאכל אצלו ובלא שום אונס נתעסק בדבר אחר ולא בא כיון שהיה אפשר לו לבא ולא בא בההי' שעת' חל עליה נדריה שחיילו' הנד' בשעת קיום התנאי או ביטולו הוא ובההיא שעת' מזיד הוא וע"ד כן נדר שימנע עצמו מלעשותו ואם לאו שיחול האיסור עליו לפיכך ק' עלי שנאמ' דמשום דלא סמכא דעתיה שיעבור נתיר לו לכתחלה שיעבור ומדבריהם משמע שאותו שנדר בנ"ש אם יכנס לב"ה הותר לו ליכנס בב"ה לכתחלה. גם ראיתי בשם הרב מהר"ר שמואל חכם הלוי ז"ל שכת' על כיוצא בזה שיש לסמוך על דברי אותה הגה"ה מהמרדכי בסוף מציעא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |