שו"ת מהרי"ט/א/ד

שו"ת מהרי"ט ‏ א ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה נשאלתי באשה שנדרה בנזירות שמשון אם תלך לבית פלוני כיון שנ"ש הוא מדברים שיש בהם עינוי נפש אם יכול הבעל להפר נדרה מי אמרי' דכיון דנ"ש ליתא בשאלה ואין בה התר' חכם גם לא יועיל הפרה דבעל או מי אמרי' כיון דכל הנודרות ע"ד בעלה היא נודרת כדאמר רב פנחס בפרק נערה א"כ יכול בעלה להפר לה.

ונראה בעיני דהא דרב פנחס אין ממנה שום ראיה דהא דקאמר כל הנודרת וכו' לא הוי טעמא דמ"ה בעל מפר דאטו פרשה ואמרה אפי' שלא יתירנה בעלה ה"נ דאין הבעל מפר ותו אי ע"ד בעלה היא נודרת אמאי אינו עוקר הנד' מעיקרו כמו חכם דאמרי' התם דבעל מגז גייז פי' כור' הנדר מכאן ולהבא אבל עד עתה הית' באיסור ואם עברה לוקה ותו דאי הכי לא הוה צריך לשון הפרה וכל האמור בענין ביום שומעו וכו' כיון דאמר' אי אפשי לבטל אלא הא דרב פנחס כעין פרכא הוי דלא נילף מנדרים לבעלמא דשאני נדרים דטעמא רבה אית בהו דכל הנודר' ע"ד בעלה היא נודרת ומ"ה זכתה לו תורה לבעל להפר בלא חקירת חכם אבל עיקרא דמילת' לא הוי אלא גזרת הכתוב ולהכי אפשר דלא זכתה לו תורה הפרה לבעל אלא במקום התרת חכם וכן פי' הר"ן ז"ל דגזרת הכתוב הוא והא דרב פנחס טעמא לקרא הוא דקאמר א"כ מהא ודאי ליכא למשמע מינה.

אבל מה שיש לדון להיתר הוא משני טעמי' חדא דטעמא דאמרי' בסוף מכות דנז"ש ליתיה בשאלה היינו משום שבא על פי מלאך כמו שפי' רש"י והמפרשי' ז"ל וכדכתיב כי נזיר אלהי' יהיה הנע' מן הבטן ולא הוי דבר הנדור והתר' בעי חקירת חכם אדעתא דהכי והכי מי נדרת ולהכי הכא דהתפיס בדבר שלא בא ע"י נדר אלא שקדשוהו שמים היאך איפשר לישאל עליו לעוקרו מעיקרו דהא אין לו עיקר שעיקרו לא בא ע"י עצמו:

וכן מוכח לשון הרמב"ם שכתב ומי שנדר נזיר כשמשון אינו יכול לישאל על נדרו שנ"ש לעולם היתה ע"כ כלו' שלא היה לה שעת הכוש' שמתחיל' היה מותר ועכשיו נאס' שהרי לא בא ע"פ עצמו ולא ע"פ אביו ואמו כשמואל הרמתי אלא שקדשוהו שמי'. (יוכיח דבעל מפר נ"ש) ולא היה לנדרו עיקר והיינו לגבי חכם דמעקר עקר אבל לגבי בעל דמגז גייז כיון שהתורה זכתה לו להפר נדרי אשתו מה לי יש לו עיקר ומ"ל אין לו עיקר השתא מיהת גייז ליה לנדרה וכי תימא שלא אמרו הדבר לגרוע כח החכם אלא ליפות כחו שהוא עוקר הנדר מעיקרו ומוחל למפרע ואם הותר מקצתו הותר כולו ומיהו לא גרע כחו מבעל. (יוכיח דגרע כח של חכם מן הבעל) הא ליתא דהא אשכחן דבעל מפר הנדר עד שלא חל מה שאין חכם יכול להתיר והיינו מהאי טעמא דכיון דחכם אינו אלא עוקר נדר זה עדיין לא חל כדי שיעקרנו אבל בעל דמגז גייז מפר משמע דדוקא הוא דחכם מעקר עקר ובעל גייז בין להקל בין להחמיר ועוד דטעמא דאין חכם יכול להתי' בנ"ש היינו משו' שאין חכם יכול להתיר בלא חרטה דנודר ומרצונו ולהכי כי נדר בנ"ש שהתפיס בדבר שבא ע"פ מלאך אינו יוכל לישאל על נדרו שהרי לא בא ע"פ עצמו כדי שיתחרט ולהכי ליתיה בשאלה וכיון דליתיה בשאלה דידיה חכם נמי אינו יכול להתי' ולהכי דייק בכל דוכתי וקאמר ליתיה בשאלה ולא קאמר אין לי התרה כדאמרי' נדר ע"ד רבים אין לו הפרה וכן דייק הרב שכתב אינו יכול לישאל על נדרו ע"כ שאם היה איפשר לישאל על נדרו היה חכם מתיר לו אלא דלא איפשר לאתשולי והיינו לגבי חכם דבעי שאלה וחרטה אבל לגבי בעל דמפר שלא ברצונה ה"נ מפר לה שפיר וכי היכי דאלמוה רחמנא לשאר נדרים הכי נמי בהא לא שנא ויש ראיה מהא דאמרי' בפ' השולח אמר רב הונא נשאת אין מדירין אותה שמא יפר לה בעל פי' אלמנה דאין משביעין אותה אלא מדירינן לה ובנשא' לא איפשר שידירוה שמא יפר לה בעלה ואי סלקא דעתך דנ"ש אינו יכול להפר ידירוה בנ"ש וכה"ג הקשו התוס' דאמאי אין מדירין אות' ידירוה ע"ד רבי' וגם מדברי התוס' יש ראיה שכתבו דלענין נדרי אשתו אפי' נדרה ע"ד רבים אין בדבריה כלום דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ואין בידה כח לעקור דעת בעלה שע"כ הוא מפר לה א"כ בנ"ש נמי כיון דבדעתו תלוי אין בדבריה כלו'.

ואין להקשו' מהא דפ"ב דנזיר דבעי התם תלמודא אמר הריני נזיר לאחר עשרי' יום ומעכשיו נזיר עולם מהו מי חיילא עליה או לא ואם תמצי לומר הכא כיון דאיפשר לאתשולי חיילא אמר הריני נזיר שמשון לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר סתם מהו הכא לא איפשר לאתשולי וכו' ואי ס"ד דאפילו נזירות שמשון מצי בעל מפר אמאי לא כייל תלמודא הא נמי בבעי' ואם תמצי לו' דנזירות שמשון דאש' כיון דמצי בעל מפר חייל' איש שנד' בנ"ש דלא איפש' לאתשולי מהו הא לא קשיא ולא מידי דאפי' תימא מצי בעל מפר כדאמר לאו משום הכי אמרי' דחייל' שבוע' אחרונ' כי אמר ומעכשיו נזיר סתם משו' דבעל אינו עוקר את הנד' מעיקרו אלא מיגז גייז לנד' מכאן ולהב' כדתנן בפ' מי שאמ' הריני נזיר האשה שנדר' בנזיר והיתה שותה ביין ומטמאה למתי' סופגת את המ' ומפ' בגמרא אע"פ שהפר לה בעלה אח"כ משו' דבעל מיגז גייז אבל חכם מעק' עקר אבל קשה מהא דאקשי' בפרק השול' לרב הונא דא' נשאת אין מדירין אותה מהא דתנ' נשאת נודרת כו' ומסיק תנאי הי' דא' נדר שידעו בו רבים אין לו הפר' ואיכא מ"ד דיש לו ורב הונא סבר כמ"ד יש לו הפרה ולהכי קאמ' מדירין אותה משמע דאי הוה ס"ל דאין לה הפרה הוה מדרי' לה שפיר בפני רבים ואפי' בעל לא מצי מפר וכן משמע מתוך דברי התוס' בדיבור שכתב לעי' וז"ל וי"ל דכיון דס"ל לרב הונא דבפני רבים יש לו הפרה לענין נדרי אשתו אין לחלק בין נדרה ברבי' לעל דעת רבים כיון דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת משמע דאי הוה ס"ל דאין לו לא הוה שני לן בין נדרי אשתו לנדרי דעלמא והיינו טעמא דדוקא דבר התלוי בדעת כגון על דעת אחרים אין בידה דהא כל הנודרת וכו' ואפילו שלא כרצונה אבל נדר דחמיר כגון בפני רבים אי הוה ס"ל לרב הונא דאין לו הפרה בעל נמי לא מצי מפר א"כ נ"ש נמי דליתיה בשאלה בעל נמי לא יפר. (לחל' בין אשה שנדרה בנ"ש לנדר ע"ד רבי') ומיהו נרא' דלא דמי נ"ש לנדר בפני רבי' דאי הוה ס"ל לרב הונא דנדר בפני רבי' אין לו הפרה ע"כ היינו מגזרת הכתוב דאלימה רחמנא לנדר ברבי' וכיון דחמיר ואלי' בעל נמי לא מצי מפר אב' נ"ש דליתי בשאל' מסברא הוא כיון דע"פ מלאך בא ולא איפשר לאתשולי עליה ולאו משו' דחמיר דאדרבא סתם נזירות חמיר טפי שאינו מטמא למתי' ומביא קרבן ולהכי הפרת חכ' דבעי שאלה לא סגי אבל הפרה דבע' דבלא שאלה הוא מהני שפי' ולכ' כתבו התוס' כיון דס"ל לרב הונא וכו' כלו' לא תימא כיון שנדרה ע"דר אין בו כח לעקור דעת הרבים דהא נמי מקרא ילפי' דהא כיון דס"ל לרב הונא דנ"בר לאו כלו' הוא א"כ אין החומרא בשביל הרבים אלא לפי שתלה בדעתה ואם אין בידה לתלות באחרי' דהא ק"ל הנודר' וכו' ולהכי בנודרת ע"ד רבים ה"א לא מהני לפי שתלתה בדעת אחרים אבל הפרה דבע' מהני שפיר שהרי אין בידה לתלות באחרים.

ועוד נר' לחלק דנזירו' שמשון ועל דעת רבים החומרא באה ע"י עצמה שאילו לא התפיסה בשמשון היה התרה לנדרה ואלו לא נדרה ע"ד רבים היה התרה לנדרה וכיון שכן בעל יכול להפר שלא כל הימנה לנדור בהאי במקום בעלה ואפקעיה רחמנא לכח דידה לגבי בעל אבל בנדר שבפני רבים רבים הוא דגרמי לחומרא ולא היא וכיון שכן אין הבעל יכול להפר אי הוה ס"ל לרב הונא דאין לו הפר' דלא אלמיה רחמנא לבעל אלא לפקוע כחה אבל לא כח רבים והא דאמר אמימר התם אפילו למאן דאמר נדר ברבים יש לו הפרה עד"ר אין לו הפרה לאו משום דחמיר טפי מברבי' דלמ"ד ברבים אין לו הפרה חמיר טפי מעד"ר תדע דהא לדבר מצוה מהני בע"דר ולא מהני ברבים דמעשה דגבעוני' לדבר מצוה היה כדכת' שם התוס' אלא אמימר ה"ק אפי' רבנן דפליגי אדר' יהוד' דאין להם ראיה מן הכתוב מודו בעד"ר משום שתלה בדעת אחרי' (יש להסתפק באשה שנדרה בנ"ש על תנאי אם הוי בחומ' נ"ש להפר הבעל קודם שיחול) עוד יש להסתפק באשה שתלתה הנזירות בתנאי כגון זו שאמרה אם תלך לבי' אביה א"כ עדין לא חל הנזירות עד שתל' דחכם לא מצי מפר עד שיחול אבל בעל מפר ואין כאן חומר נזירות שמשון שנ"ש לא היתה תלויה בדבר וזו התליה היא כעין נדר ולא מענין נ"ש וכיון שכן עד שלא תלך לבית אביה יכול הבעל להפר וכדמשמ' מההיא דתנן קונם שאיני נהנית לך אם אני עושה לאבא ולאביך דמפר מיד ובברית' איפליגי ת"ק ור' נתן והלכת' כת"ק דסתם מתני' כוותיה וכן פסק הרמ"בם ז"ל פי"ב בהלכו' נדרי' והשתא אינו מפר הנ"ש שאמ' אלא ביטוי שפתי' בתנאי שהתני' והדבר צ"ת. (תשוב' מהר"י בירב ז"ל ומה שקשה בדבריו).

ומצאתי בתוך תשובו' הרב אבא מארי ז"ל בח"א תשוב' לרב הגדול כמהר"ר יעקב בירב זלה"ה על עניין זה והביא ז"ל מהגה' מיימו' הובאה בפ' ח' דהלכו' אישות זה נוסחה ואומר ר"י דעל דעת רבי' יועיל בזה כדמוכח בהשול' ע"כ פי' דאלמנה שנשא' דינא הוא דאין מדירין אות' שמא יפר לה הבעל ואו' ר"י דעל דעת רבי' יועיל שלא יפר לה ומדירי' לה עד"ר וממנה הוכיח הרב ז"ל דמשמע שאין הבעל יכול להפר אלא במקו' התרת חכם ונרא' לע"ד שהלכה זו מקופחת ולא קרינן שע"דר לא יועיל ביה חדא שהרי כל מעתיקי דברי התוס' ז"ל והם הר"ן וספר התרומה והרא"ש ז"ל כתבו בשם רבינו יצחק דלא מהני וכמו שכתו' בתוס' ודייקו מדאמ' רב הונא נשאת אין מדירין אות' דמשמ' דאין לה תקנה כלל בנדר אם לא בשבוע' ועוד שכתוב שם כדמוכח בהשול' ובהשול' מוכח איפכא כדפרי' ואפילו אי לא הך דיוקא שדייקו התוס' מ"מ מסתיי' דלא תידוק אלא דמוכח נמי איפכ' היכי מוכ' מהת' ועוד כמדומ' שלא השגיח הרב ז"ל על מה שכתוב שם ועיין בסוף הספר בתשוב' לפי שאות' תשוב' לא באה על ענין זה והיא על שאלה מאלמנ' מניקת שנתנ' בנה להניק וכתב הרב בעל אותה תשובה שאם ידירוה למינקת ע"דר שלא יניח הילד יועיל וכתב הוא ז"ל שאם אשה זו היא בעול' בעל ודאי שאין הנדר כלו' לפי שיפר לה בעלה וכמו שכת' ר"י בפ' השולח לפיכך צריך לתקן כאן שע"דר לא יועיל בזה כדמוכח וכו'.

עוד האריך הרב ז"ל לומ' דאין להוכיח מהא דרב פנחס דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת והביא כל לשון הר"ן הארוך וגם אני כך הייתי סבור שאין משם ראיה וחוזרני לומ' שיש ממנה ראיה לענין שלא תוכל האשה לאסור עצמ' בדבר שאין לו התרה דאפקעיני' רחמנא לכחה לגבי דבעל וכהא דרב פנחס וכן הוכיחו התוס' לענין נדר עד"ר כשיש לו הפרה דבעל מהא דרב פנחס ובפ' נער' המאורס' דף מ"ג ומ"ד ע"כ לא שמעי' ליה לר' אליעזר אלא לגבי נדרי' כדר' פנחס כו' ולקמן בסמוך כגון שעמד בדין ונתחייב במזונו' כדר' פנחס כו' ובנדה פ' יוצא דופן מוכח התם לענין קידושי יתומה שהם דרבנן שהבעל מפר אע"ג דנדריה מדאורייתא משו' הא דרב פנחס דאפי' שהקידושין אינם מן התור' כיון שע"ד בעל נדר' יכול להפ' לה אח"כ כשבעל וכתבו התוס' שם וז"ל וא"ת א"כ אמאי נכתב בפר' נדרי' דבעל מפר לאשתו אפי' אינה אשתו כגון הכא הבעל מפר דע"ד נודר' וי"ל דאצטרי' לענין שאם אמר קיים ליכי שאינו יכול להפר א"נ משום דאמר רחמנא בעל מפר קאמר דע"ד היא נודרת ואע"ג דהכא לא הוי אלא נישואין דרבנן היא סבורה שבידו להפר ע"כ משמע להדי' מדבריה' ז"ל דאע"ג דאי לאו קרא לא הוה אמרי' דע"ד נודר' קרא אשמועי' שבדעתו היא תולה וכל שהיא סבור' כך יכול בעל להפ' הא קמן דשפי' איכא הוכח' מהא דרב פנחס ולא שני לן אי אית לה התרת חכם או אין לה והר"מבן ז"ל כתב במשפטי החרם שלו על חרמי צבור שמחרימי' ומתירי' לעצמ' בלי שום פתח וחרט' ובלא התר' שע"ד כן החרימו מתחלה שכשיסכימו דעתם לבטלם יהיו בטלים דומיא דנדרי אשה שבעל' מפר לה משום דע"ד בעל' היא נודר' משמע דהפר' דבעל לאו מגזר' הכתוב היא אלא מטעמא דע"ד בעלה נודר' א"כ ל"ש לן בין נדר שיש לו התרה לנדר שאין לו:

עוד כתב הרב ז"ל שאפי' לדעת התוס' שאפי' עד"ר הבעל מפר יש חילוק בין נ"ש שמתו' חומרו אין לו התרה ובין עד"ר שמה שאין לו התר' אינו מצד חומרו אלא שתלוי בדעת הרבים ואני כבר כתבתי דנ"ש נמי לאו משום דחמיר הוא דאין לו התרה אלא משום שא"א לישאל עליו כמו ששמשון לא היה יכול לישאל ולהתחר' שהרי לא ע"י עצמו בא אלא על פי מלאך ולא מצד שהוא חמור מצד עצמו וכך דייקתי ממאי דבכל דוכתי קאמר בגמרא נזירות ליתיה בשאלה ולא קאמר אין לו הפרה:

(שוב מצאתי תשובת שאלה לר' המובהק מהר"ר דוד ן' זמרה ב' אלף פ"ה על אשה שאמרה שאם תתפור עוד שום בגד לבעלה שתהא נזירה בנ"ש והפ' לה בעל' והשיב להיתר מג' טעמי' וא' מהם הוא מפני שהפ' לה בעל שהנזי' מנדרי' שהם של עינוי נפש ואמר שא"עפ שנ"ש הוא יכו' להפר יוסף בכמה"רר משה מטראני ז"להה).

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף