שו"ת מהר"ם אלשקר/לו
|
< הקודם · הבא > |
תונס שאלה ראובן יהב עיסקא לשמעון על מנת שיהא שני שלישי הריוח לראובן והשלישי לשמעון: או שהתנו שיטול שמעון רביע הריוח ויטול ראובן השאר ושמעון לא קבל עצמו שום אחריות כלל ונאבד הממון אם חייב שמעון באונסי חלקו או אינו חייב כיון שלא קבל עליו אחריות ואם יהיה חייב כמה הוא מן הדין שיפרע: ואם יש בדין זה הפרש בין נאבד כל הממון לנאבד מקצתו: יורנו המורה שורת הדין ושכרו כפול:
תשובה ודאי דאף על גב דשמעון לא קבל עליו שום הפסד מכל מקום נתחייב באונסי אותו חלק שהיה לו הריוח בו ולא שנא קבל עליו אחריות או לא קבל כדגרסינן בפרק המקבל אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וכו' כלומר דסתם עיסקא פלגא דידה אית ליה תורת מלוה ואחריותו על המקבל: ופלגא דידה פקדון ואחריותו על הנותן: והוא הדין נמי אם התנו שיטול המקבל שליש הריוח או הרביע דהוי עליה אותו שליש או אותו רביע מלוה וחייב באונסיו והשאר פקדון מיהו ה"מ היכא דפסק למקבל שכרו דתקינו ליה רבנן דבלאו הכי הוי רבית הואיל ולא טרח מקבל בההוא פקדון אלא משום דיהב ליה אותו חלק דאיתיה מלוה גביה ואי לאו הכי לא הוה טרח ויהיב ליה ונמצא מתעסק בחלקו של נותן שהוא פקדון בשביל המתנת מעות המלוה והוי רבית והכי איתא בהדיא בההיא מתניתין דפרק איזהו נשך דתנן התם אין מושיבין חנווני למחצית שכר ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל וכו' ואמרינן עלה בגמ' תנא כפועל בטל ואמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה וכו' כדאיתא התם: וטעמא דמילת' משום רבית כדברירנא הילכך תקינו ליתן לו שכרו כפועל בטל וכגון דלית לי' למקבל עיסקא אחרינ' אלא הדין עיסקא בלחוד: אבל מאן דאית ליה עיסקא אחרינא ולא קא מבטל ליה מינה לא בעי באגריה כולי האי אלא אפילו דינר חד שפסק לו על כל העסק שפיר דמי: וכדאמרינן התם אמר רב מותר שליש בשכרך וכו' אלא אמר שמואל קוצץ לו אפילו דינר וכו' וכדאסיקנא: אבל אם לא פסק לו שכרו אין חייב המקבל לשלם אלא שני שלישי אותו חלק דאיתיה מלוה עליה כגון שהתנו שיטול המתעסק חצי השכר ישלם שליש ההפסד: ואם התנו שיטול רביע השכר ישלם שתות ההפסד והשאר על הנותן וכן כל כיוצא בזה: והכי מוכח מההיא דרבא בפרק אי זהו נשך גבי שטרא דרב עיליש דאמר רבא התם אי פלגא באגרא תרי תילתי בהפסד וכו' כלומר דאי פלגא באגרא לנותן דארי תרי תילתי בהפסד דהשתא ליכא רבית: וכן נראה נמי ממאי דאמרינן פרק המקבל תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה וכו' דמשמע דאיירי בשנתן לו עיסקא ולא קצב לו שכר ומשום דסתם עיסקא תלתא באגר ופלגא בהפסד לנותן ולמקבל בהפך ולא שנא להו בין רב עיליש דגברא רבא הוא לשאר אינשי דעלמא: ויש לקצת הראשונים ז"ל בזה שיטה אחרת והיוצא מכלל דבריהם דאם התנו שיטול המקבל רביע הריוח והיה שם הפסד לא יפסיד כלום: וכבר דחה הרמב"ם ז"ל זאת הסברא בסוף פ"ו מהלכות שלוחין ושותפין והעלה שאם התנו שיטול המתעסק רביע בריוח שישלם השתות בהפסד כדכתיבנא וכן הסכימו באחרונים ז"ל וכן כתב הרמב"ן ז"ל בענין זה: ותדע דהיכא דלא פסק לו שכרו אף על גב דקבל עליו אותו המתעסק אחריות חלק המלוה בפי' כגון שהתנו ביניהם על השכר וההפסד בשוה או שיטול המקבל שליש או רביע הריוח וקבל עליו אחריותו לא יפרע אלא שני שלישי מה שקבל עצמו כמו שכתבנו: וכן דעת הרמב"ם ז"ל בריש פ"ז דלא שנא ליה בין סתם עיסקא להתנו בפירוש שיהיה הריוח וההפסד ביניהם בשוה: וכן דעת הר"ר יונה ז"ל בעליותיו זה לשונו תקנה זה תקנו חכמים שהמקבל עסק מחברו למחצית שכר וקבל עליו אחריות החצי מאותו עסק ובעל העסק לא רצה לתת לו שכר ולא התנו ביניהם שום תנאי שיהיה שכר המקבל זה העסק באותו החצי של פקדון שליש רווח הפקדון ואם נפסד אותו עסק יפסיד זה המקבל שליש ההפסד שהרי הוא חייב שחצי ההפסד מפני שחצי המעות הם מלוה אצלו ויש לו שלישית ובעל המעות יפסיד שני שלישי ההפסד ע"כ: וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו ונראה דאפילו להרמב"ן דאמר דסתם עיסקא לעולם פלגא מלוה ופלגא פקדון ואפילו היכ' דלא קצב לו שכרו ולעולם ישקול הנותן חצי ההפסד והמקבל חציו בהא ודאי מוד' דלא ישלם חלק שלם כיון שהתנו על הריוח ועל ההפסד בפירוש וכן נראה ממה שכתב בחדושיו פרק המקבל: ופרק אי זהו נשך והכי מוכח מההיא דרב עיליש דלעיל: ואי איכא הפרש בענין זה בין נאבדו המעות כולן לנאבדו מקצתן לא ראיתי מי שפקפק בזה כי אם הרמב"ם ז"ל בריש פ"ז וכתב דאם נאבד כל הממון שישלם המקבל כל חלק המלוה שעליו וחלק בזה על בעלי ההוראה שהורו דלא שנא אבד מקצת הממון או אבד כולו דלעולם לא ישלם המתעסק אלא שני שלישי המלוה כמו שביארנו: והרמב"ן ז"ל הכריע כבעלי ההוראה וכתב בחדושיו פ' אי זהו נשך זה לשונו: וכל מה שאמרנו למעלה אנו דנין בעצמו אם הפסיד הכל שישלם מקבל כפי הראוי לו כמו שכתבנו ויפסיד בעל הבית כדינו שאם אין אתה אומר כן אע"פ שהפסיד בעל הבית הכל כיון שמשלם המקבל מלוה שלו נמצא שטרח בפקדון ברבית ההלואה ואע"פ שהפסיד בעל הבית מ"מ הוא עושה שליחותו ומלאכתו וכל מה שהפסיד בעל הבית מאותו העסק הוא מפסיד משכר חלק הפקדון אבל לשלם מכיסו לא ואין זה צריך לפנים עכ"ד: והמפרשים ז"ל כתבו סתם ולא חלקו ומדלא חלקו נראה דלא שנא להו בין נאבד הכל או המקצת: ואי איכא דמותיב מההיא דפרק המוכר את הבית דאמרינן התם שטר כיס היוצא על היתומים דהוינו שטר עיסק' נשבע וגוב' מחצ' וכו' ואי בנאבד כל הממון לא ישלם אלא שליש אמאי גבה מהיתומים מחצה והא כל דמצי למיטען להו ליתומים טענינן ודילמא נאנסו כל המעות או נגנבו למאן דאית ליה נגנבו ולא היה חייב אביהן אלא שליש ואיכא למימר דההיא דשטר כיס מיירי בשכתוב בשטר שקבל אביהן שכר טרחו כפי הדין ולפיכך משלמין מחצה: אי נמי איכא למימר דמילתא דלא שכיחא לא טענינן להו ונאנסו קלא אית להו ואע"ג דאבוהון היה נאמן לא טענינן להו ליתמי: ולפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל דבנאבד כל הממון ישלם המתעסק מחצה אתי שפיר ההיא דשטר כיס אלא שכל המפרשים חלקו עליו קמאי ובתראי כמו שכתבנו והוה ליה יחיד לגבי רבים ואפי' אי הוה ליה יחיד לגבי יחיד בנדון שלפנינו דהוי לאפוקי ממונא מן המתעסק הוי כספיקא ומספיקא לא מפקינן ממונא אלא מוקמינן ליה אחזקתיה וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסקי סנהדרין ז"ל והיכא שנחלקו שני גדולים בפסק הלכה לא יאמר הדיין אפסוק כמי שארצה ואם עלה כן זהו דין שקר אלא אם חכם גדול הוא גמיר וסביר ויודע להכריע כדברי האחד בראיות ולחלוק עליו כאשר כתבתי למעלה: כ"ש אם יש לו סיוע מאחד מן החולקים: ואי לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק ע"כ: וכן נמי כתוב בחשן משפט: הכלל העולה שחייב שמעון באונסי שני שלישי חלק המלוה שעליו ולא שנא נאבד הממון כולו או מקצתו ולא שנא קבל עליו אחריות או לא קבל דלא ישלם יותר משני שלישי חלק המלוה כיון דלא פסק לו שכרו זהו הנראה לי לעניות דעתי ושגיאות מי יבין: נאם הדורש שלומך בטעם כעקר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |